תגית: ערבה

  • ערבה רטובה

    ערבה רטובה

    לאחר לילה מלא בגשם, התעוררנו אל מדבר רטוב.

    the arava desert after a rain

    השיחים, נדמה היה לי, כי תיכף  יתחילו לנער טיפות גשם מ"פרוותם".  

    אגם חדש התהווה במקום בו בדרך כלל יש גשר תת קרקעי, המחבר את מושב צופר לשדותיו. 

    נחל ערבה הזורם ומזג האוויר החורפי הביאו לסגירת שערי "מובלעת צופר". על "מובלעת צופר" בוודאי שמעתם בחדשות. באפריל 2020 חקלאי מושב צופר יאלצו לנטוש את שדותיהם בשטחי "מובלעת צופר". וכך, יסגרו השערים על פרויקט דו קיום נפלא שהיה ב25 השנים האחרונות בין ירדן וישראל. מדינת ישראל הבטיחה להכשיר קרקעות חילופיות ולפצות את החקלאים. אינשללה…

    נחל ערבה זורם בשצף קצף. כל הנחלים זורמים לים ונחל ערבה זורם לעבר הים הנמוך ביותר בעולם – ים המלח. על כן הוא נקרא בעגת ילדי המושב: "נחל צפונה". 
    בנחל ערבה עשויים להמצא מוקשים ועל כן, הכניסה אליו מסוכנת.  

    כל נחלי הערבה זורמים. כל הכבישים שטופי מים. כל נקיק מלא במים עכורים, מלאי סחף. מפלונים נוצרים על כל רגב וסלע. 

    ואני… אני  מתלהבת לעצמי מכמה שלוליות באמצע המדבר וחושבת… חושבת מתי ינצו הפרחים בערבה. 

    ערבה פברואר 2020
  • בקר שמח, נוף פורח, מדבר אורח

    בקר שמח, נוף פורח, מדבר אורח

    יצאנו בבקר לראות האם הדשא של המדבר השכן ירוק יותר?

    אנחנו, הגרים במדבר ערבה, למדנו להעריץ כל טיפת ירק. כל צמח, כל פרח, המצליחים ללבלב ולפרוח בתנאים הקשים של המדבר. גשם עושה פלאים והמדבר משתנה מול עיננו לרגעי קסם.
    היום, נסענו כברת דרך קלה (במושגי הערבה) – במרחק שעה וחצי מהערבה התיכונה, נמצא צפון ים המלח,  שמענו, כי המדבר שם, התכסה במרבדים אדומים. 

    אין כמו ים, אפילו אם קוראים לו "ים המלח"

    the dead sea

    עצרנו בדרך להעריץ את ים המלח. זה שנותר.  ים, זה משהו שבהחלט חסר במחוזותינו. (יום אביך. לא מצטלם כהלכה).

    הגענו לישוב הקהילתי דתי "אבנת". לידו נשפך נחל קידרון. בקדמת הישוב מקום חנייה מסודר.משם, פנינו לעבר ים המלח. 

     יש שער לים

    דרך השער הזה עברנו. לא לבדנו. עם עוד אנשים מכל רחבי הארץ, אשר הגיעו לטיול פריחה.
    הדרך לים, עווברת בשביל המקיף את מטע הדקלים. משם, במרחק מה, מגיעים לגבעות הצופות על ים המלח. טיול קצר ונינוח. לא למטיבי לכת. לכולם.

    פרחי בר

    שכונות, שכונות, "הסתדרו" להם פרחי הבר. שכונת הפרגים. לידה שיכון החומעה הורודה. פרחי הקחון התערבבו להם בין השכונות והנוף הפורח היה בהחלט משמח. 

    מרבדי חומעה אדומה צבעו את המדבר. 

    הפלא הזה, של פרחי בר במדבר לקח אותנו לשעה קלה, הרחק מהמציאות הישראלית. הרחק מצבע אדום בעוטף עזה. הרחק מבהלת וירוס הקורונה ומשאר לחצי היום.  כדרכם של הפרחים. 

    24 פברואר 2020

  • את הגבים יצאנו לחפש

    את הגבים יצאנו לחפש

    בשנים האחרונות, המדבר שלנו שוכח לפעמים להיות מדבר
    וכך, לאחר לילה מלא בגשם יצאנו לחפש את הגבים. 

