קטגוריה: בלוג

כשאנחנו מטיילים בעולם, אנחנו רואים וחומדים… וככה הגיעו איתנו לביתנו בערבה, מנהגים וחפצים אשר אומצו אי-שם.

במיוחד אהבנו שהחוץ נשאר בחוץ – כלומר, אלינו הביתה, נכנסים יחפים. ממש כמו במזרח אסיה. הנעלים הטובות, מאופסנות בחדר הכביסה הסמוך ואילו כל כפכפי ונעלי העבודה נשארים בחוץ. (כל פעם, שזר, אשר לא יודע מהרגלנו, נכנס בנעליו, אנחנו מתחלחלים מחדש) וכך, קקי של תרנגולות וחול מדברי, פחות מאיים על שלוות עקרת הבית.

את הגן האנגלי ואו היפני / תאי אנחנו מנסים לאמץ כבר שלושים שנים- ומה שיצא הוא גן פרוע, מוכה שלכת תמידית, בריכת נופרים ענקית וגן ירק עצום. הלבנדרים גוססים מחמת חום הקיץ ושיחי המרווה הפכו מרב שנתיים לעונתיים, הדורשים שתילה מחודשת כל שנה. ואיך בעלי אומר: "אני לא מאשים אותם… את מרגישה כמה חם?"… 

וכך, כל שנה בסתיו – אני שותלת מחדש בגן החלומות שלי. עודרת, מקלטרת, מעשבת ומשקה ונהנת עד בוא החום הגדול.

מאוד רצינו שתהיה לנו סטופה קטנה בחצר ואולי איזה ראש בודהה עתיק ומתפורר. כדי חרס מזוגגים,ענקיים ובית רוחות תאילנדי והכי הכי חפצנו ב"סנטו" יפני – מקווה מים חמים שבו טובלים את הגוף הדואב מעבודות בגן. הסתפקנו בשיכשוכית מקומית, לקירור בקיץ. אם כי, גם היא חושבת עצמה למקווה מים חמים, בקיץ, במקום בחורף.( אנחנו עובדים על זה… ).
וככה אנחנו ממשיכים להסתובב בארצות רחוקות ומביאים מהן קצת בחזרה עימנו.
שנה טובה לכל אוהבי הטיולים ושלא יגמר לנו לעולם !  ספטמבר 2017

קישור לאתר של "התרמוס הסיני" – בלחיצה על התמונה.

כשאי אפשר לצאת סתם כך, לשוק ולקנות – כדאי לתכנן מראש ולזכור ולהשרות את פולי הסויה, לילה לפני…

ספל חלב סויה חם, תוצרת עצמית בעזרת מכשיר "תרמוס סיני". יש לשרות את פולי הסויה לילה קודם. לשטוף. להוסיף מים ולהכניס למכשיר הסויה. והנה אני, כמו מליוני אסייתים, ממוצא סיני, המתחילים את הבקר שלהם, בדוכן קטן ברחוב או בשוק, בלגימת ספל חלב סויה טרי וחם בלויווי סופגניה סינית מטוגנת. “you tiao”

כוס חלב סויה חם (מתכון להכנה בנוסח תאי ) นำ้เต้าหู้   ואני כמעט שם. כמעט…

אפשר כמובן לבחור להכין לבד את חלב הסויה. התהליך, כמו הכנת טופו, עד שלב הגיבון. והנה קישור לפוסט על הטופו.

