כאשר הטמפרטורות יורדות אל מתחת לארבעים מעלות, אנחנו אנשי הערבה, מתנערים מצינת המזגנים ויוצאים החוצה למדבר. זמן להתאהב מחדש בערבה.
חוזרים מהמרכז הביתה, לערבה ומגיעים לירידות. כל פעם מחדש, גם אחרי יותר משלושים שנים, אני מבינה כי אנו חיים בתוך נוף מדברי מהמם. קצת קשוח אבל רומנטי ומיוחד.
"נשר'קה" – הוא נשר הברזל, הנטוע בפתח נחל צין ומלווה אותנו בנסיעה בכביש 90.
נשר הברזל – יצירתו של אומן מקומי – עפר מולכו.
הערבה שלי מלאה במקומות נפלאים לטיול וחוויה. מוזמנים להיכנס לאתר תיירות הערבה התיכונה.
בחרתי כמה מהמקומות שאני אוהבת במיוחד:
כנקודה ראשונה בטיול ערבה ובמיוחד עם אורחים מהעיר – אני אוהבת להיכנס למרכז ויידור הנמצא במו"פ ערבה ליד מושב חצבה.
סיור במרכז המבקרים ממחיש את הערבה על נופיה המיוחדים והחקלאות החדשנית אשר מתרחשת כאן.
חקלאות זו, עיקר פרנסתנו.
ממש בקרבת מקום נמצא מצד חצבה – "תמר המקראית" ליד היישוב הקטן עיר אובות.
דילוג בין העתיקות ומפגש עם עץ השיזף שהוא שריד עתיק ועד חי לתקופה המקראית – ימי הזוהר של תמר המקראית.
לפעמים, מתעוררת העיר הקדומה לחיים באירוע מוזיקלי קסום לעת שקיעה.
שום ביקור בערבה לא יהיה מושלם ללא נסיעת נוף ב"דרך השלום".
כביש נוף העובר בנופי המדבר המדהימים של הערבה לאורך הגבול השקט עם ירדן.
הדרך מתפתלת בין החוורים, מאגרי מים ומצפורים. נופי בראשית לצד נופים חקלאיים של המושבים.
ואפרופו שלום וסתם שתדעו, כי עד כה בערבה, מתקיים מארג זהיר של דו-קיום עם השכנים ממזרח.
"מובלעת צופר" היתה עד כה, עדות לקייום שלום יומיומי ונקווה שגם תמשיך כך.
פרויקטים אחרים נרקמים בין שני הצדדים: לאחרונה, פרויקט "שלום ידייך" – שיתוף פעולה יפיפה בין אומניות משני צידי הגבול.
מדרימים עוד בכביש 90 עד למרכז המבקרים של מכוורת פורת. המכוורת נמצאת במושב עין-יהב.
לוגו מדליק של המכוורת: גמל דבורני או לחילופין דבורה גמלונית. ימחיש לכם את הקשר ההדוק בין המדבר לענפי החקלאות השונים בישובי הערבה. הדבורים מאביקות את פרחי הירקות והם גומלים להן בצוף מתוק אשר הופך בהמשך לדבש.
חוות האנטילופות שאני אוהבת כל כך, הנמצאת אחרי הישוב הקהילתי "מרכז ספיר".
אני מרגישה כאילו נתתי קפיצה קטנה לאפריקה.
החווה מאכלסת עדרי אנטילופות אפריקאיות, כבשי רעמה, דישונים ואפילו זברות הרועים במרחבי המדבר ללא הפרעה.
ואם תגיעו בעונת הפלפלים,בחורף. תראו את האנטילופות אוכלות בתאווה את הפלפלים אשר נפסלו לשיווק. פתרון אקולוגי לפינוי זבל והסעדת חיות החווה.
צילום:רן זיסוביץ
ממש בכניסה ליישוב ספיר נמצא האגם הנעלם שבפארק ספיר.
פארק קטן וירוק, מלא חיים ומים. נקודה מיוחדת ביותר בסביבה המדברית שלנו.
בטח תשאלו: למה האגם נעלם?… מוזמנים לתפוש מישהו ילידי בפארק ספיר ולשאול…
עתיקות כבר הבנתם שאני אוהבת במיוחד. בערבה שרידי חורבות מהתקופה הנבטית. ממש מאחורי מושב צופר, נמצא את אזור עתיקות מואה.
אין כמו מואה לעת שקיעה.
כשיתקרר יותר והערבה תעבור למצב של כמעט חורף. (נובמבר).
יתרחש אירוע מיוחד במינו בישוב הצעיר ביישובי הערבה – "צוקים". פסטיבל סרטים בערבה – ממש, אבל ממש לא תרצו להחמיץ.
הגיע אחר הצהרים. הטמפרטורות התרצו ל38 מעלות. זמן מעולה לטיול שקיעה. להתראות בערבה.
נ.ב זמן גדיד תמרים כעת. ובערבה מטעי מג'הול מרהיבים. תמרים שאין כמותן. כדאי.
היעד הראשון שלנו בטיול הגדול היה העיר בנגקוק ומאז ועד עצם היום הזה, זהו סיפור אהבה שאינו נגמר.
Khaosan Road
אי אז, בשנות ה-80, לנו ברחוב צדדי קטן. יותר SOI (סמטה בתאילנדית), מאשר רחוב. לקחנו חדר בגסט האוס אשר נקרא בפשטות 160 Guest House. חדר קטן, קירותיו נייר ומאוורר משותף לכל שני חדרים. מקלחת שירותים משותפים ובעלת בית יקרה. זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה.
