תגית: צמחוני

כאשר צמחונית רעבה מטיילת בטאיפיי

כצמחונית אדוקה, אני מבלה זמן ניכר בחיפוש אחר אוכל צמחוני טעים במדינות זרות. וכן, גם בארצנו הקטנה.
לא תוכלו לתת לי מנת פסטה ברוטב ולצפות שאהיה שבעה ומאושרת… אולי… רק באיטליה.

כל מדינה בעולם והקושי למצוא בה אוכל מקומי צמחוני וטעים. טאיפיי הפתיעה ובגדול.

הכינותי מראש משפט חשוב בסינית: wǒ chī sù  我吃素 –  אני צמחוני
למעשה, בכלל לא נזקקתי למשפט זה בטיול בטאיפיי וסביבתה.

אפליקצית הפרה הצוחקת HappyCow – אין כמותה לעזר בטיול בטאיפיי.
בעזרת האפליקצייה תוכלו לסקור מסעדות צמחוניות, טבעוניות או רק כאלה שיש בתפריטן אוכל צמחוני – כאשר מטיילים עם חובב בשרים.  האפליקצייה מעלה חוות דעת ועידכון על המסעדה ומציעה ניווט עד המסעדה. הכל תלוי כמובן, האם מסעדה זו הוכנסה כבר לאתר.
גם מפות גוגל מסוגלת למצוא עבורכם מסעדה צמחונית. עוד אופצייה ששווה לבדוק.

על מנת להקשות יותר. אני לא רק צמחונית אלא נמנעת מגלוטן. זה כבר נאכס אמיתי.  מראש, בטיולי מזרח רחוק, אני עושה לעצמי הנחה בעניין רוטב הסויה. שכאמור, מותסס עם חיטה בד"כ. אחרת, אני בצרות באמת.

 5/5

וכמה קלוש הסיכוי למצוא מסעדה צמחונית נטולת גלוטן?
קרוב למלון הנחמד שלנו בטאיפיי נמצאה המסעדה Plants  ולה תפריט טבעוני נטול גלוטן ואפילו מאוד מיוחד וכן, קצת יקר.
האוכל היה טעים ומאוד קיוותי לארוחת בוקר של קערת אסאי. אבל שעות הפתיחה לא תאמו לנו ללו"ז. חבל.

לשווקי הלילה, הגעתי עם ציפיות קלושות למצוא אוכל בדוכנים. אבל בהחלט מצאנו מסעדות צמחוניות באזור השוק. ובדרך כלל מסעדות הומות אדם במחירי רצפה.

ועל כן, שמחתי מאוד למצוא בשוק הלילה Shilin את דוכן הפטריות המפורסם. במבט ראשון, חשבתי שאלו נקניקיות על הגריל. אך הסתבר, שאכן, אלו פטריות מלך היער הטעימות במבחר רטבים. נתקלתי בדוכן דומה גם ברחוב העיר העתיקה Jiufen.

המנה שלמעלה, מורכבת בסיגנון מזנון פתוח ובו מנות צמחוניות. מעמיסים על צלחת ובסוף שוקלים את המנה. המחיר על פי המסה. רבים מהתבשילים אינם חמים, אלא בטמפרטורת החדר.

סוגי תבשילי חיקוי בשר mock meat. ממבט ראשון, נראים כבשר, אבל הם עשויים מתחליפי בשר. בד"כ טופו ומוצריו. אבל גם מחלבון חיטה. הרבה תבשילי טופו ו"עור טופו".  הרבה קטניות, פטריות ושאר ירקות.  כיף אמיתי.  הכל בתיבול עדין, אם בכלל. כלומר, אם אתם בעניין חריף, תתאכזבו לגלות שלא. האוכל כאן, אינו חריף כלל.
תוספת אורז ומרק בד"כ נלוות לתבשילים.

מצאנו מסעדות כאלה במקומות שונים: החל מקומת הקרקע בחנות הספרים המפורסמת Eslite  Dunnan Store וגם בסתם שווקי יום שבעיר.

מה שנראה בתמונה כמנת סאשימי חי מדג,  היא בעצם חיקוי דג לצמחונים. נראה כל כך אמיתי, שקשה היה לי לאכול…

הסתבר לי שזה לא סתם שיש הרבה מסעדות צמחוניות בטאיפיי. הסיבה איננה הטרנד העולמי החדש – טבעונות. אלא, כ10 אחוזים מתושבי טייאון הם צמחוניים. נתון שהוא מדהים בפני עצמו. ולנתון זה, מתווספת העובדה כי צמחונות היא סוג של היטהרות במועדים מיוחדים. ומכאן, הכמות המהממת של מסעדות צמחוניות.
טיפאיי נחשבת אצל הצמחונים  המטיילים בעולם, כגן עדן קולינרי.  

והנה דוגמא טובה למסעדה מאחוריה קונספט צמחוני מיוחד – 呷米蔬食 / 素食餐廳 Rice revolution vegetarian restaurant. מצאנו את המסעדה באמצעות אפליקציית הפרה השמחה. האוכל היה נחמד. אבל הסיפור מאחורי השם והקונספט עוד יותר מעניין. ובעיקר לאור העובדה כי רק בחודש האחרון קראתי את הספר המאלף : "מהפכת קנה הקש" מאת הסופר היפני מסנובו פוקואוקה. הספר מדבר בשבחי החקלאות הטבעית. כיצד קנה קש של אורז מסוגל לחולל מהפכה תודעתית ואקולוגית.  אז הנה, ספרנית נשארת תמיד ספרנית. גם בטאיפיי.

לפעמים, התיישבנו בסתם במסעדת רחוב. הוא אכל בעונג איזה מאכל מקומי בשרי ואני דגמתי תוספת מיוחדת, כמו נצרי במבוק חמים…

מנה אהובה ע"י המקומיים. כאן בנוסח צמחוני. במסעדה צמחונית. Hot Pot – סוג של מרק ירקות מוגש בסיר עם פתיליה לשמירת חום המרק. במרק שלל ירקות וטופו. חביב למדי. לא שהבנתי מדוע מוגש קלח תירס בפנים… מילא, שיהיה.

