תגית: תאילנד

אם יש משהו שהוא אוהב, זה לנהוג ולא לטרוח ללכת ברגל. לפעמים זה גם מצליח לו בגדול. כמו שקרה לנו בדרייב-אין בסוקותאי :

לסוקותאי, הגענו כאמור מפיצ'נלוק, בדרך 12 המהממת. במזל גדול מאוד, גילנו, כי ניתן לשלם כרטיס כניסה יומי לרכב ! (בנוסף כמובן למחיר הרגיל של הכניסה) . היה חם מאוד ולח, כצפוי בתאילנד והנה אנחנו נוסעים מאתר עתיקות אחד לשני. יוצאים קרירים מצינת המזגן , משוטטים קמעא. חוזרים לרכב וממשיכים. פשוט אושר גדול ! והבונוס- מספיקים לראות הרבה יותר בהרבה פחות זמן.
שלא כהרגלנו, לנו שם בגסט האוס  תאי תאי סוקותאי ( THAI THAI SUKHOTAI)  שהיה מומלץ מאוד בזמנו. ואכן הוא הוכיח את עצמו. מעוצב מקסים ואווירה נחמדה.  תבדקו ביקורות על המקום, כי היינו שם ב2013 וזה היה מזמן.
מכיוון שסוקותאי לא קרובה במיוחד לשום מקום. לא רבים הטורחים להגיע לאתר עתיקות זה ועל כן ההנאה מרובה יותר.
אתרי העתיקות המרשימים, מפוזרים בכמה מתחמים נפרדים.  לכמה מהמתחמים הרחוקים יותר מהמרכז, הכניסה ללא תשלום.

 סעו בדרך Route-12 

בחרנו לנסוע בדרך נוף יפיפייה, דרך מס' 12, ממש באקראי. והצליח לנו בגדול.
(הסבר: כשטילנו ב2013, רב היה הנסתר על הגלוי. טרם אפליקציות דרכים שעוזרות בניווט).
ואכן, הדרך מפיצ'אנלוק לסוקותאי עוברת בנוף יפיפייה. רצוף מפלים, בתי קפה נחמדים, תחנות עצירה לצפייה בנוף.
בבתי הקפה אווירה צעירה מיוחדת וקפה מצוין. ואם אני לא טועה, גם שידורי תחנת רדיו "Route 12".
בקיצור, הדרך היפייפה הזו, בעצמה סיבה מוצדקת לנסיעה מפיצ'אנלוק לסוקותאי.

בתמונה : על רקע הנוף המהמם ב2013

מסלול אהוב עלינו במיוחד: נסיעה לאורך המקונג. מנונג קאי לכיון צפון מערב.

נונג קאי, עיירה מנומנמת על שפת המקונג, שעיקרה הוא טיילת ארוכה לאורך גדת המקונג ומסעדות בה הרבה.
בצידו השני של הנהר משתרעת לאוס. גשר הידידות המחבר בין שתי הארצות, נמצא קרוב ממש.

אטרקציות נוספות בעיר : שוק העיר וגן פסלים בודיהסטי הזוי:  Sala Kaew Ku –  בכניסה לגן הפסלים, שוק קטן ומיוחד. תוכלו למצוא בו, דוכנים המוכרים צמחי מרפא, שמנים וקמעות.
הגן מספר את סיפור גילגול החיים הבודיהסטי: מלידה ועד מוות וחוזר חלילה. הפסלים עצומים בגודלם ודי מפחידים. ליד כל פסל, שלט המספר את משמעות הפסל.
בהמשך, קנו בבקשה כיכרות לחם, שנאפו במיוחד עבור הדגים שבאגם. השלכת הלחם תעניק לכם קארמה טובה וגם הדגים יהנו. 
הגן עמוס במבקרים מקומיים והשמחה רבה.

מנונג קאי, המשיכו לכיון צפון מערב. הכבישים עוברים בסמוך לנהר המקונג.
תוכלו לעצור לאכול משהו טעים באחת מהמסעדות הצמודות לנהר. ללון במלון צמוד לנהר בצי'אנג קונג היפה. (בChiang Khong)רצוי באיזה בית עץ נושן. להנות מהאווירה המיוחדת ולטעום מעדנירחוב מדליקים.

לגן הפסלים המשוגע

פיסול אמנותי בשיחים  לצידי המקונג – כביש 211

לינה  בנונג קאי -בגסטהאוס מיוחד – Mut Mee Garden Guest House ממש על גדת הנהר.
השקיעו במיוחד והזמינו את ה"רויאל סוויט"  – חדר מסוגנן שהמרפסת צמודה לנהר.
גם המסעדה במקום היתה משובחת ואם יוצאים מהגסט האוס, ממש לכיון מערב, די צמודה לגסט האוס מסעדה צמחונית עממית.

