יש מעלית למקדש שווה דגון וזה כבר לכשעצמו שווה!

בניגוד לכךכי בורמה היא מדינת העולם השלישי ורבים מתושביה חיים במחסור של מים, חשמל ותשתיות, נהנה מקדש שווה דגון  ביאנגון, מפירוטכניקה מודרנית של אורות סגנוניים, המשווים למקדשים אור יום ושמחה.
המקדש עצום ובנוי בעצם כקומפלקס של מקדשים רבים. המאמינים מסתובבים בין המקדשים השונים. איש, איש ואלוהיו.

לנו, נותר לשבת באיזו פינה ולהנות מהאנרגיות הנוצצות בשלל צבעי ניאון, אהובים על אלים ומאמינים. מתפילות הכוהנים. מהמוני העם הנחמד הזה, המשוטטים עם שקיעה ברחבי המקדשים.

נשמח מאוד לחזור ליאנגון ולו רק, כדי להגיע למקדש שווה דגון לעת שקיעה.

 5/5

טיפ שימושי: היות וערכנו בבורמה מסלול מעגלי, התחלנו ברנגון וגם סיימנו ברנגון. ניתן להשאיר בשמירת חפצים במלון, מזוודה שאינכם רוצים בה בטיול בבורמה ולאסוף אותה בסיום הטיול, בחזרתכם למלון.

בורמה 2012

בדרך לאגם אינלה, עצרנו במערת פינדאיה וטוב שכך.

אחרי הר פופה, נעשנו חשדניים לגבי טיפוס למקדשים / מנזרים / מערות מרובי מדרגות למטיבי לכת, שזה ממש לא אנחנו.
שמחנו למצוא מעלית למערת פינדאיה, אשר חסכה לנו את הצורך לקטר. אולי קראו הבורמזים את רחשי ליבנו, אחרי הטיפוס המייגע להר פופה.
נכנסנו למערה. החלק במערה שאינו פעיל יותר מבחינה גאולוגית עמוס פסלי בודהות מוזהבים. נראה היה כאילו הוכרזה תחרות ברחבי בורמה: "מי תורם את הבודהה הכי הגדול והכי מוזהב"… התוצאה, מסנוורת בכל קנה מידה. ולנו נותר רק לטייל במערה ולהשתהות.
בהמשך, עוברים לחלק הפעיל של המערה. נטיפים וזקיפים בכל מקום. לחות חלקלקה ושוב פסלים מוזהבים, המעצימים את החוויה הגאלוגית של מערת הנטיפים.
בקיצור, מומלץ ביותר ושווה את הסטייה בת כשעתיים וחצי מאגם אינלה. הבונוס הנוסף יהיה הנוף היפיפיה בדרך מהמערה לאגם.

פינדאיה 2012

עוד על בורמה: 
אינלה מקדש שווה דגון רנגון 

הר פופה ( ליד פגאן מינאמר) איתגר אותנו לטיפוס ארוך

זה שאיתי שונא לטפס ובכל זאת הוא נכנע לאתגר

והנה, עלינו 820 מדרגות  על מנת להגיע למקדש השלווה הנמצא בראש הר הגעש פופה:

820 מדרגות, אם ספרנו נכון. ויחפים… כי ההר קדוש.
מבריחים קופים מתוסכלים  כי הם רעבים ומציקים, בעזרת מקל מענף עץ, כי זה מקובל ואף נדרש.

כשהגענו למעלה, היה נחמד וזהו.
לא נפלנו מתדהמה.

ואז ירדנו חזרה 820 מדרגות. יחפים ועם קופים מציקים.

תצפית מרהיבה אל ההר

אחר-כך, לקח אותנו מדריכנו למסעדה, ממש מול הההר שעליו המקדש עם 820 מדרגות, קופים יחפים, הלוך וחזור.
וזאת משום האוכל הידוע כטעים להפליא וכךבאמת היה.
והנוף, הנשקף משם היה מדהים. במיוחד כי לא היה צריך לעלות עבורו 820 מדרגות ועם קופים מציקים…

אחרית דבר

זהו. מאז אנחנו בודקים בחשדנות, כל עלייה לאיזה מקדש גבוה באיזה מקום קדוש, שמא יש תצפית שווה יותר ממול. או אולי איזה מעלית נסתרת?

הר פופה מינאמר 2012

טיול מתקן במניאמר

מרץ 1985 מוצא אותי בבורמה. חולה, למרבה התיסכול, כי אז, הויזה ניתנה רק לשבוע והיה מסלול די מוטרף שהיינו אמורים לעשות, כדי להספיק לראות את כל נפלאות בורמה בשבוע. נגררתי חולה לפגאן וכל מה שאני זכיתי לראות היו בתי שימוש. וכשאתה חי מעשרה דולרים ליום לזוג, כולל הכל. גם בתי השימוש הם לא משהו. וכך, בשנת 2012, הגענו לתיקון חזרה למינאמר והפעם היה טיול מקסים ולא זכיתי לסקר רק בתי שימוש.
מינגלבה…
התמונה העליונה 2012. התחתונה 1985. לא הרבה השתנה מאז, למרבית המזל.

מזכרת נצח מטיול של פעם – יומן מסע במחברת שורות.

טרם היות אינטרנט ושאר פלאי הטכנולוגיה, השתמשנו במחברת. המחברת היתה כל עולמנו בטיול. רשמנו בה יומן מסע.
חוויות. קשיים. טיפים מחברים, למקומות בהם טרם ביקרנו.
טיפים לחברים, מהמקומות בהם אנחנו טיילנו, שלא נשכח לספר.
רשמנו בקפידה כל פדיון טרוול צ'ק (יודעים מה זה בכלל?)…
כתובות של חברים איתם נפגשנו בטיול. בקיצור הכל.
מחברת אחת לא הספיקה. נוספה לה עוד מחברת ועוד מחברת.
שמרנו עליהן בקפידה ועד היום, הן מונחות בארון למשמרת.

טיפ שלא אשכח לעולם ותיכף אמצא אותו בטח במחברת, כתוב שחור על גבי לבן. היה לגבי התנהלות בפגאן בורמה :
"כשמגיעים לפגאן יש לחפש אך ורק את ליפא העגלון שהיה עגלון מספר 7. העגלון של הישראלים והוא שיקח אתכם לטיול. וכדי שידע שאנחנו ישראלים ויתן לנו מחיר של ישראלים, הוא למד לשיר את שיר "ליפא העגלון"

אחר כך, הרבה שנים אחרי, כשחזרנו לפגאן. והפעם במיניאמר, היו עדין עגלונים. אבל את ליפא העגלון כבר לא מצאנו.

בתמונה מחייך ליפא העגלון, עם כנפי צנחן ישראלי וחבר מהטיול, ששמו נשכח עם השנים.