חלק שני בטיול סובב האי קיושו ובו נחזה בעוד הרי געש, מצודות עתיקות,נופים מרתקים וגם נחזה באומץ בעדויות מצמררות מהמלחמה הגדולה.
Udo Jingu Shrine
Udo Jingu Shrine מקדש מהמם, נטוע על הים. שערים אדומים. פסלי ארנבונים… הליכה על המצוק. מטווח כדורי בוץ – מתכון למזל. ואפילו מרכז מבקרים ובו מסעדה, גלידריה וחנות מתנות… כניסה וחניה ללא עלות.
"מטווח" כדורי בוץ, בתשלום. המטרה: הבור הקטן מלא המים, בסלע שמנגד…
Sun Messe Nichinan
ממש ליד חלפנו על פני אתר שנראה מיוחד, אך היה סגור: פסלים בסיגנון פסלי אי הפסחא.
המשכנו. הכיוון הכללי הר הגעש Sakurajima
הדרך להר היתה יפיפיה והתפתלה בתוך יער מדהים ופתאום התגלה בין העצים, הר הגעש הפעיל: Sakurajima
המשכנו לכיוון מרכז המבקרים ואז לנקודת תצפית על ההר. אחת מאיתנו, די חוששת מהתפרצות געשית עד כדי לחץ מתון. אחד מאיתנו לגמרי אדיש.
ובתמונה: אפשר לשכשך במים החמים הוולקנים, בתעלות במרכז המבקרים. אם לא מספיק חם בקיץ היפני. משם המשכנו להתגלגל לכיוון ההר כדי לחזות מקרוב יותר. אפשר להבחין במחסומי לבה. איזה כיף…
חומץ אורז טעים לכם? ניתן להיכנס למפעל חומץ אורז מסורתי ולהתרשם.
Sakamoto Kurozu (Black Vinegar) Tsubobatake Information Center
Sakamoto Kurozu (Black Vinegar) Tsubobatake Information Center הוא מרכז מבקרים אלגנטי (כניסה ללא עלות). ובו סרט הדרכה על הדרך המסורתית של הכנת חומץ האורז המיוחד הזה. שטעמו הודות למים הוולקנים המיוחדים, למרגלות הר הגעש Sakurajima. טועמים חומצים בנוסחים שונים. לומדים כי מדובר בחומץ בריא במיוחד.
האם חשבתם אי-פעם לערבב חומץ אורז שחור בחלב?
לישון מול טירה? קחו חדר במלון Hotel Castel Kamamoto
הגענו לעיר Kamamoto ולקחנו חדר מול המצודה הגדולה המפורסמת של העיר קאמאמוטו: Hotel Castel Kamamoto: החדר גדול ומרווח יחסית. והמצודה נראת היטב מהחלון.
מהמלון, רבע שעה הליכה והגענו למצודה. המצודה נפתחת לקהל בשעה 09:00. כרטיס כניסה למצודה בלבד (ללא המוזיאון) – 800 ין. הליכה מרובה. יש מעליות למתקשים בעליות.
המצודה מאוד מרשימה. מלאה במבקרים. לא תהיו לבד שם…
נאגאסקי
התלבטנו האם להגיע לעיר נאגאסקי. האם לא די לנו בעצב?
Candeo Hotel Nagasaki
מלון Candeo בנאגאסקי נמצא במיקום מצויין. ממש במרכז ומול צ'יינה טאון. חניה מול המלון, בחניון ענק.
החדר קטן אך נוח ופונקציונלי, כדרכם של חדרי מלון ביפן. יש במלון אונסן (נפרד נשים וגברים) על הגג.
מיד יצאנו למרכז הסמוך למלון וגילנו פסטיבל תמוה: תהלוכות עגלות מקושטות. תמונות נפטרים – קורבנות ההפצצה עליהן. כל הרחוב מתפוצץ מחזיזים וההמולה רבה. זו דרך די משונה ליום השנה לכניעת יפן במלימת העולם השנייה והנצחת הקורבנות נראה היה כי צאצאי הקורבנות ליוו את העגלות במסען ברחוב. סוג של עצב מהול בשמחת החיים.
הרחוב הסריח מאבקת השריפה. היה מפחיד ללכת בין החזיזים. האם היו היפנים עצובים? האם שמחו בפסטיבל?… ההמולה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה.
בבקר הגיע הזמן ללכת למקום הכואב מאוד. וזאת עם מטען כאב שהבאנו עימנו מהארץ.
שמיני לאוגוסט 1945 11:02 – פארק השלום – המקום בו נפלה הפצצה
יש כמה אזורי חניה בתשלום ליד פארק השלום. מוזיאון הפצצה נמצא בצמוד. במרחק הליכה קצר.
מפארק השלום המשכנו למוזיאון הפצצה, הנמצא במרחק הליכה קצר.
רפליקה של הפצצה שהוטלה על העיר נגאסקי וגבתה מחיר כבד כל כך.
השעון שעמד ללכת…
מזעזע. עצוב כל כך. מקום שכל מהיגי העולם צריכים לבקר בו!
המשכנו משם בדרך חזרה לכיוןן פוקוהוקה. משם תצא טיסה חזרה לבנגקוק.
הדרך רצופה נופים יפים כמו: Terraced rice fields of Hamanoura
פוקוהוקה
פוקוהוקה היא עיר גדולה ובה נמל תעופה בינלאומי. בעיר היצע גדול של מסעדות ומלונות. בחרנו להשתדרג מעט ולקחנו מלון ארבעה כוכבים: Mitsu Garden Hotel Gion. החדר היה גדול מעט ממה שהורגלנו עד כה. נוח ומעוצב. הרבה יותר לטעמי. המלון ממוקם היטב במרכז וליד מרכז קניות ענק.
בבוקר, מצאנו עצמנו עומדים בתור ארוך למאפייה צרפתית. תור ארוך מאוד, אך השתלם לנו בסופו של דבר. כי המאפים היו מדהימים.
גן יפני בלב העיר: Rakusuien
הגענו מיוזעים וחמים מבחוץ אל חדר התה המסורתי , הממוזג של גן Rakusuien. הכניסה בעלות 200 ין לאדם.
חדר התה נועד לצפייה בנוף הגן. אנפה -דוגמנית דיגמנה לנו פינות בגן. שעה קלה ונעימה.
Kushida Shrine
מקדש שינטו – Kushida Shrine נמצא במרחק הליכה קצר מהמלון.
Sumiyoshi Shrine
עוד בלב העיר, בקרבת הליכה מהמלון: מקדש Sumiyoshi המתהדר בשערים רבים אדומים.
במרחק של כחצי שעה נסיעה ברכב מהעיר נמצא מקדש שלא תרצו להחמיץ:
Hakata Hanamidori Kawabata מסעדה טבעונית שלא תרצו לפספס!
סוף סוף, אחרי כעשרה ימים, הצלחתי להגיע למסעדה יפנית טבעונית! המנות היו מופלאות… סיום מוצלח לטיול בקישו. (המסעדה בקומה שנייה של בניין מגורים/הוסטל. דלת כחולה.)
טיול ובו נחתנו בשדה התעופה פוקוהוקה באי קיושו יפן . שכרנו רכב. יצאנו למסע בן 11 ימים ובסיומו חזרנו לפוקוהוקה.
לפני: כרטיס הגעה ליפן
לפני הגעה ליפן, צריך למלא כרטיס הגעה ולקבל ברקוד. קצת נלחצתי שלא קבלתי בדואר חוזר את הברקוד, אלא רק צילום מסך מהאתר. וזה הספיק. הכניסה ליפן בנמל פוקוהוקה היתה קלה ומהירה וללא תקלות.