טעמתם פעם "טופו מסריח – Stinky tofu"?

מנת הדגל הטייאונית המוזרה ביותר בעולם: טופו מסריח. חברים, הטופו באמת מסריח. כמו זוג גרבי עבודה שנשכחו מתחת למיטה. אבל הטופו נקבובי כזה וספוג ברוטב טעים. ובמקרה שלי, גם צמחוני.
לא בטוחה כי אתחיל להכין מנה זו בבית. בכל זאת, יש גבולות גם לי.

לאכול צמחוני מחוץ לטאיפיי

בדיוק אותו הרעיון. שילפו את הטלפון והתחברו לאפליקציתת HappyCow.

 5/5
המסעדה החבויה בתוך הצמחייה הזו השאירה אותנו נדהמים. ראשית משום הדקורציה המדהימה שלה ושנית משום המאכלים והעונג הצרוף. Flower Space Vegan  בעיר הנחמדה Hualien

metayelet

כל הסט הזה בתוספת קינוח פרות חתוכים ב250 דולר מקומי. משהו כ30 ש"ח… מנה טעימה להפליא.
עד היום אני תוהה לגבי חלק מהמרכיבים שלא זיהיתי בסעודה. מה שבטוח הוא שהכל היה צמחוני.

טייאון כולה מלאה במאפיות. שלל עצום של מאפים, עוגות ולחמים. התמונה למעלה צילום מאפייה מינאטורית שהיתה חלק מדקורציית המסעדה המקסימה Flower Space Vegan.

בערב, החלטנו  לאתגר את HappyCow והלכנו לנו לחפש צמחונית אחרת. הלכנו הלכנו וכמעט שפסחנו עליה. חשוכה וללא נפש חיה. נכנסנו. תפריט עצום מתוכו הזמנו שתי מנות. היו טעימות. מסעדת Mei Xin. האפליקציה לא איכזבה.

אוהבים מתוקים? נראה שהטייאונים גם. בעיר הנחמדה Hualien לא עמדנו בפני הכנסת אורחים של זקנים חביבים ועצרנו למעדן טפיוקה מקומי -Fivebar Caramel Heart Tapioca – 五霸焦糖包心粉圓冰. סוג של קרח מגולף עם סוכר קרמל וחלב מרוכז.

צמחונים, קדימה לטייוואן!   מדינה ידידותית לצמחונים – לא מוצאים בכל יום.

עוד על טאיפיי תוכלו לקרוא בפוסט: טאיפיי על קצה הצ'ופסטיק.

טאיפיי ספטמבר 2019

ארבע שעות טיסה מבנגקוק והגענו לטעימה ראשונה בטאיפאיי

משום מה, עד כה, זנחנו את טייוואן. הפעם, השקענו והגענו.
ספטמבר איננה העונה המומלצת להגעה לאי. חודש גשום ואפור. כך יצא שמרבית הזמן רוססנו בטיפות גשם.
טאיפיי נראתה לנו די ריקה מתיירים מערביים. ודווקא אהבנו זאת.
טרקים, אינם משאת נפשינו וכך מצאנו עצמנו בטיול עירוני קצר.

גילוי נאות: לא נעשנו מומחי-על לטאיפיי או טיאוון. אבל בהחלט יודעים יותר ממה שידענו לפני הטיול.

די מהר גילנו כמה דברים שחיבבנו עלינו מאוד את טייוואן.

1. אוכלוסיה מקסימה ומאירת פנים.
2. מערכת תחבורה מושלמת.
3. שילוט מדהים אשר כמעט ואינו מאפשר לטעות.
4. שווקי אוכל בכל פינה.
5. מקדשים סיניים צבעוניים ועפופי קטורת.
6. מסעדות צמחוניות רבות.
7. תה קר עם כדורי טפיוקה  Bubble tea בהגזמה מקסימה!

מיד הבנו, שיש לנו עסק עם עם מעולה שיש מה ללמוד ממנו. והרבה. 

תידרוך מראש ע"י הבן, שכבר ביקר באי, איפשר לנו להגיע בראש שקט, באמצע הלילה לטאיפאיי.
תקלה קטנה היתה תורי ענק להחלפת כספים. היות ובלילה, רק כשני מקומות היו פתוחים. פתרנו זאת, בכך שדילגנו לתור קצר יותר לATM. מצוידים במעט כסף מקומי, פנינו לרכישת כרטיס סים מקומי וכרטיס נסיעות (רב-קו מקומי) – EasyCard. (עוד על הכרטיס הנפלא הזה, בהמשך הפוסט)

מלונות בעיר טאיפיי

את מלון Park Taipai Hotel בחרנו באמצעות מפת הרכבות בעיר. ואכן המלון היה מושלם. בדיוק מול תחנת הרכבת של Dannai (הקו החום). לכל תחנת רכבת יש מספר יציאה וזו של המלון היתה יציאה מס 6 מהמטרו.
החדר היה נוח. מיטות טובות. צוות המלון מקסים ביותר ומסייע בכל. בחירת מלון מעולה.
ממש בסמוך למלון, מרחק כשני רחובות מסתתרת מסעדה טבעונית/צמחונית/ללא גלוטן בוטיקית משמחת אנשים שכמותי. (אותו, קצת פחות… אבל הוא השלים חוסרים בשוק הלילה) – Plants.

בהמשך השבוע, היות ולא הזמנו מראש מספיק ימים במלון הזה, עברנו למלון Caesar Park Taipei במיקום אחר.
הפעם, היה זה מלון ענק בעיצוב יפני. משמש בעיקר לתיירים היפניים. החדר היה נוח. המיטות טובות. המיקום לא רע בכלל. ליד מקדש לונג צ'אן. במרחק הליכה קצרצר מתחנת מטרו לונג צ'אן (הקו הכחול) וממש באותו הבניין של תחנת הרכבת Wanhua Station.
נ.ב מקווה שאתם מחובבי אסלות יפניות מפנקות…

ממש ליד מקדש לונג צ'אן יש מסעדה צמחונית בודהיסטית קטנה. האוכל היה ממש טעים.
נסו למצוא אותה בעזרת אפליקציית Happycow

מקדשים אני אוהבת

מקדשים בסיגנון סיני היו לנו להפתעה. אין צורך לחלוץ נעליים, כפי שהורגלנו ממקדשי הודו  ותאילנד. הכל מתנהל בשקט ובסדר. יש תור לתפילות. יש תור לשריפת דפי תפילות, הגשת מנחות…
המקדשים עתירי דרקונים וגיבורים. עמודים מוזהבים מנצנצים וקטורת. והם מלאים משך כל שעות היום והומי אדם, מוארים ויפים אף יותר בלילה.
אין לשבת סיכול רגליים, בתחום המקדש. מותר ורצוי להתפלל בכל בגד שהוא. אפילו במעיל גשם ורוד וקסדת אופנוע.

