נוסעים בדרכים הארוכות של איסאן. אני, כנוסעת שאינה אוחזת בהגה, מחזיקה בתפקיד הגשש בלש. מחפשת במפה יעדים אטרקטיבים. גולשת בבלוגים ואתרי טיולים ומתכננת את הטיול בזיגזוג בין הממצאים שאספתי. וכך הגענו לגן היפה, השקט והמבושם הזה: Wat Pa Thamma Utthayan. (נמצא בסמוך לעיר קון קן -Khon Kaen)
שער הכניסה מכניס לאווירה
מדרכות שובבות
חלום על מזרקה
ופינגווין ככה פתאום
ואני, שהתפעלתי מסידור מטאטאי הגן…
נפרדנו מהגן הקסום, מלווים בהד ניפנוף ידו של בודהה תינוק מוזהב והמשכנו במסע במרחבי איסאן.
טיול בגן יכול לערוך כשעתיים, אם מטיילים בשלווה ולא ממהרים כמונו, ליעד הבא.
הכניסה חופשית.
(כאשר אנחנו היינו, הגן היה נראה כחסום ע"י עבודות בכביש הסמוך, אותם יש לעקוף על מנת להגיע לגן.)
לישון צריך
לינה בקון קן: מלון פולמן, שהוא קצת מיושן אבל יתרונו במיטותיו הנוחות מאוד (שכבת פינוק עבה במיוחד וכריות עננים). ארוחת בקר טובה ומסאג' מפנק ממש מול.
בקון קן, שוק לילה צעיר ותוסס Ton Tann -הרבה דוכני אוכל ובגדים. מאוד מסודר ונקי. הצרה היא שקשה למצוא מוניות לחזרה למלון. בשוק מצאתי דוכן הנותן מענה לטבעונים וצמחונים והתמחותו בפטריות.
הטיול באיסאן תאילנד מצריך נסיעות למרחקים ארוכים. מקדש באן ראי – Wat Ban Rai הצדיק את הנסיעה הארוכה אליו.
מקדש כזה, עוד לא היה לנו קודם
כאשר יוצאים לטייל ברחבי איסאן יש לקחת בחשבון מרחקי נסיעות ארוכים במיוחד. לכן כאשר על הדרך ניצבת הפתעה כמו Wat Ban Rai – The Elephant Temple of Nakhon Ratchasima אנחנו נעשים מאוד מרוצים. אבל לא ידענו עד כמה, עד שנכנסנו למקדש עצמו.
"שיחרור משאלות" תחילה
לפני הכניסה למקדש פגשנו ב"רוכלות משאלות" אשר חייכו אלינו בתקווה והציעו לנו לקנות, תמורת כמה באטים, ציפורים או דגים ולשחררם לריצוי האלים המקומיים. שטר של 100 באט (כעשרה ש"ח) הצליח לגרום לרוכלת להיות מאוד מרוצה ולהוסיף לנו עוד כמה דגים ממוזלים לדלי. הדגים שוחררו בתקווה לחזור לחייהם הקודמים באגם והפעם, עם נסיון חיים העשוי לעזור להם, לא להיתפס שוב במכמורת. אני מבקשת עבורם.
אז מה בעצם יש לנו פה?
מקדש מרשים זה, עוצב בצורת פיל, אשר מושרש היטב בתרבות התאית. הנזיר Luang PhorKhun. היה מפורסם בכל הארץ בשל כישורי הריפוי המיסתוריים שלו, הגה ויזם את הפרוייקט הנקרא גם Hor Thep Wittayakom. המקדש נבנה בכספי תרומות ובניתו הושלמה בשנת 2013. יותר מ-20 מליון חלקי פסיפס הפכו את המקדש הזה, למקדש הפסיפס הגדול ביותר בתאילנד! סביר להניח כי הנזיר הושפע ממקדשים אחרים, מטורפים לא פחות: המקדש הלבן בצ'אנג ראי וגם מקדש ארואן בבנגקוק, שאין מצב שלא ביקרתם שם עדין!