רכב
אנחנו בחרנו לשכור רכב בשדה התעופה ולצאת מיד לדרך. שכרנו רכב מחברת Rakuten Travel. בעת הנחיתה צריך להתקשר אליהם, שישלחו רכב איסוף. או לצעוד עצמית כ15 דקות עד לתחנת ההשכרה, שאינה ממש בשדה, אלא לידו. הרכב היה מעולה וגם השירות. שימו לב לבקש רכב עם מכשיר לכבישי אגרה. תשלמו תשלום אחד עבור שכירת המכשיר ואת אגרות הכבישים, תשלמו במעמד החזרת הרכב. יש כמה סוגי ביטוחים לרכב, בדקו זאת במעמד ההשכרה. לא מומלץ לצאת ללא כיסוי ביטוחי. (מנסיון).
מחיר הדלק ביפן זול יחסית.
חניה
רצוי לחנות בחניון של TIMS – שלט צהוב. תשלום במכונת תשלום ואינו מסובך. בחניוניםאחרים יש נעילת רכב, עד הסדרת התשלום. וזה מעט מלחיץ.
בבתי מלון, ברוב המקרים נדרשנו לשלם תשלום נוסף עבור החנייה. (1000-1500 ין).
מעבורת
שימוש במעבורת מאוד נוח ומקצר זמנים. אם כי המחיר די יקר. כ5000 ין לרכב + מחיר לכל נוסע.
בתי מלון
היות והיינו בטיול עם רכב שכור והיות שטיילנו בחודש אוגוסט שאינו שיא העונה, הרשנו לעצמנו לא להזמין מראש מלונות, מה שאיפשר לנו גמישות במסלול.
המלונות ביפן יקרים יחסית לתמורה. רוב הזמן לנו במלונות 3 כוכבים שהיו ישנים יחסית ולא מדליקים בעיצובם. וחלל החדר היה קטן מאוד. מה שכן, בכל המקרים המיטות היו ממש נוחות וכך גם המצעים והכריות. חשוב ביותר עבורי. השירות היה מעולה בכל המלונות. ממוצע מחיר 500-800 ש"ח לחדר ללא ארוחות.
במרבית המלונות יש "אונסן" – שזה בית מרחץ יפני. נפרד נשים וגברים. הרחצה בעירום. (יש לשים לב לכללי ההתנהגות ב"אונסן").
ברבים מהמלונות ניתן לבחור בדיל עם ארוחות. עבורי, כצמחונית, זה היה לא אקטואלי לקחת חדר בתוספת ארוחות. כי לא אין מענה לצמחונים וריח הדגים בחדר האוכל היה עז למדי.
בהרבה מקרים מחיר חדר במלון יהיה זול יותר באתרים כמו: Agoda ו- Booking מאשר במלון עצמו. אין שום בעיה לבדוק מחיר תחילה מדלפק במלון ולבצע הזמנה באינטרנט, במידה והמחיר זול יותר באתרים השונים. היו מקרים שבדלפק המחיר היה זול יותר. אין לדעת.
צ'ק אין למלונות בשעה 15:00 בלבד. והם מקפידים על כך.
יש חדרים בסיגנון מערבי ויש חדרים בסיגנון יפני. האחרונים, מתומחרים יקר יותר.
יש היצע גדול יחסית של חדרי tween – כי היפנים מעדיפים זאת על פני מיטה אחת.
התנהלות עם כסף
מצאנו שקשה מאוד למצוא מקומות להחלפת כסף. בכל מקום נאמר לנו שכנראה ניתן להחליף בבנק. שברוב המקרים היה סגור, עקב חג או סופ"ש.
אין בעיה לשלם במלונות ובחנויות גדולות באפל-פי. יש הרבה מכשירי ATM
יפן נחשבת מדינה בטוחה ואין חשש להסתובב עם הרבה מזומנים.
מזון ושתייה
מכונות למשקאות קרים נמצאים בכל מקום כמעט. מחיר ממש זול.
מחיר ארוחה לאוכלי כל במסעדות יפניות זול יחסית.
לצמחונים – טבעונים יש בעיה קשה במציאת אוכל. במרבית המקרים, אכלנו במסעדות הודיות, כאשר הן נמצאו. בקיצור: עדין קשוח לטייל ביפן אם אתה נמנע ממזון מהחי.
אפשר לקנות אוכל ולאכול בחנות הנוחות 7-11. יש מיקרוגל ומים רותחים למנות חמות.
התרשמנו כי סצנת בתי הקפה אינה מרשימה… שלא כמו שהורגלנו בתאילנד, . מסעדות נסגרות די מוקדם. בהרבה מקרים אינן פתוחות בצהרים, אלא נפתחות רק בשעה 17:00.
תיכנון הטיול
כדי לתכנן את הטיול נעזרנו במקורות רבים, כמו בלוגים, אתרי תיירות באינטרנט. קבוצות פייסבוק וכדומה. את כל נקודות העניין, העלנו על מפת גוגל. למעשה יצאנו לדרך, ללא תוכנית מסודרת לפי ימים. אבל ידענו בגדול לאן אנחנו מתכוונים להגיע. התיכנון היה להחליף בכל יום מקום. די אינטסיבי. הרבה שעות נהיגה בדרכים. אבל הדרכים, במקרה שלנו, היו חשובות כמו היעד.
המרחקים באי אינם גדולים מאוד, מה שאיפשר החלפת יעד במידה ורצינו.
במרבית הימים, בחרנו לנסוע בכבישים צדדים ולא כבישי אגרה וכבישי אקספרס, כדי ליהנות כיאות מהנופים המדהימים.
ישראל
למרות החששות שלנו, כאשר הזדהנו כישראלים, התגובה היתה חמה ואוהדת. והגיעה אפילו לקבלת מתנה מזוג חביב שהתרגש מהיותנו ישראלים.
כרטיס סים
אנחנו השתמשנו בכרטיס E-sim. היו מקרים בודדים של בעיית קליטה.
תיירות
האי קיושו פחות מתוייר על ידי תיירות מערבית. מרבית התיירים מגיעים בטיולים מאורגנים מקוריאה וסין. משך הטיול כמעט ולא פגשנו תיירים. בהרבה מקומות לא מצאנו שילוט ותפריטים באנגלית. אין בעית תקשורת עם המקומיים אם נעזרים בגוגל טרנלייט. יחסית לטיולים קודמים ביפן, היתה הרגשה שפגשנו הרבה יותר יפנים שיודעים אנגלית.
שדה התעופה Fukuoka Airport
הגענו בטיסה בת 5 וחצי שעות מבנגקוק לשדה התעופה פוקוהוקה (FUK). השדה אינו גדול וממוקם יחסית קרוב מאוד לעיר עצמה. מעבר הגבול ליפן מתבצע במהירות. אין רכבת בין שדה התעופה הבינלאומי לעיר. תחנת הרכבת נמצאת רק בצד שדה התעופה המקומי, ממנו אין גישה לבינלאומי. יש אוטובוסים ומוניות לעיר. אחת מאיתנו תמיד לחוצה מטיסות ושדות תעופה ועל כן, הגענו לטיסה היוצאת שלוש שעות קודם, בבוקר מוקדם. והסתבר לנו שהכל עדין סגור. כלומר לא היה טעם להגיע לפני חמש וחצי – רבע לשש בבוקר. אבל אל תסמכו עלי, בדקו זאת בעצמכם…
אי אפשר להספיק לראות בכמה ימים בלבד את כל 800 מקדשי העיר קיוטו. בעיקר בקיץ, כאשר חם ולוהט בחוץ. היה יומים גדושים במקדשים, אך דגמנו רק אחדים מהשפע. קיוטו נותרה עבורנו עם טעם של עוד…
מקדש Kiyomizu Dera
איך מגיעים למקדש Kiyomizu Dera?
