לשמוח בפסטיבל הרוחות "פי טה קון" בעיר דאן-סאי – איסאן
פי טה קון
לו יכלתי הייתי פורשת כנפיים ועפה לי כדרכי למזרח. לפעמים, הנסיבות לא מאפשרות נדודים.
יציבות ונוכחות מתמדת חשובות ליקרים לי ועל כן אני מקורקעת לעת עתה.
מתנחמת בלימודי שפה חדשה: תאית כמובן. בחלומות על טיול חדש ובזיכרונות.
זיכרון מקסים: פסטיבל פי טה קון המגניב אשר נערך בעיר דאן סאי במחוז לואי באיסאן תאילנד.
כדרכי, לפני החלטה על טיול חדש, אני עורכת מחקר קטן ומנסה בין השאר למצוא פסטיבלים באזורים אליהם ניסע.
כך מצאתי את פסטיבל הרוחות העליז הזה. את התאריך צריך לאמת מול מקורות שונים, כי התאריך חמקמק ומשתנה בהתאם למסר הרוחות, משנה לשנה.
רשימת מקורות לדוגמא: Tat news Trip Savvy רצוי גם לבדוק באיזה מקום בדיוק מתבצע הפסטיבל ולחפש דרך להגיע למשרד התיירות המקומי של אותו המקום ולשאול שאלות ממוקדות.
חשוב לדעת היכן לישון: כדי לישון סמוך ביותר לפסטיבל ולא למצוא עצמכם רחוקים מדי. רצוי להזמין מקום לינה בהקדם, שלא יגמרו המקומות הראויים. לשאול על סידורי הסעות, במידה וצריך. על כרטיסים, במידה וצריך. לא להיות מופתעים לרעה בזמן אמיתי, כי חבל.
מסכות רוחות
פסטיבל פי טה קון היה עליז וסגנוני. המארגנים מאוד הופתעו מנוכחות התיירים הישראלים (אנחנו) וקבלנו מקום של כבוד ביציע המכובדים והכרת תודה במסר שנאמר לכל הבאים…
האנרגיות היו נפלאות והשמחה כולה שלנו.
לנו בבית מלון המרוחק כמה ק"מ ממקום האירוע עצמו. היה לנו רכב שכור שהקל על ההגעה. בדיעבד ראינו שיש צימרים ממש בלב האירוע. שווה בדיקה.
ואל נא תתפתו לישון בעיר לואי Loei. זהו שם עיר המחוז הרחוקה יחסית מדן-סאי. Dan Sai.
בתום הפסטיבל, אם אתם בעלי רכב שכור, כדאי להמשיך לפיצ'נלוק ומשם לצפון תאילנד או הפוך, לנסוע לאורך המקונג עד נונג-קאי המדליקה.
בניגוד לכךכי בורמה היא מדינת העולם השלישי ורבים מתושביה חיים במחסור של מים, חשמל ותשתיות, נהנה מקדש שווה דגון ביאנגון, מפירוטכניקה מודרנית של אורות סגנוניים, המשווים למקדשים אור יום ושמחה.
המקדש עצום ובנוי בעצם כקומפלקס של מקדשים רבים. המאמינים מסתובבים בין המקדשים השונים. איש, איש ואלוהיו.
לנו, נותר לשבת באיזו פינה ולהנות מהאנרגיות הנוצצות בשלל צבעי ניאון, אהובים על אלים ומאמינים. מתפילות הכוהנים. מהמוני העם הנחמד הזה, המשוטטים עם שקיעה ברחבי המקדשים.
נשמח מאוד לחזור ליאנגון ולו רק, כדי להגיע למקדש שווה דגון לעת שקיעה.
5/5
טיפ שימושי: היות וערכנו בבורמה מסלול מעגלי, התחלנו ברנגון וגם סיימנו ברנגון. ניתן להשאיר בשמירת חפצים במלון, מזוודה שאינכם רוצים בה בטיול בבורמה ולאסוף אותה בסיום הטיול, בחזרתכם למלון.
שיט באגם אינלה
שהייה של כשלושה ימים באזור, בהפלגות באגם. הביא אותנו לפינות נחמדות אך גם תיירותיות.
עגבניות הגדלות על איים צפים, קסמו לנו במיוחד, כיאות למורשתינו החקלאית.
פחות אהבנו את "תצוגת הילידים" בחנויות ובאתרים. אם כי החיוך הרחב שלהם, פיצה על הכל. חיוכים
את השווקים הצבעוניות שעל גדות האגם חיבבנו יותר וגם את אתרי העתיקות, אשר הזכירו במעט את מקדשי קמבודיה.
