קטגוריה: דלהי

  • כאשר מטיילים עם הילד…

    כאשר מטיילים עם הילד…

    Rishikesh

    "חשבתי שאת אחותו הגדולה"… מחמאה אדירה, שקבלתי מצעירות ישראליות, בעת המתנה לטיסה מומבאי – דלהי…כנראה שהיו קצת עייפות ובכל זאת, לקחתי.

    טיול עם הילד, כשהתפקידים מתהפכים, והוא הופך למבוגר האחראי ואני סתם אמא, אשר מנסה לצבור כמה שיותר שעות עם הילד, לפני שארד לאחור בסולם העדיפויות הפרטי שלו.
    וכך, מוצאת עצמי בטיול מפנק וגם קצת קשוח, קצרצר אבל באווירה. מצליחה להזיע נואשות בשיעורי יוגה ברישיקש. לאכול אוכל איכשהו הודי של תיירים בזולות לצד הגנגס. למעוד אלף פעמים על "עוגות קקי" לצד מליוני הודים, פרות, קופים, טוסטוסים וטוקטוקים. לבהות בגנגס השוצף שעות ללא תזוזה. לשמוע בשעות הנסיעה הארוכות, קורות חייו של הנהג, המכין את הרקע למועד התשר שיגיע. לחלק טיפים לכל עובד שירות, על מנת להרגיש מעט נוח יותר עם עצמי, כשמישהו טורח עבורי. לא להתבייש ולהזמין בבית המלון ערמת כריות נוספת, שאולי יאפשרו לי לישון טוב יותר ולהיות עייפה פחות. לעצום עיניים בנואשות, כשילדות יפות, מוכות כינים ומלוכלכות מקבצות באלימות נדבות ואני יודעת, שאין ביכלתי לתקן את העולם עבורן.
    להנות מהאוכל עד השילשול, שבפדיחה תפש אותי לא מוכנה. דווקא בג'ייפור, שהתגלתה לנו כמענינת ונוחה ביותר, אחרי שישה ימים ארוכים בלחות המטורפת של רישיקש.
    לתצפת נשרים בדלהי, מקומה 17 של מלון יוקרה בו הסתגרנו ביאוש מטרדני הכביש, שלעולם לא מפסיקים להציק בחביבות.
    להרגיש בבית ב"אלעל" עם הדיילת המתוקה הדר, אשר לא הפסיקה לפנק. ובסוף לחזור ללא המזוודה, אשר נשארה אי שם במומבאי. ולקבל תודה גדולה מהבן, שלמרות היותי אמא טיפולית, "פורשת כנפיים" ומועדת לפורענות, בכל זאת, רקמנו חוויות משותפות לכל החיים.
    שמחתי לחזור הביתה, לשקט ולשלווה, עד שיתקוף אותי שוב רצון נואש לטיול חדש.  אוגוסט 2017

  • קניות בגדים הודיים און-ליין

    קניות בגדים הודיים און-ליין

    איך קרה, שלא קנינו כמעט כלום בדלהי?..

    בעניין קניות בדלהי ומכיוון שלא ערכנו הרבה, כי איכשהו ולמרות שגרנו די קרוב (יחסית בהודית… ????) לכיכר קונראד, כשיצאנו לערוך קניות בכיכר, היה זה יום ראשון וכל החנויות היו סגורות, כל הדוכנים עמוסי צבעי הקשת, שראינו יום קודם, היו סגורים?! ???? ב"עצב" חזרנו למלון הסנובי שלנו והם עשו "וידוא הריגה" – אמרו שבקרבת המלון, הכל סגור בראשון ונגזר עלינו לקחת מונית יקרה באמת עד למרכזי הקניות המודרנים, על מנת לנסות לקנות משהו ולא לחזור עם ממש כלום הודי.
    במרכז FDL מצאתי את החנות : JAMUN TREE. "טוב אמרתי לעודדי, "זאת ההזדמנות האחת והיחידה שלי לקנות משהו". כך היה.
    הצלחתי למצוא שתי חולצות, בצבעים שאינם מאוד פסיכודלים, בדוגמאות הודיות חביבות ובגודל שגם אישה מערבית במידותי (שאינן מצומצמות )- מסוגלת ללבוש.
    אז הנה אני ממליצה. ולמרבה הפתעתי, בחיפוש אינטרנטי, מצאתי שיש להם אתר והם מבצעים משלוחים לחו"ל… ממש מדהים.

    http://www.jamuntree.com/
    וכן, הבגד לא התכווץ לאחר כביסה עדינה וללא מייבש. איזה כיף.
    נ.ב : הבן, הטיל וטו על טיסה לארץ עימי כשאני לובשת קורטה. התפשרנו על חולצה…)