הלונלי פלנט המליץ לנו מאוד להגיע להר פו-צ'י-פה. אז סמכנו עליו ונסענו לשם.
יש כמה דרכים להגיע מצ'אנג ראי לצ'אנג מאי . הלונלי פלנט, בחר עבורנו את הדרך הארוכה יותר. נסענו קודם, כאמור, לתצפית בהר פו-צ'י-פה ומשם המשכנו בדרך הארוכה לצאנג מאי. כמה שעות יותר לא ממש מזיזות לנו. שהרי אנחנו אנשי הערבה המתורגלים למרחקים ארוכים. בקיצור, הגענו.
למרגלות ההר, מבחר מכובד של דוכני ממכר למזון וגם חולצות יפות רקומות עם שם המקום באנגלית ותאית, המתכווצות בכביסה. (אזהרה מנסיון . חחחח) באמצע שום מקום. שום תייר נוסף לא נראה באופק ולא יכלתי שלא לתהות האם הם בכלל מצליחים להתפרנס כך, או שפשוט הגענו ביום חלש, או מעונן לתצפית. בכל אופן, תרמנו חלקנו וקנינו שתייה וחולצה רקומה מתכווצת.
התחלנו לעלות בהר. באיזה שלב בדיוק, הוא פרש והחליט לחכות לנו (לי ולצעירים) שנחזור… אני לא ממש יכולה לזכור. אבל אנחנו (אני והצעירים) המשכנו לעלות בהר. היה שלב, שגם לי היו מחשבות פרישה, אבל התביישתי בהן והמשכתי. הגענו למעלה. תצפית יפה מאוד על תאילנד ולאוס. האם זה באמת היה שווה את כל הטירטור? אני לא ממש סגורה על כך. אצטרך לשאול את הצעירים.
אחר-כך ירדנו את כל העלייה והמשכנו בנסיעה דרך פאיו לצ'אנג-מאי.
Phu-Chi-Fa 2013