שילוב אלמנטים מהבודהיזם עם התרבות העכשווית עושה את העניין במקדש מגניב ביותר. ניתן למצוא בין הציורים הענקיים המעטרים את הקירות, את בודהה מנגן בגיטרה חשמלית או גולש גלים ורוכב על אופנוע! תאורי גן העדן הכחולים ירוקים משרי שלווה לעומת פסיפס זועם ואדום של השאול ויצוריו.
הגינהום מעולם לא נראה יפה כל כך:
גן העדן מחכה מעבר לפינה
ואז נכנסנו פנימה…
על מנת להיכנס למקדש, יש צורך לחלוץ נעליים. משאירים את הליכלוך והבלי העולם החיצון ונכנסים ברגל קלה ונקייה למקדש. התחלנו לטפס, לעלות לראש הפיל במסדרון ספיראלי. צועדים לתוך עולם מופלא וקסום מאין כמותו.
תוך המקדש ממשיך מתפתל בלולינות כלפי מעלה. הקירות מקושטים בציורים ענקיים מרהיבים. העינים הולכות שבי והלב מתרונן. באופן מקורי, ניצבות עמדות לתרומה בכרטיסי אשראי.
בסוף הטיפוס מגיעים להארה
אני נמנעת שלא לשתף אתכם בעוד הרבה תמונות מהמקדש המרתק הזה.על מנת לשמור לכם סיבה להגיע עד לכאן. וגם להציב לעצמי מטרה, לבקר כאן שוב, ביותר סבלנות ואורך רוח.
במהלך הביקור שאלנו את עצמנו, לצורך מה נבנה מקדש זה והושקעו כספים כה רבים? האם יש הצדקה לקיומו של המקדש הלא צנוע בעליל? אחת מהתשובות האפשריות, היתה עצם בואנו למקדש. אשר צורתו קסמה לנו וגרמה לנו להגיע ובדרך זו, גם לספוג מעט מתורת החיים והפילוסופיה הבודהיסטית. אשר גורמת לנו לאהוב יותר את העולם כולו על שלל ברואיו.
למקדש נסענו בדרך הארוכה שבין העיר Nakhon Ratchasima ל- Khon Kaen הנסיעה מנקון רטשסימה למקדש ארכה כשעה ורבע ומשם לקון קן עוד כ-3.5 שעות. (כמובן תלוי בעומס התנועה). לקרוא עוד על נקון רטשסימה
Suan Malai Victoria Water Lily – פארק נינפאות המים מסוג ויקטוריה
הרבה מאוד פעמים שאנחנו בבנגקוק. אני מחפשת אטרקציות חדשות. פארק פרחי נינפאות מסוג "ויקטוריה" תפס את מלוא תשומת ליבי. נכנסנו למונית ומסרנו לו את הכתובת. (נסיעה ארכה פחות משעה כיוון). סגרנו על מחיר הלוך וחזור 1200 באט. הנהג נראה מרוצה. אנחנו שקענו במושב האחורי ואני אפילו נמנמתי בדרך. כמובן שהנהג התברבר. כמובן שלהגדיר את המקום כפארק – Suan בתאילנדית היה זה קצת מוגזם. אבל בכל זאת, הכל היה שווה! הירוק הזוהר של עדשית המים. העלים הענקיים של "ויקטוריה" והשלווה. פרחי הנינפאה נראו כאילו הגיעו מסרט "חוטפי הגופות", שפעם אהבתי לפחד ממנו. וכך, בילנו בוקר שלו לצד הירוק הירוק, הענקי והמוגזם הזה.
מספרים לנו, שם, כי אדם יכול לעמוד על עלה ענקי שכזה. לא ניסינו. חזרנו לבנגקוק יבשים ומרוצים.
הירוק שנצרב ברשתית העין הזכיר לנו בערגה, את בריכת הנופרים, בגינתנו שבערבה. זו, שעוד כמה ימים נראה אותה שוב.
במרחק כארבעים ק"מ מהעיר הגדולה בנגקוק, משתרע מחוז Nakhon Phatom:
בזמן הקורונה, השבענו את געגועינו לתאילנד בשיטוט ב- YouTube אשר התגלה כמקור מרתק לרעיונות לטיולים. כך מצאנו את מקדש הדרקון – Wat Sam Phran והחלטנו כי נגיע אליו בהקדם.