כדי להגיע למקדש Kiyomizu Dera יש לנסוע באוטובוס (מתחנת קיוטו מס' 206 או 86). האוטובוס מוריד את נוסעיו בתחתית הגבעה ויש צורך בטיפוס אל המקדש. ביום חם, זה אינו פשוט כלל. הגענו מיוזעים ותשושים לראש הגבעה. אפשר לעצור להתרענן באחד מבתי התה, המוכרים לעולים משקה קר או גלידת רסיסי קרח עם סירופ מתוק ומרווה במחירים מופקעים , גלידה זו המפתה את כולם ומצננת במקצת את נשימתה החמה של השמש על עורפינו המיוזע. היה נחמד לראות, כי בסביבת המקדש יש חנויות המשכירות לבוש מסורתי לבאים למקדש. לא שהצלחתי להבין, איך ניתן ללבוש לבוש זה בחום הכבד ששרר.
מחיר כניסה למקדש 400 ין. יש תוספת של 100 ין אם תרצו לרדת יחפים לתוך קרבי המקדש ולחוות שם, בחשיכה, סוג של התעלות. חוויה.
כאשר יוצאים ממתחם המקדש, ניתן לרדת דרך רחובות עתיקים, מלאי חנויות מזכרות ובתי תה מגניבים ועומסים קהל וגם בית קפה סטארבאס בסגנון יפני– אם איני טועה, היחיד מסוגו בעולם.
"המרענן הרשמי של הקיץ בקיוטו": מלפפון כבוש על מקל ביום חם…מי רוצה? רק 7 ש"ח למלפפון!
חזרנו עייפים, מזיעים אך מרוצים לחדר הממוזג שלנו במלון.
מקדש Fushimi Inra
איך מגיעים? שוב באוטובוס…
אוטובוס מס' 205 מתחנת קיוטו הוריד אותנו ממש למרגלות מקדש Fushimi Inra אי אפשר לפספס כי לתחנה שער אדום, כדוגמת שערי המקדש. משם יש לטפס על הגבעה. המקדש פתוח 24 שעות ואנחנו הגענו השכם בבקר, רק כדי לגלות המוני תיירים שהשכימו גם הם. הכניסה חופשית ללא עלות.
מיד נזכרנו בתמונות ישנות (שקופיות) משנת 1985 – מתקופת הטיול הגדול המיתולוגי שלנו, זה שפתח לנו את ההתמכרות לטיולים בעולם.
אני מאוד מחבבת את המפה המצוירת של האתר: You are here
ברוח התקופה: מצטלם בפוזה לאינסטוש…
אחר כך וכך שערים אדומים, מודיע זה שאיתי: "מיציתי… בואי נמשיך למקדש הבא ברשימה שלנו".
*טיפ
מרבית המקדשים נמצאים הרחק מחנות הרכבת. ניתן להגיע אליהם בעזרת אוטובוסים. על מנת להוזיל עלויות תחבורה ציבורית, כדאי לרכוש כרטיס יומי בעלות של 700 ין. אנחנו רכשנו כרטיס כזה בתחנת האוטובוסים המרכזית בתחנת קיוטו. יתכן וניתן לרכוש ישירות אצל נהג האוטובוס.
מקדש הזהב – Kinkaku-Ji
איך מגיעים למקדש הזהב המפורסם של קיוטו?
גם למקדש הזהב Kinkaku-Ji הגענו באוטובוס. החוקים במתחם מעט נוקשים. יש סימון באזור בו מותר לצלם ורק בו. בשאר האזורים הצילום אסור. הכניסה בתשלום.
כל תמונה – פוסטר!
. המקדש מצטלם היטב. הצבעים רכים. יפה כל כך.
Ryonji – מקדש זן מינימליסטי
גם במקדש זה ביקרנו לפני כ-40 שנים ונשארה לנו שקופית בודדת ממנו: האם זזו האבנים מאז?
600 ין תשלמו עבור הכניסה למקדש Ryoan-Ji. על מנת לצפות בגן הזן המפורסם, עליכם לחלוץ נעלים ולהתיישב בראש פתוח ונפש חפצה על רחבת הדק מול הגן. זהו גן אבנים – לראותו בלבד.
אחרי פרק זמן של ספק בהייה, ספק נמנום ומכיוון שהיינו כבר בשוונג וברשותנו היה הכרטיס היומי לאוטובוסים, החלטנו לנסוע לעוד יעד: חורשת הבמבוקים. האם נצליח לשרוד עוד יעד ביום קייצי ולוהט זה של קיוטו?
Arashiyama Bamboo Grove
חורשת הבמבוקים Arashiyama Bamboo Grove הייתה מלאה אדם. מאות אנשים מכל הלאומים צועדים בשבילי החורשה. קצת פחות כיף לטעמי. הכניסה חופשית.
היה חם. השמש היתה בזניט. לוהטת ממש מעל הראש. בחורשה היו עליות לצורך ירידה. הרגשנו שזה הזמן לפרוש בכבוד מיום גדוש כזה. קיוטו, אל דאגה, עוד נשוב.
חם ביולי בקיוטו. לא שנתנו לעובדה זו לקלקל לנו את הטיול
לקיוטו הגענו ברכב שכור מטוקיו. בדרך עצרנו ליומיים בהאקונה. שם זה היה סיפור לגמרי אחר: מזג האוויר לא האיר לנו פנים. הייתה זו סופת רוח, גשם וערפל שמנעה מאתנו להתענג על יופייה של האקונה. היה שם אפילו קר ועל כן, כאשר קיוטו קבלה אותנו בלהט של 36 מעלות, די הופתענו. אבל הרי אנשי הערבה אנחנו. קצת חום לא יכניע אותנו!
לינה: מלון Miako היה פשוט נהדר!
המלון הענק Miako Kyoto נמצא במיקום נהדר. ממש מול תחנת רכבת קיוטו. החדר שקבלנו היה מקסים. חדיש בעיצובו. המיטות נוחות וכך גם המצעים והכריות. חדר מקלחת מאובזר ומטהר אוויר בחדר. החדר הפתיע אותנו בגודלו, לאחר החדר הקטן שהיה לנו במלון בטוקיו. ואפילו המחיר היה נוח. צוות המלון נתן שירות מעולה, הגדיל ראש ושמח לעזור. החשוב מכל שהייתה בו חניה לרכב השכור. שלמעשה לא זז כלל, כל ימי שהותנו בקיוטו. (מחיר חנייה יומי עמד על 2000 יין).
הגענו מצוידים ברשימת מקדשים שרצינו לבקר בהם. בחלקם ביקרנו בעבר, בטיול הגדול. פסטיבל גדול נחגג בעיר וזו בכלל הייתה סיבה למסיבה.
פסטיבל גיון – Gion Matsuri
פסטיבל גיון אשר מקורו, כך נכתב, בסיפור התגברות על מגיפה איומה שפרצה ביפן ע"י שליחת מנחות לאלים ושליחים שנשאו אותן למקדש יאסקה שבקיוטו. הפסטיבל נחגג השנה אחרי שנות קורונה בהם נאסר על חגיגות והצפי היה לשיא מבחינת חוגגים. אבל שום דבר לא באמת הכין אותנו לכמויות האנשים שנאספו ברחובות. ולמרות הכל, עורקי התחבורה לא נסתמו. התנועה ברחובות המשיכה לזרום. הצלחנו להשתחל לתורים ברכבות ואפילו למצוא מקום על מנת לצפות בתהלוכות. הפסטיבל החל בערב שלפני. ברחובות בהם הוצבו עגלות הפסטיבל והקהל שהתאסף, בא לעבור לידן ולהתבונן בדקורציה ולאכול מאכלי רחוב. על מנת להגיע למוקד הרחובות, יש לקחת רכבת לתחנת Shijo קו Karasuma.
WOW!!!
כמויות האנשים ברחובות היו עצומות. נדהמנו! שוטרים עמדו וכיוונו את תנועת ההמונים. בסדר מופתי הרחובות נחצו לשני חלקים. לכל כיוון חלק משלו וכך נסחפת עם ההמון קדימה ולא הפרעת לנחשול האדם שהולך לכיוונך והלאה. (להיות שם ולנסות בו זמנית לדמיין איך היה נראה אירוע המוני כזה אצלנו בארץ).