מאז ועד היום אנחנו שמחים על כל הזדמנות לבלות בעיר המיוחדת הזו. לרחוב קואוסון אנחנו כבר פחות מזדמנים. הרחוב הפך תיירותי ולעוס יתר על המידה. אם כי שמחים עבור תושביו על התקדמותם בסולם התיירות.
אז מה אנחנו אוהבים במיוחד בבנגקוק?
למזג האוויר בבנגקוק, שהוא לח וחם משך רוב עונות השנה. (מלבד עונת החורף הנחשקת: דצמבר-ינואר…) – אין אנו מתגעגעים… מספיק לנו הקיץ הישראלי.
שמחים שהגענו שוב לבנגקוק, אנו פונים לרצות את האלים המקומים במקדש ארואן –Erawan Shrine
יש במקדש הרחוב הזה, הנטוע על אחד הכבישים הסואנים ביותר בבנגקוק משהו המסמל את בנגקוק כולה. שילוב אדיר של תרבות ומסורת בקידמה המערבית המטורפת הסובבת את המקדש. אין כמו ריח זרי פרחי הטגטס הכתומים מעורב בריח הקטורת ופיח מכוניות….
התאילנדים אלופים בהכנת זרי פרחים כמנחות לרוחות האבות ולאלים. אנחנו נהנים בעיקר מהריח. קונים זר קטן – שינעים לנו את השהות בבנגקוק. וגם משמחים איזה רוכל פרחים קשה יום.
בבנגקוק מקדשים רבים ובהם דמויות בודהות מרשימות ובל נשכח את ארמון המלך הנוצץ והמקדש המרשים שם: Wat Pho
בארמון המלך וואט פו – מקפידים על לבוש צנוע. תוכלו לקנות / לשכור בגדים צנועים במקום. כדאי להגיע לארמון דרך סירות הנהר ולשלב זאת בטיול נהר צ'או פרייה מרענן.
אל תוותרו על הדבקת דפי זהב על פני פסל בודהה מקומי. סימן למזל וברכה.
מרכזי קניות
כעכברי כפר, הגרים הרחק מהעיר הגדולה ומרכזי הקניות. שמורה לנו תמיד פינה חמה והתרגשות בשוטטות במרכזי הקניות הענקיים של בנגקוק. מציאות כבר אין. אלא אם כן חשקה נפשכם בחולצות מתכווצות וזיופיים למכביר. אלא אם כן נפלתם על מכירת חיסול ויש כאלה. בעיקר בעונות הפחות מתוירות.
דבר ראשון, בהגיענו לבנגקוק – יהיה תמיד ללכת למרכז הקניות MBK. ככה נדוש – ככה נוסטלגי עבורנו.
אחרי שאנחנו מרגיעים את הרעב בקומת האוכל, במחירים מצחיקים, שאף פעם לא נמאס לנו להשוותם למחירי ארוחה בארץ…
לפעמים, אנחנו יוצאים למרכזי הקניות שבפרברים המרוחקים יותר, הרחק מהתיירים ושם לפעמים יש מציאות טובות יותר. בזמן האחרון למדנו לחבב את החנויות הקטנות והמדליקות של טרמינל 21 באשוק (Asok BTS) וקניון רמה 9 (Phra Ram 9 MRT) ניתן להרשם בקומת המודיעין של רבים מהקניונים השונים ולקבל כרטיס הנחות לחנויות. יש צורך להציג דרכון. וגם על מנת לקבל החזר מס בשדה התעופה בקניות בסכום גבוה.
שווקים
שווקים. לעולם לא די בהם. הרגליים כואבות. המצח מטפטף זיעה אבל כוחנו איתנו ואנו תמיד ששים אלי שוק. בעיקר מחפשים אחרי דברים פשוטיים, יומיומיים אך אופיינים לתרבות התאית. זה יכול להיות קולפן לסלט סום טאם או קדרת בישול על גחלים מחרס. פסלון בודהה, קטורות בריח סינטרנלה – שהיתושים אינם מחבבים ומתנות קטנות לילדי הספרייה שלי במושב צופר…
שוק יום ראשוןהמפורסם ובצדק – ממלא יום שלם. אחריו, כל שווקי העולם התגמדו להם.
המצאה גאונית של מדינות מוכות חום – אשר שווה גם לנו בארץ לאמץ – שווקי לילה. ויש רבים. כולם פרט לשוק הלילה בפטפונג – שהוא בעייתי מדי לטעמי.
מסאג'
כאשר הרגליים כואבות בבנגקוק – יש מזור: מסא'ג. אולם יש מאסג' ויש מאסג'. במקומות המתויירים קשות – המסאג' הרבה מדי חובבני וממסוחר. מסאג' הוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחוויה התאילנדית.
צ'יינה טאון והודו הקטנה
שיטוט בצ'ינה טאון תמיד מעלה דברים מגניבים. אוכל סיני מתקתק. דוכנים על דוכנים של שטויות. בתי מרקחת סיניים מדליקים. ביקור ב- Wat Traimit והצצה בבודהה המוזהב. ועוד ועוד מקדשים סיניים החבויים בחצרות צ'יינה טאון. אפשר ורצוי להגיע גם בשעות הלילה, לאכול היטב ובזול בשלל דוכני הרחוב, הצצים בלילה כמו פטריות.
במקביל ודי קרוב לצ'ינה טאון. קיים הרובע ההודי. ולו מקדש הודי סגנוני חנויות לממכר כלים, אריגים ובגדים הודיים והרבה מסעדות הודיות חביבות. טוב בעיקר כאשר מתגעגעים קצת להודו.