כבר מרחוק
"הביטי כעת" אמר לי. "הדרקון כל כך גדול, כך שיש לצפות בראשו ממרחק רב"
המתחם כל כך צבעוני ומרתק. במיוחד לחובבת דרקונים וספרי פנטסיה.
אפשר גם להיכנס ולטפס בתוך גופו של הדרקון בימים בהם מזג האוויר אינו חם מדי.
נזהרים בכבודו:
רכשנו כמה מנחות פרחים ושזרנו סרטים לטפרי הדרקון. על מנת לשמור את הדרקון מרוצה.
הוא מרשים הדרקון הזה!
מספרים ש…
אלמנטים רבים חבויים במבנה: למשל גובה המבנה כולו 80 מטר. מספר זה מייצג את גילו של בודהה בשעת מותו. גוף הדרקון החובק את המגדל הורוד כאילו מתרומם מהגיהנום לגן העדן. ומייצג את התעלות הנפש בעת המדיטצייה. ובכלל הבחירה בדרקון עצמו, מיוחסת להשפעה סינית המיחסת לדרקון כוח, עוצמה ועתיד טוב.
עוד באותו המתחם, מקדש הצב הענק. הכניסה דרך לוע הצב לבטן האדמה.
המקדש פתוח לקהל ללא עלות. משעה 6 בבקר ועד 6 בערב. יש צורך בלבוש נאות. הכניסה חופשית.
לינה בקרבת המקדש
מלון נחמד על גדת הנהר: מלון RK Riverside Resort and Spa היה לנו כמקום מפלט שקט במיוחד. החדר נחמד והמיטות מכוסות בשכבת פינוק עבה וכייפית.
האוכל במסעדת המלון היה ממש טעים ומנות עברו הסבה מהירה למנות נטולות מוצרים מהחי. בארוחת הבקר, חיכתה לי מנת פטריות נחמדה, אשר הוזמנה עבורי, כבר בצ'ק אין.
מבט מחדר המלון לעבר הנהר השלו.
איך מגיעים?
אנחנו הגענו לנאקום פאתום בנהיגה עצמאית ברכב שכור. (אפשר כמובן להגיע במונית מבנגקוק).
בדרך חלפנו ליד מקדש נוסף ומוזר: Dhammakaya שנראה כמו חללית שנחתה לביקור.
כאשר חזרנו לבנגקוק, ליוה אותי הדרקון ושאגתו כמו הידהדה גם בבנגקוק.
אולי בעצם אין ממש סיבה טובה להגיע דווקא אל נאקון פאנום הרחוקה מכל. אלא אם כן, אתם אוהבים להיות במקומות שכוחי אל או שיש לכם חברים הגרים בסביבת העיר. כאלה אנחנו.
ללינה בחרנו במלון Fortune River View Hotel : המיטות היו סופר נוחות, למרבה ההפתעה ולמרות העיצוב הסטנדרטי של המלון. ליד המלון מצד שמאל מסעדה פופלארית עממית View Kong שהיתה מלאה בסועדים. אבל סיפקה מנות טעימות וזולות ואוכל צמחוני גדוש בפטריות טעימות.
בלילה השני סעדנו במסעדה הסמוכה למלון מצידו השני על גדת המקונג: The Tree ושוב זכינו באוכל משובח והסבת מנות רגילות לטבעוניות ושוב שפע פטריות מהמם! מומלץ בחום! ותודה לגוגל טרנסלייט שסייע לתקשר עם מלצרית נחושה חמושה בטלפון נייד.
Hồ Chí Minh’s House
טיילנו עם חברים מקומיים והם לקחו אותנו לביתו של הו צ'ין מין הויטאנמי ולמוזיאון הויטנאמי.
מסתבר כי הו צ'י מין הצעיר,הרבה להגיע למתחם זה, המכונה גם: Baan Na Chok בשנות ה-20. הבית הצנוע (שיחזור נאמן למקור) פופלארי מאוד בקרב התיירים הויטנאמים, שעבורם המשפט המנצח הוא: Uncle Ho was here.
Jungle Space Village – בית קפה מגניב בלב הצמחייה
בתי קפה מדליקים ואינסטגרמים הם צו השעה בתאילנד. גם לנקון פאנום בית קפה כזה. Jungle Cafe
לשבת, לשתות איזה קוקטיל פרי מרענן ולחמוד את כל הירוק הירוק הזה.
