עכבישי טרנטולה מטוגנים, לא תודה. ממש לא התלהבתי. בעיקר פחדתי שהאישה החייכנית הזו, בבגד הכחול, תזרוק עלי עכביש חי.. אמאל'ה !!!
לא ברור, מהיכן היה לנו אומץ, לגרור איתנו שני נערים צעירים (13,15) ולנסוע דווקא לסיור עומק בקמבודיה כבר בשנת 2007. אבל היה סיור מרתק בקמבודיה של אחרי המלחמה. באתרים שתיירים טרם הגיעו אליהם. (להבדיל מאנקור-ואט המפורסמת שבסיאם ריפ). דילגנו בין עתיקות, כמו היינו לפחות אינידאנה ג'ונס. מוקשים היו בכל פינה ואפילו עכבישי ענק. היה שלב, בו הלכנו אחרי האנשים החייכנים האלה, שרצו להראות לנו את "חוות העכבישים" ואז הבנו, שאין דבר כזה באמת, סתם חורים מפחידים שבהם שרצו עכבישים מפחידים. חוויה היתה – ללא ספק. תפשנו את קמבודיה ממש בזמן.
אז לא להתעצל ולטוס לקמבודיה, רק שעת טיסה מבנגקוק : לסיאם ריפ או פנום פן.
מנת הרחוב הצנועה המגיעה בתוספת כרוב חי, פולי שעועית ארוכים ופציחים מרוב טריות. הר של נבטים. בוטנים קטנטנים ופינת לימון חתוך. בארץ, הפאד-תאי, עבר סוג של גיור וטרם טעמתי אחד ראוי.
כיאות לצמחונית אדוקה שכמוני, אני מבקשת : Pad-Thai Jay. בדרך כלל זה עובד.
יש לי איזו אמונה טפלה, שסיגלתי לי משך שנותי… אטמון את הבאטים הנותרים מהטיול, בקופסא יפה אשר נקנתה, לפני שנים רבות, בכפר אומנים,ליד צ'אנג מאי. וכך, איזו שהיא ישות נסתרת או תפילה המתבצעת מאליה, תדאג להחזיר אותנו במהרה לתאילנד. עד כה, לא רע…
וכשמגיעים לתאילנד, תמיד יש כבר כמה באטים כדי להתחיל את הטיול.
נ.ב היה קשה להחליט האם לכתוב אמונה תפלה או אמונה טפלה. השאיר לי טעם תפל?…
למי שטרם טייל בתאילנד – באט, (ברבים – באטים) הוא המטבע הרשמי של תאילנד. מוטבעת עליו תמונת המלך המנוח ראמה התשיעי, מלכם האהוב של התאים. שער הבאט נע סביב 1 ש"ח = 9.4348 באט. כך שדי נוח לתרגם לשקלים. (לאנשים השונאים חשבון כמוני למשל).
לאסי זעפרני : טעים ביותר בכיכר השוק בג'ודפור רג'סטאן. אבל אם אתם לא שם כעת: קחו רוויון. השרו קמצוץ חוטי זעפרן אמיתי (היזהרו מחיקוים – סיבי קוקוס צבועים באדום) במעט מים רותחים לפחות כשעתיים. הכינו מעט אבקת הל טחון. ערבבו הכל עם מעט סוכר, על פי טעמכם. מוסיקה הודית ואתם כמעט שם. לינה נהדרת במבצר, מרחק לא גדול מהעיר ג'ודפור : Fort Chanwa – להרגיש כמו מהרג'ות וללון בתוך מוזיאון ! ואם בשוק כיכר השעון אתם מסתובבים, אל תשכחו לקנות תבלינים בחנות תבלינים הנקראת כמובן : תבליני המהרג'ה.
אמנות קאתאקלי: סיפור – משחק בו השחקן מספר ומביע רגשות באמצעות תנועות הגוף והעיניים.
איפור והכנת השחקן אורכת שעות ארוכות. לעיניים, להעצמת המבע, מוחדרים גרעיני מלון, על מנת להאדימן.
את אמנות הקאתאקאלי לומדים שנים ארוכות בבתי ספר מיוחד בקרלה.
השחקן המאופר, צולם בעת פסטיבל פילים מגניב בעיר קויאם שליד החוף המפורסם וארקלה בקרלה.
רציתי לגלות לכם, שטופו אני מכינה לבד. לא קונה. כי אחרי שמתרגלים לטעם הטבעי של טופו שמכינים לבד, אי אפשר לחזור לטופו תעשייתי.
כל מה שצריך הם פולי סויה. בלנדר חזק. מים וחומץ תפוחים. וצריך גם בעל, שהכין לי תבנית לסויה, מעץ. ואם אין לכם איש כזה, כמו שלי, שאוהב להכין הפתעות מעשה ידיו, יש לטרוח ולמצוא תבנית לטופו ב-ebay, לא שזה קשה. לבנה אחת כמשקולת. סיר גדול. כף גדולה לעירבוב, חיתול ישן ושעה קלה.
את הטופו, הכרתי לראשונה בשנות ה-80 ביפן. שם הטופו מפורסם בטריותו (מכינים אותו כמוצר טרי יום יום) ובפשטות הגשתו. (טופו טרי עם מעט רוטב סויה ושבבי עירית.., כך שרק העדינות מדברת.) כשחזרנו לארץ, לאחר הטיול הגדול. לאחר כשנתיים טיול. בין שאר הדברים שהופתענו לא לגלות בארץ, היה טופו. וכמה שאני, כצמחונית, התגעגעתי אליו. עידן טרום האינטרנט ומתכוניו. בסוף שנות ה-90, כשישראל, גילתה את הטופו. את הערבה, בו אני חיה, עדין לא גילה הטופו, או יצרניו ומשווקיו.
רק בשנים האחרונות. גיליתי כי בעצם, הכנתו אינה כה מסובכת, אך דורשת השקעת זמן.
בקמבודיה, בסיאם-ריפ, הלכנו לראות כיצד מכינים טופו מקומי.בתקווה לגלות, טכניקות שאינני מכירה. מסתבר, שאין זה מאכל מקומי כלל. כלומר הקמרים העתיקים, לא הכירו טופו. אבל הסינים והטבעונים החדשים, הם קלינטורהכה טובה ועל כן, יש איש, הגר בסיאם ריפ ומכין כל יום טופו טרי למסעדות.. תנאי הסנטיציה לא משהו. אז אולי עדיף היה שלא לראות…
בכל מקרה, כך אני מכינה טופו: משרים את פולי הטופו לילה.שוטפים. מבלנדרים בתוספת מים. סוחטים לסיר גדול. חוזרים על הפעולה כשלוש פעמים, עד שרואים, כי סחטנו לפולים את כל המיץ. מרתיחים תוך כדי ערבוב. מסירים את הקצף שנוצר (שכבת ליכלוך).
אחרי רתיחה של כ5 דקות, ניתן להוסיף את החומר המגבן, שהוא בד"כ חומץ תפוחים אורגני או מיץ לימון. משהים קצת, עד שהתערובת נפרדת למים וגבן. מסננים את הגבן מהמים. מעבירים לתבנית מרופדת בחיתול. מניחים משקולת ומחכים מעט. את הטופו המוכן, יש לשמור בקופסא אטומה בתוך מים זכים. כל התהליך עורך כשעה.
נהנים מטופו טעים וטרי. ללא חומרים משמרים. איזה כיף לנו.