היות ובבנגקוק ביקרנו הרבה פעמים,, אנחנו תמיד מחפשים מקומות חדשים בעיר הגדולה. מוזמנים לפוסט אטרקציות מיוחדות בבנגקוק.
איך מתניידים בבנגקוק?
הכי קל ברכבת העלית Sky Train: הכל ברור ומשולט באנגלית. קל לקנות כרטיסים באוטומאט. אם אין כסף קטן, פורטים באשנב. אפשר לקנות בתחנה מראש כרטיס נטען בשם "Rabbit" שדומה בפעולתו לרב-קו הישראלי שיחסוך לכם את העמידה בתור בכניסה לרכבת (בשעות הלחץ בבנגקוק התחבורה עמוסה ולעיתים נסיעה של 20דק ברכבת יכולה לקחת יותר בגלל התור בכניסה לתחנה). תבדקו את כיוון הנסיעה על פי התחנה האחרונה בקו. וקחו צעיף/ סוודר כי פינגווינים רצים בתוך הקרונות הממוזגים. הרכבת העלית מחוברת לשדה התעופה הבינלאומי ובקרוב גם תחובר לשדה התעופה הישן, המקומי.
גם הרכבת התחתית פועלת באותה השיטה. במקום כרטיס יש אסימון פלסטיק גדול. הכל משולט, נקי וברור.
הופתענו לגלות כי להרבה תחנות אוטובוס מרכזיות שילוט ברור ותחנות המתנה מקורות.
אפשר להניף את היד וסתם לעצור מונית. לבקש שיפעיל מדחן (מבחינתו זו חובה והוא יעבור על החוק אם לא הפעיל מדחן), אבל הם מנסים לסגור מחיר. גם זה אפשרי, אם המחיר ידוע לכם ומתאים לכם.
ואם את לא רוצים להתמקח עם הנהג על הבאטים שאותם יקבל אפשרי ומומלץ להוריד את אפליקציית Grab -שעובדת מצוין כמו גט-טקסי וגם זולה בהרבה ממונית רגילה. ועם מונה!
אפשר כאמור לשוט בסירות על הצ'או פרייה. דרך נפלאה בהחלט.
את ואט ארון לדוגמא. תוכלו לבקר בשייט על נהר צ'ו פראיה. המקדש בנוי כולו מצלחות קרמיקה. ממש יפה. בעיקר בעת זריחה.
האם להגיע לבנגקוק בתחילת הטיול או בסופו?
את בנגקוק אנחנו שומרים כיעד אחרון לפני הטיסה. שומרים על מקום במזוודה ועל בטן ריקה. שכן חלק נכבד מזמן בנגקוק מוקדש סתם כך לאכילה. בעיקר בדוכנים. בעיקר במרכזי קניות ושווקים. ובמסעדות צמחוניות נהדרות שיש בבנגקוק. מקפידים שלא להזמין ארוחת בוקר במלון, על מנת לא לקלקל את חווית האוכל בבנגקוק,המתחילה בבקר בדוכני הקפה ברחוב ומסתיימת בערב, בדרך למלון באיזה דוכן פרי קלוף ואולי סטיקי רייז ומנגו לקינוח תקין
ביום האחרון שלפני הטיסה. כאשר כלו כוחותינו ומיצנו את כל בנגקוק: נכנסים לאחת מחנויות הספרים הענקיות המדהימות שבמרכזי הקניות. מעבירים שעות בשיטוט בין המדפים מלאי הספרים.
ואז אנחנו בוחרים באחד מבתי הקולנוע המפוארים שבמרכזי הקניות ושוקעים בכורסת VIP עם פופקורן מערבי וצופים באיזה רב מכר אמריקאי וכבר מרגישים בחצי הדרך הביתה.
חם בערבה וגם לח במפתיע. מזכיר במקצת את תאילנד.
כדי להתגעגע קצת יותר איתגרתי עצמי במנת כדורי שומשום שחור בתה ג'ינג'ר חם.
את הקינוח המפתיע הזה, בשם האקזוטי Bua loy floating lotus פגשתי בפעם הראשונה על גדת המקונג והתאהבתי. מאז אני תרה אחריו ברחבי תאילנד ואף פעם לא מתאכזבת.
בכלל, אוהבת לטעום מעדנים מבוססי שומשום שחור בואריציות שונות. בעיקר מהמטבח הסיני.
את המצרכים למתכון צריך ללקט מראש בחנויות לממכר מזון אסייתי. אצלנו במושב, הצרכנייה מתגלה כמקור אותנטי ויצרתי. להרגיש כמעט כמו במכולת שכונתית בתאילנד.
לעיסת השומשום:
130 גרם גרגרי שומשום שחור ומעט גרגרים לבנים.
כ40 גרם סוכר דקלים. (או סוכר חום, קוקוס).
4-5 כפות שמן קוקוס . קורט מלח. לתה ג'ינג'ר:
הרבה שורש ג'ינג'ר חתוך לפרוסות וסוכר חום לפי הטעם. לבצק אורז: 175 גרם קמח אורז דביק. (אל תשתמשו בסוג אחר שאינו דביק, כי זה לא יצלח).
150-175 מ"ל מים
את השומשום יש לקלות בעדינות במחבת. וכאן מתגלה הצורך בשומשום הלבן. כאשר הוא מתכהה, זה בהחלט סימן שקליתם את השומשום נאמנה.
מחכים שיתקרר מעט ומעבירים לטחינה במטחנת קפה, עד שהשומשום הופך מעט לח.
בינתיים, ממיסים את שמן הקוקוס עם סוכר הדקלים.
סוכר הדקלים שלי התגלה כסרבן וקשה היה להמיסו. נדרשה כמות מרובה של סבלנות, שאין לי בדרך כלל.