        שמח בטיילת של נונג קאי לקראת שקיעה…

העיר מוקדהן היא בעצם שוק אחד גדול: שוק הודו-סין על גדת נהר המקונג.

מאחורי השם האקזוטי : שוק הודו-סין, נמצאות הרבה מאוד סחורות, העוברות מיד ליד ומארץ לארץ.
העיר מוקהדן קרובה מאוד לויטנאם וגם ללאוס, הנמצאת בגדה שמנגד.  גשר הידידות השני נמצא בשולי העיר. (הגשר מחבר בין לאוס ותאילנד).

המוני אדם הבאים לקנות את הסחורות שבשוק. (כנראה הם יודעים כי הסחורות ראויות. זולות…)

העיר עצמה לא כל כך מענינת. סתם עיר. אולם כאשר ממשיכים בנסיעה צפונה,  הנופים מקסימים ביותר – נופי כפרים שלוים: שדות אורז ירוקים, מקדשים, חוות דגים על הנהר ובעיקר שקט.

אולי אין סיבה מוצדקת לעצור בעיר ללינת לילה. אולי שווה לעצור, לדגום את העיר ולהמשיך ליעד הבא – נאקום פאנום.
עיר הנמצאת גם היא על גדת המקונג.

ובתמונה, דרך מקורית להעלות את שלל הדגה, ללא מאמץ. בעזרת סיבובי מנוע האופנוע.

Mukdahan 2014

האווירה ה"קופית" של מקדשי לופבורי

מגיעים לעיר המקדשים העתיקים לופבורי. כשעה נסיעה מאיוטיה. קופים מקפצים בין העתיקות ובאמת אפשר לחשוב לרגע כי הגענו להודו.  המקדשים המטופחים, מקודשים בעיקר לאל שיווה ולאל בראהמה. (מהמיתולגיה ההינדית, שורשי הבודיהיזם).
קופים מקיר לקיר וכמו בהודו, צריך להשמר מפניהם. ברחוב שמול ארמון המלך נמצאות מספר מסעדות מקומיות, כי אי אפשר שלא להיות רעבים, בתאילנד. לישון – חזרנו למלון הנהדר שלנו באיוטיה.
ובתמונה – מקדש שלושת הצ'די  בן כ-800 שנים, מתקופת ממלכת קמר העתיקה והמפורסם במקדשי לופבורי.

רוצים לדעת  גם קצת יותר על איוטיה ?  הנה פוסט 
Lop Buri 2014

איוטאיה, בירתה הקדומה של תאילנד, נמצאת במרחק של כ-שעה וחצי זמן נהיגה מבנגקוק.

אל נא תסתפקו בטיולי היום לאיוטאיה: הלוך וחזור מבנגקוק. הקדישו לעיר הזו וסביבתה לפחות שלושה ימים ותהנו מכל יום.

כיאות לאתר מורשת, יש לעיר איוטאיה הרבה מה להציע. מלאי בלתי נגמר של מקדשים מענינים, אשר השתמרו במצב מעולה יחסית ומונגשים בצורה נהדרת כפארק.  מחיר כניסה ממוצע למקדש – 50 באט. בעיר הנחמדה הזו, היצע יפה של מסעדות מקסימות ומלונות בדרגות תיירות שונות. ניתן להתנייד ברכב ובפארק ההיסטורי ישנה חנייה. ללא תשלום.

אנחנו בחרנו ללון במלון שנבנה בתוך בית עץ תאילנדי מסורתי והיה בעבר חלק מכפר אורז ישן: AYUTTHAYA  RETREAT. מלון מעוצב באופן מסורתי ומיוחד. כל חדר שונה מהשני. מלון מדהים לתחילת הטיול.  המלון, אינו נמצא במרכז העיר איוטאיה, אלא מעט רחוק יותר, באווירה כפרית. אבל מכיוון שיש רכב צמוד, זו אינה בעיה. על מנת להגיע למלון, במידה ואינכם מוצאים אותו במפות (מלון חדש מאוד) שימו על המפה את המקדש הסמוך לו: מקדש, פעיל,  צבעוני והזוי ואל תחמיצו ביקור במקדש  הזה – WAT THA KA RONG.