בסך הכל, טיול חביב והפלגות נעימות בסירה קטנה בין הכפרים הצפים, חלקות גן הבית והמקדשים. והטיפ החשוב ביותר ממני אליכם: (בסיגנון של מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה 🙂 ) – החשוב ביותר הוא לקחת עימכם שפתון לחות…!
ללא שפתון, השפתיים חרבות מהרוח המהלכת על פני המים ואפילו שתייה מרובה, לא הצליחה להחזיר לשפתיי את הלחות שניטלה מהן.
אולי בגלל שפתי היבשות, אולי בגלל התיירים הרבים שבאזור, אולי כי בעבר, כבר טיילנו באגם ה"טיטיקקה" שבפרו על אייו הצפים. באגם הגדול בקשמיר, בכפרים הצפים בקמבודיה…ואולי כי אנחנו מחפשים בטיולים שלנו מקומות נסתרים יותר, תיירותים פחות…
לא יצאנו מגדרנו באגם אינלה. חווינו חוויה נחמדה מאוד. נינוחה. מחויכת ותיירותית.
לנו במלון הטוב הזה : Inle Lake View -( ארוחות הערב במלון היו מעט יקרות ופלצניות מדי לטעמנו. למחרת בערב, גילנו כי ניתן לצאת משער המלון בדרך עפר למסעדות מקומיות, עממיות יותר וזולות.)
בורמה 2012
אחרי הר פופה, נעשנו חשדניים לגבי טיפוס למקדשים / מנזרים / מערות מרובי מדרגות למטיבי לכת, שזה ממש לא אנחנו.
שמחנו למצוא מעליתלמערת פינדאיה, אשר חסכה לנו את הצורך לקטר. אולי קראו הבורמזים את רחשי ליבנו, אחרי הטיפוס המייגע להר פופה.
נכנסנו למערה. החלק במערה שאינו פעיל יותר מבחינה גאולוגית עמוס פסלי בודהות מוזהבים. נראה היה כאילו הוכרזה תחרות ברחבי בורמה: "מי תורם את הבודהה הכי הגדול והכי מוזהב"… התוצאה, מסנוורת בכל קנה מידה. ולנו נותר רק לטייל במערה ולהשתהות.
בהמשך, עוברים לחלק הפעיל של המערה. נטיפים וזקיפים בכל מקום. לחות חלקלקה ושוב פסלים מוזהבים, המעצימים את החוויה הגאלוגית של מערת הנטיפים.
בקיצור, מומלץ ביותר ושווה את הסטייה בת כשעתיים וחצי מאגם אינלה. הבונוס הנוסף יהיה הנוף היפיפיה בדרך מהמערה לאגם.
אולי בגלל שאני מקורקעת, עקב נסיבות החיים ולא מצליחה, בזמנים אלה, לפרוס כנפיים. מוצאת עצמי מתגעגעת.
נשארה בידי חדוות היצירה של הכנת טעמים אשר יסחפו אותי למחוזות רחוקים.
את הודו, אני בוחנת תמיד מבעד למלאי כופתה.
יש פעמים בהם אני מתענגת ולפעמים גם מתאכזבת.
לא הרבה נדרש על מנת להכין מלאי כופתא ולכל טבח ברחבי הודו,יש את הכיוון שלו.
התחלתי בעצם בהכנת פירה עד לשלב המעיכה. שבו אין להוסיף נוזלים. מתקבל פירה יבש.
טיגון בצל יבש בשמן קוקוס.
בצל נוסף נכתש במעבד מזון, עם ג'ינג'ר ואגוזי קשיו למחית חלקה והתווסף למחבת.
הל, פלפל אנגלי, ג'ינגר וכורכום
נוספו למחבת גם: אבקת כורכום זהובה. גם יפה וגם בריאה. הל (קרדמון) ופלפל אנגלי, אשר בהודו מכונה גם "Allspice" – בזכות היותו תחליף לתבלינים רבים.
נכתשו ידנית בעלי ומכתש. מעט קינמון – מוסיף המון, מלח, צ'ילי אדום מהגינה, ובהמשך חלב קוקוס ומים במידהוהרוטב מתעבה מדי. הנה, הרוטב מוכן.
את הפירה אני חופנת בידי וממלאה את חלל הכופתא בצימוקים קטנטנים וטעימים. מגלגלת באבקת קורנפלור ומיד למחבת הרוחשת (שמן קוקוס כמובן). מטגנת עד הכופתא עד הזהבה ומטביעה במחבת הרוטב.
נותנת לרוטב לכסות את הכופתאות ולהתבשל עוד קצת והקסם מוכן.
