תגית: בלוג

לרגע, הפכתי אני והמצלמה לאטרקציה המקומית ברחובות ג'יפור. כי בהודו, אף פעם לא משעמם.

ג'יפור העיר הורודה 2011

הגענו למלון בעיר הורודה ג'איפור. אואזיס בלב מדבר. מבעד לחלון, נשקף אגם ובו ארמון מלכות, לא יכולנו לבקש נוף יפה יותר.

נקישה קלה בדלת ובחור הודי שחור עיניים, שחום ויפה, מציג עצמו כחדרן שלנו ושואל האם לפרוק עבורי את המזוודה. עודי מתפלאת ובליבי חשבתי, שדווקא יהיה אחלה, אם בשובי הביתה, יצוץ צעיר כזה, זהה, ויבקש לעזור לי לפרוק מזוודתי, לכבס את בגדי המלוכלכים שהשבתי מהטיול. אני מגרשת הזיה זו מליבי ומשיבה בסירוב כמובן. ובכל זאת, מתעקש הבחור, עוד משהו, שאפשר להביא?..

בבריכה פורשים עבורנו מגבות חוף על כורסאות שיזוף ומפנקים בבקבוקי מים צוננים.
בארוחת הבקר, אני נשאלת האם ברצוני לקבל קופסת מגדנות לדרך…
התרגלנו לפינוקים די מהר. הנחמדות הזו, פינקה אותנו מכל עבר ונעמה לנו עד מאוד.
ערב עזיבתנו את המלון, נכנס ה"חדרן" שלנו נושא מתנה ומכתב אישי…
אז הנה, קבלתי מתנה ממלון.

נ.ב וכמובן שהשארנו 100 רופי ומכתב תודה בחדר, לחדרן הנחמד האריש, במלון הכי מפנק בעולם… 

למלון המפנק שלנו בג'איפור – לחצו כאן

ג'ייפור הודו אוגוסט 2017

כיאות לספרנית הבית שלכם ולאחר קפיצה קטנה להודו, רשימת ספרים שכדאי לקרוא כהכנה לטיול בהודו

ספרים שעשויים להקל עליכם לעכל את המקום העצום הזה ושמו הודו:

הרבה לפני תחילת הטיול, רצוי לקרוא את הספר האלמוותי של קרליבך : "הודו יומן דרכים" – קרליבך, ביקר בהודו בשנת 1954 ואת רשמיו מהודו כתב בספר. אין עוד ספר כזה, המטיב לתאר את תרבות הודו ביחס לתרבות המערב. אחרי קריאה בספר, לא תחשבו יותר על התרבות ההודית כפרימטיבית, אולי ההפך הוא הנכון?…

אם חשבתם לקפוץ לביקור במדינת קרלה אשר בדרום הודו – שם האוכל הטעים ביותר ביבשת. אנא אל תשכחו לקרוא את : "אלוהי הדברים הקטנים " מאת רוי אנדרהטי. הספר מדהים אם כי לא פשוט.

כשנוחתים בשדה התעופה במומבאי, נפרשו מתחתינו שכונות העוני, הגובלות בשדה התעופה. אחד הספרים המרשימים ביותר, אשר נכתבו על נער המתפרנס מליקוט בערימות הזבל שליד שדה התעופה. ספר חזק ועצוב : "מאחורי היפים והעמידים לנצח" מאת קתרין בו.

"עיר השמחה " מאת דומיניק לאייפר ספר שיצא לאחרונה במהדורה חדשה: החיים בשכונת עוני היא “עיר השמחה“ בה מצטופפים בעליבות בני המעמדות הנמוכים ביותר בשכבת האוכלוסיה ההודית, מזי רעב, מנוצלים ע"י מעסיקיהם אך שומרים על קיומם האנושי ועל אהבת האדם.ספר מזעזע, אך לא ניתן להפסיק לקרוא.

"איזון עדין" מאת רוהיטון מסטרי, מדבר על האיזון העדין בין תקווה לייאוש של זוג חייטים עניים, אלמנה וסטודנט צעיר, הדחוסים יחד בדירה קטנטנה בעיר הגדולה. ספר שלא ישאיר אתכם אדישים.

דיוואקרוני, צ'יטרה בנרג'י כתבה ספרים רבים על הודו. רומנים על אהבות, מסורות וחיים בהודו. ספרים מקסימים שכיף לקרוא : "אדונית התבלינים"… "אחות ליבי" ועוד.