מסלול רכיבת אופניים לאורך גדת המקונג
לנקון פאנום מסלול אופניים משובח ומתוחזק לאורך גדת המקונג. לאכזבתי הרבה, לא יצא לנו לדווש כפי שתיכננתי מראש. כי דווקא ביום המיועד ירד גשם עז. בפעם הבאה, הבטחנו לעצמנו.
(ובתמונה: תחילת המסלול).
שוק אחר-צהרים עליז צמח מול המלון. בלילה, כבר לא היה לו כל זכר.
אחרי שני לילות בנאקום פאנום המשכנו הלאה, הרחק לגבול המזרחי של לאוס ותאילנד. למחוז הנידח Bueng Kan.
מפל מים יפיפה Tham Phra NamTok
תאילנד משופעת במפלי מים רבים. אבל מפל זה, הוא בהחלט מהיפים ביותר! יש לציין שיש עוד מפלים דומים באזור. ובכלל אפשר לארגן יום שלם במעברים בין מפל למפל.
למפל הזה, מגיעים בהפלגה קצרה בסירה. יש כמה חברות המשיטות נוסעים למפל, בתדירות של אוטובוס דן.(רצוי לנסות לבדוק זאת, לפני הגעתכם. אנחנו הגענו בסופש). בחרנו באקראי בחברה הכחולה (יש עוד חברות הפלגה). את כרטיס ההפלגה יש לשמור ולהציגו בהפלגה בחזור. המחיר 50 באט לאדם. בתום ההפלגה,הליכה קצרה ולא קשה במיוחד ומגיעים לחלק הראשון של המפל. לחלק השני של המפל יש צורך בטיפוס. זה שאיתי ממש סירב לעלות לצורך ירידה. ויתרנו. היה בהחלט יום חם מאוד.
הופתעתי לגלות במקום סדרנים. בתאילנדית שוטפת ובחיוך רחב הפנו אותי לתוואי הנוף הרלבנטים.
הנוף, המים, הכל מהמם! ניתן להתרחץ בבריכה סכורה ייעודית במקום.
בחזור, בחנייה, עמד צעיר חביב ומכר גלידת קוקוס טעימה ביותר! אם הוא עדין שם, אל תספרו קלוריות ואל תחמיצו את הגלידה המלאה בכל טוב.
התלבטנו האם ללון באזור או להמשיך. אפשרויות הלינה באזור, לא נראו מפתות. המשכנו הלאה. הנוף היה ירוק זוהר.
Wat Phu Tok
מנזר הנטוע גבוה ותלול. דרושות היו כמה שעות, שלא היו לנו, על מנת לטפס במתלול. הסתפקנו בכניסה למתחם, שהיתה יפיפיה ביותר. והשארנו הרפתקאת הטיפוס, להזדמנות אחרת, אם כזו תגיע.
Nong Khai
מסתבר כי העיר נונג קאי,עדין מושפעת מאוד ממצב הקורונה בלאוס השכנה והעסקים טרם התאוששו. הטיילת היתה שוממת יחסית. היה קשה למצוא מקום ראוי לארוחת ערב.
בחרנו לישון במלון שנראה הנוח ביותר מכל המלונות בעיר. Amanta Hotel. החדר והמיטה היו נוחים. המיקום פחות, היות והמלון מרוחק מהטיילת.
בשנים האחרונות נבנו כמה מתחמי Sky Walk דהיינו: בנקודת תצפית מרהיבה, ניתן לעלות ולטייל על גשר הולכי רגל מזכוכית להעצמת חווית התצפית. יש כמה גשרים כאלה בגדת לאורך המקונג. ביקרנו בשני מקומות מתוכם:
Wat Hin Mak Peng
גשר זכוכית קטן וחמוד בתחום המנזר הין מאק פאנג. הכניסה חופשית, ללא כל עלות. לפני הכניסה למקדש, בכביש הראשי, מתחם שוק קטן של חפצי קש מקומיים.