קשה לבחור מלון בבנגקוק מתוך המבחר העצום של מלונות בעיר בנגקוק:
כל רגע מתווסף מלון או נגרע. או משתנה בהתאם לנסיבות. אבל איכשהו אנחנו תמיד מכוונים לאותם מלונות, שאנחנו יודעים בביטחון שהם מעולים.
משך השנים צברנו רשימה נאה של מלונות בהם התאכסנו בבנגקוק. תחילה, לא הבנו שכדאי ללון באזורהמרכזי – כיכר סיאם וביזבזנו זמן יקר על תחבורה. מאוחר יותר, התחלנו להתמקד במרכז וזוהי הרשימה שלפניכם.
לרוב המלונות, צרפתי קישור דרך אתר Agoda שלנו נראת הדרך הקלה ביותר להזמין מלון בתאילנד ובד"כ גם הזולה. אבל תרגישו חפשי לחפש בעוד דרכים. בעוד אתרים.
מדד המזרון
לי, חשוב כי ההחדר יהיה ממש נוח מבחינת המיטה, המזרון, הכריות, השמיכות ומיזוג האוויר, כיאות ל"נסיכה על העדשה" – שזו אני. ועל כן, המלונות בהם אני בוחרת נעים בין ארבעה לחמישה כוכבים. זה לא אומר, שאין מלונות נוחים גם בדרגות נמוכות יותר. זה אומר, שמלונות בדרגה זו , סביר להניח שיהיו נוחים.
Siam & Siam Spa Design Hotel – מלון בוטיק מעוצב מאוד בסיגנון עכשווי. חדר נוח מאוד. מיקום מעולה ממש על תחנת נשיונל סטאדיום. שזו התחנה האחרונה בכיוון מרכזי הקניות המרכזיים. אין ספק שזהו מלון בסטייל. חזרנו אליו פעמים רבות.
Pathumwan Princess Hotel – מלון ענקי ממש על מרכז MBK – חדר מאוד גדול ונוח והמיקום מעולה. בעיקר לפני החזרה לארץ, כאשר עורכים קניות למכביר. יש כניסה אליו ממש מתוך מרכז MBK. הגעה אליו ברכבת העילית בתחנה נשיונאל סטאדיום הקרובה מאוד.
מרכז MBK אהוב עלינו למרות המוני הישראלים הגודשים אותו בצעקות משום קומת האוכל הנהדרת שלו. משום הריח והנוסטלגיה לאורך השנים ובשנים האחרונות גם משום קומת עודפי הייצור של מותגים ידועים.
****נכון לינואר 23 – אין כבר חנויות עודפים וחבל.
Grande Centre Point Hotel Terminal 21 – פה, סטינו מהרגלנו ללון ממרכז סיאם לכיון סנטר אחר:טרמינל 21. במרכז קומת אוכל מצוינת. יש אפילו דוכן אוכל צמחוני טעים במיוחד. בית קולנוע מצוין וקניות למכביר.
המלון מעוצב בלבן בסיגנון מודרני מאוד מאוד נוח ומפורסם בקרב חובבי אסלות יפניות :). החדר גדול ומצוין. יש כניסה ממש לתוך הקניון.
מבחינתי, היתרון העצום של מלון זה, היותו נמצא קרוב במיוחד. לחצות את הכביש ועוד כמה דקות הליכה למסעדה הצמחונית הכי מצוינת בבנגקוק, שזה יתרון עצום לצמחונית כמוני.
***המסעדה הנ"ל עברה למקום חדש…
The Continent Bangkok by Compass Hospitality מלון קרוב מאוד מאוד לתחנת Ashokכלומר בקרבת טרמינל 21. חדר קטן אבל מאוד מאוד מפנק ונוח. בניין גבוה וצר הנטוע מעל הרחוב הסואן מאוד למטה. מקלחת ואמבטיה מגניבים ביותר. חלונות ענקיים הצופים בשאר גורדי השחקים שבשכונה. שירות חדרים מצוין. מיטה ומזרון נוחים. **** נכון לינואר 2023 – המלון הזדקן ודורש מתיחת פנים דחופה!