סום טאם ג'ה טוב (סלט פפאיה ירוקה צמחוני)  מתחיל בדרך כלל, בטיסה לתאילנד

אבל אם זה ממש דחוף לכם בזה הרגע…מאוד עוזר אם יש פפאיות ירוקות על עץ הפפאיה בגן הירק שבחצר.כזה ששרד קיץ שלם מבלי להתעלף.
עוזר גם שיש קולפן פפאיה, אשר נקנה ב"שניקל" בשוק יום ראשון בבנגקוק.
מאוד נחוץ איש עם מוטיבציה, שלא יהסס לחרוץ את הפרי לג'ואליינים דקיקים כנדרש.
נחוץ לגמרי כלי לכתישת הסלט, ועל כן, מזל שיש תאילנדים בערבה ובצרכניה המושבית, וניתן להשיג את מכתש העץ המאוד כבד, שלא ניתן לדחוס אותו לשום מזוודה באלעל.
ואז, כל מה שצריך, יהיה לכתוש ולעלף את ג'וליאני הפפאיה במכתש להוסיף פלחי עגבניה ולמעוך גם אותה במכתש. סוכר דקלים, הרבה צ'ילי, מיץ ליים ורוטב סויה תאילנדי. (אני מוותרת על נאם פלא – רוטב הדגים התאי המותסס, לטובת היותי צמחונית וגם על נתחי סרטן ושרימפסים מיובשים – גם דגים הם חיות ). וכן, מצאתי לי איש יקר משתף פעולה והנה הכל נכתש ומתערבב במהירות,אולי בפחות רעש ומקצועיות, כפי שנהוג בתאילנד.
אבל זהו סלט, המעיף אותנו מידית ודחוף לתאילנד. ואם אין לכם עץ פפאיה בחצר, לכו על גזר.. 

בשנת 1985, בבית קפה בקטמנדו, קראנו מכתב שקבלנו מחברתי הטובה שלומית.

טרום עידן האי-מיילים. היינו שולחים לחברים ולמשפחה, רשימת כתובות של G.P.O – General Post Office – בערים ובמדינות על פי מסלול הטיול ולשם היו שולחים לנו מכתבים שהיו נשמרים לנו שם, עד שהגענו לקחתם. 
אנחנו מצידנו, טרחנו לקנות גלויות ואגרות דואר וכך היינו מעדכנים את המשפחה והחברים, בעלילותינו.

במכתב, ספרה לי שלומית, שהם עוברים להיות חקלאים במקום רחוק, בדרך לאילת – מושב צעיר – מושב צופר.

עברו שנתיים טיול סביב העולם, הגענו לביקור בערבה והתאהבנו . הרומנטיות של החלוציות היכתה בנו וכחלוף שנה, הגענו גם אנחנו להיות חלוצים במדבר הערבה. 
נעשנו חקלאים וחולמים. חקלאים ונהנים. חקלאים וגאים.

את חלומות הטיולים גנזנו לפרק זמן ובמקומם עיבדנו שדה זרענו ושתלנו.

מסתבר, כי את " הטיול הגדול" – לא ניתן לעקור מתוכנו. וכמו בשדותינו, זרע הטיולים נטמן בנו, אמנם נם מעט, אך דושן הושקה והחל עם השנים לנבוט. 

הקייצים הארוכים והחמים במיוחד של הערבה , איפשרו לנו גיחות לטיול מגניב, ומידה קטנה של נעורים וחלום חזרה איתנו, בכל פעם מהטיול.

את הטיול הגדול, לא נשכח לעולם. 

בשנת 1984 – 1985, היינו בביקור הראשון שלנו בבנגקוק, שמאז הפכה להיות עבורנו, בירת הארץ הנהדרת ביותר בעולם.

בבנגוק, היינו עדים אז, לטקס המפואר של שריפת גופת מלכה. מבנים שלמים הוקמו בפארק לומפיני שבבנגקוק. נצבעו ביד אומן וצופו זהב. והכל, על מנת להעלותם באש, בתום תקופת האבל. אינני יודעת מי היתה המלכה אשר נפטר. אולי היתה זו סבתו של פומיפון אדוניאדט – ראמה התשיעי  מלכם האהוב של בני תאילנד, אשר גופתו הובאה לשריפה, אתמול,בסיום שנת האבל.
הזמן רץ. תאילנד המסורתית, נשארת אותו הדבר.

28 אוקטובר 2017

סתיו 1985 המציא לנו סצנות מעלפות, בעיר קיוטו שביפן.