למחרת בבקר, חזרנו לקראת השעה תשע בבקר, לתפוש מקום טוב על מנת לראות את שיא הפסטיבל: התהלוכה! בשקט יחסי וברוגע, מלאו אנשים את המדרכות. חלקם יושב על מושבים מאולתרים. החום היה כבד. לא כל הרחובות הסמוכים נחסמו לתנועה, למרבה הפלא. שוטרים השגיחו כי התנועה במדרכות תישמר ולא אפשרו עמידה או ישיבה באמצע המדרכה אלא רק בקצוות הגובלים בכביש או בבתים. סדר מופתי. האירוע התחיל בדיוק שוויצרי או יפני לצורך העניין בשעה תשע ולא שנייה לפני. אחרי טקסי קידות רבים החלו העגלות לזוז, נמשכות ע"י קבוצות אנשים הלבושים בצבעים ומדים אחידים. נגינה מסורתית שהופקה מגרירת עצמים כמו קנים או ברזלים על הכבישים והפסטיבל התחיל. באיטיות.
https://www.youtube.com/watch?v=YlhZ9iG7k94
החום היה כבד. ריחמנו על המשתתפים בפסטיבל וגם על רבים מהצופים בקהל שהיו לבושים בגדים מסורתיים. אויש כמה חם היה להם! אחרי זמן מה החלטנו לפרוש. שוק מקורה סמוך קרץ לנו להגיע.
אהבנו מאוד את רחוב האוכל על שלל דוכני הכבושים, הירקות התבלינים ואוכל רחוב יפני. הכל בטוב טעם. ללא ריחות לא נעימים. נקי. פשוט תענוג.
חנות לצופ סטיקס"תכשיטי" סושי
בהמשך רחובות של חנויות בגדים ומזכרות וגם מקדש אחד קטן.
Nomura Tailor
גן עדן לחובבי בדים, תפירה, רקמה וסריגה!
אם אתם תופרים, רוקמים או סורגים כמוני, אל תחמיצו את חנות Nomura Tailor -איזה חנות! מרוב פליאה לא ידעתי מה לקנות. למזלי, מסתבר שיש להם חנות אינטרנטית למשלוח בינלאומי. שווה בהחלט. (פרטים באתר של החנות)
מה ארקום על הבדים שקניתי?… זה בעצם סיפור-פוסט אחר לגמרי.
אחרי יום חם בפסטיבל גיון ובשוק הסמוך, נשאר רק ללכת לישון. מחר נתחיל ב"ציד מקדשים" ועד אז לילה טוב.
דמיינו לעצמכם שאתם טובלים באמבט ענק מלא מים חמים! כל אברי הגוף הדואבים מהטיסה הארוכה מהארץ לטוקיו, נמסים בתוך האדים ומכירים לכם תודה. הראש מתרוקן ממחשבות ואתם שוכחים מהכל… עד שחם לכם מדי… אתם נזכרים שבכלל קיץ לוהט בחוץ. שבן הזוג שלכם, אולי כבר סיים את רחצתו הנפרדת בבית המרחץ והוא ממתין לכם בחדר. ושבכלל, אתם מתים מעייפות והגיע הזמן לישון על-פי שעון טוקיו.
אז אחרי 12 שעות טיסה ישירה, דחוסים במושבים הצפופים, הגענו לטוקיו. איזה מזל שיש לנו סנטו במלון!
בתמונה אנחנו עדין מחייכים, כי רק התחיל המסע… מושב 45 ליד השירותים 🙂
Candeo Shimbashi מלון
בחרנו והזמנו מלון לששת הלילות הראשונים בטוקיו כבר מהארץ. (את שאר המלונות בטיול, הזמנו כבר בזמן אמיתי.) מיקום המלון היה חשוב לנו. מלון Candeo Hotel Tokyo Shimbashi אכן היה במרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת הגדולה שימבשי. והיה מוקף בחיי לילה סוערים ובעיקר במסעדות, ברים ואולמות פצ'ינקו…
(על מנת לקרוא חוות דעת על הספר פצ'ינקו – ולהבין קצת יותר. יש ללחוץ כאן)
טירוף מכונות פצ'ינקו – זר לא יבין זאת
חדר צר מאוד
ידענו כי החדר קטן – 20 מטר בסך הכל ובכל זאת הרשנו לעצמנו להיות מופתעים מקטנותו.. עם זאת, הכל בחדר היה נוח ופונקציונלי. אפילו ספה נכנסה בחלל המצחיק הזה.
שמחנו מאוד על ה "סנטו" בית מרחץ יפני שבקומה העליונה, אשר הוסיף נקודות זכות רבות למלון.
מכונת כביסה וייבוש נמצאו גם הן בקומה העליונה. עוד נקודות זכות למלון.
ארוחת בקר יפנית מסורתית, הטיבה עם זה שאיתי ולי, הנזהרת ממזון מהחי, קצת פחות קסמה. (סלט, ירקות קרים וגרנולה).
פיג'מה
כאן גם נפגשנו לראשונה עם הפיג'מה! במלונות ביפן, בחדר מחכות לכם פיג'מות תואמות! 🙂 אין יותר צורך להביא מהארץ פיג'מה! וכך יוצא כי רבים מאורחי המלון נצפים משוטטים במסדרונות המלון בפיג'מות 🙂 וזה ממש בסדר.
ונחזור אל הסנטו
אם זו לכם הפעם הראשונה ביפן, כדאי שתגיעו לבית המרחץ 銭湯 מוכנים… הרחצה בעירום. בדרך כלל נפרדת לנשים וגברים. יש להסיר נעלים בכניסה ולאכסנם בחלל המיועד. להשאיר בגדים בלוקר ולגשת לחדר הרחצה. להתקרצף היטב מכל זוהמה אפשרית, מכף רגל ועד ראש. בד"כ בישיבה בעירום מלא על שרפרף ליד ברז מים נמוך. אין צורך להביא כלום עמכם. הכל נמצא שם: סבונים למינהם, שמפו ומרכך. ורק בתום הרחצה הקפדנית תוכלו להיכנס ולטבול בבריכות המים החמים מאוד.
במקומות בהם יש נביעות טרמיות טבעיות, נהוג לקרוא לבית המרחץ – אונסן – 温泉. המים בבריכות מכילים מינרלים המועילים לגוף ולנפש.
בתום הרחצה בבריכה, תוכלו לרחוץ שוב ולהשתמש בתמרוקים ובאביזרים השונים שמסופקים בבית המרחץ.
*טיפ: הופתעתי לגלות כי ביפן, לא מספקים קרם גוף עם שאר התכשירים שתקבלו בחדר המלון. וכי נדיר למצאם בסנטו. מחיר קרם גוף אינו זול ביפן, אז אולי כדאי להביאו מהארץ.
מלון נוסף: Hotel The Celestine Tokyo Shiba
לקראת סוף הטיול חזרנו שוב לטוקיו. הפעם בחרנו –Hotel The Celestine Tokyo Shiba במיקום קצת פחות מרכזי ובתמורה קבלנו חדר מרווח ונוח. שירות מעולה! אפילו חצר ובה ניתן לשבת באמצע המלון אך ללא סנטו. גם מלון זה בקרבת מקום לשני קווי רכבות וכמה קווי אוטובוס.
כחובבת מקדשים ידועה, אני גוררת אותנו במרחבי טוקיו לראות מקדשים. כל מקדש וקסמו שלו.
Senso-Ji – המקדש המרכזי בטוקיו
אין מצב שתגיעו לטוקיו ולא תבקרו במקדש המפורסם באסקוסה: Senso-Ji.