Grande Centre Point Hotel Ratchadamri – מלון זה נמצא קרוב למקדש הרחוב ארואן. המקדש העממי הזה, מלא בריח פרחי הטגטס והקטורת. קולות שירה ואנשים. החדר במלון מדמה בית, דירה, במידה ואתם מתגעגעים הביתה. החל ב"תריסים" שבמרפסת וכלה במטבח ובמכונת הכביסה והמייבש. חדר מאוד נוח ומפנק. למלון "סנטו" יפני – בריכת טבילה בסיגנון יפני, צמודה לספא. טבילה נפרדת לנשים וגברים באווירת זן ומדיטציה. בקיצור, אחלה מלון. במרחק הליכה למרכז סנטרל וורד הענק.קרוב גם למרכז אמרין. בו נערכות כל הזמן מחיקות חיסול במחירים נוחים של מותגים. הגעה אליו ברכבת העילית לתחנה Ratchadamri ועד כמה שאני זוכרת, לא היו לתחנה מדרגות נעות. במידה ותיכננתם להגיע עם מזוודה שאינה קטנה. או תחנת Chit Lom, אשר ליד מרכז אמרין. בכל מקרה, יש ללכת מרחק קצר מהתחנה ועד המלון.
היו עוד הרבה מלונות אחרים בהם לנו במהלך שלושים השנים האחרונות בביקורים בבנגקוק. אבל אלה באמת המובחרים, שאהבתי.
גבעת הקייץ – ספר אשר יקח אתכם לירקרקות המרגיעה של מעבה היער. מומלץ לימי החמסין שלנו. קיץ ישראלי.
בילדותי, גרתי בשכונת אברמוביץ בראשון לציון. ממש ליד הבית עמד נטוע היטב באדמת ראשון גן אדיר וגדול, בעיני הילדה שלי – "גן שטיין". ובליבי היה הגן ל"יער שטיין".
הגן, היה מוקף בשדרת ברושים גבוהים ובשביל עפר ותמיד צפן סודות טבע מרגשים.
עם השנים שעברו התפוגג הגן ולא נשאר לו זכר. בתי דירות תפשו את מקומו.
ביער בולון פריז שנות ה-60
הספר הנפלא "גבעת הקייץ" מאת ג'. א. בייקר החזיר אותי מעט ל"יער" ילדותי.
אולי חזרתי בזמן אפילו אחורה יותר.לשנים בהם גרנו בפריז ובילוי סוף השבוע היה טיול ביער בולון, עם אבא.
רחש הזרדים המתפתחים תחת כפות רגלי.
הציפורים הנסתרות בין העצים. קליפת ביצה מרוקנת וגדודי חלזונות.
כך או כך, נשבתי בקסמו של הספר. שהוא כולו תאורי טבע עתירי יופי. המושכים אותך אחוז בחבלי קסם למסע ביער על כל עליו ויצוריו.
אני לא יכולה שלא לשבח את התרגום הנפלא, שבוודאי היה מעלף להכינו: תרגום שלל הביטויים, שבטח כל כך מסובכים, מאנגלית ציורית לעברית סטנדרטית. ממש יצירה בפני עצמה.
בג'יפור העיר הורודה החלטנו החלטה אמיצה. לרכוש חמישה כדי חרס ולשלוח אותם לארץ.
האחרון ששרד חלקית
ולא סתם כדים. ולא סתם משלוח ולא ממש עכשיו, אלא זיכרון. אז הנה, אני מספרת:
אי אז, בשנות ה80, בטיול הגדול סביב העולם, הגענו לג'יפור. סוף טיול ארוך ברג'סטאן. וכמו תמיד, אנחנו מתלהבים מזוטות של חיי יום יום. מיקדנו את העניין בכדי חרס מזוגגים, חומים זהובים, אופינים לאזור ג'יפור.
ברור היה, כי אין סיכוי לסחוב אותם בתרמיל שעל הגב שלו, (שלי, מראש היה קטן יותר). אם כך, לקחנו החלטה אמיצה, לארוז את הכדים ולשלוח אותם בדואר לארץ. הסוף היה ידוע מראש, אבל זרמנו.
קנינו חמישה כדים גדולים.
קנינו קופסת קרטון גדולה וקש. התחיל מבצע הכדים.
בהודו, אינך עושה דבר לבד. תמיד יש מישהו שתפקידו בחיים לעשות משהו לפרנסתו. התפקיד שלנו היה למצוא את המקום והאדם הנכון ולפקח על המבצע.
הבאנו את הכל להודי צנום, בעל עסק להכנת חבילות. הכדים נעטפו בחמלה בקש ונארזו בקפידה בקופסא.
הקופסא נאטמה וצופתה בד לבן. את הקופסא המצופה הבאנו לתופר החבילות.
הוא מצידו, תפר בקפידה את הבד הלבן, היטב היטב מכל הכיוונים, שלא יפרם חלילה.
הגיע זמן טקס המשלוח בדואר. עמדנו בתור. מתארת לעצמי שלפחות את מחצית היום שנותרה לאחר שמחציתו בוזבזה על מלאכת האריזה.
