תגית: רכבת

על נסיעה ברכבת מקומית מבנגקוק לקנצ'נבורי ומדוע חבל שלא המשכנו ברכבת עד תחנת ארואן

הקדמה:

אם קראתם את הפוסט הקודם שלי, שנכתב על טיול צבעוני במיוחד ל-Talat Noi. בודאי שמתם לב כי הפוסט הסתיים בתשוקה לנסוע ברכבת. כבר באותה הזדמנות, בדקנו את לוח הזמנים מבנגקוק לקנצ'נבורי והחלטנו לעבור חווית נסיעה ברכבת. מסתבר, כי לא ניתן לרכוש מראש או להזמין מראש כרטיס נסיעה. מוטל היה עלינו להגיע לתחנת הרכבת עצמה, זמן מה לפני מועד הנסיעה ולרכוש שם כרטיסים. מיותר לציין, שאני, שאינני אופטימית מדיי, חששתי, כמצופה ממני, שלא יוותרו כרטיסים. שכבישי בנגקוק יהיו פקוקים ונאחר לרכבת ועוד נבואות שאינן מרנינות. וכך מצאנו עצמנו משכימים קום. ממש. בחופשה. ויוצאים כבר בשש בבקר מהמלון הנחמד שלנו Somarset לכיוון תחנת הרכבת.
(למרבה הנוחיות, השארנו במלון זה את מזוודות הטרולי שלנו באיכסון ויצאנו למסע מבנגקוק לקנצ'נבורי ברכבת עם תיק קטן אחד בלבד – איזה נוח!)

לוח זמנים:

הרכבת המהירה מבנגקוק לקנצ'נבורי, יוצאת מתחנת Thon Buri – Bangkok Noi פעמיים ביום: 07:45 וגם 16:35 וחוזרת לבנגקוק: 07:19. 14.55. מוטב לברר שוב את השעות, כדי למנוע טעויות.
(יש עוד רכבת, שאין לי פרטים עליה, משום שהיא רכבת מאספת וזמן הנסיעה ארוך במיוחד. אפשר לשאול את דוקטור גוגל על רכבת זו).

תאכלס – איך היתה הנסיעה?

הקדמנו – מה עושים?

אם אתם כמוני, תגיעו מוקדם מדי לתחנת הרכבת Thon Buri – Bangkok Noi . בשל חשש מקומות פנויים ברכבת… (חשש שהתבדה, ביום בו נסענו אנו, הרכבת, איך לומר… היתה ברובה ריקה). ישאר לכם זמן לשוטט בין דוכני השוק הרבים, בקרבת הרכבת. לשתות קפה ב"Amazon" – ממש ליד הרציף… ציף. ולחכות לרכבת שתגיע.

עלות כרטיס ונוחות הקרון:

המחיר היה זעום – 100 באט לאדם לכיוון.
הקטר הגיע בזמן. נרתם לרכבת ויצאנו בול בזמן, לקול צילצול פעמון התחנה. (תמונה שפיספסתי). הקרונות היו ריקים וכמעט כל אחד, יכול היה לנכס לעצמו קרון, לו רצה. המושבים עשויי עץ, לא נוחים בעליל. מאוורר מפזר את החום והחלונות פתוחים. איזה יופי!

אולי כדאי לזכור להביא עמכם ריפוד לתחת… אין בעית אוכל ושתייה, שכן, רוכלים חביבים עוברים בקרונות ומציעים לקנייה אוכל מוכן, חטיפים ושתייה קרה.

הנוף הירוק חולף על פנינו. לומר במהירות, זו תהיה הגזמה. אבל אחרי כשעתיים וחצי הגענו לתחנת קנצ'נבורי, מתאכזבים לגלות, כי לא נעבור על גשר קאווי. השמור לתחנה הבאה… (איך לא חשבתי על כך מראש?)

נפרדנו בשמחה מספסלי העץ הלא מתאימים כלל לזווית גופינו. ירדנו מהקרון, ממש ברגע האחרון, לפני שהרכבת המשיכה ליעד הבא. והלכנו לשכור רכב להמשך הטיול. בחוץ פגשנו קטר ישן, שכבר מזמן אינו מעלה עשן…

פוסט המשך על אטרקציות בקנצ'נבורי : מחוז קנצ'נבורי (Kanchanaburi) למתקדמים

_{תאילנד יולי 2024}

בשדות התעופה: בארץ, דובאי וסיאול

לפני הטיסה, בדלפקי צ'ק אין בנתב"ג תתבקשו להראות את K-ETA : שזו הויזה און ליין שתרכשו מבעוד מועד, בתהליף פשוט וקצר ובעלות סימלית.  ולכן בעצם, למרבית התיסכול, לא קיבלתם בורדינג קארד, כאשר עשיתם צ'ק אין מהמחשב בבית ויש לעמוד בתור לדלפקי החברה. (נכון לספטמבר 22)

טיסה עם האמיריות, הביאה אותנו לדובאי. משם לאחר כשלוש שעות, המראנו לסיאול. 