Sky Walk Wat Pha Tak Suea גשר הזכוכית הזה, כמו קודמו, נמצא גם הוא בתחומי מנזר -Wat Pha Tak Suea. חניה מסודרת ואז כמה מטרים עד גשר הזכוכית החולש על נקודת תצפית מרהיבה: פיצול המקונג בין לאוס ותאילנד. יש לעטות כיסוי חד פעמי על הנעלים. (ניתן במקום). תשלום סמלי של 20 באט לאדם.
איך לא הצלחנו לאכול במסעדת החוף הפופולארית עד מאוד Rim Talang, אולם נהנו עד מאוד.
נעשינו רעבים וחיפשנו המלצות על מסעדה מקומית, עממית וטובה וכן, שיהיה בה גם תפריט טבעוני. מצאנו את מסעדת Rim Talay המאוד פופולארית באינטרנט, במיקום ממש קרוב למלון שלנו.
מפת גוגל הביאה אותנו לחניה מסודרת, ליד חוף הים, בתשלום. (50 באט). כל שנותר היה לצעוד לחוף בעקבות ההמונים.
תחילה, עברנו את אזור הדייגים, מתקני הרשתות וסלי הדגה. "דיג אוהב דגים?…
משפחות רבות גדשו את פיסת החוף המצחיקה הזו. המולה נעימה. פיקניקים וסלי מזון. אווז מחמד?
ואני תהיתי לעצמי : מה הסיבה שדווקא חוף זה כה פופולארי. אולי משום שהחוף מוצל?
המשכנו הלאה והגענו למסעדה.
התיישבנו בכיסאות הפלסטיק התכולים ואז הסתבר לנו, כי זמן ההמתנה, בשל הביקוש הגדול, עומד על כשעה וחצי. לא התאים לנו. אמרנו לא תודה וחזרנו חזרה דרך החוף הגדוש, המוצל והנחמד הזה.
נהנו מאוד מהאווירה. מחוף הים הגדוש אנשים ונשארנו רעבים.
Nong Nooch Tropical Gardens
חוץ ממקדשים, אני הרי חובבת גנים וגינות. ובפאטייה, כך כתוב, יש גנים בוטאניים. Nong Nooch Tropical Gardens. הגנים נמצאים במרחק נסיעה של כ30-40 דקות ממרכז העיר.
כבר מתחילת הסיור, הבנתי שנקלענו לגנים בוטאנים לא שיגרתיים. עציצי הסקולנטים שיגרו אלינו חיוך עקום.
מחיר כרטיס כניסה לאדם 500 באט – יקר! למחיר זה התוסף כרטיס נסיעה בקרונית בעלות של 200 באט. כי לרוע מזלנו, גשם סוער החל לרדת.
את דברי ההסבר בתאית, של הסיור המודרך בקרונית, לא ממש הבנו, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מהקסם. לא היה שום סיכוי בעולם הרטוב הזה, שנצליח ללכת ברגל ולראות את כל הגן העצום, שהיה מפתיע, סגנוני, פרוע, מקצועי, מסודר,מטופח, מרהיב, מפתיע ומצחיק. בין הצמחים, היו אלפי דגמי בעלי חיים בגודל אמיתי.
הבנו כי קהל היעד של גנים אלו הם הילדים או מבוגרים בעלי נפש של ילד וזה התאים לנו כמו כפפה.
הגשם רק התחזק. נרטבנו בצוותא עם כל יושבי הקרונית ואז הגענו לדינוזאורים.
מאות דינוזאורים בגדלים טבעיים, הפזורים בתוך הגן. סוג של הגשמת חלום ילדות פרוע. לא התאפקנו והצטלמנו לאינסוטש, כמו כולם.
אחרי בילוי סופש בסיגנון מקומי בפאטייה, המשכנו לעיר הגדולה בנגקוק. שם זה כבר סיפור אחר.
מעולם לא חשבתי שאגיע לפאטייה, עד אשר ראיתי את מקדש העץ המרהיב על שפת הים בפאטייה בסדרה המגניבה בנטפליקס "La Casa De Papel" – "בית הנייר". מאותו הרגע, ידעתי שנגיע לשם, רק לא ידעתי מתי. ימי הקורונה הותירו גם את פאטייה, כשאר יעדי התיירות בתאילנד, ריקה. ההזדמנות הגיעה.