חצר מקדש לונג צ'אן מדגימה את השילוב היפה בין ישן, מסורתי לחדש ומערבי.

מפל מים בחצר מקדש לונג צ'אן.

מקדש סונג צאן Songshan Mazu Temple – היה כארץ פלאות בלילה. ניצב בפתח שוק Rao-He night market . 
מי היה מאמין כי למקדש שש קומות וכל קומה יפה מקודמתה. היכנסו נא.

יש להגיע לתחנת סונגשאן Songshan, 松山 ולצאת ביציאה מספר 5.

קצת על כרטיס EasyCard:

ניתן לרכישה כבר בשדה התעופה, או בכל תחנות הרכבת.

הכרטיס מאפשר נסיעה בכל אמצעי התחבורה בעיר. ניתן לשלם באמצעותו חניה, כניסה לאתרים שונים. חנויות 7-11 ועוד.
לא זזים בלעדיו לשום מקום.

בעת רכישת הכרטיס עצמו, תחויבו בדמי פיקדון כ100 דולר מקומי.

הטענת כסף בכרטיס בתחנות הרכבת, באמצעות  אוטומאט: בחרו הנחיות באנגלית ופעלו על פיהן. ככה פשוט.
ומה עוד כלול בכרטיס הרב-קו המקומי? הופתענו לגלות שגם רכבל! סעו בקו הרכבת החום עד סופו תחנת גן החיות. במרחק הליכה קצר – נמצאת תחנת הרכבל. בחרו בקרון ה"בדולח" – אשר לו רצפת זכוכית (קצת יקר יותר)  ורחפו מעל צמרות העצים לחצי שעה של שקט ושלווה. 
יורדים בתחנה האחרונה ומשוטטים במקום הנקרא מאוקונג Maokong ועד שמוצאים בית תה הצופה על הנוף. ניתן לחזור באותה הדרך, או לקחת מונית בחזרה לתחנת הרכבת.
ואל נא תגיעו ביום שני, כפי שאנחנו עשינו. כי הרכבל סגור בשני. 

ואם על אמצעי התחבורה השונים דיברנו, אז אי אפשר שלא להתפעל מרמזורי הולכי הרגל. יש איש הולך ברמזור, המשנה את קצב הליכתו בהתאם לזמן שנשאר ברמזור.
רעיון גדול – לא?

לקחנו את קו המטרו האדום עד סופו ל-  Tamsui Old Street. הליכה במעין שוק רחוב  עתיק על גדת הנהר משני צידיו. נחמד ועממי.

משם חזרנו לתחנת המטרו ולקחנו את הקו החום? המגיע לאזור Beitou.
אזור זה גדוש במעינות חמים. הצרה היתה שהם נמצאים תחומים בתוך מרחצאות בתי מלון. הכניסה אליהם היתה יקרה בצורה מוגזמת. וכן, הרחצה בהם היא בדרך כלל בעירום. נשים עם גברים.
משום מה, לא איתרנו מיד את אזור המרחצאות הפומבי. וכאשר כן איתרנו איתו, נוכחנו כי יש הגבלה על כמות המבקרים במרחץ ולא היתה בנו הסבלנות לחכות לשעת הרחצה הפנויה הבאה.  הבטחנו לעצמנו לחזור שנית וחזרנו עייפים למלון. על מנת להתרענן ולהמשיך לשוק לילה מומלץ.

חנות ספרים משגעת

בכל טיול עירוני שהוא, אנחנו אוהבים להיכנס לחנות ספרים מקומית גדולה. כל אחד ונטיית ליבו. אני, כספרנית וחובבת ספרים מושבעת. הוא, כרגע שקט בבית קפה שליד, בלעדי…

וכך, הגענו לחנות הספרים המרשימה Eslite Dunnan store.

כניסה מרשימה דרך יצירת האומנות – "Emmanuelle100 colors" והנה אני מוקפת בשקט, במדפי ספרים לרוב.

עם הספרים ובהתאם לשעת הצהרים נעשיתי רעבה ושמחתי לגלות לשמחתי כי באותו הבנין. בקומת הקרקע שהיא קומת המסעדות, קיימת מסעדה צמחונית בסיגנון "העמס על הצלחת ושקול"…  התשלום, על פי המסה. והאוכל – נאה עד מאוד.
את המסעדה כמו יתר המסעדות הצמחוניות, קל לאתר באמצעות אפליקציית Happycow.
(אם אתם צמחונים/טבעונים ורעבים – מיד להוריד את האפליקצייה)

אם תגיעו לחנות הספרים בסוף השבוע,  קרוב נמצא גם שוק פרחים וצמחי בית ענק . Jian Guo Weekend Flower Market  לחובבי הג'אנר. קרוב אליו גם שוק אבני חן.  (מתחת לגשר).

הסתובבנו בשוק שעה קלה. בחוץ טיפטף גשם. בפנים הייתה המולה רבה. שתינו תה ג'ינג'ר חם כיאות ליום הקריר וחמדנו את הצמחים הירוקים והרעננים שהיו בשוק.