    גב מים לאחר הגשמים בערבה

    זה שאיתי תמיד אומר לי: "מה חדש?… הכל כרגיל. הרי כבר למעלה משלושים שנים  אנו צופים בשיטפונות במדבר. אז דמייני נא, ברוב טובך ולא נטרח לבצבץ בשיטפונות…" 
    הפעם, הפתיע והציע ביוזמתו טיול רכוב. יצאנו למדבר הרטוב.
    האדמה לחה. הצבעים חזקים יותר, השמש מסתתרת, שלא כהרגלה. 
    לא הצלחתי להחליט, האם אני אוהבת את ריח המדבר הרטוב. ריח של אבק רטוב. בהחלט לא הריח הטוב המפיק הגשם בשטחים מלאי צמחייה.  שהרי המדבר רובו חול וסלעים. 

    לאחר כברת דרך, עליות וירידות הגענו לגב צופר המיתולוגי. לרגע, כמו  חזרתי בזמן לימי סיני.
    על גב צופר שמעתי תמיד מהבנים. שכן, כיאות לילדי מדבר, לא עבר חורף ללא שיכשוך בגבים. 
    שאלתי אותו, כיצד שלושים שנים ולא הגענו למקום המושלם הזה. ענה לי: השארתי זאת במיוחד להיום…

    גב מים בערבה

    ואם תרצו להגיע לגבים?

    בואו נא למדבר ביום גשום כאשר האדמה רטובה מימי גשם קודמים.  התאכסנו באחד הצימרים המקסימים שבישובי הערבה. או מצאו לכם חברים – תושבי האזור והודיעו להם כי תגיעו לבקר.
    אלו, כבר יינחו אתכם כיצד להגיע למקום הסודי והמושלם הזה – גב צופר העליון. 

    גשם במדבר ערבה נובמבר 2019

  • תיכף סתיו וזה הזמן היפה של הערבה התיכונה

    תיכף סתיו וזה הזמן היפה של הערבה התיכונה

    כאשר הטמפרטורות יורדות אל מתחת לארבעים מעלות, אנחנו אנשי הערבה, מתנערים מצינת המזגנים ויוצאים החוצה למדבר. זמן להתאהב מחדש בערבה.

     חוזרים מהמרכז הביתה, לערבה ומגיעים לירידות. כל פעם מחדש, גם אחרי יותר משלושים שנים, אני מבינה כי אנו חיים בתוך נוף מדברי מהמם. קצת קשוח אבל רומנטי ומיוחד.  

    ערבה

    "נשר'קה" – הוא נשר הברזל, הנטוע בפתח נחל צין ומלווה אותנו בנסיעה בכביש 90.  
    נשר הברזל – יצירתו של אומן מקומי – עפר מולכו. 

    פסל הנשר נחל צין ערבה

    הערבה שלי מלאה במקומות נפלאים לטיול וחוויה. מוזמנים להיכנס לאתר תיירות הערבה התיכונה.

    בחרתי כמה מהמקומות שאני אוהבת במיוחד:

    כנקודה ראשונה בטיול ערבה ובמיוחד עם אורחים מהעיר – אני אוהבת להיכנס למרכז ויידור הנמצא במו"פ ערבה ליד מושב חצבה. 
    סיור במרכז המבקרים ממחיש את הערבה על נופיה המיוחדים והחקלאות החדשנית אשר מתרחשת כאן.
    חקלאות זו, עיקר פרנסתנו.  

    ממש בקרבת מקום נמצא מצד חצבה – "תמר המקראית" ליד היישוב הקטן עיר אובות. 
    דילוג בין העתיקות ומפגש עם עץ השיזף שהוא שריד עתיק ועד חי לתקופה המקראית – ימי הזוהר של תמר המקראית.  
    לפעמים, מתעוררת העיר הקדומה לחיים באירוע מוזיקלי קסום לעת שקיעה. 

    שום ביקור בערבה לא יהיה מושלם ללא נסיעת נוף  ב"דרך השלום".
    כביש נוף העובר בנופי המדבר המדהימים של הערבה לאורך הגבול השקט עם ירדן.
     הדרך מתפתלת בין החוורים, מאגרי מים ומצפורים. נופי בראשית לצד נופים חקלאיים של המושבים. 

    ואפרופו שלום וסתם שתדעו, כי עד כה בערבה, מתקיים מארג זהיר של  דו-קיום עם השכנים ממזרח. 
    "מובלעת צופר" היתה עד כה, עדות לקייום שלום יומיומי ונקווה שגם תמשיך כך.
    פרויקטים אחרים נרקמים בין שני הצדדים: לאחרונה, פרויקט "שלום ידייך" – שיתוף פעולה יפיפה בין אומניות משני צידי הגבול. 

