תגית: פילים

תמיד כיף להגיע לחוף ים. אבל במקרה של וורקלה, אהבנו הכל פרט לחוף הים.

אולי כי אנחנו, האוהבים את תאילנד וחופיה, קשה לנו ההשוואה. אולי כי הגענו לחוף היותר מקומי, הפחות מטיב עם תיירים.
מחלון חדרינו במלון, המשכשך ממש במי הים. צפינו בהתרגשות בתהלוכות הרבות של הינדים השוטפים מעליהם את אפר מתיהם בממי חוף הים. החשק להיכנס למים ובטעות לבלוע מי ים מעורבים באפר מתים, אזל לנו.
יצאנו לשוטט בסביבה. הררי זבל במורדות החוף, חיזקו את החלטתנו בקשר לאי-רחצה בחוף וורקלה. מקסימום, בבריכת המלון. גם אז, לא ממש בחשק.

ומה עושים אם כן בוורקלה? ציפו מאיתנו לשוטט בטיילת הגבוהה שמעל החוף. מסעדות ובתי קפה. חנויות ושאר מיני סחורות תיירים. אז שוטטנו. אכלנו, קנינו פה ושם. הצלחנו לשבור / לקלקל את סטריוטיפ הישראלי העומד על המקח. כאשר רכשנו חולצה רקומה, הצענו למוכר לשלם יותר ממה שביקש. המוכר ההודי נכנס להלם: "אתם בטוחים כי אתם ישראלים"? שאל והסכים להצטלם עם החולצה…

שוטטנו במקדש הצמוד לחוף ובשוק הקטן ואז גילנו בפתק זעיר אשר הוצמד לאחת המסעדות אודות פסטיבל פילים למחרת בקולום. מה שהוביל לאחד מהחווית הנהדרות להן זכינו בטיול.

לקולום הגענו מעט מוקדם מדי. הפסטיבל רק החל להיווצר: פילים גדולים החלו להופיע מכל קצוות העיר. מקושטים עדיים מוזהבים, מובלים בידי בעליהם הגאים. חבורות נרגשות של מקומיים החלו לגדוש את הרחובות שבן רגע התמלאו בפילים הענקיים ולא השאירו מקום.

דוכני אוכל  צצו בכל פינה. אומני קתאקלי החלו באיפורם המסורתי הארוך והמסובך והסכימו בחפץ לב, כי נציץ בהם. מעגלי מתופפים החלו להיווצר והפילים הוסיפו להגיע.

החום והלחות, שיקולי בטיחות נסיעה בדרכים החשוכות של הודו והשעה המאוחרת הכריעו את הכף והתחלנו לחזור למלון המרוחק כשעה מהכפר קולום. בדרך, ראינו פילים מקושטים בדרכם לחגיגה. תהלוכות פסלי אלים ואלות ביזארים, כמו שיש רק בהודו.

וורקלה וקולום הסמוכה אליה נשארו כזיכרון יקר, אך לא בגלל הים. וכשנרצה חוף וים, ניסע למקום אחר.

עוד על מדינת קרלה בפוסט הבא: הזהב הצהוב של מדינת קרלה

וורקלה 2010

על פסטיבל הפילים בסורין: 

הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים.
אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע  ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט מבינה את מקומם של הפילים במורשת המלחמה והקרבות של פעם.

יום לפני הפסטיבל הסתובבנו ברחובות העיר סורין וצפינו בבני הנוער המכינים את תהלוכת הענק. אהבתי, שכמו אצלנו במושב, הנוער לוקח חלק נכבד בהכנת אירועי תרבות. 

בלילה, במרכז העיר, הוצבו כל העגלות, עמוסות המזון לפילים והיה שמח בכיכר.
למחרת, הוצבו העגלות בצורת מזנון עצום להאכלת הפילים.

יש להערך מראש לפסטיבל: להזמין מקומות במלונות, כמה שיותר מוקדם. אנחנו בחרנו במלון מרטינה. מלון בסיגנון מוטל (חניית הרכב בקדמת החדר). אמנם עיצוב החדר היה בסגנון תאילנד מיושן ולא מדליק, אבל הכל מרווח, נקי ומטופח. היתרון הגדול ביותר היה, שבעלי המלון  המקסימים ארגנו עבור אורחיהם, את כל הכרטיסים הרצויים, כולל הסעה הלוך וחזור. והכל התבצע בצורה מעוררת התפעלות.

בנוסף לפסטיבל הפילים, מתקיים גם מופע בעתיקות Prasat Sikhoraphum

מופע מקסים של רקדנים ורקדניות על רקע העתיקות. מלווה בהפקת ענק מרובת אפקטים. אורחי הפסטיבל מתכבדים בארוחה מפוארת הכלולה במחיר כ-800 באט למשתתף. (לא ידענו שתהיה ארוחה ועל כן, לא הוזמנה עבורי מנה צמחונית. בטח ניתן  היה לבקש מראש).
האורחים, מסבים לשולחנות ערוכים ומעדני הגורמה התאי מוגשים לשולחנות. אף אחד לא נשאר רעב, פרט לי… 

בקיצור : סורין, לפחות שלושה ימים, על מנת לצפות בכל הפסטיבלים. העיר עצמה אינה מעניינת במיוחד.
לצמחונים: ישנה מסעדה צמחונית בודהיסטית טעימה וזולה כדוגמת מהמסעדות הפתוחות מצאת החמה ועד סוף התבשילים. ניתן לאתר אותה באמצעות אפליקציית Happy Cow.

תאכלס, רגשות מעורבים בקשר לפסטיבל אבל אין ספק שהוא מביא פרנסה נכבדה לתושבי העיר וגם זה מאוד חשוב.

קישור למלון מרטינה –

קישור לפסטיבל הפילים בוויקיפדיה

קישור לפסטיבל בעתיקות סיקורפום –

קישור לאתר, להורדת אפליקציית הצמחונים – הפרה השמחה –

לא בחרתי בדרך הקלה, לעלות למקדש אמר שליד העיר הורודה ג'יפור.

לא בחרתי לרכב על גבם של פילים מסכנים, אשר כל עולם הצטמצטם לידי עליה לצורך ירידה ושוב עליה ושוב ירידה במצודת אמבר התיירותית והמקסימה שליד העיר הורודה ג'יפור.
עליתי וירדתי ברגל כחלק מחווית הביקור במבצר ונזהרתי שלא ארמס לפתע, ברגלי איזה פיל עייף.
אוגוסט 2017