
אין מילים לתאר את היופי הזה
מטיילים לאורך מפרץ בנגקוק – נובמבר 2017


רק אנחנו והצוות. מגניב ומקסים מצד אחד. (כנראה שאנחנו ממש מחוץ למסלול. מחוץ לעונה). אך מצד שני, אני מקווה כי התאילנדים החביבים, אנשי צוותי המלונות הריקים, זוכים לקבל משכורות, למרות המלונות הריקים. אנחנו בהחלט שמחים לתרום את חלקנו במאמץ.
המלון בעיצוב מסורתי. הגינה מרהיבה. הצוות מקסים. האוכל במסעדה מעשה שף והספא משגע. מה צריך עוד?
לאתר המלון המקסים הזה – לחצו כאן
לעוד מידע על הטיול שלנו במפרץ בנגקוק – לחצו כאן
צ'ומפון תאילנד נובמבר 2017


סביב לנו צמחייה טרופית, יפיפייה ושטופת גשם. על כן היא נקראת – טרופית.
אני נזכרת בצמחי הגינה שלי בביתי, במדבר ומעריצה אותם עוד יותר,
על יכולת הישרדותם באקלים הקיצוני של הערבה
כיף להיות צמח בתאילנד הטרופית, הגשומה!
גשם, כשאתה בתאילנד. בעיקר אם אתה בקטע של חוף, אינו מתקבל בשמחה.
הטמפרטורות צונחות. ואצלי כל מעלה מתחת 25 מעלות – מבשרת חורף…
הים סוער והכל אפור ומזמין שמיכת פוך ומרק חם.
אבל תיכף נצא בחוץ. נראה לגשם שאינו מבריח אותנו! נתמלא באופטימיות זהירה ונמשיך במסע לאורך חופי תאילנד המקסימים.
לבד במלון – על המלון החמוד בצ'ומפון
לאתר המלון לחצו כאן
תאילנד נובמבר 2017


"וזה מה שאני אוהב. לנסוע בנופים היפים הללו. לעצור מדי פעם באיזו מסעדה ולאכול מטעם מקומי. (בתקווה שימצא עבורי, הצמחונית, משהו טעים גם) ולמרות שלפעמים, התענוג מהאוכל קצר וכהרף עין, הוא עוזב את הגוף, עדין שווה כל ביס".
אם זה מה שהוא אוהב. גם אני אוהבת.
נובמבר 2017


הנה הוא – האחראי לאותיות הקטנות, שמעולם לא קראנו, אשר רשומות בגב מוצרים רבים בתחום המזון והקוסמטיקה והביו-דיזל: דקל השמן– בכבודו ובעצמו. .
מטעים עצומים של דקלים יפיפיים שתפרחתם מגדלת פירות אדומים, מהם מופק שמן עץ הדקל, עליו ניתשת מערכה שלמה.
האם הוא יותר בריא ממזיק או להיפך?
והאם הוא פוגע אקולוגית בצמחים ילידים?
על כל פנים, המטעים משתלבים נהדר בג'ונגלים של תאילנד ונראה כי מספקים עבודה להרבה ידים עובדות בתאילנד.

נובמבר 2017


אוהב לדגום את מיטב המאכלים, שונא את הקילומטרים הארוכים ברגל. אוהב את האווירה. שונא את הקניות. אוהב את השווקים הרבים, שונא חיפוש אחר מתנות. בקיצור, אם לצטט : "בנגקוק זה כבר לא חופשה. זו עבודה .."
נובמבר 2017