המקדש הומה אדם. וזה זמן טוב לנו, להתחיל להתרגל לעובדה כי ביפן, בכל מקום המוני אנשים. (אין לבד יותר). לפני המקדש שער גדול ושדרת דוכני חנויות, המוכרות כל מיני חפצים חמודים ומיני חטיפים מסורתיים.
בקרבת המקדש שוק מקורה ובו חנויות חינניות עד מאוד. לו ניתן היה לי. יום שלם הייתי מבלה רק בלעבור מחנות לחנות ולחמוד את אוצרותיהן.
לדוג בתוך חנות…
לקישור לפוסט ובו שתי מסעדות עם מענה לטבעונים רעבים באזור אסקוסה – ללחוץ כאן.
רחוב Kappabashi
במרחק הליה מאסקוסה נמצאים רחובות אזור Kappabashi העמוסים בחנויות לציוד למטבחים, קייטרינג. ואפילו דגמי מזון כמו באלה המוצגים בחלון הראווה של מסעדות ביפן. המבחר מהמם – חלומו של כל טבח ושף. המחירים נוחים יחסית למה שאנו מורגלים בארץ. אז אם אתם בעניין ציוד למטבח – אל תפספסו.
מנות תצוגה מפלסטיק
בטוקיו משתגעים על חתולים
על מנת לראות את החתול הענק- TheCalico Cat יש לצאת ביציאה המזרחית של תחנת שינז'וקו.
חנות שלמה! המוקדשת לעוגיות ופרוסות לחם בצורת ראש חתול. ברחוב המעט מופרע Harajuku.
חנות חתולי מזל בשוק המקורה של Asakusa
עוגיות בצורת חתולים או אולי עוגיות לחתולים?… ב- Asakusa
חתול מתוקה מזכיר לי את חתול הבית שלנו שהלך לעולמו לפני כמה חודשים
ואפילו מקדש שכולו חתולים! Gotokuji Temple
מקדש החתולים נמצא בפרברי טוקיו והנסיעה אליו מתבצעת בעיקר באוטובוסים. *טיפ: מצאנו שניתן לרכוש כרטיס אוטובוסים יומי אצל נהג האוטובוס. מחיר הכרטיס 500 ין והוא תקף ליום שלם. שימו לב שהוא תקף רק לאוטובוסים ולא לרכבות. הכרטיס נקרא: Toei 1 day pass. במקרה שלנו הוא ממש השתלם ובשתי נסיעות כבר עברנו את סף ה-500 ין.
מספרים כי המקדש משרה מזל טוב על מבקריו. המאמינים והעולים לרגל, קונים בחנות הקטנה פסלי חתולים ומשאירים אותם במקדש לרצות את האלים.
אצלנו בגינתנו הקטנה רבים החתולים, עולי הרגל, לפנכות המזון מלאות אוכל לחתולים, פעמיים ביום הם מגיעים ולא מפספסים ארוחה והם בהחלט חתולים בני-מזל…
אומרים בעדה שלנו כי מנוחה תהיה לנו רק בקבר. אז עד אז, אנחנו לא נחים ודוגמים עוד מקדשים. והרי מחכה לנו הסנטו במלון למנוחה, בסוף היום…
פסטיבל Mitama במקדש Yasukuni
איזה כיף לשלב שתי הנאות: פסטיבל ומקדש. לפסטיבל הזה הגענו בשעות הערביים והמתנו להדלקת המנורות. הפסטיבל נחגג השנה, אחרי שלוש שנות קורונה בהם נאסר לחגוג והקהל שהתאסף היה רב מאוד.
מקדש Yasukuni מוקדש לחיילים ולאנשים אחרים שנהרגו בלחימה למען קיסר יפן. כיום רשומים במקדש שמותיהם של מעל ל-2,466,000 גברים ונשים שהקדישו את חייהם בשירות האימפריה היפנית, בעיקר אלה שנהרגו במלחמות. (מתוך וויקיפדיה)
הפסטיבל הנוכחי נחגג לעילוי נשמות כל המתים במלחמת העולם השנייה. שמות ההרוגים והנפטרים נכתבו על מנורות נייר אשר נדלקו לעת חשיכה. התוצאה מרשימה ביותר.
והיו גם מחולות. לא הצטרפנו לרוקדים. נפשנו קצת כבדה הייתה. בכל זאת, הם היו בצד הלא נכון של המלחמה.
Nezu Shrine
למקדש Nezu רצוי להגיע בזמן פריחת האזליאות, המקיפות אותו ויוצרות גן נהדר. כמובן שזה לא קרה כאשר הגענו. כי כבר קיץ וחם. אבל יכולנו לדמיין. גם כך, השיחים הגזומים בקפידה מוסיפים לווית חן למקדש. שבילים וצמחייה. רוח קלילה. דומייה והדרת קודש. כמה הייתי רוצה מקדש כזה ליד ביתי שבמדבר.
מגדל טוקיו
בטוקיו נקודות תצפית רבות מהגובה. אנחנו בחרנו ללכת למגדל טוקיו שהיה ב"שכונה שלנו" והזכיר קצת את מגדל אייפל.
ולפעמים צריך סתם ללכת לאיבוד
הרשינו לעצמנו לשוטט ללא הכנה מוקדמת ואיכשהו נפלנו על האזור הנכון. רחובות מרוצפים מקדשים קטנים ובתי עלמין עתיקים. חנויות ישנות וגם חנות אחת מהממת לציוד קליגרפייה וציור.
חנות ישנה לממכר אלכוהול – Former Yoshidaya Liquor Store
חנות מדהימה ובה צבעים המופקים ממינרלים וחומרים טבעיים. ה"רוקח" כותש, מערבב ושוקל. המחירים משוגעים. חנות שעושה לי חשק לדעת לצייר ולכתוב.
רחוב באווירת וינטג' – Sugamo
אפשר גם לטייל סתם כך ברחוב Sugamo הנקרא גם "רחוב הזקנים". אל תשכימו ותגיעו מוקדם מדי, כפי שאנחנו הגענו. כי גם רחוב זה, כשאר המקומות ביפן, די מנומנם והחנויות נפתחות לקראת צהרים. חנויות ממתקים מקומיים. עבודות יד, תבלינים מדליקים וגם מקדש קטן ולא מרשים במיוחד.
כל אבטיח זוכה לפינוק!חנות תבלינים שווה במיוחד: אבקות פטריות, מבחר מרשים של תה ועוד.תוכלו להכין עבורכם חותמת אישית בחנות החותמות.
TeamLab
כולם הולכים לראות את התערוכה הזו! גם אנחנו היינו בינם:
כמה פרטים על TeamLab: כרטיסים יש להזמין באתר מראש. אני הזמנתי יומיים לפני המועד והיה מקום פנוי. עניין של מזל. אין הרבה מה לעשות בסביבת האתר. ואין גם מה להגיע לפני הזמן, כי אין מקומות ישיבה. כמובן שהגענו לפני הזמן ומצאנו בקושי איזה בית קפה על גדת הנהר, במרחק הליכה, שנדמה היה לי רחוק, אבל בטח בגלל השרב הכבד. אפשר לבנות על ראמן צמחוני במקום. הראמן בהחלט טעים. התערוכה מאוד מבוקשת והקהל המגיע רב. אבל כיאות ליפן המסודרת: הכניסה מתנהלת בזמנים לפי התור שקבעתם בהזמנה.
התערוכה עצמה חווייתית ונחמדה. קחו בחשבון שיש לחלוץ נעלים ולהסיר גרביים, מה שאינו מפתיע ביפן. מצרפת רק תמונה אחת מהתערוכה על מנת לא לקלקל לכם את ההפתעה. בחרתי בתמונה זו כדי לספר לכן הבנות, כי עדיף שלא להגיע בשמלה או חצאית, כי יראו לכן… אבל כפי שיפן מתנהלת, אין שום מקום לטעויות. אז אם בכל זאת בחרתן להגיע בשמלה, אפשר לקבל במקום מכנסים קצרים וללבוש מתחת לשמלה.