את השלב בו עירבבתי את השומשום השחור והקלוי עם שמן הקוקוס הממותק והמומס, שכחתי כמובן לצלם, בלהט העשייה.
נוצרה מחית נחמדה ושחורה.
השלב הבא היה יצירת כדורי שומשום קטנים במשקל פלוס מינוס 9 גרם.
לצורך כך, הצטיידתי במשקל ושקלתי פיסה, פיסה.
אין ספק, כי מתכון זה, בוחן מיומניות שאין לי.
את הכדורים העברתי לקפוא קצת. שיתמצקו ויחזקו את הקשר בינהם בצינת המקפיא.
לפחות השלב הבא היה קל ביותר: עירבוב הקמח הדביק עם מים ליצירת בצק. היה קשה לפספס בשלב הזה, ביחס לשלבים הבאים…
השהתי את הבצק מעט ואז יצרתי ממנו כדורים במשקל פלוס מינס 12 גרם.
הדיוק במשקלים נדרש על מנת ליצור שכבת בצק לבנה דקיקה ככל הניתן. הדגש ניתן על המילוי.
עוד נראה בהמשך האם צלח לי…
השלב הזה דרש מיומניות שאין לי בשפע. לצורך זה גויס עזר כנגדי.
בדרך כלל הוא ניחון בשפע סבלנות ומוטריקה עדינה, אבל מכיוון שהשנ"צ קרץ לו, הוא בהחלט איבד את זה.
התנחמתי בעובדה שזה יהיה טעים.
צריך למתוח את כדור הבצק הלבן ליריעה דקה ועטוף בזהירות את כדורי השומשום השחור, שיצאו מהפריזר ולגלגל הכל לכדורים מושלמים.
מסתבר, שאיננו חזקים בזה, בנסיבות הקיימות.
כבר מהתמונה תוכלו לראות שהצלחנו, כצפוי, להכתים את מעטה הכדורים הלבנים בשומשום השחור.
מיומנות נרכשת והרבה סבלנות שלא היו לנו כרגע.
שוב צינון קצר שלפני טבילת האש.
בינתיים, הכנתי את תה הג'ינג'ר. ריח טוב כבר יש במטבח.
הוא סיים שנ"צו והחלטנו יחד כי מגיע לנו משהו מנחם של עונג שבת.
הכופתאות הלא מושלמות שלי היו בהחלט טעימות והשאירו טעם של עוד.
אם יש משהו שכן אהבתי בויטנאם – הרי היו אלה ה"פרש רולס"
טיול של חודש בויטנאם, לא השאיר אותי נפעמת. אולי כי היה זה חודש ינואר, אשר פחות מומלץ לטיול. אולי המלונות, שלא היו מפנקים כפי שאני רגילה, אולי כי אני חובבת תאילנד במקור. בכל מקרה, כן אהבתי את הרעיון של: "פרש רולס". בויטנאם הם הוגשו כיריעות בצק אורז דקיקות ומבחר מוצרים טריים למילוי, לצד רוטב טעים.
כשחזרתי הביתה, אימצתי את הרעיון.
וכך זה קורה אצלנו בבית:
רשימת מצרכים וראו עצמכם חופשיים לגוון, לשנות ואו להשמיט:
רצועות דקיקות של גזר, צנון, מלפפון ,קולרבי (או מה שיש במקרר)
איטריות שעועית מושרות במים לפחות כשעה, עד ריכוך.
עלי בזיל טריים – ממש ממש חשוב.
אפשר לגוון בעלי נענע, טרגון או כל תבלין שאתם אוהבים.
נבטים טריים. אגוזים, שקדים, זרעי חמניה, דלעת וכדומה, קצוצים, מטוגנים במעט שמן זית עם תיבול עדין בשום, סוכר קוקוס ומלח. רצוי להכין מראש ולקרר.
ג'ינג'ר מסוכר קצוץ – מוסיף נגיעת מתיקות.
משחת וואסבי: אני מכינה ממעט אבקה מומסת במים עם מעט סוכר. מוסיף מעט עניין למנה.
דפי אורז (במקרה שלי, מקפידה שיהיו ללא גלוטן, כלומר מאה אחוזי קמח אורז, ללא תוספת קמח חיטה.(אגב, בויטנאם מאוד שכיח לראות כיצד מכינים את עלי האורז בצורה מסורתית).
עורמים את כל החומרים מסודרים מראש. מטרידים איזה איש יקר ממנוחתו. איש אשר אוהב לגלגל וליצור רולים אחידים במראם.
לוקחים יריעת אורז ומרטיבים קלות במי ברז. משטחים על צלחת וממלאים:
תחילה בירקות, אטריות השעועית, מפזרים למעלה את תערובת האגוזים, כשני עלי בזיל וכמה טיפות מרוטב הוסאבי.
כשלקחנו הפלגה במפרץ היפה אך המאכזב – הלאלונג-בי. יפה – כי כך הוא. מאכזב- בגלל כמויות התיירים הבלתי אפשריות ובכלל כי הכל שם תיירותי עד זוועה. ותאכלס, בתאילנד, יש נופים כאלה, בקטנה ובשקט. בקיצור, בהפלגה איתגרו את התיירים בהכנת אגרולים. לרובם לא היה מושג איך לגלגל.
אז הנה: שמים מעט מילוי ליד קצה יריעת האורז. מגלגלים גילגול אחד ואז מקבלים פנימה את הקצוות ורק אז ממשיכים לגלגל עד הקצה. לא תורה גדולה.
שימו לב, לא להצמיד רול לרול, כי הם יידבקו. אם מכינים מראש, יש לעטוף בנילון נצמד, מחשש יובש.
