מה עושים בקיוטו? מטיילים בין המקדשים
אי אפשר להספיק לראות בכמה ימים בלבד את כל 800 מקדשי העיר קיוטו. בעיקר בקיץ, כאשר חם ולוהט בחוץ. היה יומים גדושים במקדשים, אך דגמנו רק אחדים מהשפע. קיוטו נותרה עבורנו עם טעם של עוד…
מקדש Kiyomizu Dera
איך מגיעים למקדש Kiyomizu Dera?
כדי להגיע למקדש Kiyomizu Dera יש לנסוע באוטובוס (מתחנת קיוטו מס' 206 או 86). האוטובוס מוריד את נוסעיו בתחתית הגבעה ויש צורך בטיפוס אל המקדש. ביום חם, זה אינו פשוט כלל. הגענו מיוזעים ותשושים לראש הגבעה. אפשר לעצור להתרענן באחד מבתי התה, המוכרים לעולים משקה קר או גלידת רסיסי קרח עם סירופ מתוק ומרווה במחירים מופקעים , גלידה זו המפתה את כולם ומצננת במקצת את נשימתה החמה של השמש על עורפינו המיוזע. היה נחמד לראות, כי בסביבת המקדש יש חנויות המשכירות לבוש מסורתי לבאים למקדש. לא שהצלחתי להבין, איך ניתן ללבוש לבוש זה בחום הכבד ששרר.
מחיר כניסה למקדש 400 ין. יש תוספת של 100 ין אם תרצו לרדת יחפים לתוך קרבי המקדש ולחוות שם, בחשיכה, סוג של התעלות. חוויה.
כאשר יוצאים ממתחם המקדש, ניתן לרדת דרך רחובות עתיקים, מלאי חנויות מזכרות ובתי תה מגניבים ועומסים קהל וגם
בית קפה סטארבאס בסגנון יפני– אם איני טועה, היחיד מסוגו בעולם.
"המרענן הרשמי של הקיץ בקיוטו": מלפפון כבוש על מקל ביום חם…מי רוצה? רק 7 ש"ח למלפפון!
חזרנו עייפים, מזיעים אך מרוצים לחדר הממוזג שלנו במלון.
מקדש Fushimi Inra
איך מגיעים? שוב באוטובוס…
אוטובוס מס' 205 מתחנת קיוטו הוריד אותנו ממש למרגלות מקדש Fushimi Inra אי אפשר לפספס כי לתחנה שער אדום, כדוגמת שערי המקדש. משם יש לטפס על הגבעה. המקדש פתוח 24 שעות ואנחנו הגענו השכם בבקר, רק כדי לגלות המוני תיירים שהשכימו גם הם. הכניסה חופשית ללא עלות.
מיד נזכרנו בתמונות ישנות (שקופיות) משנת 1985 – מתקופת הטיול הגדול המיתולוגי שלנו, זה שפתח לנו את ההתמכרות לטיולים בעולם.
ובחזרה להווה, אנחנו מטיילים במקדש ונהנים מדקות אחרונות של קרירות בוקר.
אני מאוד מחבבת את המפה המצוירת של האתר: You are here
ברוח התקופה: מצטלם בפוזה לאינסטוש…
אחר כך וכך שערים אדומים, מודיע זה שאיתי: "מיציתי… בואי נמשיך למקדש הבא ברשימה שלנו".
*טיפ
מרבית המקדשים נמצאים הרחק מחנות הרכבת. ניתן להגיע אליהם בעזרת אוטובוסים. על מנת להוזיל עלויות תחבורה ציבורית, כדאי לרכוש כרטיס יומי בעלות של 700 ין. אנחנו רכשנו כרטיס כזה בתחנת האוטובוסים המרכזית בתחנת קיוטו. יתכן וניתן לרכוש ישירות אצל נהג האוטובוס.
מקדש הזהב – Kinkaku-Ji
איך מגיעים למקדש הזהב המפורסם של קיוטו?
גם למקדש הזהב Kinkaku-Ji הגענו באוטובוס. החוקים במתחם מעט נוקשים. יש סימון באזור בו מותר לצלם ורק בו. בשאר האזורים הצילום אסור. הכניסה בתשלום.
כל תמונה – פוסטר!
. המקדש מצטלם היטב. הצבעים רכים. יפה כל כך.
Ryonji – מקדש זן מינימליסטי
גם במקדש זה ביקרנו לפני כ-40 שנים ונשארה לנו שקופית בודדת ממנו: האם זזו האבנים מאז?
600 ין תשלמו עבור הכניסה למקדש Ryoan-Ji.
על מנת לצפות בגן הזן המפורסם, עליכם לחלוץ נעלים ולהתיישב בראש פתוח ונפש חפצה על רחבת הדק מול הגן. זהו גן אבנים – לראותו בלבד.
ולשמחת הטבעונים-צימחונים: בתחום המקדש חבויה מסעדת טופו נהדרת. ניתן לקרוא עליה בפוסט נפרד.
אחרי פרק זמן של ספק בהייה, ספק נמנום ומכיוון שהיינו כבר בשוונג וברשותנו היה הכרטיס היומי לאוטובוסים, החלטנו לנסוע לעוד יעד: חורשת הבמבוקים. האם נצליח לשרוד עוד יעד ביום קייצי ולוהט זה של קיוטו?
Arashiyama Bamboo Grove
חורשת הבמבוקים Arashiyama Bamboo Grove הייתה מלאה אדם. מאות אנשים מכל הלאומים צועדים בשבילי החורשה. קצת פחות כיף לטעמי. הכניסה חופשית.
היה חם. השמש היתה בזניט. לוהטת ממש מעל הראש. בחורשה היו עליות לצורך ירידה. הרגשנו שזה הזמן לפרוש בכבוד מיום גדוש כזה. קיוטו, אל דאגה, עוד נשוב.
פוסטים נוספים באותו עניין:
פוסט על קיוטו חלק 1 – פסטיבל גיון.
פוסט על צמחונית רעבה בקיוטו
פוסט על טוקיו
קיוטו יפן יולי 2023
