על הידיים המתגעגעות לאדמה והפארקים המפתיעים שהחזירו לנו את השקט בלב העיר הגדולה בנגקוק.
שנה גרנו בבנגקוק. דירה שכורה נחמדה במגדל דירות מקסים. החיים בבנגקוק מאוד נוחים ונעימים.
אך משהו אחד היה חסר עבורנו. אנשי הכפר שעברו לדור בעיר הגדולה.ההשתרשות באדמה. בחיים האמיתיים שלנו במושב, הידים שלנו תמיד ממששות אדמה. בבנגקוק, בקומה 23 מול הנהר, זה חסר. וכך יצאנו לפארקים. לחפש קצת ירוק לנשמה:
Chatuchak Park – Queen Sirikit Park – Rot Fai park – פסק זמן מהמולת העיר
כולם מכירים את שוק סוף השבוע צ'אטוצ'אק. האם ידעתם כי ממש ליד שוק סוף השבוע יש קומפלקס של כמה פארקים המתחברים כולם לשטח עצום. הפארק הקרוב ביותר לשוק נקרא: Chatuchak Park. בטח חלפתם דרכו בדרך לשוק סוף השבוע. הפארק המטופח מתחבר לפארק נוסף : Queen Sirikit. אפשר לשוטט בשני הפארקים שעות ארוכות. כניסה בחינם.
Benchakitti Park – פארק מיוחד! איזה עיצוב נפלא! כניסה בחינם. אם יש לכם זמן לביקור רק בפארק אחד – זה הפארק שלא תרצו לוותר עליו.
מקום קסום. רק להלך שם בין ברכות הפרא… כך בדיוק הייתי רותה לעצב את גינתי במושב.
הגן הבוטאני – Rommani Garden
Rommani Garden הוא גן בוטאני עצום. לא ניתן להספיק לראות הכל ביום אחד. כניסה בעלות 10 באט. בגלל היותו רחוק מהמרכז הוא די שומם. אם אין בו אירוע מיוחד. הגעה במונית.
Bang Kacho
Bang Kacho ידוע גם בשם ה"ריאה הירוקה" של בנגקוק, נמצא די רחוק מהמרכז. קבלו הנחיות ממפת גוגל כיצד להגיע.
יש לחצות את הנהר במעבורת (עלות 40 באט לאדם).
מומלץ לשכור זוג אופניים בירידה מהמעבורת (100 באט לזוג אופניים). יש גם אופניים להשכרה בפתח הגן (50 באט) . אבל אז תצטרכו ללכת כברת דרךדי ארוכה ברגל, עד הפארק.
הכניסה למתחם ללא עלות. טיול רכוב חביב ביותר. בסופ"ש עמוס במבקרים. אבל אז כל בתי הקפה באזור פעילים. באמצע השבוע חלקם סגורים. הרכיבה אינה קשה. השטח מישורי.
הפארק משולט בהסברים מענינים על הצמחייה.
בסוף שנה בעיר הנהדרת בנגקוק, חזרנו הביתה לגינתנו הקטנה במדבר.
אוסף ענק של מטוסים ומסוקים של חיל האוויר התאי ושל חילות אוויר זרים. מצאנו שם את מטוס ה"ערבה" שלנו.
יש במקום כמה סימולטרי טיסה, בהם תוכלו להתנסות בטיסה. מדהים שהכל בחינם. אם אתם מטיילים עם ילדים, הם יעופו על המקום. וגם אתם. הכל ללא תשלום!
National Museum of Royal Barges – מוזיאון הסירות המלכותי
כיאות לעיר בה הנהר משמש עורק תחבורה מרכזי יש מוזיאון הסירות המלכותי! מעניין לבקר ב-National Museum of Royal Barges: סירות הדורות, מוזהבות, מרשימות, אשר שימשו וחלקן עדין משמשות את בית המלוכה התאי. כניסה בתשלום 100 באט לאדם.
Terminal 21 Rama 3
את מרכז הקניות טרמינל 21 באשוק, כולם מכירים. מרכז קניות פופלארי שכל אחת מקומותיו מדמה מקום בעולם. כך מטיילים בלונדון, איסטנבול, טוקיו ועוד. אבל רק מעטים מגיעים לטרמינל 21 בראמה 3. כי אינו במרכז ואין תחנת רכבת לידו. אבל אם אתם מטיילים עם ילדים, שווה לטרוח ולהגיע. העיצוב משמח ילדים ומכיוון שהוא רחוק יותר, סביר להניח שלא יהיה שם צפוף כמו בטרמינל 21 באשוק.
מרכז הקניות בנוי ליד הנהר, ואפשר להשקיף משם על אוניות גדולות העוגנות בקרבת מקום.
מוזיאון הקטרים בתחנת הרכבת הואה לאמפאנג – Hua Lamphong railway station
אחד מאיתנו חולם להיות נהג קטר… אז במקום סתם לקטר על המצב, קפצנו למוזיאון הקטרים.