מדוע לבחור בתאילנד כיעד מועדף במזרח אסיה? כיף להיות תייר בתאילנד. ההתייחסות לתיירות כמשאב לאומי גורמת לתאילנד להיות מובילה בתחום. וכתייר, מרגישים זאת היטב. השילוב של נופים, ים, תרבות, אוכל טעים, אנשים מקסימים ושירות מושלם הופך את הטיול לנוח, מיוחד וטעים.
האם תאילנד איננה תיירותית מדי? אם תבחרו להגיע מחוץ לעונה ואו למקומות פחות תיירותיים, כאלה שאינם בקרבה לשדה תעופה, תזכו בהצצה לתאילנד האמיתית.
כאשר מטיילים עם רכב צמוד, האם יש צורך להזמין מלונות מראש? שוב, הכל תלוי עונה ומקום ותלוי בהעדפות הלינה שלכם. מחוץ לעונה ומחוץ למסלול התיירותי, סביר להניח כי המלונות לא יהיו מלאים – עד ריקים. מוטב שתערכו לעצמכם רשימת מלונות שנראים לכם מראש. ואז, תוכלו יום יומיים קודם לברר אם יש חדרים פנויים מלבלי להזמין.
קחו בחשבון, שבנגקוק עמוסה ושם כן הייתי מזמינה מראש, אם אתם רוצים מלון מסוים. שימו לב, אם אתם מגיעים ליעד בזמן פסטיבל מקומי – רצוי להזמין מלון מראש.
איך מסתדרים עם אוכל בתאילנד?
האוכל בתאילנד מעולה. אפשר לאכול בכל מקום, גם בשווקים ובדוכני הרחוב. אין חשש כמו לדוגמא בהודו. רמת הניקיון סבירה ביותר. בשנים האחרונות נפתחה תאילנד להשפעה מערבית גם ביחס לטבעונות צמחונות. קל יותר למצוא מסעדות וקל יותר להסביר. עוד על צמחונות בתאילנד בפוסטים נפרדים.
להביא קפה מהבית?
זו שאלה של טעם. קפה שחור ישראלי – לא תשיגו בתאילנד. קפה משובח אחר – בהחלט. החל מדוכני קפה ברחוב המוכרים קפה תאילנדי או לאוסי ועד לבתי קפה משובחים ויוקרתיים. קפה חם ועד קפה קרררר.
האם בעונת המונסונים כדאי להגיע לתאילנד?
בתחילת העונה הגשומה, המונסונים עזים יותר. לקראת סופה, פחות. בדרך כלל אין בעיה לטייל בעונה הגשומה. לפעמים זה מקלקל, בעיקר אם בניתם על חופשה בים.
היתרון בעונת המונסונים שהיא מחוץ לעונה. כאמור מחירים נוחים יותר, מלונות ריקים ופחות תיירים.
יתרון נוסף – עננים המסתירים את השמש…
האם צריך להחליף כסף ישראלי לבאטים (כסף מקומי) כבר בארץ?
אין צורך, היות וכבר בשדה התעופה בבנגקוק תוכלו להחליף בדוכני המרה או למשוך מבנקט. (שימו לב, סכום העמלה קבוע).
אם תרצו לחסוך עמלות המרה, אפשר להגיע עם דולרים ולהחליפם בתאילנד (דרוש דרכון).
כרטיס סים מקומי?
כבר בשדה התעופה ניתן לקנות כרטיס סים מקומי. מומלץ, לקחת איתכם טלפון נייד נוסף ובו לטעון את הכרטיס המקומי ואז בעזרת Hot Spot לשדר לשאר המכשירים.
איך לתכנן מסלול נהיגה עצמאית בתאילנד?
לפתוח מפת גוגל ולהתחיל לבנות מסלול. לבדוק מרחקים וזמן נהיגה ולשבץ הכל בטבלה אשר בה תאריכי הטיול. בצורה זו תצליחו לבנות מסלול הגיוני. נסו לבדוק אפשרות של פסטיבלים מקומיים.
מה חשוב לקנות מיד בהגיעכם לתאילנד? כרטיס סים מקומי אשר יאפשר לכם ניווט ותקשורת. תרסיס מקומי נגד יתושים.
מה לקחת איתי לתאילנד במזוודה?
ביגוד – ביגוד קייצי אלא אם כן, עולים צפונה בחודשי החורף. אז קריר למדי וצריך משהו ארוך ומחמם בלילות.
לגברים ולילדים – ניתן בקלות לרכוש בגדים בתאילנד.
לנשים – בעייתי במידות XL ותלוי בטעם. יש בגדים בטעם מקומי, ישנן רשתות יוקרתיות מרחבי העולם – ואז המחירים כלל אינם זולים, אלא אם כן יש מכירה. רשת חניות שאני ממש אוהבת לבקר בהן, החנות נמצאת כמעט בכל קניון ולפעמים גם מוצאת בגדים במידתי – Uniqlo תרופות – ניתן לקנות תרופות מערביות בבתי מרקחת. אבל עדין הכי נוח להביא מהבית. (תרופות מערביות אינן זולות בתאילנד).
לחובבי הג'אנר – יש תרופות אסיתיות מגניבות בבתי המרקחת. שלפעמים שווה לבדוק ולקנות. ספרים – לחובבי הקריאה, יש חנויות ספרים באנגלית.
אולי רצוי להצטייד מראש במנוי חינם לספרייה הדיגיטלית הישראלית?.. וכך הספר הדיגיטלי איתכם בנייד.
צריך להתחסן לפני נסיעה לתאילנד?