בדרך מהואה הין לפאטייה, הזמנו מלון. ניצלנו את ירידת מחירי המלונות בשל הקורונה ובחרנו מלון ברמת חמישה כוכבים, שיהיה נוח. מלון Cape Dara ענה על דרישות אלה. מה שלא לקחנו בחשבון, כי הבנגקוקים, מנצלים גם הם את ירידת מחירי המלונות בזמן הקורונה וכי זה המלון המבוקש ביותר באזור לצילומי אינסטוש.
התור הלא יאומן לצ'ק אין היה מבהיל מבחינתנו ומאושר עד הגג, מבחינת הנהלת המלון. כבר מהמבט הראשון החוצה מהלובי לים, (בתמונה למעלה), הבנתי שהגענו למלון שעיקרו, יופיו.
לשמחתי, החדר היה באמת נוח, ארוחת הבקר היתה מפוארת ועשירה. ואף זכיתי למנה מיוחדת בהזמנה אישית, כיאות לצמחונית היחידה בכל המלון. חוף הים היה יפה. המים סוף סוף היו חמימים, כפי שמי הים בתאילנד יודעים להיות ושקטים. השקיעה מרהיבה. וזאת למרות שהחוף התמלא במצטלמים לאינסטוש לעת ערביים.
סיבה נוספת לבחירת מלון זה דווקא היתה בשל קרבתו למרכז הקניות טרמינל 21. (יש שאטל חינמי מהמלון לטרמינל). אך בעיקר בשל קרבתו למקדש היפה מעץ הנ"ל, אשר הוא שהביאנו עד הלום.
לטובת הצמחונים, יש בקומת האוכל בטרמינל, דוכן צמחוני.
Sancuary of Truth
המקדש המאוד יפה, על שפת הים Sanctuary of Truth שהוא בעצם אינו מקדש בהגדרתו אלא סוג של מוזיאון. מבית היוצר של אותו אדם אשר הגה ובנה שני אתרים נוספים, מרהיבים בפרברי בנגקוק: מוזיאון הפיל – ארואן והעיר העתיקה. Khun Lek-Khun Praphai Wiriyaphan הוא המוח היצירתי ובעל החזון, שאף שירטט את התוכניות הראשוניות. הקמת האתר החלה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. והערכה היא שהסיום יהיה אי-שם בשנות 2050. האתר הוא דוגמא יפה למפעל חיים אשר תורם לחברה בהיותו מעסיק של יותר ממאתיים אומנים, בעלי מלאכה ונותני שירותים, נכון להיום, זמן קורונה. וזאת מלבד המסר הטמון בו: להביאנו אל האמת המזככת.
הסיור מתבצע באתר הנמצא תחת בנייה מתמדת ועל במבקרים לחבוש קסדות בעת השהייה באתר.
המקום מאוד מסודר. עלות כרטיס 500 באט. (לא זול כלל!) הסיור מודרך באנגלית ואורך כ-45 דקות מענינות. עוברים בין חלקי האתר השונים ומקבלים הסברים ופרשנות לגבי חזון המקום, צורת הבנייה ועוד. בתום הסיור, ניתן לטייל בצורה עצמאית באתר.
האם יצאנו אנשים טובים יותר, בעקבות הסיור, זאת לא אדע. אבל פרסמנו, כמו כולם, תמונות סלפי באינסטוש. ותודה לנטפליקס שהביאנו למקום.
בדרך כלל, לפני טיול חדש, אני משוטטת ברחבי האינטרנט, מנסה למצוא מקומות מסעירים. לפעמים זה גם מצליח: Samet Nangshe Viewpoint להגיע לשם ולא לרצות לעזוב לעולם.
הגענו לתאילנד בימי הקורונה במסגרת "Phuket sanbox". היה עלינו לשהות שבוע רצוף בפוקט. מה הבעיה? חשבנו לעצמו. שבוע בים. "נסבול בשקט".
לרוע המזל, מזג האוויר היה סוער וגשום. הטמפרטורות לא עברו את רף 25 מעלות, שזה צונן עבורי לכניסה לים. ובכלל געש הים. מה עושים? מטיילים. לקחנו נהג מונית חייכן ונסענו איתו לכיוון פנג נגה Phang Nga.
לא ממש קרוב, אבל גם לא נורא רחוק, במושגים של אנשי הערבה. נסענו היישר לנקודת התצפית המרהיבה הזו.