בשדה התעופה של דובאי, בד"כ יש צורך להחליף טרמינל. בדקו בלוח הטיסות היוצאות את דלפקי הבידוק לטיסה לסיאול ועיקבו אחרי השלטים. הכל משולט היטב, כך שללא בעיה תאתרו את הדרך אליהם. במקרה שלנו, כוונו למעליות עצומות היורדות למטה, אל רציף הרכבת הפנימית. נסיעה קצרה ברכבת ואז שוב עלייה במעליות לטרמינל. שם נמצאים דלפקי הטיסה שתמריא לסיאול. 
הטרמינל ההומה גדוש במסעדות וחנויות דיוטי-פרי . יש תאי עישון רבים. (הגענו לפנות בקר, והכל היה פתוח, בניגוד להמראה מסיאול בלילה, שם, למרבית התיסכול הכל היה סגור פרט לדוכן של סטארבקס).
בהתרשמות הפרטית שלנו: מחירי האוכל בטרמינל בדובאי, היו יקרים יחסית. 

בהגעה לשדה התעופה של סיאול – Incheon airport יש להראות את ה- Q-code המפורסם, שמלאתם מראש. אם שכחתם, תיכנסו לתור של אלה שלא מלאו וקצת תתעכבו יותר. 

את כרטיס הרכבות המפורסם: T-money רכשנו בתחנת הרכבת בשדה התעופה. מחיר כרטיס שאינו מעוצב – 4000 וון. ניתן לקבל עליו החזר, אם תזכרו לעשות זאת ותמצאו את המכשיר המתאים. 

במכשיר הימני –  ניתן לטעון כסף לכרטיס T-money 

במכשיר השמאלי – ניתן לבחור בין כרטיס מעוצב שעלותו 5000 וון לפשוט שמחירו 4000 וון

רכישת כרטיס סים פיזי

ניתן לקנות כבר בשדה התעופה כרטיס סים מקומי. עלות די גבוהה של כ150 ש"ח לגלישה בלתי מוגבלת למשך 20 יום. ניתן כמובן לבחור בחבילה המתאימה לכם וכן לבחור בין החברות.  

אחרי שסיימנו סידורים אלה וגם בדיקת קורונה, שנכון להיום, כבר אין דרישה לעשותה, פנינו לתחנת הרכבת. המטרה: תחנת סיאול. משם ניקח קו מטרו לכיוון המלון שלנו. 

רכבת אקספרס  A'REX לתחנת סיאול

אחרי שקנינו את כרטיס התחבורה הנ"ל, התברר לנו, שזה אינו תקף לרכבת האקפרס ונאלצנו לקנות במקום, כרטיס הלוך לרכבת. 
מקום הישיבה מסומן. עלות הכרטיס היתה כ60 ש"ח.
יש להגיע לרכבת 5 דקות לפני עזיבתה את הרציף משך הנסיעה היה כ40 דקות. 
משם, הצטרכנו למצוא את קו המטרו ולנסוע בעזרתו למלון.
כסיכום, אני חושבת שהיה מיותר לנסוע לעיר בדרך זו. במיוחד אם נוסעים שניים ויותר. עדיף היה לקחת טקסי ישיר למלון, כמעט באותה העלות. 

סיאול ספטמבר 2022

מערכת התחבורה המצויינת של טיאוון מאפשרת בנוחות, גיחה לטיולי יום מטאיפיי. כך הגענו בקלות לעיר הנחמדה Hualien.

בדרך, מחלונות הרכבת אפשר לראות את קו החוף. 

מים טורקיזים. חופים נטושים.  הופתענו. למה אין איש?

יום קודם

טרחנו והגענו לתחנה המרכזית לשם קניית כרטיסי הרכבת ל-Hualien 

מחיר כרטיס לכיוון 440 דולר. משך הנסיעה כשעתיים וחצי. 

מה שהיה באמת מופלא בעיניינו הישראליות,  היתה תחנת הרכבת בטאיפיי, על הסדר והדיוק שבה. לדוגמא: על הרציפים מסומנים מיקום הקרונות. וכך, בקלות ניתן לאתר את הקרון המוזמן הרשום בכרטיס. ככה פשוט. יש. יש מה ללמוד.
אני בתחנת הרכבת של תל אביב, הולכת לאיבוד. 