לראותם בלבד:
"האצ'יקו" הכלב הנאמן שליד מעבר שיבויה המפורסם
זהירות הגונדזילה! (אחת לפחות, כי יש שתיים)
Unicorn Gundam Diver’s City (Odaiba)
דגם פסל החירות ב- Odaiba לקראת דימדומים.
על מנת להגיע לאזור אודיבה יהיה נחמד לקחת את רכבת המונוריל. ואם תצליחו לשבת במושב הראשון בקרון הראשון, תקבלו תחושה, כאילו אתם נוהגים ברכבת.
טיפים קטנים:
נגמרה לכם הבטרייה בנייד ואתם זקוקים ל-refill? בחנויות הנוחות יש עמדת בטריות לנייד שניתן לשכור ולהחזיר בחנות נוחות אחרת. התשלום באפליקציה. החיוב על פי שעות. יש מפת חנויות להחזרה.
עמדות Free Wi-Fi מפוזרות בעיר. בד"כ ליד טלפון ציבורי.
כרטיס נטען לרכבות Suica יקל עליכם את התשלום לרכבות ולאוטובוסים. ניתן לרכוש אותו באוטומאט בתחנות הרכבת. ובאותו המכשיר ניתן גם לטעון אותו. ברכישת הכרטיס אתם למעשה משלמים 500 ין פיקדון. אם תרצו לקבל אותו בחזרה בסוף הטיול, זכרו לעשות זאת בתחנה האחרונה לפני יציאתכם לנמל התעופה. הכסף הנצבר בכרטיס יכול לשמש גם בקניות בחנויות נוחות, אוטומטים למשקאות ואפילו בחנויות בשדה התעופה. לעומת זאת, האוטובוס (שאטל) לשדה התעופה אינו מקבל תשלום בכרטיס.
ניווט בגוגל מפס ברכבת: בעת ניווט בעזרת מפת גוגל, תקבלו מידע מועיל שכדאי לשים אליו לב: מספר הרציף. מספר הקרון ושם היציאה למחוז חפצכם. הקרונות שיומלצו לכם, יהיו אלה הקרובים ביותר לפתח היציאה המומלץ.על כן כדאי ליישם מידע מועיל זה, כי התחנות עצומות וקל מאוד להתבלבל.
אוטובוס: כניסה לאוטובוס בטוקיו מתבצעת מהדלת ליד הנהג והתיקוף של הכרטיס הנטען, יתבצע בעת הירידה מהאוטובוס בדלת האחורית. למעשה זה ממש בדיוק ההיפך ממה שקורה בקיוטו. שם נכנסים בדלת האחורית ואת התשלום או תיקוף הכרטיס הנטען מבצעים ליד הנהג ויורדים מהדלת הראשית. אם רכשתם כרטיס יומי לאוטובוסים, יש להראות את התאריך לנהג. האוטובוסים נצמדים ללוח זמנים מדויק ותקבלו עדכון בגוגל מפס על איחורים בזמן אמת.
שתייה קרה: טיילנו ביפן בחודש יולי והיה חם מאוד! חשוב להרבות בשתייה וזה מתאפשר בקלות בזכות מכונות ממכר שתייה קרה הנמצאות בכל פינה. השתייה קרה ומרווה והמחיר מצחיק. 100-160 ין. אז אין צורך להיסחב עם בקבוקי מים מהמלון.
דואר: התחשק לכם לשמח מישהו בארץ בגלויה, כמו פעם? בדרך כלל ניתן לרכוש בולים בדלפק הקבלה של המלון. שלחתי כמה… נראה מתי הצבי הישראלי ידאג להבאתן לנמען.
כביסה: בהרבה מהמלונות יש מכונות כביסה ומייבשים לשירותכם. אין צורך להוסיף נוזל כביסה. המחיר מאוד מאוד זול. אם אין במלון, שאלו בקבלה היכן המרכז הקרוב למלון.
ארוחת בקר: במרבית המלונות מוגשת ארוחת בקר יפנית מסורתית. בחלקם יש גם "נגיעות מערביות" יותר.
מדרגות: קחו בחשבון שיהיה עליכם לעלות ולרדת די הרבה גרמי מדרגות הכניסה וביציאה מתחנות הרכבת התחתית. לא תמיד יש מדרגות נעות. יש מעליות, צריך לאתר אותן. בגדול, טיול בטוקיו כרוך בהרבה הליכה.
מערכת התחבורה הציבורית בטוקיו – ענקית ומדהימה וכוללת מערך אוטובוסים יעיל בנוסף לרכבות. כל זאת, בתוספת מחירי חניה פרטית גבוהים מאוד, נראה כי הגיע למטרה המיוחלת, פחות רכבים פרטיים על הכבישים ורמת זיהום פחותה.
נגישות ומחשבה עלהפרט: מעורר התפעלות ממש!
הכל משולט, מואר, נקי ונוח: באוטובוס יש מנגנון המאפשר לנהג להנמיך מעט את צד האוטובוס בעת העלאת נוסעים. במרבית תאי השירותים, יש מתקנים לעזרה להורים עם פעוטות. נגישות מדהימה ומלאה לנכים בכל מקום. מדרכות הליכה לעיוורים בכל מקום. תאי שירותים וכיורים לנכים. סימון מושבים מיועדים לנכים. בהחלט מעורר הערצה.
Engilsh: הופתענו מאוד לגלות כי היפנים, גם כעת, ברובם אינם דוברים אנגלית. זה מעט מקשה על ההתנהלות. לא תמיד נמצא שילוט באנגלית. ניתן להיעזר בגוגל טרנסליט כמובן. גם לצורך תרגום שלטים וכיתוב על מוצרים. מומלץ לדעת כמה משפטים/מילים ביפנית לתקשורת בסיסית.
סיכום: מקווה שהמעט שכתבתי יעזור לכם בטיולכם בטוקיו. מובן שיש עוד המון מה לראות ובטח לא ניתן לבקר בהכל בטיול אחד קצר. עונת השנה מאוד משמעותית ולטייל בחודש יולי החם בטוקיו, היה לא פשוט וכלל הרבה כניסות לבתי קפה ממוזגים ברחבי העיר.
קיוטו היפה פינקה אותי בשתי מסעדות טופו ובראמן צמחוני מופלא!
בטופו, נתקלתי לראשונה בסוף שנות ה-80 בטיול הגדול שעבר גם ביפן. לשווא חיפשתי אותו בארץ, כאשר חזרנו מהטיול. לקח לטופו יותר מעשור לעשות עלייה לארץ וגם אז ועכשיו, זהו טופו מסוג שונה לחלוטין מהטופו היפני הטרי והעדין. טופן אני אוהבת! מה זה אוהבת…! אפילו מכינה לבד בבית את הסוג הפשוט והלא מעודן, ששווה פי אלף מזה התעשייתי שקונים בסופר. להגיע למסעדות טופו יפני, עבורי זו התגשמות חלום שכולו עשוי פולי סויה…
מציעה לכם, להתאמץ ולהגיע לשלוש מסעדות אלה!
★★★★★ 5/5
Kyo Tofu Fujino – כל כללי הטקס!
איך מגיעים?
הגענו לקיוטו למלון החביב Miyako hotel השוכן מול תחנת קיוטו הגדולה ושם. בתחנה עצמה נמצאה לי מסעדת הטופו: Kyotofu Fujino Restaurant. לא היה יכול להיות מיקום טוב מזה! ולשמחתי היה תפריט באנגלית וכמובן תפריט טבעוני. ומה יותר נהדר מארוחה המורכבת כל כולה מטופו?..
לקח לנו קצת זמן למצוא את המסעדה במרכז הענק מעל התחנה. יכולה לספר לכם שאולי יהיה קל יותר למצוא אותה מבחוץ.מאזור הענק של המדרגות הנעות. התפריט היה קבוע. צמחוני או רגיל וכלל כמה מנות ולא היה זול. אבל היה טעים וחוויתי מאוד. קחו בחשבון שזו מסעדה מבוקשת ויש לקחת מספר בכניסה ולהמתין עד שיתפנה מקום.