    מדרימים עוד בכביש 90 עד למרכז המבקרים של
    מכוורת פורת. המכוורת נמצאת במושב עין-יהב. 
    לוגו מדליק של המכוורת: גמל דבורני או לחילופין דבורה גמלונית. ימחיש לכם את הקשר ההדוק בין המדבר לענפי החקלאות השונים בישובי הערבה. הדבורים מאביקות את פרחי הירקות והם גומלים להן בצוף מתוק אשר הופך בהמשך לדבש.  

    חוות האנטילופות שאני אוהבת כל כך, הנמצאת אחרי הישוב הקהילתי "מרכז ספיר".
    אני מרגישה כאילו נתתי קפיצה קטנה לאפריקה.
    החווה מאכלסת עדרי אנטילופות אפריקאיות, כבשי רעמה, דישונים ואפילו זברות הרועים במרחבי המדבר ללא הפרעה.  
    ואם תגיעו בעונת הפלפלים,בחורף. תראו את האנטילופות אוכלות בתאווה את הפלפלים אשר נפסלו לשיווק. פתרון אקולוגי לפינוי זבל והסעדת חיות החווה. 

    חוות האנטילופות בערבה

    צילום:רן זיסוביץ 

    ממש בכניסה ליישוב ספיר נמצא האגם הנעלם שבפארק ספיר.
    פארק קטן וירוק, מלא חיים ומים. נקודה מיוחדת ביותר בסביבה המדברית שלנו. 
    בטח תשאלו: למה האגם נעלם?… מוזמנים לתפוש מישהו ילידי בפארק ספיר ולשאול…

    עתיקות כבר הבנתם שאני אוהבת במיוחד. בערבה שרידי חורבות מהתקופה הנבטית. ממש מאחורי מושב צופר, נמצא את אזור עתיקות מואה.
    אין כמו מואה לעת שקיעה. 

    כשיתקרר יותר והערבה תעבור למצב של כמעט חורף. (נובמבר).
    יתרחש אירוע מיוחד במינו בישוב הצעיר ביישובי הערבה – "צוקים". פסטיבל סרטים בערבה – ממש, אבל ממש לא תרצו להחמיץ. 

    הגיע אחר הצהרים. הטמפרטורות התרצו ל38 מעלות. זמן מעולה לטיול שקיעה. להתראות בערבה. 

    מדבר ערבה

    נ.ב זמן גדיד תמרים כעת. ובערבה מטעי מג'הול מרהיבים. תמרים שאין כמותן. כדאי.

  • אודון טאני – בירת התאילנדים בערבה

    אודון טאני – בירת התאילנדים בערבה

    לאודון תאני יש אצלנו פינה חמה בלב : "התאילנדים שלנו" גרים באודון וסביבתה.

    כל כמה שנים, אנחנו מגיעים לביקור של העובדים התאילנדים שלנו באודון טאני. מפגש חברים מסורתי.
    עושים סיבוב במטעי הגומי של טיום. בדרך עוצרים לאכול במסעדת הדרכים של אחותה.

    מבקרים בחוות סחלבים שבעיר אודון טאני. שם, מבטיחים לנו כי נראה סחלב הרוקד לצלילי מוסיקה.
    ניתן לקנות שם בושם סחלבים אותנטי.

    משם ממשיכים לביקור באתר המורשת ההיסטורי Ban Chiang הצמוד לעיר אודון תאני. אתר מורשת עולמית בחסות אונסקו.
    ובחנות המפעל לקרמיקה ע"ש המלכה הצמודה אליו. ובה ניתן לרכוש מוצרי קרמיקה חביבים, מקוריים וזולים להחריד. 

    יום נוסף – סיבוב לא קטן לערים שעל גדת המקונג. נפרדים בדמעות ומבטיחים להגיע שוב.

    אנחנו נהנים מהמותרות של להיות לרגע עם מקומיים ולא להרגיש כתיירים. לאכול בתאילנדית, לטייל בתאילנדית ולהינות בסיגנון תאילנדי עם חברים מקומיים. 

    לעיר העסקים הזו, ניתן להגיע בטיסה. יש בה שדה תעופה פעיל, השכרות רכב ומלנות עסקים, לצד מלונות קטנים ושכונתיים.

    לנו בעיר במלון העסקים הענק של סנטרה, הצמוד למרכז הקניות בלב העיר. חדרים נוחים ומפנקים. 