מרכז העיר איוטאיה אינו גדול וקל להתמצאות.  יש שוק יום גדול ושוק לילה קטן לאורך גדת הנהר.  מחוץ לעיר, כמו ברבים מהערים הגדולות בתאילנד, תמצאו מרכז קניות גדול "רובינזון"  סופר של לוטוס-טקסו" ו- "ביג-סי".

Malakor Kitchen and cafe  מסעדה נחמדה בקומה השנייה, מעל בית קפה באותו השם:  מומלצת במרכז העיר. ממש מול הפארק ההיסטורי של איוטאיה העתיקה.  תפריט באנגלית ואפשרות לצמחונים.

נסיעה של כ-35 דקות, תוביל אתכם לכפר האומנים BANG SAI
ניתן לראות אומנים רבים במלאכתם. חנות המוצרים מאוד זולה ! בדרך חזרה, אפשר לקפוץ לביקור בארמון המלך : BANG PAI-IN. שם רצוי  לשכור רכב גולף ב-400 באט לשעה. אפשר לעבור ברכבל קרונית, לגדה השנייה לביקור במקדש הנראה ממש כמו כנסייה.

לאיוטאיה יש שוק צף נחמד ובו מסעדות רבות ואפילו מופעים בחינם. אהבנו.

ואם מיציתם את איוטאיה, ערים עתיקות וקדומות במרחק כשעה נסיעה. על העיר העתיקה לופבורי

נוף ארוחת הבוקר במלון המקסים באיוטאיה. מלון שהוא בניין עתיק בכפר תאילנדי.

מלון נוסף וטוב באיוטאיה, מאי 2022: מלון מרשת KANTARY הגדולה.
החדר היה נעים. מיטה, מזרון וכריות מפנקים במיוחד. כיאות לנסיכה על העדשה שזו אני. כמה מטרים מהמלון מסעדה מקומית פופולרית והומייה. ומלצרית נחמדה שהבינה איך להסב מאכלים להיות צמחוניים וטעימים.

פוסט נוסף: קפצנו לאיוטהאיה

אף פעם לא נמאס לנו לאכול פאד-תאי בתאילנד

מנת הרחוב הצנועה המגיעה בתוספת כרוב חי, פולי שעועית ארוכים ופציחים מרוב טריות. הר של נבטים. בוטנים קטנטנים ופינת לימון חתוך.
בארץ, הפאד-תאי, עבר סוג של גיור וטרם טעמתי אחד ראוי.

כיאות לצמחונית אדוקה שכמוני, אני מבקשת : Pad-Thai Jay. בדרך כלל זה עובד. 

יש לי איזו אמונה טפלה, שסיגלתי לי משך שנותי… אטמון את הבאטים הנותרים מהטיול, בקופסא יפה אשר נקנתה, לפני שנים רבות,  בכפר אומנים,ליד צ'אנג מאי. וכך, איזו שהיא ישות נסתרת או תפילה המתבצעת מאליה, תדאג להחזיר אותנו במהרה לתאילנד. עד כה, לא רע…

וכשמגיעים לתאילנד, תמיד יש כבר כמה באטים כדי להתחיל את הטיול.

נ.ב היה קשה להחליט האם לכתוב אמונה תפלה או אמונה טפלה. השאיר לי טעם תפל?…

למי שטרם טייל בתאילנד – באט, (ברבים – באטים) הוא המטבע הרשמי של תאילנד. מוטבעת עליו תמונת המלך המנוח ראמה התשיעי, מלכם האהוב של התאים. שער הבאט נע סביב 1 ש"ח = 9.4348 באט. כך שדי נוח לתרגם לשקלים. (לאנשים השונאים חשבון כמוני למשל).

בית רוחות תאילנדי בלב הערבה.
נטוע בגינתנו המוקפת מדבר.

קצת קשה לו ביובש ובחום הנורא של הערבה.
הנופים זרים לו. הג'ונגל הוחלף בגינה צנועה ומרחבי מדבר.

הוא בודאי מרגיש מחסור, מאז עזבו אותנו אחרוני העובדים התאילנדים, אשר חזרו למולדתם.
איש, אינו מגיש לו מנחות ופרחים טריים.

אבל אם יש נשמות הורים עתיקות השורות בבית הרוחות הזה…
אני בטוחה שהן מסתפקות בכל הגינה שסביב.

בתאילנד, המסורת משולבת היטב בתרבות התאית ובחיים המודרנים. ובתי הרוחות מהווים תזכורת יום-יומית לרחשי הכבוד להורים המבוגרים.

אנחנו אוהבים ומאמצים אל ליבנו, מסורת יפה זו.