כאן לא נחים בלילות

אין לילה ללא שוק. גדול, קטן והעיקר עם הרבה אוכל:

את סצנת שווקי הלילה אנחנו מכירים היטב מתאילנד. בטאיפיי, שווקי לילה רבים. קצת שונים ממקבילהם התאילנדים בכך שיש פחות דוכני אוכל והרבה יותר מסעדות המתחזות לדוכני אוכל ומסביבן חנויות לרוב. והכל מלווה בשלטי ניאון מאירים ומנצנצים.
אוכל צמחוני, די קשה למצוא בשווקים. עם מעט הכנה מראש, מצאתי בשוק הלילה המפורסם Shilin Night Market  את דוכן מלך הפטריות המפורסם, אליו נשרך תור ארוך.

פה ושם ניתן למצוא מסעדות צמחוניות עממיות גם באזורי השווקים בעזרת אפליקציית Happy Cow.

מה רואים?

את מגדל טיפאיי 101 קשה לפספס. הוא מלווה אותנו בטיול בעיר ואף מחוץ לעיר. 101 קומות למגדל והמעלית המהירה גומעת את הקומות במהירות מטורפת.
עלינו למגדל ביום סגריר. הראות, נכתב בכניסה, ללא דופי. מה שלא היה נכון.
אבל החוויה, היא חוויה. לא כל יום נמצאים בגובה העננים פלא הנדסי שכזה.
מחיר הכניסה די גבוה. 600 דולר לכרטיס והשהות מוגבלת בזמן.

מתחת למגדל חנויות לרוב. לחובבי הקניות.

מתחמי תחנות הרכבת התחתית מאוד מרשימים. ברובם, מרכזי קניות נחמדים, חנויות ומסעדות והפתעות אחרות. באחד מהם, זכיתי למסג' הגון מידי מעסה לקויית ראייה. אני מאוד מעריכה את פרוייקט הכשרת העיוורים ולקויי הראייה למקצוע מעסה. רעיון נפלא זה, פגשנו גם בתאילנד. 

אזור אנדרטת צ'יאנג קאי שק: מסתבר כי לטייאונים גיבור לאומי הנמנה עם ארבעת המנהיגים הגדולים ביותר בעולם.
(על פי ויקיפדייה). כמי שהיה מנהיג סין ודמות  משפיעה ביותר בתולדות ההיסטוריה הסינית גם כאויבו של מאו וכדמות שלא היתה פופולרית בשל שנות שלטונו הנוקשות באי. מאז הדמוקרטיזציה של הממשל בטאיוואן בשנות ה-90 הוסרה דמותו  מן הבניינים הממשלתיים והכיכרות. אך עדין כבודו במקומו מונח.
האנדרטה ענקית ומרשימה. הצלחנו להגיע בעת חילופי המשמר וזכינו לראות חיילים טייאונים במלוא הדרם הטקסי.
הגעה בקו המטרו האדום תחנת Chiang Kai-shek Memorial Hall

לא תרצו לפספס את חנות המתנות הלאומית: National Cultural and Creative Gift center הנמצאת בקרבת מקום.
כל המוצרים ודברי האומנות המיוצרים בטייאון קובצו יחדיו בחנות גדולה זו ובמחירים שפויים לגמרי.

ואם באזור בילוי צעיר ותוסס בלילות חשקתם – לכו על אזור ximen

או שתסתובבו, לעת ערב, במתחם התעשייתי לשעבר של  Huashan 1914 Creative Park – שם תוכלו להציץ בחנויות ענק מדליקות. באחת מהן התאהבתי במיוחד – חנות שכולה צעצועי עץ מדהימים, עד אשר ממש קיוויתי לאיזה נכד/ה, שאין לי. כזה  שיאפשר לי לקנות מתנה מדהימה בחנות wooderfullife
יש אפשרות לסדנת יצירה בחנות. קסום לגמרי.

שופינג של מוצרי אלקטרוניקה בקומפלקס ענק Guanghua

מאחורי הפלאזה, שוק לילה מקומי קטן אשר כולו דוכני אוכל ומסעדות צפופות.

תה!

 סצנת תה הקר עם פניני הטפיוקה, השאירה אותנו נדהמים. לא נשארים צמאים כמובן.

בכל מקום. בכל פינה, דוכני ממכר תה קר Bubble Tea
סוגי תה רבים ונהדרים. תוספות לימון, דבש, סוכר, קרח וכמובן פניני טפיוקה במיטב הצבעים. הכל מדויק בצורה מדהימה. אתה נשאל לאחוז הקרח בכוס ולמידת המתיקות או החמיצות.
התה נמזג לכוס עליה מכסה מולחם בלמינצייה. כזה אשר לא מאפשר לתה לנזול כלל. התה עובר שיקשוק / ניעור מקצועי ומה שנותר הוא לדחוף קש עבה במיוחד ולשתות.
פניני הטפיוקה מחליקות דרך הקש ומדגדגות את השתייה. סוג של לאכול את התה…
התה, אכן מתומחר יחסית יקר, יחסית להיותו בעצם תה.  אבל לא תעמדו בפיתוי הקריר ביום טייאוני לח.

טאיפיי התגלתה כעיר מקסימה וידידותית למשתמש. עיר שקל להתמצא בה. לא  עמוסה מדי בהשוואה לבנגקוק. אטרקציות חביבות ולא מטורפות. בסיס מעולה לגיחות החוצה. לטרקים או סתם טיולים.
ואנא, התאמנו מראש באכילה בעזרת צ'ופסטיק – כי זה מה יש…

רוצים לקרוא עוד על טאיפיי וסביבתה?

לאכול צמחוני (טבעוני) בטאיפיי 

 הפארק הגיאולגי Yehliu

טייאוון החוף המזרחי

טייאוון החוף המערבי 

טאיפיי ספטמבר 19

חם בערבה וגם לח במפתיע. מזכיר במקצת את תאילנד.
כדי להתגעגע קצת יותר איתגרתי עצמי במנת כדורי שומשום שחור בתה ג'ינג'ר חם.

את הקינוח המפתיע הזה, בשם האקזוטי Bua loy floating lotus פגשתי בפעם הראשונה על גדת המקונג והתאהבתי. מאז אני תרה אחריו ברחבי תאילנד ואף פעם לא מתאכזבת. 
בכלל, אוהבת לטעום מעדנים מבוססי שומשום שחור בואריציות שונות. בעיקר מהמטבח הסיני. 