במרגלות ההר, נמצאת נקודת עצירה של האתר. משלמים 50 באט לאדם ומקפיצים אתכם למעלה, בדרך מאוד תלולה ומתפתלת לנקודת התצפית.
ולמעלה, הפתעה, בית קפה מגניב ותצפית מטורפת. ולמרות שהגענו ביום סגריר והראות לא היתה משהו, הנוף היה מדהים והקפה והשוקו החם היו מעולים.
הסתבר, כי ניתן ללון בנקודת התצפית. בבית מלון Sametnangshe Boutique. בהחלט נשקול לפעם הבאה.
Hot Sand Beach
המשכנו לאטרקציה נוספת, מקומית. כ40 ק"מ משם. הפעם כיוונתי לשפך נהר לים ובו בוץ טרמי. נשמע מגניב נכון?
הגענו לכפרון החולש על אטרקציה חביבה זו: Hot Sand beach. אולם מכיוון שהגענו בזמן הגאות, בשעות הצהרים. לא ניתן היה להגיע לשפך הנהר. לא עשיתי שיעורי בית כנדרש. יש להגיע אם כן, בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהרים -ערב, בזמן השפל. התבאסתי מעט, כי הרי ממש התחשק לי למרוח בוץ חם על הרגליים.
בני הכפר החביבים, הצטערו איתנו, שלא נשאר עד אחר הצהרים והינחו אותנו למסעדה מקומית קרובה המגישה מטעמי דגה מקומיים. זה שאיתי נהנה ממנת סרטנים גדולה. אני לא קופחתי וקבלתי מנת ירקות מוקפצים. המחיר היה זול בטירוף והסרטנים, טריים ומתוקים.
אני כדרכי התענגתי על הפרטים הקטנים.
כל מה שנשאר היה, להיכנס למונית בבטן מלאה ולהתחיל בנסיעה לכיוון פוקט. לא לפני שעצרנו במקדש קטן בתוך מערת נטיפים פעילה וקופים מטורללים.
מומלץ ביותר להגיע לשוק הפרחים הגדול של בנגקוק – Pak Klong Talat בסירת נהר. הפלגה שאינה ארוכה ומאוד נעימה. ואם תבחרו להפליג מהמזח של Saphan Taksin. אפשר להגיע למזח בנסיעה ברכבת העילית לתחנת BTS באותו השם.
ברכבת התחתית
אם תבחרו להגיע ברכבת התחתית MRT: תגיעו לתחנת Sanam Chai
למה לצפות:
עירבוביה נפלאה של פרחים, ירקות ותבלינים. והכל בגדול! וגם בית קפה מקסים חבוי בתוך חנות פרחים.
אנרגיות משתוללות בכתום ובצהוב
בשוק שולטים פרחי הטגטס הכתומים והצהובים, אשר מאוד אהובים בתאילנד. לצידם ניתן למצוא פרחים פחות נחשבים: כמו יסמינים, סחלבים וכדומה.
בימים רגילים, השוק עמוס בטירוף. כולם רצים מצד לצד, מעבירים פרחים מיד ליד.אבל בימי קורונה, הכל שקט יותר ופחות עמוס. ועדין, אי אפשר שלא לעצור ולהתפעל ממתיקות הצבעים.
שוק ירקות ותבלינים
בצמוד, שוק תבלינים וירקות, צבעוני ומרשים לא פחות.
הכי אקולוגי שיש: מפות חד-פעמיות מעלי בננה!
מתענגים על ערמות הצ'ילי.
בית קפה שלא תרצו להחמיץ
לסיום הביקור בשוק, הפתעה: בית קפה קטן ומגניב ממש בתוך שוק הפרחים. Napasron. בבית הקפה הטרנדי והיפה הזה, מבחר מרשים מאוד של עוגות מצוינות והשוקו החם היה ממש ברמה.
רחוב הצמוד לתעלת מים, משמש כרחוב שוק סופש עליז, בשעות אחה"צ-ערב. קירות הרחובות מכוסים באיורי גרפיטי צבעונים ועליזים. מן הסתם, כדאי לחזור בערב, אבל בבקר, מצאנו שזו הליכה נעימה ביותר.