מלון

הזמנו לילה אחד במלון בעיר. כי רצינו לחוות גם את הלילה. למרות שבקלות, ניתן לחזור לטאיפיי באותו היום.
מלון Arsma התגלה כמלון נהדר. מיקום ממש נוח. במרחק קצר מכל אטרקציות העיר (שוק יום, שוק לילה. מרכז העיר). מיטות נוחות. חדר מרווח. אסלה יפנית נשטפת מאליה…ומקלחת נהדרת. בבקר גם גילנו ארוחת בופה עשירה. 
והכל במחיר מצחיק ושירות אדיב. 

נהננו סתם  ככה לשוטט ברחובות העיר. להתרשם מבתים קטנים, חנויות. מקדשים. מסעדות…

העיר היתה ריקה מתיירים. מה שגרם לנו לסוג של נחת. הרחובות מנומנמים. האנשים מסבירי פנים. 
חלק מהאטרקציות התיירותיות בעיר התגלו כסגורות. ככה זה כשמטיילים מחוץ לעונה. 

בתמונה: חנות מפעל לייצור רוטב סויה מותסס בסיגנון טייאוני. 

כואבים השרירים ורוצים מסג' מעולה? לא רחוק מהמלון מצאנו מכון מסג' רפואי.五行堂足體養身會館 – המסג' היה חזק וטוב. קונח בשפע מגבות חמות. פינוק אמיתי. 

לעת ערב יצאנו לפתוח את התאבון במסעדת דים סאם מומלצת במיוחד.  התור היה ארוך וכך גם ההמתנה.  דים סאם הוכן שם מול עיננו המשתאות מהקצב. אני שתיתי חלב סויה קר וטרי והוא דגם מעט דים סאם. "נו, מילא" – אמר ולא נפל מעונג. אבל עם המלצות , לא ניתן להתווכח וגם "מליון סינים לא טועים"…

שוק הלילה Dongdamen:

הלילה, כמו כל לילות טייוואן שייך כולו לשוק לילה. המקומיים כאן לגמרי מכורים למשחקים. קטנים וגדולים ולאוכל כמובן. 

משחק "פצ'נקו"  – הגירסא הטייוואנית. 

העיר Haulin ובמיוחד שוק הלילה ידועים בכמה מאכלים שיש לדגום אותם: נסו לטעום את "ארון המתים" – הגירסא הטייוואנית  לסנדביץ' מטוגן. 

למחרת, אחרי ארוחת הבקר הנחמדה. טיול קצר בסביבת המלון ויצאנו לדרך בחזרה לטאיפיי.

טאיפיי ספטמבר 2019 

לפוסטים נוספים על טאיפיי וסביבתה:
טאיפיי על קצה הצ'ופסטיק 
לאכול צמחוני בטאייפי וסביבתה
הפארק הגיאולוגי yehliu ביום סגריר

השכמנו עם ציפורי דלהי. הנהג ניווט אותנו במהירות רצחנית, בין המוני הודים ומליוני פסי רכבת, ממש עד לפתח הקרון הנכון. נפרדנו ממנו בחיוכים ובתשר קטן, שיהיה מרוצה. די עייפים ולא ממש יודעים למה לצפות, התיישבנו במקומות השמורים לנו, לצד משפחה סיקית רעשנית.

משום מקום, הוצנחו אלינו בקבוקי מים, מיץ ליים. תרמוס של תה הודי מהביל לצד עוגייה ובהמשך גם ארוחה ארוזה, שלא טעמנו, כי טרם ידענו להבדיל מה יגרום לנו לשילשול ומה לא… (לא, שהחכמנו בהמשך). שרות שלוקח בקלות, חברת תעופה לאומית אחת, שלא אנקוב בשמה. וכך, צופים בנופים המתחלפים, בבטן חמה מהתה שתמיד טעים בהודו נרדמנו. כשהתעוררנו, מצאנו עצמנו בתחנה. מכאן, באופן תמוה החלה הנסיעה בניגוד לכיוון הנסיעה בה נרדמנו. מוזר. כאילו אלוהי הרכבות ההודי, (שאינני יודעת שמו, אבל בוודאות יש אחד כזה) דואג, שנשלים את שהחסרנו בשינה… בשלב מסוים ראינו כי המקומיים מצטופפים ליד דלתות הרכבת. במין מעבר צר, שהדיף ניחוחות בית השימוש אשר לידו. (הצלחנו להתאפק לחמש שעות ). בהודו כמו בהודו, גם אנחנו נדחפים בחדווה במעבר הצר מלהכיל. שתי דקות בלבד, עוצרת הרכבת בהרדייואר ועל כולנו להתעופף בזמן החוצה, שלא נמשיך חלילה, עוד כמה מאות ק"מ לתחנה הבאה. (ותודה לעודד שלי, על התמונה המדהימה) . Shatabi Express Train
אוגוסט 2017