תחנת הרכבת Hua Lamphong railway station מאוד מרשימה. הזמן שם כאילו עצר מלכת. מעבר לביקור בתחנת וינטג'אז, אפשר גם לבקר באולם הקטרים. שם נמצאת תצוגת קטרים ישנים. מצויין לחובבי רכבות ישנות. אפשר לקנות במוזיאון פנקס מיוחד – דרכון להטבעת חותמות.
מוזיאון אומנות מוקה: Moca bangkok
כאשר חם ולח בחוץ, כיף ליהמלט למקומות ממוזגים.אחד מהם יהיה מוזיאון האומנות הנפלא והמיוחד הזה:
מוזיאון מוקה לאמנות, מוזיאון מדהים לשוחרי אמנות. אוספים מגוונים. ילדים עד גיל 13 ומבוגרים מעל גיל 60 נכנסים בחינם. אהבנו.
לשמור לפחות שעתיים למוזיאון זה.
תערוכות מתחלפות ב-Queen Sirikit National Convention Center
במרכז הענק Queen Sirikit הקרוי על שם המלכה האם, נערכות תערוכות מענינות. הכניסה בד"כ בחינם. לעיתים יש להרשם במקום. לעיתים דמי כניסה סימליים. התערוכות מתחלפות מדי זמן. אפשר למצוא פרטים באתר המקום. קל להגיע לשם ברכבת התחתית. יש גישור תת-קרקעי המוביל מתחנת הרכבת למרכז הענק. במקום מסעדות רבות.
תערוכת חיות מחמד במרכז Queen Sirikit National Convention Center
תערוכות מתחלפות ב-River City
דרך חביבה להגיע ל- River City היא דרך הפלגה בנהר. יש לרדת ב- Si Phaya Pier
תערוכות מענינות. למרביתן כניסה חופשית.
שוק שמונצ'ס, עתיקות וגם מקדש וגן ענק: Sombat Gate market ו- Wat Suan Kaew
אוהבים שווקי פשפשים? הרבה פעמים אני מתאכזבת כאשר אני מגיעה לשוק, שהוגדר בגוגל מפס כשוק פשפשים ומגלה שזה זה שוק רוכלים רגיל. הפעם ממש התלהבתי, שוק פשפשים אמיתי וחפצים מגניבים. שוק שאני מצטערת שהוא בבנגקוק ולא בתל-אביב…
קצת רחוק מהמרכז ופחות נגיש בתחבורה ציבורית. מומלץ להגיע במונית.
Wat Suan Kaew הוא מתחם ענק ובו שוק תחילה והרבה פינות רבות וצמוד לו פארק ענק ובו מטעי פרי, אגם ועוד בגישה אקולוגית, כך נראה.
The Gingerbread House – הבית שלכם לקינוחים אותנטים
מבנה עץ ישן מסורתי ובו מוגשות מנות קינוחים מהמטבח התאי. חוויה.
חנויות מדליקות בסימטאות צ'יינה טאון
Road of Cinnamon
חנות Road of Cinnamon באזור צ'ינה טאון. ברחוב המפורסם Song Wat. חנות מלאה שמונצ'ס מדליקים. אין מציאות מבחינת מחירים.
גן עדן לחרוזים בסימטאות צ'יינה טאון
חנות מדבקות – Madam Ping
החנות של Madam Ping עמוסה במדבקות נייר ובד מדליקות. לא תוכלו לצאת מבלי לקנות…
שוק סוף שבוע – אבל בימי השבוע…
שוק סוף השבוע המפורסם – צ'טוצ'אק הופך לשוק צמחים חיים מרהיב בימי השבוע: שלישי ועד חמישי. תוכלו להסתובב ברחובות השוק המרכזיים שהופכים לסוג של משתלה ענקית. צמחים מכל רחבי תאילנד ולחמוד.
דוכן מקצועי לצמחי "בת שבע"!
מבחר טחבים מהמם!
בנגקוק מזמנת לנו הרבה מאוד הפתעות. אשמח מאוד למצוא עוד מקומות מגניבים ולחלוק אותם איתכם.
המשך טיול בבאלי, בו נוסיף לרדת ולטפס למקדשים יפיפים. נמשיך להתפעל משדות אורז. נטבול סוף סוף בבית מרחץ היסטורי ונאכל גדו גדו, כאילו אין מחר…
ארמון המים המרהיב: Tirta Ganga
הכניסה לארמון Tirta Ganga בתשלום 90 אלף באט לאדם (יש הנחה לגיל הזהב!) . + חנייה לרכב. המקום עמוס בתיירים ועם זאת, פשוט נפלא. יש באתר מסעדה ובית קפה. ויש להקות אדירות של דגים ענקיים ומורעבים, המצטלמות מצויין. תשמחו לדעת כי אין הרבה מדרגות שיש לרדת, אל הארמון.