התשובה מורכבת ואינה חד משמעית. אבל בראש ובראשונה צריך להגדיר האם הטיול / בילוי הוא בגובה הילדים או שהם סתם נספחים…
אם מחליטים על הילדים כגורם עיקרי, זה הזמן לחשוב על מה שהם יאהבו או לחלופין יסבלו ואו ישנאו:
אני בטוחה שנסיעה ארוכה, לא ממש תשמח אותם, אלא אם כן, הם מילדי הערבה המתורגלים לא לצייץ לפני נסיעה של שעה וחצי לפחות.
אז עדיפות לטיסה או נסיעה לא מוגזמת ליעד.
לטיסה, יש להוסיף את הנסיעה לשדה התעופה וההמתנה בו.
שיקולי גלים – מעבורת קצרה זה בדרך כלל כיף, מעבר לשעה ובים גלי, זה פשוט עשוי להפוך לסיוט. אם כך, הייתי מורידה איים רחוקים.
אי קטן ובו שתיים שלוש מסעדות- עשוי לשעמם קולינרית, הן את ההורים ובמיוחד את הילדים, שאולי מחבבים יתר על המידה, אוכל מערבי ולא תאי.
ובנוסף, אי קטן, שבו ניתן לחגוג על בטן-גב וזהו, עלול לשעמם ילדים אנרגטיים, אחרי כיומיים.
אז עדיפות לאי גדול כמו פוקט, סמוי או חופי היבשת.
בהם ניתן לגוון הן קולינרית והן מבחינת אטרקציות לילדים.
מזג אוויר בתאילנד במרץ-אפריל יהיה בטוח חם מאוד. זו העונה החמה ואמורה להיות יבשה יחסית. כך, שנראה לי שגשם, לא יהווה מכשול רציני.
לאחרונה, היינו בחופי הו הין ותאכלס, נראה לי אחלה יעד עם ילדים.
בתי מלון מפנקים. רצועת חוף נחמדה ודי שוממת מתיירים ותאילנדים שאינם אוהבים להשתזף.
שווקי לילה מדליקים ואטרקציות לילדים במרחק נסיעה.
חיפוש זריז העלה לי שלושה פרקי מים. חוות פילים. שמורות טבע, מפלים ומפרצים מרהיבים. בנוסף, מאכלי ים זולים ואווירה אמיתית של תאילנד.
אם כך, הייתי מהמרת, לשם שינוי, על הו-הין.
יש לזכור, כי צריך לשכור רכב כדי לאפשר ניידות, המוניות באזור זה, יקרות משמעותית ולכל מקום צריך לנסוע.
אפשר להגיע מבנגקוק ברכב שכור, אם כי, אחרי טיסת לילה, זה די מעייף.
בטיחותי יותר לשכור הסעה להו-הין ולשכור שם רכב.
נראה שלמרות שיש שדה תעופה בהו-הין, אין קו טיסות לשם מבנגקוק.
מקווה שעזרתי.



בשנות ה90 המאוחרות, אחרי שנואשנו לעבוד עם מתנדבים. אשר בדרך כלל שתו כל כך הרבה, שהיה קשה להם לקום בבקר לעבוד וגם אז, לא עם הרבה חשק. ישראלים, לא הגיעו לעבוד אצלנו. רחוק מדי, קשה מדי ועוד בשכר מינמום. ואז הגיעו התאילנדים ותאכלס, עזרו לנו להפריח את השממה. ובתמורה הרוויחו כספים, שלא יכלו לחלום עליהם, שירויחו כך בתאילנד.
התאילנדים הפכו בני בית ונשארו עימנו שנים ארוכות, בהן שלחו כספים הביתה, פרנסו משפחות שלמות.
בנו בתים ורכשו חלקות חקלאיות והיו מאושרים בחלקם.
עד שהחליט, מי שהחליט, במשרד הפנים ואסר עליהם, על התאילנדים הוותיקים שלנו, לחזור שוב לעבוד בארץ. וכך, הם חזרו למולדתם כמו גולים, כי שמץ ישראליות דבקה בהם. אך רגלם לא דרכה יותר בארץ הקודש.
בביקורים הרבים שלנו בתאילנד, אנחנו מגיעים לביקור בחבל איסאן. שמחים תמיד לפגוש בחבורה הותיקה של התאילנדים שלנו. הפגישות תמיד שמחות, החיבוקים חזקים ואפילו דמעות התרגשות ומילים בעברית פה ושם. עידכונים ורכילות מהמושב: למי נולד נכד, מי חזר כבן ממשיך ולמי השדה מצליח ביותר.
ובהמשך, טיול משותף בבמקומות החביבים שלהם. ארוחות פאר במסעדות רחוב פשוטות. בהן האוכל טעים וזול בטירוף.
סיבוב בנופי גדתהמקונג, הקרובים לעיר בירתם אודון טאני.
הפרידה מהם, תמיד מסתיימת בהבטחה לנסיעה הבאה שתחזיר אותנו למחוזותיהם.
הם מבחינתם, היו חוזרים לארץ, כבר אתמול. אנחנו, חולמים על מחר אצלם.
ובתמונה: " Look Eitan, the house is Eitan's money"
איסאן נובמבר 2017
money
"ה