את המצרכים למתכון צריך ללקט מראש בחנויות לממכר מזון אסייתי. אצלנו במושב, הצרכנייה מתגלה כמקור אותנטי ויצרתי. להרגיש כמעט כמו במכולת שכונתית בתאילנד. 

לעיסת השומשום:
130 גרם גרגרי שומשום שחור ומעט גרגרים לבנים.
כ40 גרם סוכר דקלים. (או סוכר חום, קוקוס).
4-5 כפות שמן קוקוס .
קורט מלח. 
לתה ג'ינג'ר:
הרבה שורש ג'ינג'ר חתוך לפרוסות וסוכר חום לפי הטעם.
לבצק אורז:
175 גרם קמח אורז דביק. (אל תשתמשו בסוג אחר שאינו דביק, כי זה לא יצלח).
150-175 מ"ל מים

את השומשום יש לקלות בעדינות במחבת. וכאן מתגלה הצורך בשומשום הלבן. כאשר הוא מתכהה, זה בהחלט סימן שקליתם את השומשום נאמנה.

מחכים שיתקרר מעט ומעבירים לטחינה במטחנת קפה, עד שהשומשום הופך מעט לח. 

בינתיים, ממיסים  את שמן הקוקוס עם סוכר הדקלים.
סוכר הדקלים שלי התגלה כסרבן וקשה היה להמיסו. נדרשה כמות מרובה של סבלנות, שאין לי בדרך כלל.

את השלב בו עירבבתי את השומשום השחור והקלוי עם שמן הקוקוס הממותק והמומס, שכחתי כמובן לצלם, בלהט העשייה. 
נוצרה מחית נחמדה ושחורה.
השלב הבא היה יצירת כדורי שומשום קטנים במשקל פלוס  מינוס 9 גרם. 
לצורך כך, הצטיידתי במשקל ושקלתי פיסה, פיסה.
אין ספק, כי מתכון זה, בוחן מיומניות שאין לי. 
את הכדורים העברתי לקפוא קצת. שיתמצקו ויחזקו את הקשר בינהם בצינת המקפיא.

לפחות השלב הבא היה קל ביותר: עירבוב הקמח הדביק עם מים ליצירת בצק. היה קשה לפספס בשלב הזה, ביחס לשלבים הבאים… 
השהתי את הבצק מעט ואז יצרתי ממנו כדורים במשקל פלוס מינס 12 גרם.
הדיוק במשקלים נדרש על מנת ליצור שכבת בצק לבנה דקיקה ככל הניתן. הדגש ניתן על המילוי.
עוד נראה בהמשך האם צלח לי…

השלב הזה דרש מיומניות שאין לי בשפע. לצורך זה גויס עזר כנגדי.
בדרך כלל הוא ניחון בשפע סבלנות ומוטריקה עדינה, אבל מכיוון שהשנ"צ קרץ לו, הוא בהחלט איבד את זה.
התנחמתי בעובדה שזה יהיה טעים. 
צריך למתוח את כדור הבצק הלבן ליריעה דקה ועטוף בזהירות את כדורי השומשום השחור, שיצאו מהפריזר ולגלגל הכל לכדורים מושלמים.

מסתבר, שאיננו חזקים בזה, בנסיבות הקיימות.

כבר מהתמונה תוכלו לראות שהצלחנו,  כצפוי, להכתים את מעטה הכדורים הלבנים בשומשום השחור. 
מיומנות נרכשת והרבה סבלנות שלא היו לנו כרגע.
שוב צינון קצר שלפני טבילת האש. 

בינתיים, הכנתי את תה הג'ינג'ר. ריח טוב כבר יש במטבח.  

הוא סיים שנ"צו והחלטנו יחד כי מגיע לנו משהו מנחם של עונג שבת. 

הכופתאות הלא מושלמות שלי היו בהחלט טעימות והשאירו טעם של עוד.

עוד תענוגות בתאילנד – לו יהי.

שבת חמה באוגוסט 2019

אם יש משהו שכן אהבתי בויטנאם – הרי היו אלה ה"פרש רולס"

טיול של חודש בויטנאם, לא השאיר אותי נפעמת. אולי כי היה זה חודש ינואר, אשר פחות מומלץ לטיול. אולי המלונות, שלא היו מפנקים כפי שאני רגילה, אולי כי אני חובבת תאילנד במקור. בכל מקרה, כן אהבתי את הרעיון של: "פרש רולס". בויטנאם הם הוגשו כיריעות בצק אורז דקיקות ומבחר מוצרים טריים למילוי, לצד רוטב טעים.
כשחזרתי הביתה, אימצתי את הרעיון. 
וכך זה קורה אצלנו בבית:

רשימת מצרכים וראו עצמכם חופשיים לגוון, לשנות ואו להשמיט:
רצועות דקיקות של גזר, צנון, מלפפון ,קולרבי (או מה שיש במקרר)
איטריות שעועית מושרות במים לפחות כשעה, עד ריכוך.
עלי בזיל טריים – ממש ממש חשוב.
אפשר לגוון בעלי נענע, טרגון או כל תבלין שאתם אוהבים.
נבטים טריים. אגוזים, שקדים, זרעי חמניה, דלעת וכדומה, קצוצים, מטוגנים במעט שמן זית עם תיבול עדין בשום, סוכר קוקוס ומלח. רצוי להכין מראש ולקרר.
ג'ינג'ר מסוכר קצוץ – מוסיף נגיעת מתיקות.
משחת וואסבי: אני מכינה ממעט אבקה מומסת במים עם מעט סוכר. מוסיף מעט עניין למנה.
דפי אורז (במקרה שלי, מקפידה שיהיו ללא גלוטן, כלומר מאה אחוזי קמח אורז, ללא תוספת קמח חיטה.(אגב, בויטנאם מאוד שכיח לראות כיצד מכינים את עלי האורז בצורה מסורתית).