הכניסה מכיוון המדרגות הנעות בחוץחזית המסעדה – ממתינים בסבלנות בתור
הוגשו מנות שבכל אחת מהן כיכב סוג אחר של טופו בטעמים עדינים ובמראה יפיפה. בסוף הארוחה, הוכן עבורי תה ירוק בטקסיות נחמדה. היה מהמם ומשביע ביותר.
★★★★★ 5/5
Ryoanji Seven Herbs Tofu – להתעלף מהנוף!
בתוך מקדש האבנים Royoanji חיכתה לי הפתעה: מסעדת טופו! אחרי בהייה בגן האבנים המפורסם של המקדש, כצפוי, התעורר התיאבון. למזלי, המסעדה הייתה בתוך מתחם המקדש. מה עוד צריך כדי לעשות אותי מאושרת? תחילה חשבנו כי המסעדה סגורה, היות וגוגל מפס כיוון אותנו לכניסה האחורית. אבל לא התייאשנו למרות החום הנורא ששרר (36-7 מעלות ביפן!!!) ומצאנו את הכניסה הראשית בכיוון אחר. (שער ועליו וילון כחול). יש לחלוץ נעליים. כך שאני מראש מאוהבת… הסבה על רצפת טאטאמי מול נוף מעורר השתאות.
הארוחה הייתה מיוחדת ורבת צלוחיות. הזמנה אחת בלבד של התפריט הקבוע, הספיקה לשניים (צמחונית רעבה ובן זוג סקפטי). יש להוסיף עוד 200 יין עבור סועד שני החולק את איתך את התפריט).
במסעדה כזו, המוצהרת כטבעונית, אני יכולה לדגום ללא חשש מכל הכבושים היפנים, שבדרך כלל, חשודים בהכנה עם ציר דאשי ודומיו. סקרנותי שבאה על סיפוקה.
היה קשה להתנתק ולעזוב מקום יפיפה זה. אל תחמיצו את החוויה.
★★★★★ 5/5
Engin Ramen – הראמן שיעשה לכם עליז בבטן!
גם למסעדה זו הגענו דרך אפליקציית הפרה השמחה. מקום קטן בקומה שנייה. (אל תתנו למסעדה בקומה הראשונה לבלבל אתכם. זה לא המקום). אם יתמזל מזלכם ואין תור, עלו חיש במדרגות הצרות ותתקבלו בברכה ע"י צוות המסעדה הקטנה והנחמדה. בתפריט כלולות שתי מנות ראמן צמחוני שיש להתלבט ביניהן. בהתייעצות עם צוות המסעדה , הוזמנה המנה החריפה יותר והייתה זו קערה גדושה בטעמים!
איזה ראמן משובח זה היה! הראמן שהציב רף גבוה ביותר לשאר מנות הראמן הצמחוני אשר דגמתי ביפן.
האם אצליח לשחזר במטבחי ראמן צמחוני מעורר השתאות כמו זה? בחיפוש ברשת, נמצאו כמה מתכונים אשר הסבירו לי עד כמה מורכבת אמנות הכנת ראמן כהלכה.
בכל מסעדה ביפן, מגישים לסועד כוס מים קרים ותה קר, חינם, ללא הגבלה. אהבנו.
תמונה זו כמעט שמספרת את הסיפור כולו: זה שאיתי, המחפש איתי אוכל צמחוני ברחבי העולם, מחייך באושר עם בעלת המסעדה "Vegan Gyoza" בטוקיו. הוא מחייך, כי היה טעים לו, אך בעיקר, כי רווח לו. היום נמצא אוכל טעים לזוגתו הרעבה תמידית, שכלל לא פשוט למצוא לה אוכל במדינה יפה ורחוקה זו.
פעם
פעם, כשהייתי צמחונית צעירה בטיול הגדול ביפן שנות ה-80
"שנתיים טיילנו בעולם, ושנה חיפשנו אוכל"
את המשפט הזה הגה זה שאיתי לפני כ-40 שנים, בטיול הגדול שלנו, כשנתיים סביב העולם. ובעיקר נכון היה משפט זה על יפן, מכל הארצות הרבות בהן טיילנו. למצוא אוכל צמחוני ביפן, היה מאתגר עד כמעט בלתי אפשרי.
חודשיים טיול ביפן, בהם אכלתי רק אורז לבן ללא כלום, במקרה הטוב. כי במקרה הרע, כאשר הזמנתי אורז לבן בלבד, הייתה מגיעה צלחת ובה אורז אמנם, אך בתוספת מנת דג קטנה או בשר. וכשהייתי שואלת בתמיהה למה? היו אומרים בחיוך: "dozo" זה במתנה, ללא תשלום!
ההווה – אין חדש בארץ השמש העולה
הפעם, התכוננתי מראש: הצטרפתי לקבוצות טבעונות ביפן בפייסבוק, הכנתי רשימת מסעדות צמחוניות מומלצות בגוגל מפס. למדתי מילים חשובות ביפנית שיעזרו לי להסביר מה אני ומה אני רוצה לאכול.
וזה מה שקרה:
עקרונית:
תפריט טבעוני במסעדות רגילות: בהרבה ארצות אומץ כבר תפריט טבעוני – צמחוני במסעדות רגילות מקומיות. ביפן זה נדיר.
מנת ירק תמימה במסעדה רגילה אם אין בה תפריט מיוחד לטבעונים , בד"כ מוגשת קרה. כי זה כנראה נחשב סלט. וכדאי לחשוד בה ולנסות להבין מרכיבים. האם היה מרכיב של דאשי במנה? (דאשי הוא ציר מבוסס דגים).
מסעדות טבעוניות: אמנם יש מסעדות טבעוניות פה ושם, אבל הן מעטות יחסית.
מרחק נסיעה בתחבורה ציבורית: על מנת להגיע אליהן צריך לנסוע במיוחד ובדרך כלל, זה לא קורה. כי הרי אנחנו מטיילים במקומות מסוימים ולא תמיד בקרבת מקום. המרחקים גדולים. הנסיעה בתחבורה ציבורית אמנם נוחה. אבל אורכת זמן רב. זו איננה מדינת תל-אביב הקטנה.
שעות פתיחה: כאשר מוצאים מסעדה טבעונית, מומלץ לבדוק בגוגל מפס שעות פתיחה. בד"כ הסגירה היא בשעה 15:00 או 17:00 לכל המאוחר.
טעם: האוכל היפני מאוד שונים מהטעמים אליהם הורגלנו.וכך לפעמים, כאשר כן נמצאה המסעדה הראויה: האוכל הוא בגדר חוויה אך פחות בהגדרת חגיגה לחיך המערבי שלנו.
מחיר: מכיוון כי מסעדה טבעונית איננה מסעדה רגילה, לרוב המחיר יהיה יקר יותר בהשוואה למסעדות העממיות היפניות.
קניית ירקות ופרות טריים בסופר: מחירם גבוה יחסית. אבל בהחלט יש אפשרות כזו.
יוגורט חלבי: ניתן לרכוש מוצרי חלב בחנויות הנוחות ובסופרים. אין תרגום לאנגלית על מרבית מוצרי המזון וכאשר לא תרגמתי לאנגלית בעזרת גוגל או דומיו, נפלתי ברוב המקרים על יוגורט ממותק שאינו לטעמי.
לחם ומאפים: בנקודה הזו עצמתי עיניים, והעדפתי להאמין שאין מעורב בהם שומן מן החי…
וכלל נוסף: אל תתנו למראה העיניים לבלבל אתכם. גם אם אתם בטוחים שמדובר במנה תמימה ללא מרכיבים מהחי, מוטב לנסות לבדוק.