אינני יכולה לקחת אחריות על תשובה נכונה. רק לומר לכם שתמיד עדיף להיות בטוחים מאשר להצטער אחר-כך. בדקו עם מרפאות מטיילים או משרד הבריאות. ההמלצות משתנות כל הזמן. תלוי גם בסוג הטיול, משך הזמן, העונה והאזור.
האם להזמין מראש טיסות פנים?
יש קווי טיסה עמוסים יותר ועמוסים פחות. חברות יקרות וחברות זולות. רצוי לפחות לדעת מראש מה רוצים. אם אתם מטיילים בחבורה גדולה, רצוי להזמין מראש. המחירים משתנים כל הזמן בהתאם לביקוש.
אז הנה ראו עצמכם מוזמנים לשאול עוד שאלות ואנסה לענות. רצוי בעזרת תגובות לפוסט בתחתית העמוד. ואני כבר מראש מקנאה בכם, הנוסעים לתאילנד – ארץ אהובה.
עברו כחמישה חודשים מאז הייתי בתאילנד לאחרונה (וכן, אני סופרת….)והנה אני מתגעגעת. לפחות במטבח אני יכולה להריח את הטיול הבא.
שבת בבקר בערבה. בחוץ כ-43 מעלות. בוחרת במזגן שבבית.
געגועים לתאילנד מביאים אותי לצאת מעצלותי למטבח: מפרקת פלפלי צ'ילי יבשים מתוקים מזרעיהם ואז קולה אותם בעדינות במחבת ללא שמן, על אש קטנה. הבית מתמלא בניחוח נעים המסמן התחלה של משהו טוב.
בתאילנד, ברור כי משתמשים בבצלצלי שאלוט. אצלנו בערבה, עדין לא התפתחנו מספיק ויש לנו בצל יבש רגיל. בשלב הזה אני חורכת חתיכות בצל ושום באותה המחבת.
הצ'ילי החרוך מפיק ריח נפלא ולאחר שהתקרר, עובר טחינה לאבקה. וכבר אני מתמלאת תקווה לארוחת צהרים.
כעת נותר למעוך במעבד מזון הכל יחד: אבקת הצ'ילי שהכנתי, שום ובצל חרוכים. מעט רוטב סויה. תרכיז תמרינדי, סוכר דקלים ומעט שמן קוקוס. אחרי שהכל הופך לעיסה ריחנית מעבירה למחבת ובה מעט שמן קוקוס לטיגון עוצמה.
הממרח מבעבע ומתרכז. אני מרגישה לזמן קצר, כמו טבחית תאילנדית וזה מרגיש נחמד.
את הרוטב המצומצם אשמור בקופסית במקרר. כף ממנו, בכל פעם מחדש, תעשה את העבודה.
וככה נראתה ארוחת הצהרים שלנו היום. בתאבון ולחיי הפעם הבאה במהרה בתאילנד.
הוא פורש לשנ"צ שבע ומסופק.
אני מסיימת את הפוסט וממשיכה לחלום.
מצרכים הדרושים למתכון:
מקבץ נאה של פלפלים ארוכים מתוכים מיובשים.
סוכר דקלים – אפשר להמיר בסוכר קוקוס או סוכר חום. רוטב סויה. תרכיז תמרינדי. שמן קוקוס או שמן שומשום.
שיני שום. בצל שאלוט או סתם בצל יבש.
קודם כל סליחה על החמסין הנורא במאי השנה. כל בקר, ביוון, התעוררתי ותפילה בליבי לקצת עלייה בטמפרטורות, כזו שתאפשר לי רחצה בים המדהים של יוון. מישהו התבלבל והטמפרטורות עלו אבל בישראל…
בטיילת של מפרץ ואסילקי. יושבים זקני הכפר, שותים ומרכלים. מה שהרגיש לנו כמו בבית.
הקפה היה משובח וכך גם הלימון שבתה. בעצלנות רבה, גרדנו עצמנו מהכיסאות ונסענו לשנות אווירה.
חוף פורטו קציקיporto katsiki זהר אלינו מלמטה בגוון טורקיז עמוק. לראותו בלבד, כי לפחות עשר מעלות הפרידו בינו לביני.
מסתבר כי שמו של המפרץ בשפה היוונית הוא נמל העיזים וכי הוא נחשב אחד מחופי הים היפים ביותר בעולם.
אין לי ספק, כי נשוב אליו באחד מימי הקיץ החמים ולו רק על מנת לבדוק את חום המים כשהשמש במלוא עוצמתה.
בהמשך השבוע זיגזגנו בין כפרים לים, ברחבי האי היפה לפקדה: כל מפרץ נטוע בתחתיתו של הר והגישה אליו בדרך הרים מתפתלת.
כמה חופים ראינו, קשה לזכור. לכל חוף ומפרץ מאפיין משלו. טלי בעלת המלון Wild Sea Gull בטח תשמח לספר לכם היכן החוף שהכי כדאי לשחות בו ומתי.
בחוף קתיסימהKathisma כבר יכלנו לדמיין את שורות התיירים משתזפים לאורך החוף ורוחצים במים המדהימים האלה.
בחוף אפטלי Afteli beach לצד מי הבדולח הצלולים מצאנו שריד מוקש ימי, כזה שנשאר מאז המלחמה הגדולה.