טוב, באותם ימי הנוודות שלנו, הזמן היה משאב נרחב. כלומר היה זמן בשפע וחיפשנו מה לעשות בו.
הפקיד רשם בטוש שחור עבה את הכתובת הנכספת ובמו עינינו (כל הארבע ), ראינו כיצד הוא מדביק את הבולים הנחוצים על החבילה ומיד מחתים אותם.
בהודו של שנות ה-80, אם רכשת בולים, עליהם שלמת במיטב כספך כמטייל תפרן, אך לא פקחת עין, על המשך התהליך… שנייה לאחר הדבקתם ובמידה ופקיד הדואר לא החתימם, גורלם נחרץ להיות מקולפים מהמכתב/גלויה/חבילה ולהתמחזר בחזרה ע"י פקיד הדואר, למכירה חוזרת שלהם, לתיירים תמימים שישלמו על אותם הבולים.
החבילה נשלחה.
ומתי הגיעה? ואיך?
אנחנו המשכנו בטיול הגדול שלנו ובכלל שכחנו מהחבילה. נראה שנפרדנו ממנה בליבנו, כבר באותו בית דואר בג'יפור.
לאחר כשנה וחצי. כאשר אנחנו עוד בעיצומו של הטיול הגדול (שהרי לא סתם קראנו לו הטיול הגדול) הגיעה החבילה לארץ.
התיאור אשר קבלנו על הגעתה היה ככה:(ציטוט) : "החבילה הגיעה ובמקום חמישה כדים, הגיעו כאלף חתיכות כדים וכד אחד פיסח". אז מי אנחנו שנזלזל בדואר ההודי?.. לפחות החבילה הגיעה…
מאז, חזרנו לג'יפור עוד פעמיים. כדים לא קנינו מאז. אבל מחבת קרמיקה לצ'אפטי כן. וזה כבר סיפור אחר.
טיול בהודו מביא אותנו למקומות מופלאים. אנחנו עומדים נפעמים מול מקדשי דילווארה במאונט אבו.
ממש לא מובן איך בנו את הפלא הזה.
מקדשי דילווארה
בביקור במקדשי דילווארה במאונט אבו, לא הצלחנו לעמוד מרוב תדהמה. אז התיישבנו והסתכלנו.
קבוצת הדת המסתורית – ג'ינאזים, היא זו שבדרך כלל אחראית למופלאים שבמקדשי הודו. מוכשרים החבר'ה הללו.
מאונט אבו, עיירת היל סטיישן הודית, כלומר, מובטח לך אוויר פסגות קריר בחום הקיץ הכבד של הודו. הכל יחסית…
הסיבה העיקרית אשר גרמה לנו להגיע לשם הם מקדשי דילאוורה. (Dilwara Temples)– כאמור, אין דברים כאלה. המקדשים פעילים, כלומר עבודת הפולחן מתבצעת בהם כל ימות השנה ולנו כתיירים, יש כניסה מוגבלת בזמנים. בזמן בו היינו הוגבלה כניסת מטיילים לשעות שבין 12:30-18:00 – וכן, שווה לבדוק מראש שלא תתבאסו.
נעמדנו בתור ארוך, נפרד לנשים ולגברים. הוזהרנו מראש, שאין להכניס חפצי עור, מצלמות, ארנקים וכדומה. (אפשר להפקיד במקום בלוקרים הודיים ואולי מוטב להשאירם במלון מראש). וכמובן יחפים. אחרי המתנה לא קצרה נכנסנו ונדהמנו.
למרות שהיינו כבר כמה פעמים במקדשים מדהימים ברג'סטאן- כמו מקדשי רנטקפור היפיפיים, חשבנו שכבר ראינו הכל. אז זהו שלא. מקדשי דילווארה במאונט אבו, עוד יותר מדהימים ממדהימים.
הזמן לסיור במקדשים מוקצב, שהרי התור בחוץ ארוך וכולם רוצים לההיכנס. המדריך, האחראי על הסיור, מזרז אותנו לקום ולהמשיך להתפעל בהליכה.
קונהט האוס
לנו באכסניה צנועה אך מיוחדת. שריד מהתקופה הקולוניאלית הבריטית: Connaught House .
נהנתי עד מאוד, להיות מוקפת בציורים ישנים, רהיטי עץ אשר תפארתם עוד נגלת לעין ושקט ודממה סביב.
חבל שלא תיכננו שהות ארוכה יותר במאונט אבו. בפעם הבאה, נשאר יותר. אני בטוחה.