Happy Cow: האפליקציה עובדת מצוין ביפן.
ותודה גדולה להודים ולאיטלקים שמדי פעם, הצילו אותי מחרפת רעב…
שווהלהעתיק ולשמור בנייד:
אני צמחוני"- I'm a vegetarian-私はベジタリアンです- Watashi wa bejitarian desu
צמחוני- vegetarian – אם אומרים לצעירים: ベジタリアン – bejitarian (נגזר מאנגלית)
צמחוני- vegetarian – אם אומרים למבוגרים יותר: 菜食主義者- Saishoku shugi-sha
סכנה!
מילה חשובה שכדאי להכיר: סכנה! אם יש סכנה- SAKANA במנה, הרי שאתם מסתכנים באכילת דג…
★★★★★ 5/5
Tokyo Vegan Gyoza
Vegan Gyoza מקום קטנטן של בחורה מתוקה המתמחה בהכנת גיוזות טבעוניות עבודת יד. כל גיוזה בטעם אחר. ממש ניתן להרגיש את טעמי המילוי, שהיו ממש משובחים! צבעי הגיוזות מגיעים מצמחי ירקות ופרות ולא מצבעים סינתטיים. ניתן לבקש גיוזות מאודות בלבד או מטוגנות. הגיוזות היו חגיגה לעיניים ולחך. לא לפספס!
★★★★★ 3.4/5
מנות צמחוניות במסעדה קטנה באזור אסקוסה – טוקיו
כולם מטיילים באזור Asakusa . שם נתקפנו רעב של צהרים בחבורה מעורבת של צמחונית ואוכלי-כל ואיכשהו, ממש במקרה, התגלתה מסעדונת מקומית, שיש בה תפריט טבעוני. הוזמנו חצילים והיו ממש טעימים. אז תשמרו לכם נ"צ חשוב זה לשעת הצורך.
★★★★★ 5/5
Nandhini הודית ממש מוצלחת!
בלילה הראשון, בקרבת מקום למלון בו ישנו שהיה באזור Shinbashi, נמצאה מסעדה הודית: Nandini אשר הומלצה לנו ע"י צוות המלון. המסעדה הייתה דחוסה באנשים, מרביתם הודים. מה שהעיד על טיב האוכל המוגש. המחירים מעט יקרים אך האוכל היה ממש טעים!
★★★★★ 4.4/5
ראמן צמחוני ב- Teamlab טוקיו
גם לאזור Teamlab בוודאי תגיעו. כי התערוכה שווה. אפשר בהחלט לבנות על הראמן הצמחוני המוגש שם. המנה טעימה. אולם אין שם אזור מוצל לישיבה בימי קיץ חמים. וזהו מינוס רציני מאוד. לקחת בחשבון אפשרות של תור ארוך.
★★★★★ 4.8/5
Tokyo Ramen Tower
במסעדה מקומית נחמדה זו שנמצאה בעזרת אפליקציית Happy Cow (זמן טוב להתקין את האפלקצייה בנייד שלכם) אכלתי ראמן טעים!
יצאנו שבעים ועם עגור אורגמי כשי מבעל המסעדה.
★★★★★ 3.1/5
ראמן צמחוני במסעדת Toryanse
שוב באזור השוק ליד המקדש Senso-Ji באסקוסה, מסעדת ראמן שיש בה בתפריט שתי אפשרויות לראמן טבעוני.
סיכום:
פרט למסעדת הגיוזות הסגנוניות והמקסימות לא הגענו כלל למסעדות טבעוניות במסגרת הזמן שטיילנו בטוקיו בגלל אילוצים שכתבתי בהקדמה. ברוב הזמן הסתפקתי במנה טבעונית, אם זאת נמצאה במסעדה רגילה. בד"כ בעזרת חיפוש בזמן אמיתי בגוגל מפס או בעזרת אפליקציית הפרה השמחה. אין ספק, שרצוני לדגום אוכל טבעוני יפני בטוקיו לא בא על סיפוקו וחבל.
רציתי לגלות לכם, שטופו אני מכינה לבד. לא קונה. כי אחרי שמתרגלים לטעם הטבעי של טופו שמכינים לבד, אי אפשר לחזור לטופו תעשייתי.
כל מה שצריך הם פולי סויה. בלנדר חזק. מים וחומץ תפוחים. וצריך גם בעל, שהכין לי תבנית לסויה, מעץ. ואם אין לכם איש כזה, כמו שלי, שאוהב להכין הפתעות מעשה ידיו, יש לטרוח ולמצוא תבנית לטופו ב-ebay, לא שזה קשה. לבנה אחת כמשקולת. סיר גדול. כף גדולה לעירבוב, חיתול ישן ושעה קלה.
את הטופו, הכרתי לראשונה בשנות ה-80 ביפן. שם הטופו מפורסם בטריותו (מכינים אותו כמוצר טרי יום יום) ובפשטות הגשתו. (טופו טרי עם מעט רוטב סויה ושבבי עירית.., כך שרק העדינות מדברת.) כשחזרנו לארץ, לאחר הטיול הגדול. לאחר כשנתיים טיול. בין שאר הדברים שהופתענו לא לגלות בארץ, היה טופו. וכמה שאני, כצמחונית, התגעגעתי אליו. עידן טרום האינטרנט ומתכוניו. בסוף שנות ה-90, כשישראל, גילתה את הטופו. את הערבה, בו אני חיה, עדין לא גילה הטופו, או יצרניו ומשווקיו.
רק בשנים האחרונות. גיליתי כי בעצם, הכנתו אינה כה מסובכת, אך דורשת השקעת זמן.
בקמבודיה, בסיאם-ריפ, הלכנו לראות כיצד מכינים טופו מקומי.בתקווה לגלות, טכניקות שאינני מכירה. מסתבר, שאין זה מאכל מקומי כלל. כלומר הקמרים העתיקים, לא הכירו טופו. אבל הסינים והטבעונים החדשים, הם קלינטורהכה טובה ועל כן, יש איש, הגר בסיאם ריפ ומכין כל יום טופו טרי למסעדות.. תנאי הסנטיציה לא משהו. אז אולי עדיף היה שלא לראות…
בכל מקרה, כך אני מכינה טופו: משרים את פולי הטופו לילה.שוטפים. מבלנדרים בתוספת מים. סוחטים לסיר גדול. חוזרים על הפעולה כשלוש פעמים, עד שרואים, כי סחטנו לפולים את כל המיץ. מרתיחים תוך כדי ערבוב. מסירים את הקצף שנוצר (שכבת ליכלוך).
אחרי רתיחה של כ5 דקות, ניתן להוסיף את החומר המגבן, שהוא בד"כ חומץ תפוחים אורגני או מיץ לימון. משהים קצת, עד שהתערובת נפרדת למים וגבן. מסננים את הגבן מהמים. מעבירים לתבנית מרופדת בחיתול. מניחים משקולת ומחכים מעט. את הטופו המוכן, יש לשמור בקופסא אטומה בתוך מים זכים. כל התהליך עורך כשעה.
נהנים מטופו טעים וטרי. ללא חומרים משמרים. איזה כיף לנו.
סתיו 1985 המציא לנו סצנות מעלפות, בעיר קיוטו שביפן.
(תמונה זו צולמה במקור כשקופית, כפי שהיה מקובל פעם ושמרה ברעננות על צבעי העלים) הטמפרטורות יורדות ומביאות אותנו לסתיו ישראלי, שבהחלט מגיע לנו, אחרי הקיץ הארוך, החם והמתיש. היום, זהו היום בו ממש הרגשתי את "ההיפוך"… ובעקבותיו הפכתי את ארון הקיץ שלי לארון הטומן בחובו הבטחה לסתיו. הצרה בסתיו הישראלי שלנו, שמיד, בלי שנשים לב, הופך לחורף ואז בטח אתחיל, להתגעגע לקיץ. 31 אוקטובר 2017
.