על ג'ורג'יה מהכפר קריה Karya והטברנה שלה מתחת לעצי הדולב שמענו מטלי. ג'ורג'יה אמהית ונמרצת, סיפרה לנו ביוונית שוטפת על המנות שבתפריט ואולי על עוד דברים, כי הרי לא ממש הצלחנו להבין. מה שלא מנע ממנה להביא לנו ממטעמיה ולהתעקש שנטעם גם מעוגה לקינוח, על חשבון הבית…
עידכון אוגוסט 2021 לגבי ג'ורג'יה:
נסענו שוב לכפר המקסים קריה, לאכול אצל ג'ורג'יה. גילנו עובדה מצערת, כי ג'ורגיה סובלת מדמנצייה והמסעדה מתפקדת רק חלקית. אולם בכפר קיריה יש התפתחויות מסעירות: מסעדות רבות וטובות מטברנות ועד מסעדה חדשה טרנדית, של בחור נמרץ ומלא תקווה.
T' Aloni– מסעדה נטועה בתוך הנוף שנהדר להתחיל בה את היום. הנוף והשלווה היו משגעים. השירות נהדר והאוכל טעים טעים. גם לצמחונים שכמותי. היה בהחלט קשה לעזוב.
לשבת ליד המים בכפר ג'ני Geni. במסעדת אלנהElena על המזח. האוכל ביתי וטעים כמו בכל המסעדות ביון. אופנתי להגיע בעיקר בסטייל, באיזה זויאק מצידו השני של המפרץ.
יום אחד הרחקנו לנסוע בדרכי הנוף המשגעות עד לעיר גדולה פראגהPraga. קצת רחוקה אבל יפה. צופה על מפרץ מקסים.
אכלנו ארוחת צהרים במסעדה נחמדה Romatica: הנוף היה משגע. השירות היה מכל הלב והעגבניות הממולאות היו בטעם של בית.
לפקדה טאון – עיר קטנה ונחמדה. מבצר עתיק, מדרחוב עם שטויות לתיירים ומקום אחד שאהבתי במיוחד, חנות מטעמים Stavrakas – להיכנס ולטרוף בעיניים ולקנות גלידה טעימה, שוקולד או אולי איזה מרציפן מקומי…
וכמה עובדות שעשויות לסייע לכם במסע ללפקדה: שכרנו רכב בשדה התעופה אתונה. משך הנסיעה היה כחמש וחצי שעות.
רוב הדרך באוטוסטרדה נוחה ומוארת ודי ריקה ממכוניות. (יתכן וזה תלוי עונה).
קחו בחשבון שדרכים רבות הן דרכים בתשלום שהצטבר לסך הלא קטן של 38 אירו לכל כיוון.
יש תחנות ריענון לאורך הנתיב ובהן אפשרות לאוכל ושתייה.
בדרך חזרה החלטנו ללון ליד שדה התעופה אתונה. מצאנו מלון משפחתי נחמד וצנוע. תמורת כמאה דולרים קבלנו חדר נוח עם מקלחת מטורפת ושירות לבבי ביותר. במרחק קצרצר מהים של אתונה.
ואולי בכלל כדאי לשקול לקצר מרחקים ולהזמין טיסה ישירה ללפקדה בעונה? (החל מיוני ועד ספטמבר).
כל שנה לקראת אמצע מאי, אני נתקפת בחוסר מנוחה. מי שמכיר אותי, כבר יודע. "חוסר המנוחה שלפני היומולדת".
וחוסר המנוחה הזה, הוא שמוביל אותי תמיד להרפתקאה קטנה מחוץ לשיגרה.
השנה, בשיטוט קל ברחבי אתרי הטיסות, נמצאו שני כרטיסים זולים להפליא לאתונה. ומכיוון שכבר הרבה זמן רצינו להגיע למפרץ ואסילקי היפה. בו נמצא המלון התכול והמקסים של חברים טובים מימי המושב.
רכשנו כרטיסים ועלינו לטיסה המאוד קצרה עד לאתונה. רק המראנו, כבר נחתנו… ולנו, אנשי הערבה, זמן הטיסה קצר יותר מנסיעה הביתה לערבה מהמרכז.
בין אתונה למפרץ ואסיליקי מפרידות כחמש וחצי שעות נהיגה. מכיוון שזה שאיתי לא ירא מנהיגה ארוכה ואפילו לתוך הלילה. ויש האומרים, אוהב לנהוג למרחקים ארוכים.
מכיוון, שידענו מראש כי הדרך לשם בתשעים אחוזים עוברת בכבישים מהירים חדישים.
מכיוון, שמחיר לינה ליד שדה התעופה, במלונות הבודדים, מרקיע שחקים מעבר לכל פרופורציה – נכנסנו לרכב הפיצפון ששכרנו ושמנו פעמנו לכיוון האי לפקדה.
הרכב הפיצפון, שהיה בעצם קופסית על גלגלים קטנה, התגלה כיעיל וחסכוני ובעיקר עביר בסימטאות הצרות מאוד של הכפרים הקטנים שבראשי ההרים.
ועכשיו זה הזמן לספר לכם על המלון התכול והמתוק של טלי ואביב: Wild Sea Gull
מלון אשר נולד מאהבה ליוון ולים על כל גווני הטורקיז שבו.
לבחירת מלון עבורי, יש כמה מדדים: תחילה אני מציצה בתמונות המלון – לבדוק אם העיצוב לטעמי. קוראת חוות דעת מאורחי המלון. בודקת מיקום, מסעדות קרובות. נוף נשקף מהמרפסת.
המלון המתוק הזה, עונה על כל הדרישות: מלון חדש, קטן, נקי ואינטימי. מעוצב בגווני כחול, כבר אמרתי… פריטי עיצוב קטנים מוסיפים לאווירה. המלון צופה למפרץ ובמרחק הליכה קצר נמצאות טברנות מקומיות נחמדות.
טלי, בעלת המלון, נותנת הסברים לטיולים בסביבה, המלצות למסעדות, לקניות והיכן ניתן למצוא עץ תות שפירותיו בשלים והבעלים מאפשרים טעימה.