    טיום מדגימה עבורנו, קטיף של נצרי במבוק, בתוך מטע עצי הגומי שלה. תאילנד 2014

  • זרענו את גרעין ה

    זרענו את גרעין ה"טיול הגדול" בשדות המושב

     

    בשנת 1985, בבית קפה בקטמנדו, קראנו מכתב שקבלנו מחברתי הטובה שלומית.

    טרום עידן האי-מיילים. היינו שולחים לחברים ולמשפחה, רשימת כתובות של G.P.O – General Post Office – בערים ובמדינות על פי מסלול הטיול ולשם היו שולחים לנו מכתבים שהיו נשמרים לנו שם, עד שהגענו לקחתם. 
    אנחנו מצידנו, טרחנו לקנות גלויות ואגרות דואר וכך היינו מעדכנים את המשפחה והחברים, בעלילותינו.

    במכתב, ספרה לי שלומית, שהם עוברים להיות חקלאים במקום רחוק, בדרך לאילת – מושב צעיר – מושב צופר.

    עברו שנתיים טיול סביב העולם, הגענו לביקור בערבה והתאהבנו . הרומנטיות של החלוציות היכתה בנו וכחלוף שנה, הגענו גם אנחנו להיות חלוצים במדבר הערבה. 
    נעשנו חקלאים וחולמים. חקלאים ונהנים. חקלאים וגאים.

    את חלומות הטיולים גנזנו לפרק זמן ובמקומם עיבדנו שדה זרענו ושתלנו.

    מסתבר, כי את " הטיול הגדול" – לא ניתן לעקור מתוכנו. וכמו בשדותינו, זרע הטיולים נטמן בנו, אמנם נם מעט, אך דושן הושקה והחל עם השנים לנבוט. 

    הקייצים הארוכים והחמים במיוחד של הערבה , איפשרו לנו גיחות לטיול מגניב, ומידה קטנה של נעורים וחלום חזרה איתנו, בכל פעם מהטיול.

    את הטיול הגדול, לא נשכח לעולם. 

  • התאילנדים שלנו

    התאילנדים שלנו

     

    החברים  התאילנדים שלנו באיסאן 

    בשנות ה90 המאוחרות, אחרי שנואשנו לעבוד עם מתנדבים. אשר בדרך כלל שתו כל כך הרבה, שהיה קשה להם לקום בבקר לעבוד וגם אז, לא עם הרבה חשק. ישראלים, לא הגיעו לעבוד אצלנו. רחוק מדי, קשה מדי ועוד בשכר מינמום. ואז הגיעו התאילנדים ותאכלס, עזרו לנו להפריח את השממה. ובתמורה הרוויחו כספים, שלא יכלו לחלום עליהם, שירויחו כך בתאילנד.

    התאילנדים הפכו בני בית ונשארו עימנו שנים ארוכות, בהן שלחו כספים הביתה, פרנסו משפחות שלמות.
    בנו בתים ורכשו חלקות חקלאיות והיו מאושרים בחלקם.

    עד שהחליט, מי שהחליט, במשרד הפנים ואסר עליהם, על התאילנדים הוותיקים שלנו, לחזור שוב לעבוד בארץ. וכך, הם חזרו למולדתם כמו גולים, כי שמץ ישראליות דבקה בהם. אך רגלם לא דרכה יותר בארץ הקודש.

    בביקורים הרבים שלנו בתאילנד, אנחנו מגיעים לביקור בחבל איסאן. שמחים תמיד לפגוש בחבורה הותיקה של התאילנדים שלנו. הפגישות תמיד שמחות, החיבוקים חזקים ואפילו דמעות התרגשות ומילים בעברית פה ושם. עידכונים ורכילות מהמושב:  למי נולד נכד, מי חזר כבן ממשיך ולמי השדה מצליח ביותר.

    ובהמשך, טיול משותף  בבמקומות החביבים שלהם. ארוחות פאר במסעדות רחוב פשוטות. בהן האוכל טעים וזול בטירוף.
    סיבוב בנופי גדתהמקונג, הקרובים לעיר בירתם אודון טאני.

    הפרידה מהם, תמיד מסתיימת בהבטחה לנסיעה הבאה שתחזיר אותנו  למחוזותיהם.
    הם מבחינתם, היו חוזרים לארץ, כבר אתמול. אנחנו, חולמים על מחר אצלם.

    ובתמונה: " Look Eitan, the house is Eitan's money"

    איסאן נובמבר 2017

    money