קטגוריה: איסאן

על פסטיבל הפילים בסורין: 

הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים.
אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע  ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט מבינה את מקומם של הפילים במורשת המלחמה והקרבות של פעם.

יום לפני הפסטיבל הסתובבנו ברחובות העיר סורין וצפינו בבני הנוער המכינים את תהלוכת הענק. אהבתי, שכמו אצלנו במושב, הנוער לוקח חלק נכבד בהכנת אירועי תרבות. 

בלילה, במרכז העיר, הוצבו כל העגלות, עמוסות המזון לפילים והיה שמח בכיכר.
למחרת, הוצבו העגלות בצורת מזנון עצום להאכלת הפילים.

יש להערך מראש לפסטיבל: להזמין מקומות במלונות, כמה שיותר מוקדם. אנחנו בחרנו במלון מרטינה. מלון בסיגנון מוטל (חניית הרכב בקדמת החדר). אמנם עיצוב החדר היה בסגנון תאילנד מיושן ולא מדליק, אבל הכל מרווח, נקי ומטופח. היתרון הגדול ביותר היה, שבעלי המלון  המקסימים ארגנו עבור אורחיהם, את כל הכרטיסים הרצויים, כולל הסעה הלוך וחזור. והכל התבצע בצורה מעוררת התפעלות.

בנוסף לפסטיבל הפילים, מתקיים גם מופע בעתיקות Prasat Sikhoraphum

מופע מקסים של רקדנים ורקדניות על רקע העתיקות. מלווה בהפקת ענק מרובת אפקטים. אורחי הפסטיבל מתכבדים בארוחה מפוארת הכלולה במחיר כ-800 באט למשתתף. (לא ידענו שתהיה ארוחה ועל כן, לא הוזמנה עבורי מנה צמחונית. בטח ניתן  היה לבקש מראש).
האורחים, מסבים לשולחנות ערוכים ומעדני הגורמה התאי מוגשים לשולחנות. אף אחד לא נשאר רעב, פרט לי… 

בקיצור : סורין, לפחות שלושה ימים, על מנת לצפות בכל הפסטיבלים. העיר עצמה אינה מעניינת במיוחד.
לצמחונים: ישנה מסעדה צמחונית בודהיסטית טעימה וזולה כדוגמת מהמסעדות הפתוחות מצאת החמה ועד סוף התבשילים. ניתן לאתר אותה באמצעות אפליקציית Happy Cow.

תאכלס, רגשות מעורבים בקשר לפסטיבל אבל אין ספק שהוא מביא פרנסה נכבדה לתושבי העיר וגם זה מאוד חשוב.

קישור למלון מרטינה –

קישור לפסטיבל הפילים בוויקיפדיה

קישור לפסטיבל בעתיקות סיקורפום –

קישור לאתר, להורדת אפליקציית הצמחונים – הפרה השמחה –

מסלול אהוב עלינו במיוחד: נסיעה לאורך המקונג. מנונג קאי לכיון צפון מערב.

נונג קאי, עיירה מנומנמת על שפת המקונג, שעיקרה הוא טיילת ארוכה לאורך גדת המקונג ומסעדות בה הרבה.
בצידו השני של הנהר משתרעת לאוס. גשר הידידות המחבר בין שתי הארצות, נמצא קרוב ממש.

אטרקציות נוספות בעיר : שוק העיר וגן פסלים בודיהסטי הזוי:  Sala Kaew Ku –  בכניסה לגן הפסלים, שוק קטן ומיוחד. תוכלו למצוא בו, דוכנים המוכרים צמחי מרפא, שמנים וקמעות.
הגן מספר את סיפור גילגול החיים הבודיהסטי: מלידה ועד מוות וחוזר חלילה. הפסלים עצומים בגודלם ודי מפחידים. ליד כל פסל, שלט המספר את משמעות הפסל.
בהמשך, קנו בבקשה כיכרות לחם, שנאפו במיוחד עבור הדגים שבאגם. השלכת הלחם תעניק לכם קארמה טובה וגם הדגים יהנו. 
הגן עמוס במבקרים מקומיים והשמחה רבה.

מנונג קאי, המשיכו לכיון צפון מערב. הכבישים עוברים בסמוך לנהר המקונג.
תוכלו לעצור לאכול משהו טעים באחת מהמסעדות הצמודות לנהר. ללון במלון צמוד לנהר בצי'אנג קונג היפה. (בChiang Khong)רצוי באיזה בית עץ נושן. להנות מהאווירה המיוחדת ולטעום מעדנירחוב מדליקים.

לגן הפסלים המשוגע

פיסול אמנותי בשיחים  לצידי המקונג – כביש 211

לינה  בנונג קאי -בגסטהאוס מיוחד – Mut Mee Garden Guest House ממש על גדת הנהר.
השקיעו במיוחד והזמינו את ה"רויאל סוויט"  – חדר מסוגנן שהמרפסת צמודה לנהר.
גם המסעדה במקום היתה משובחת ואם יוצאים מהגסט האוס, ממש לכיון מערב, די צמודה לגסט האוס מסעדה צמחונית עממית.

        שמח בטיילת של נונג קאי לקראת שקיעה…

העיר מוקדהן היא בעצם שוק אחד גדול: שוק הודו-סין על גדת נהר המקונג.

מאחורי השם האקזוטי : שוק הודו-סין, נמצאות הרבה מאוד סחורות, העוברות מיד ליד ומארץ לארץ.
העיר מוקהדן קרובה מאוד לויטנאם וגם ללאוס, הנמצאת בגדה שמנגד.  גשר הידידות השני נמצא בשולי העיר. (הגשר מחבר בין לאוס ותאילנד).

המוני אדם הבאים לקנות את הסחורות שבשוק. (כנראה הם יודעים כי הסחורות ראויות. זולות…)

העיר עצמה לא כל כך מענינת. סתם עיר. אולם כאשר ממשיכים בנסיעה צפונה,  הנופים מקסימים ביותר – נופי כפרים שלוים: שדות אורז ירוקים, מקדשים, חוות דגים על הנהר ובעיקר שקט.

אולי אין סיבה מוצדקת לעצור בעיר ללינת לילה. אולי שווה לעצור, לדגום את העיר ולהמשיך ליעד הבא – נאקום פאנום.
עיר הנמצאת גם היא על גדת המקונג.

ובתמונה, דרך מקורית להעלות את שלל הדגה, ללא מאמץ. בעזרת סיבובי מנוע האופנוע.

Mukdahan 2014

נונג-קאי תאילנד מערבה… כביש 211 פיסול בשיחים

לפעמים, דברים מוזרים צצים כשאתה נוסע בכבישי תאילנד . למעט העובדה כי הכבישים הבינעירוניים בדרך כלל ריקים ממכוניות ואתה נוהג בעצמך ומציל את הכביש משיממונו הרגיל. במיוחד כשמדובר בנסיעה מצפון איסאן מערבה.

פתאום, צצו להם פסלי שיחים ביזאריים לארך הכביש. הכביש העובר לצד גדת נהר המקונג – די פסיכי…
אבל אחרי, גן הפסלים ההזוי בנונג קאי, הכל אפשרי…

ולאן ממשיכים בכביש 211 צפון מערב?

אפשר להמשיך לכיוון פיצ'נלוק ומשם לסוקותאי. הנופים מדהימים. הכל ירוק, מפלים בכל פינה. תענוג צרוף.

וגם פוסט נפרד על כביש 12 – לא להחמיץ דרך נוף יפיפייה!

רוצים לדעת יותר על נהיגה עצמאית בתאילנד? – לפוסט נפרד לחצו כאן.