את "נער החידות ממומבאי" מאת ויקאס סווארופ, רבים כבר קראו או ראו את הסרט, שהוא נפלא לא פחות, אבל שונה בהרבה מהספר.- חיי יתום ילד רחוב הזוכה בתוכנית טלוויזיה הודית בפרס הגדול. מאז, אני בהחלט, בעניין טיפים, אשר עשויים לשנות מסלול חיים, כפי שקרה בספר. מאז, אני אינני מקלה ראש בעניין טיפים, שמא הם ישנו משהו ולו מעט, בחיי נותני השירותים השקופים, שבם אנו נתקלים בטיול. 

 עוד הרבה ספרים נהדרים ומרשימים קיימים. ספרים המספרים על החיים בהודו, תרבות, מסורת, אנשים ואלילים.
 ולשימחת הצופרניקים – רבים הספרים בספרייתנו הקטנה. מוזמנים לבקש ממנו עוד המלצות אשר יגיעו בשמחה.

הודו. אין דומה לה.  ספטמבר 2017

לא בחרתי בדרך הקלה, לעלות למקדש אמר שליד העיר הורודה ג'יפור.

לא בחרתי לרכב על גבם של פילים מסכנים, אשר כל עולם הצטמצטם לידי עליה לצורך ירידה ושוב עליה ושוב ירידה במצודת אמבר התיירותית והמקסימה שליד העיר הורודה ג'יפור.
עליתי וירדתי ברגל כחלק מחווית הביקור במבצר ונזהרתי שלא ארמס לפתע, ברגלי איזה פיל עייף.
אוגוסט 2017

בדרך מג'יפור לדלהי, בעצירה קצרה לשם תשלום אגרת מיסים, הקיפו אותנו ילדים – רוכלים. מאוד חשקתי בחתיכות הקוקוס שמכרו, בדוסות הענקיות המטוגנות וכמובן שלא העזתי, אבל כשהגיע ילד עם המחבת… נשברתי וקניתי.

הנהג החמוד שלנו והמשתף בסיפורי חייו, שיבח את המחבת ואמר כי צ'אפטי שאשתו מכינה על מחבת חרס, שווה בהרבה מצ'אפטי המוכן במחבת רגילה. וכך, קניתי מהילדון הרוכל- מחבת קרמיקה מחוזקת בידית ב50 רופי, שזה בערך שלושה שקלים.. (בטח שילמתי פי שלושה מהמחיר המומלץ). המחבת המשיכה בנסיעה עימנו. הגיעה למלון הסנובי מאוד בדלהי, עברה בידוק ביטחוני בשדה התעופה (מעניין מה חשבו עלי אז) ובטיסת אלעל ישירה, עטופה בשמיכה ומתחת לכיסא), הצליחה להגיע לארץ בחתיכה אחת. (איזה מזל, שלא ארזתי אותה במזוודה שאחרה להגיע בשבוע). והנה אני, במטבחי, בערבה הרחוקה, מכינה צ'אפטי במחבת הקרמיקה. למען האמת, הכנתי נאן ויצא אחלה. אין ספק, הקנייה הטובה והמשתלמת ביותר שלי בהודו. אוגוסט 2017

מתכון לנאן : http://www.foodisgood.co.il/recipe/indian-nan-bread/

איך קרה, שלא קנינו כמעט כלום בדלהי?..

בעניין קניות בדלהי ומכיוון שלא ערכנו הרבה, כי איכשהו ולמרות שגרנו די קרוב (יחסית בהודית… ????) לכיכר קונראד, כשיצאנו לערוך קניות בכיכר, היה זה יום ראשון וכל החנויות היו סגורות, כל הדוכנים עמוסי צבעי הקשת, שראינו יום קודם, היו סגורים?! ???? ב"עצב" חזרנו למלון הסנובי שלנו והם עשו "וידוא הריגה" – אמרו שבקרבת המלון, הכל סגור בראשון ונגזר עלינו לקחת מונית יקרה באמת עד למרכזי הקניות המודרנים, על מנת לנסות לקנות משהו ולא לחזור עם ממש כלום הודי.
במרכז FDL מצאתי את החנות : JAMUN TREE. "טוב אמרתי לעודדי, "זאת ההזדמנות האחת והיחידה שלי לקנות משהו". כך היה.
הצלחתי למצוא שתי חולצות, בצבעים שאינם מאוד פסיכודלים, בדוגמאות הודיות חביבות ובגודל שגם אישה מערבית במידותי (שאינן מצומצמות )- מסוגלת ללבוש.
אז הנה אני ממליצה. ולמרבה הפתעתי, בחיפוש אינטרנטי, מצאתי שיש להם אתר והם מבצעים משלוחים לחו"ל… ממש מדהים.