עורמים את כל החומרים מסודרים מראש. מטרידים איזה איש יקר ממנוחתו. איש אשר אוהב לגלגל וליצור רולים אחידים במראם. 
לוקחים יריעת אורז ומרטיבים קלות במי ברז. משטחים על צלחת וממלאים:
תחילה בירקות, אטריות השעועית, מפזרים למעלה את תערובת האגוזים, כשני עלי בזיל וכמה טיפות מרוטב הוסאבי.

כשלקחנו הפלגה במפרץ היפה אך המאכזב – הלאלונג-בי. יפה – כי כך הוא. מאכזב- בגלל כמויות התיירים הבלתי אפשריות ובכלל כי הכל שם תיירותי עד זוועה. ותאכלס, בתאילנד, יש נופים כאלה, בקטנה ובשקט. בקיצור, בהפלגה איתגרו את התיירים בהכנת אגרולים. לרובם לא היה מושג איך לגלגל.
אז הנה: שמים מעט מילוי ליד קצה יריעת האורז. מגלגלים גילגול אחד ואז מקבלים פנימה את הקצוות ורק אז ממשיכים לגלגל עד הקצה. לא תורה גדולה.

שימו לב, לא להצמיד רול לרול, כי הם יידבקו. אם מכינים מראש, יש לעטוף בנילון נצמד, מחשש יובש.

כיף כיף, למרות הטירחה. בתאבון

עברו כחמישה חודשים מאז הייתי בתאילנד לאחרונה (וכן, אני סופרת….)והנה אני מתגעגעת. לפחות במטבח אני יכולה להריח את הטיול הבא.

שבת בבקר בערבה. בחוץ כ-43 מעלות. בוחרת במזגן שבבית.
געגועים לתאילנד מביאים אותי לצאת מעצלותי למטבח: מפרקת פלפלי צ'ילי יבשים מתוקים מזרעיהם ואז קולה אותם בעדינות במחבת ללא שמן, על אש קטנה. הבית מתמלא בניחוח נעים המסמן התחלה של משהו טוב.

בתאילנד, ברור כי משתמשים בבצלצלי שאלוט. אצלנו בערבה, עדין לא התפתחנו מספיק ויש לנו בצל יבש רגיל. בשלב הזה אני חורכת חתיכות בצל ושום באותה המחבת.

הצ'ילי החרוך מפיק ריח נפלא ולאחר שהתקרר, עובר טחינה לאבקה. וכבר אני מתמלאת תקווה לארוחת צהרים.
כעת נותר למעוך במעבד מזון הכל יחד: אבקת הצ'ילי שהכנתי, שום ובצל חרוכים. מעט רוטב סויה.  תרכיז תמרינדי, סוכר דקלים ומעט שמן קוקוס. אחרי שהכל הופך לעיסה ריחנית מעבירה למחבת ובה מעט שמן קוקוס לטיגון עוצמה.

הממרח מבעבע ומתרכז. אני מרגישה לזמן קצר, כמו טבחית תאילנדית וזה מרגיש נחמד.
את הרוטב המצומצם אשמור בקופסית במקרר. כף ממנו, בכל פעם מחדש,  תעשה את העבודה.

וככה נראתה ארוחת הצהרים שלנו היום. בתאבון ולחיי הפעם הבאה במהרה בתאילנד.
הוא פורש לשנ"צ שבע ומסופק.
אני מסיימת את הפוסט וממשיכה לחלום.

מצרכים הדרושים למתכון:
מקבץ נאה של פלפלים ארוכים מתוכים מיובשים.
סוכר דקלים – אפשר להמיר בסוכר קוקוס או סוכר חום. רוטב סויה. תרכיז תמרינדי. שמן קוקוס או שמן שומשום.
שיני שום. בצל שאלוט או סתם בצל יבש.

לעוד פוסטים על מטעמים באווירה תאית:

סלט סום טאם

מתכון להכנת טופו טרי ביתי 

פרש רולס בנוסח הבית

טעים ושלו לטייל באי לפקדה יון

קודם כל סליחה על החמסין הנורא במאי השנה. כל בקר, ביוון, התעוררתי ותפילה בליבי לקצת עלייה בטמפרטורות, כזו שתאפשר לי רחצה בים המדהים של יוון. מישהו התבלבל והטמפרטורות עלו אבל בישראל…

בטיילת של מפרץ ואסילקי. יושבים זקני הכפר, שותים ומרכלים. מה שהרגיש לנו כמו בבית.
הקפה היה משובח וכך גם הלימון שבתה. בעצלנות רבה, גרדנו עצמנו מהכיסאות ונסענו לשנות אווירה.

חוף פורטו קציקי  porto katsiki זהר אלינו מלמטה בגוון טורקיז עמוק. לראותו בלבד, כי לפחות עשר מעלות הפרידו בינו לביני.
מסתבר כי שמו של המפרץ בשפה היוונית הוא נמל העיזים וכי הוא נחשב אחד מחופי הים היפים ביותר בעולם.
אין לי ספק, כי נשוב אליו באחד מימי הקיץ החמים ולו רק על מנת לבדוק את חום המים כשהשמש במלוא עוצמתה.

בהמשך השבוע זיגזגנו בין כפרים לים, ברחבי האי היפה לפקדה: כל מפרץ נטוע בתחתיתו של הר והגישה אליו בדרך הרים מתפתלת.

כמה חופים ראינו, קשה לזכור. לכל חוף ומפרץ מאפיין משלו.  טלי בעלת המלון  Wild Sea Gull  בטח תשמח לספר לכם היכן החוף שהכי כדאי לשחות בו ומתי.

בחוף קתיסימה Kathisma כבר יכלנו לדמיין את שורות התיירים משתזפים לאורך החוף ורוחצים במים המדהימים האלה.

בחוף אפטלי Afteli beach לצד מי הבדולח הצלולים מצאנו שריד מוקש ימי, כזה שנשאר מאז המלחמה הגדולה.