(תמונה זו צולמה במקור כשקופית, כפי שהיה מקובל פעם ושמרה ברעננות על צבעי העלים)
הטמפרטורות יורדות ומביאות אותנו לסתיו ישראלי, שבהחלט מגיע לנו, אחרי הקיץ הארוך, החם והמתיש.                                    היום, זהו היום בו ממש הרגשתי את "ההיפוך"… ובעקבותיו הפכתי את ארון הקיץ שלי לארון הטומן בחובו הבטחה לסתיו.            הצרה בסתיו הישראלי שלנו, שמיד, בלי שנשים לב, הופך לחורף ואז בטח אתחיל, להתגעגע לקיץ.   31 אוקטובר 2017
.

הרי לכם פינת חמד לא ממש מוכרת מאוד בהודו הענקית והמגניבה – מחוז שיקיוואטי Shekhawati: העיר Nawalgarh

מקבץ ענק של בתי סוחרים – Havelis מלפני מאות שנים, אשר צוירו ביד אומן ועוטרו בציורים יפיפיים.

מרבית הבתים עזובים ונטושים ועל מנת לטייל בינהם ובם, יש לשכור מדריך מקומי. ביקרנו ם ב2011, ועדין זכורה לי תחושת חווית המקום, כאילו ביקרנו גברת מגונדרת, מאופרת בכבדות, יפיפית העבר אשר ירדה מנכסיה ויופיה מתעמעם עם השנים.

הביקור מצריך סטייה מהמסלול המוכר של רג'סטאן לכיוון דלהי ובהחלט מוצדק. והבונוס הנוסף, של הביקור, נדיר לפגוש שם בתיירים…

לו הייתי יודעת לצייר… לו היה לי אומן הודי כזה, בהישג יד, הייתי רוצה כמה טווסים מצויירים על דלת ביתי.

הי דרומה מבנגקוק – נובמבר 2017

לא יכולים שלא לתהות לגבי כמויות תחנות העצירה לצפייה בנוף, הכל כך רבות ופזורות לאורך הכבישים הצדדים בסאמוט סאקון. מסתבר שאלו אינן בריכות דגים, למרות שלאורך הדרכים פזורים מתקני ייבוש רבים ובהם מתייבשים דגים . וגם לא שדות אורז, משום שאין אנו רואים כלל, את גבעולי האורז או את שדות משתלות האורז הירקרקות, אלא בריכות מלח ובתוכן מי מפרץ בנגקוק, נשאבים ומובלים לבריכות לשם יבוש טבעי בשמש. ונראה, כי בעונה בה המלח מוערם בערמות לבנות, הנוף בהחלט עוצר נשימה. אולם בנובמבר- תהליך ההפקה רק בשלבים הראשוניים של ברכות מוצפות ורידוד הבריכות היבשות , בעזרת מכונות דמויות חרקי ענק עם רגלים דקיקות, המתרוצצות על מעטה המלח המתייבש מאפשרים לנו מראות כמו בסרטי מדע בדיוני עתידיים.

ובנוסף להגברת הסצינה – בשפכי הנהרות , עוגנות ספינות דיג רבות וצבעוניות.
אני, כצמחונית אדוקה, מנסה לפרגן לדייגים וגם לסועדים ומעדיפה שלא לחשוב על אחריתם היבשה והמלוחה של הדגים…

לאורך החופים נראים דייגים, הולכים הלוך וחזור בתוך המים הרדודים ו"מסיעים" רשתות כחולות. כאילו גורפים ומעלים משהו מתחתית הים. כשפתחנו חלונות, היכתה צחנה עזה.

סירחונם של אלפי שרימפסים קטנטנים – כאלה, שלא יזכו להגיע לבגרות וכעת לאחר שנשלו מהים, נשארו להתייבש לאורכי החופים וסיימו חייהם בתוך צנצנות קטנות, כממרח שרימפס עז ריח וטעם. ממרח שרק תאילנדים מסוגלים לחבב..כיאות לכפר, אשר מתפרנס משליית שרימפס – שלטי הרחובות מעוטרים בהתאם.

מפרץ בנגקוק – נובמבר 2017