http://www.jamuntree.com/
וכן, הבגד לא התכווץ לאחר כביסה עדינה וללא מייבש. איזה כיף.
נ.ב : הבן, הטיל וטו על טיסה לארץ עימי כשאני לובשת קורטה. התפשרנו על חולצה…)

כשאנחנו מטיילים בעולם, אנחנו רואים וחומדים… וככה הגיעו איתנו לביתנו בערבה, מנהגים וחפצים אשר אומצו אי-שם.

במיוחד אהבנו שהחוץ נשאר בחוץ – כלומר, אלינו הביתה, נכנסים יחפים. ממש כמו במזרח אסיה. הנעלים הטובות, מאופסנות בחדר הכביסה הסמוך ואילו כל כפכפי ונעלי העבודה נשארים בחוץ. (כל פעם, שזר, אשר לא יודע מהרגלנו, נכנס בנעליו, אנחנו מתחלחלים מחדש) וכך, קקי של תרנגולות וחול מדברי, פחות מאיים על שלוות עקרת הבית.

את הגן האנגלי ואו היפני / תאי אנחנו מנסים לאמץ כבר שלושים שנים- ומה שיצא הוא גן פרוע, מוכה שלכת תמידית, בריכת נופרים ענקית וגן ירק עצום. הלבנדרים גוססים מחמת חום הקיץ ושיחי המרווה הפכו מרב שנתיים לעונתיים, הדורשים שתילה מחודשת כל שנה. ואיך בעלי אומר: "אני לא מאשים אותם… את מרגישה כמה חם?"… 

וכך, כל שנה בסתיו – אני שותלת מחדש בגן החלומות שלי. עודרת, מקלטרת, מעשבת ומשקה ונהנת עד בוא החום הגדול.

מאוד רצינו שתהיה לנו סטופה קטנה בחצר ואולי איזה ראש בודהה עתיק ומתפורר. כדי חרס מזוגגים,ענקיים ובית רוחות תאילנדי והכי הכי חפצנו ב"סנטו" יפני – מקווה מים חמים שבו טובלים את הגוף הדואב מעבודות בגן. הסתפקנו בשיכשוכית מקומית, לקירור בקיץ. אם כי, גם היא חושבת עצמה למקווה מים חמים, בקיץ, במקום בחורף.( אנחנו עובדים על זה… ).
וככה אנחנו ממשיכים להסתובב בארצות רחוקות ומביאים מהן קצת בחזרה עימנו.
שנה טובה לכל אוהבי הטיולים ושלא יגמר לנו לעולם !  ספטמבר 2017

לאורך החופים נראים דייגים, הולכים הלוך וחזור בתוך המים הרדודים ו"מסיעים" רשתות כחולות. כאילו גורפים ומעלים משהו מתחתית הים. כשפתחנו חלונות, היכתה צחנה עזה.

סירחונם של אלפי שרימפסים קטנטנים – כאלה, שלא יזכו להגיע לבגרות וכעת לאחר שנשלו מהים, נשארו להתייבש לאורכי החופים וסיימו חייהם בתוך צנצנות קטנות, כממרח שרימפס עז ריח וטעם. ממרח שרק תאילנדים מסוגלים לחבב..כיאות לכפר, אשר מתפרנס משליית שרימפס – שלטי הרחובות מעוטרים בהתאם.

מפרץ בנגקוק – נובמבר 2017

בבית מלון חביב, על שפת הים, אי-שם במפרץ בנגקוק. בפרצ'ופ קירי קאן.

אז הוא אמר לי: "מה הכיף הזה שלך להיות כל כך הרבה זמן בים ? תנועת הגלים ? הנעימות שבמים ?"
ניסיתי להסביר לו.
שכח, שאי פעם לפני יותר מיובל שנים, התערסל בחמימות מי השפיר -תשעה חודשים…
לא השתכנע. יצא מהים. יחכה לי עם מגבת כחולה גדולה. אמר לי.
"מה אני הזקן והים?"…