על ג'ורג'יה מהכפר קריה Karya והטברנה שלה מתחת לעצי הדולב שמענו מטלי. ג'ורג'יה אמהית ונמרצת, סיפרה לנו ביוונית שוטפת על המנות שבתפריט ואולי על עוד דברים, כי הרי לא ממש הצלחנו להבין. מה שלא מנע ממנה להביא לנו ממטעמיה ולהתעקש שנטעם גם מעוגה לקינוח, על חשבון הבית…

עידכון אוגוסט 2021 לגבי ג'ורג'יה:
נסענו שוב לכפר המקסים קריה, לאכול אצל ג'ורג'יה. גילנו עובדה מצערת, כי ג'ורגיה סובלת מדמנצייה והמסעדה מתפקדת רק חלקית. אולם בכפר קיריה יש התפתחויות מסעירות: מסעדות רבות וטובות מטברנות ועד מסעדה חדשה טרנדית, של בחור נמרץ ומלא תקווה.

T' Aloni – מסעדה נטועה בתוך הנוף שנהדר להתחיל בה את היום. הנוף והשלווה היו משגעים. השירות נהדר והאוכל טעים טעים. גם לצמחונים שכמותי.  היה בהחלט קשה לעזוב.

לשבת ליד המים בכפר ג'ני Geni. במסעדת אלנה Elena על המזח. האוכל ביתי וטעים כמו בכל המסעדות ביון. אופנתי להגיע בעיקר בסטייל, באיזה זויאק מצידו השני של המפרץ.

יום אחד הרחקנו לנסוע בדרכי הנוף המשגעות עד לעיר גדולה פראגה Praga. קצת רחוקה אבל יפה. צופה על מפרץ מקסים.
אכלנו ארוחת צהרים במסעדה נחמדה Romatica: הנוף היה משגע. השירות היה מכל הלב והעגבניות הממולאות היו בטעם של בית.

לפקדה טאון – עיר קטנה ונחמדה. מבצר עתיק, מדרחוב עם שטויות לתיירים ומקום אחד שאהבתי במיוחד, חנות מטעמים Stavrakas – להיכנס ולטרוף בעיניים ולקנות גלידה טעימה, שוקולד או  אולי איזה מרציפן מקומי…

וכמה עובדות שעשויות לסייע לכם במסע ללפקדה: שכרנו רכב בשדה התעופה אתונה. משך הנסיעה היה כחמש וחצי שעות.
רוב הדרך באוטוסטרדה נוחה ומוארת ודי ריקה ממכוניות. (יתכן וזה תלוי עונה).
קחו בחשבון שדרכים רבות הן דרכים בתשלום שהצטבר לסך  הלא קטן של 38 אירו לכל כיוון.
יש תחנות ריענון לאורך הנתיב ובהן אפשרות לאוכל ושתייה.

בדרך חזרה החלטנו ללון ליד שדה התעופה אתונה. מצאנו מלון משפחתי נחמד וצנוע. תמורת כמאה דולרים קבלנו חדר נוח עם מקלחת מטורפת ושירות לבבי ביותר. במרחק קצרצר מהים של אתונה.

ואולי בכלל כדאי לשקול לקצר מרחקים ולהזמין טיסה ישירה ללפקדה בעונה? (החל מיוני ועד ספטמבר).

ואם תרצו לקרוא עוד על לפקדה:
ואסילקי
טיול אביבי בלפקדה

האי לפקדה מאי 19

צ'אנג ראי2

מלון שהוא בעצמו סיבה נהדרת לבקר בצ'אנג ראי

חנות ירקות יפיפיייה זו, בכפר הקטן, בדרך למלון בצ'אנג ראי.
אין ספק, שחנות זו, היתה אמורה לרמוז לי, משהו על הבאות… 

את המלון בצ'אנג ראי, הזמנתי ממש ברגע האחרון. המלון נראה לי מדליק, אבל לא הייתי סגורה עליו, עד כדי, חששתי ממנו. כי מנסיוני, מדליק אינו מרמז על שום דבר נוח, פרט למדליק.
ואכן, כשהתחלנו להגיע למעשה לצ'אנג ראי, מהדרך הארוכה, מפאי, נוכנו לדעת כי המלון בעצם בכלל לא בצ'אנג ראי, רק בכאילו…
וכדי להכביד, כשהגענו, אחר-צהרים לעת ערב, החדר עדין לא היה מוכן, כי המצעים טרם חזרו מהכביסה.
"אוקי" אמר האיש שלי, "אם לא יהיה נוח ומתאים, נעזוב, למרות השעה, למרות ששלמנו ונעבור למלון יותר נוח". אני נשארתי ליד דלפק הקבלה והוא הלך לראות את החדר. משלא שב. ואחרי זמן מה, ירדתי במורד הגן לעבר החדר.
גן העדן שננגלה לעיני, הסביר לי הכל:

דמיינו לעצמכם גן עדן טרופי: מפלי מים מפכים מאופק לאופק… פרחים… שרכים ושאר צמחים ירוקים.
רק שמונה חדרים מרווחים בכל המתחם המהמם הזה. ברור שמשוגע רציני הוא בעל המלון.

החדר, או בעצם הוילה  מגיעה עם מפל מים פרטי מקיר הוילה. די מהמם, לומר את האמת…

שמחנו לגלות כי החדר מרווח ובעל חדר מקלחת ואמבטיה מדליקים במיוחד.
תוספת מרנינה במיוחד: מסעדת המלון הנפיקה עבורנו אוכל משובח, במחירים ממש צנועים. (ומנות צמחוניות טעימות ביותר).

אם גן עדן, אז כמו בגן עדן. ו"הפרי האסור" הוא  פרי המנגוסטין הטעים כך כך. 

וכעת, אין לי ברירה אלא לגלות לכם את שם המלון הנהדר הזה. ובאמת, שהתמונות שצלמתי, אינן מחמיאות מספיק למקום המופלא הזה.
מורד ההר, שכולו מפלים…
Bura Resort

אז כמו שכבר אמרתי, המלון הזה, בפני עצמו, הוא סיבה מופלאה להגיע לצ'אנג ראי…

ואם בכל זאת תרצו לגעת עוד קצת על טיולים בסביבות צ'אנג ראי: לחצו כאן

צ'אנג ראי ינואר 2019

כבר שנים שאנחנו שומעים סיפורים על פאי. האם כצעקתה? סוף סוף החלטנו לבדוק…

חרגנו לגמרי מהרגלנו והתערנו בקהל התיירים הנוהר לפאי.
חרגנו לגמרי מהרגלנו והגענו לתאילנד בשיא עונת התיירות הנחשקת של חודש ינואר. 
הדרך לפאי, אכן מפותלת ומתארכת כחומר בידי הנהג. מרבית הדרך בתוך היערות ומעט נוף נגלה בנקודות עצירה דהיינו View Point. שאגב, התאילנדים אלופים בלציין ולהכין אותן במקומות המתאימים בהחלט. 