השכנים כולם חברים ומברכים לשלום במאור פנים, כאילו הגענו הביתה. מה עוד צריך לרצות ממלון?
וככה, אני מתעוררת לבוקר שמשי ויפה. בוקר יום הולדתי. ובמקום המדבר הרגיל, היפה שלי נשקף הים. באוויר ניחוח עצי האיזדרכת מעורב במלח ים.
תיכף נרד לסעוד את ליבנו בטברנה המקומית To Kima ואחר כך, ניסע אל ההרים ונגלוש במורדות למפרצים השלוים.
עזבנו בעצב את פינת החמד שלנו – המלון הנהדר בצ'אנג ראי – Bura Resort והתחלנו לרדת לכיוון צ'אנג מאי. כארבע שעות נהיגה מפרידות בין שתי הערים הגדולות, כך הראתה לנו המפה. תלוי בבחירת המסלול וקצב הנהיגה. רגע. בעצם, אני צריכה להתחיל את הפוסט בצורה אחרת… בחרנו לטייל בצפון, בעצם בגלל המקדשים התלויים של Wat Chaloem Phra kiat מקדשים שעד כה, כלל לא ידענו על קיומם, עד שמצאתי תמונה שלהם בבלוג הנהדר של Thilandtripcanvas. הצצתי בבלוג והחלטתי "לאמץ"… וכך נבנה מסלול שבסופו של דבר יביא אותנו למקדשים התלויים.
Wat Chaloem Phra Kiat
לאחר כשעתיים וחצי מצ'אנג ראי התחילו לבצבץ מראשי ההרים, הכיפות הלבנות – הסטופות של Wat Chaloem Phra Kiat. תמהתי, האם לשם מועדות פנינו? הגענו. היה ברור לנו שיש איזוהי דרך הגיונית לעלות לראש ההר, אלא שלא. היו לנו מחשבות של ויתור… ואולם הקפצה לתחילת המסלול בטנדר פיק אפ בעלות של כ270 באט לתייר מערבי, זיכתה אותנו בכרטיסי כניסה מושקעים. הגענו לתחילת המסלול בכפכפים ועם בקבוק מים קטן והרבה חששות, שאנחנו נעפיל?… מאז הר פופה במינאמר נעשנו חשדניים בנוגע לטיפוס למקדש גבוה…ממש, אבל ממש, קיוונו לאיזה רכבל או מעלית או לפחות חמור משא נחמד?…
ואז ראינו את הגברת העירונית הזו, מעפילה בהר. בתנועות ידיים חינניות הבהרנו לה, שאם היא עולה, גם אנחנו עולים. עלתה. עלינו. הגענו לפסגה.
הגענו הידד! הנוף הנשקף היה מעורר השראה ומצב רוח. וגם זכינו לקיים מצוות עלייה לרגל ושימחנו איזה אל.
ואז נשארה לנו רק הירידה.
זו שתמיד מגיעה אחרי עלייה…
הדרך הארוכה לצ'אנג מאי עדין חיכתה לנו. התחלנו לנסוע. מצאנו עצמנו בדרך מתפתלת בתוך יער שאינו נגמר.
תחילה, נהנו מהנוף בקרחות היער. אחר-כך, היער התעצם. הדרך התפתלה. נזכרנו בדרך המתפתלת לפאי... הפעם התפתלה לנו הדרך אפילו יותר. ללא שום אפשרות עצירה בשולי הדרך. השמש שקעה ואנחנו עדין ביער. לאט לאט מחוון הדלק החל להראות סימני מצוקה וגם אנחנו. באיזה שלב שהוא, החלו לצוץ כפרים קטנים ביער. אם יש כפרים, ויש כלי רכב, מוכרחה להיות איזו תחנת דלק מקומית. מצאנו. למעשה מצאנו ארון תדלוק קטן. הכנסנו כמה שטרות ויצא דלק. מלאי הכרת תודה מהרנו להמשיך לכיוון צ'אנג מאי.
הלו, חכו רגע… טרם נגמר היום. הגענו למלון Zensala Riverpark Resort בצ'אנג מאי רעבים ביותר. משולהבים מתמיד, פרועים כרגיל. החלטנו ללכת למסעדה בקרבת מקום. שמונה דקות נהיגה מהמלון.
מצאנו עצמנו במסעדת פאר : המטבח של דויד. David's Kitchen. האמת, לא הספקנו ממש להבין לאן נקלענו. כי נאמר לנו שאין מקום משום שלא הזמנו מראש. פנינו לעזוב ואז הופיע דיויד… סוף מפנק ליום מרגש: דיויד התגלה כיהודי חם ומקסים, הזמין אותנו לאכול במסעדה. מצא לנו שולחן בחדר המהודר, בין כל האנשים המהודרים. התפריט המערבי ערב לחיך שהסכים להיעתר בשמחה למנעמי הפרמזן והחמאה, אחרי שבוע אסייתי עז ויום מפרך. אין ספק, סיום טעים בהחלט ותודה לדיויד שקיבל אותנו במסעדת הפאר שלו. למרות הופעתנו המרושלת, למרות האבק על הבגדים והכפכפים המקומיים.
לעוד טיולים באזור צ'אנג ראי לחצו כאן וגם כאן. לעוד טיולים באזור צ'אנג מאי לחצו כאן.
נ.ב צמחוני להפתעתי הרבה, במסעדה הקטנה בנקודת ה"הזנק" לעלייה למקדשי ההר – מצאתי תפריט צמחוני, כתוב באנגלית! דאגו לי אלי ההר…