בחרנו במלון בוטיק נחמד Pai Cherkaew.  לקחנו את החדר הטוב ביותר ולו רק בגלל המרפסת הנהדרת שבו. מרפסת מוצפת שמש צהרים, צופה להרים. החדר מעוצב כהלכה, כולל הפרטים הקטנים ושילובי מרקמים ודוגמאות, שמורגש כי הושקעה בבחירתם יד מכוונת. רק חיסרון אחד היה בו, אשר עשוי להיות יתרון, במידה ואתם חובבי מזרונים קשים, כפי שהתאילנדים אוהבים…  
המלון במיקום מצוין. חמש דקות הליכה מרחוב "שוק הלילה". שתי דקות מהמסעדה הצמחונית המשובחת עד מאוד –Boomelicious Cafe. אהבנו כל ביס מהאוכל המצוין אשר מכינים במקום.  (אחד מאיתנו נהנה תחילה מהאופציה הידידותית להוסיף עוף / בקר לבסיס הארוחה הצמחונית. ואחר-כך, החליט שהאוכל כה טעים כפי שהוא…)  בימי ראשון המסעדה סגורה – ראו הוזהרתם.

ומה עושים בפאי?

כששאלנו את הבנים, שהיו כבר בפאי, התשובה היתה : אוכלים. אכן נראה שזה הבילוי העיקרי: משוטטים ואוכלים. חוץ מזה, רחובות פאי מלאים תיירים. בעיקר נוער. הרבה מישראל. לעת ערב, נפתח רחוב הלילה" – דוכני אוכל, מסעדות, חנויות והשמחה גדולה. אז הלכנו, שוטטנו, אכלנו, קנינו והתמזגנו. 

החלטנו לאתגר עצמנו בנסיעה אל מקום מיוחד. שהמוני הטוסטוסים מפאי לא יכלו לו: Ban Cha Bo Hill Noodle. 
במרחק נהיגה של כשעה וחצי בנופים יפים, נמצאת מסעדה מקומית מאוד בקצה ההר. מנת הדגל – אטריות חריפות במרק. הנוף משגע והאווירה מקומית לחלוטין. 
לשמחתי, היתה מנת אטריות צמחוניות…איזה כיף !

לא רחוק מפאי, בקרנו בכפר סיני מתויר קשות. אך את הנוף, לגמנו בהנאה. 

פאי היתה נחמדה אלינו. האוכל היה ערב. השלווה שרתה. הנופים יפים, המעינות חמים.  הכל מאוד תיירותי אבל נוח.
אז הנה, גם אנחנו היינו בפאי…

Pai ינואר 2019

מי לא אוהב משהו ירוק צמחוני מטוגן?

טוב, אתם כבר יודעים שאני חולמת על תאילנד כל הימים. תמיד מתכננת את הטיול הבא, למקרה שהוא יפול עלי פתאום.
וביום סגריר נדיר בערבה, כאשר אני מתגעגעת לטעמים.  אין ברירה אלא לאלתר את תאילנד אצלי במטבח.. 

מיד התנפלתי על שקית בצל ירוק מהצרכניה והנה אני מכינה חטיף תאילנדי מטוגן. מה כבר יכול להיות לא טעים בחטיף תאילנדי מטוגן?
(במקור התאילנדי מכינים מירק שהוא משהו בין בצל ירוק לעלי שום).

את המאכל הזה, אני מגלה בדרך כלל בשוק, כשאני ממש רעבה וסביבי מליוני דוכני אוכל שאינני יכולה לאכול. (צמחונית אדוקה)
ואז לפתע, בקרן זווית, אני מזהה את המחבת הגדול ובו מטגנים את הדמפלינג הטעימים האלה. 
Kanom Guchai Tod  מציל אותי בכל פעם מחדש.

בקערה: ערבבתי בצל ירוק חתוך (במתכון האמיתי – בצל ירוק תאילנדי שהוא מעין הכלאה בין בצל ירוק-עירית ושום. הוספתי את התבלינים הנדרשים: סוכר – כמובן. כי כמעט ואין מאכל תאי ללא. (במקרה שלי, הוספתי סוכר קוקוס).
רוטב סויה (ללא גלוטן, אצלי במטבח). מלח, אבקת סודה לשתייה לשמירת הצבע העז. שמן (התלבטתי איזה שמן? מה שמן זית?… אז הוספתי שמן שומשום שמתקשר יותר למזרח). מעט אבקת שום – ליצירת טעם כמו שום… ערבבתי היטב  והשהתי לרבע שעה. 

בסיר קטן ועל אש קטנה הכנתי רביכה ממים , קמח אורז (היה לי רק קמח אורז מלא… אין ברירה – זה יצליח) וקמח טפיוקה. מערבבים עד שנוצרת מעין דייסה. אותה מערבבים עם הבצל הירוק וקדימה לכלי אידוי. 

אחרי המתנה קצרה לעיסה שמתמצקת לה בעדינות בכוח האדים, מתקבלת עיסה מוצקה יחסית, אותה ניתן לחתוך לנתחים ולטגן בזהירות על אש קטנה במחבת גדולה.

טוב… אני לא ממש מוצלחת כמו התאילנדים, אבל אפשר להסתפק בטעימה קטנה לתגבור הגעגוע.

ומכיוון, שאת המתכון למדתי מיוטיוב. הנה הקישור לשפית אחת מופלאה ביותר, אשר מלמדת אותנו מתכונים תאילנדים האמיתיים. 

בתאבון…

למתכון סום טאם ג'ה – סלט פפאיה צמחוני, אשר מרגיש נכון עם הירוק המטוגן הזה – לחצו כאן.