שער השמיים – Gate of Heaven- Lempuyang Temple
שער השמיים – Lempuyang Temple או השער לגן העדן, הוא אתר מאוד מבוקש. אליו יש לטפס במעלה ההר! הנהג הוריד אותנו בתחנת איסוף הטנדרים. ואמר שנפגש בטח עוד כשעתיים… לא שהבנו אז במה מדובר. ההתחלה נראתה תמימה. הנה יש טנדר פיק אפ, המעלה אותנו למעלה.
השאטל למעלה ההר עולה 25 אלף רופיות לאדם. נסיעה קצרה בטנדר ואז… אז מגלים כי הדרך לשער השמיים רצופה בייסורים. ואין הקלה לצדיקים. צריך לעלות את ההר.
יש להפרד מעוד 70 אלף רופי לאדם. (לכרטיס הכניסה מצורף מספר. מעניין לשם מה? חשבנו בקול).
העלייה בסארונג, במעלה ההר, היתה לא קלה. היה חם והרגלים במילא כבר כואבות.
בסוף הגענו לשערי שמים. ושם הובן פשר המספר שהיה צמוד לכרטיס. אם חפצך להצטלם בשער השמיים, עליך להמתין לתורך, על פי המספר שהיה צמוד לכרטיס. מה שלא קרה איתנו. אבל הצפייה במטיילים המצטלמים בו במיטב הפוזות, היתה מבדחת.
שער השמים באמת מרשים וביום בהיר ניבט דרכו הר הגעש שממול.
הרחקנו אל ההרים על מנת ללון ב- Munduk. בדרך עצרנו לסעוד במסעדה משובחת: NOORD Cafe
איזה מלון מהמם!
★★★★★★★★★★
Munduk Moding Plantation Nature Resort
את המלון Munduk Moding Plantation Nature Resortצריך להזמין הרבה זמן מראש כי הוא מאוד מבוקש. אל תהססו! זה מקום מופלא. חדרים מדהימים. נוף משגע. עיצוב מקסים. שירות מעולה ומקצועי. אוכל טעים ומענה לצמחונים. מושלם! מה עוד צריך? אה… גם סדנאות קצרות וטיולים, בתוספת תשלום. הקדשנו יומיים למלון והיינו נשארים בו עד היום, לו יכולנו.
מלון אקולוגי המתחשב בסביבה ומספק תעסוקה לאנשי הכפרים שבסביבתו. המלון נטוע בתוך מטעי קפה.
ובתמונות: תשומת לב לפרטים הקטנים, כפי שאני אוהבת: שרשרת פרחי הידרנג'אה אשר קבלנו בצ'ק אין. וגם קולבים יפיפים מפלסטיק ממוחזר.
מזג האוויר היה מעונן ואפור ואפילו קריר למדי ואיפשר רביצה בג'קוזי המהביל בואכה הרים ועננים. בבריכה, לא טבלנו כלל.
לא הפסקנו להתפעל מהמלון המיוחד הזה. הכל בו מרשים. הלכנו לביקור קצר במפעלי המחזור השונים. (חמדנו את השרפרף מפלסטיק ממחוזר, אבל היה קשה לדמיין אותנו נסחבים עימו עד הארץ). וסיירנו במטעי הקפה המשובח שלהם. ובתמונה: עצי הקפה שלהם גדלים בצילם של עצי הג'ונגל המקומי.
ובתמונה: קליית קפה בנוסח מקומי מסורתי.
ובתמונה: מטעי פרחי הידרנג'אה כחולים לבנים משגעים!
מהמלון, יצאנו השכם בבוקר למרחצאות Banjar Hot Spring. השכם: על מנת להגיע ראשונים לפני כל התיירים. (רצוי לבדוק מראש את שעת הפתיחה המוקדמת ביותר).
Banjar Hot Spring
כניסה: 45 אלף רופי לאדם. את המגבת הבאנו מהמלון. יש תאים קטנים במקום, בהם ניתן להחליף לבגדי ים.
מים ירוקים ויפים!
אל נא תרתעו מהמים הירוקים! אדראבה: למים צבע ירוק משום הרכבם הגעשי, הבריא לעור: גופרית טבעית שרבים יתרונותיה: הקלה על כאבי שרירים ומפרקים. טיפול במחלות עור, ניקוי רעלים וגם שאיפת אדי הגופרית מקלה על הנשימה ומנקה את הליחה. ותוך כדי מפוגגת מתחים.
Ulun Danu Beratan Temple
Ulun Danu Beratan Temple מקדש יפה, עמוס במבקרים. מישורי! (איזה כיף!). מחיר הכניסה 75 אלף רופי לאדם + חניה. אין צורך בסארונג.
קצת קיטש ושיהיה לבריאות:
הדרך הפכה יפה יותר ויותר ורימזה על הבאות:
שדות אורז מדהימים!
★★★★★★★★★★
Jatiluwih
הגענו למקום באמת עוצר נשימה: Jatiluwih – מרחבי שדות האורז נמתכים על כל המרחב. יש שבילי הליכה מסודרים והתענוג מעולה! הכניסה לכפר בתשלום. השבילים מפתים להליכה בין השדות הירוקים. כל כך יפה! כל כך אינסטגראמי ואי אפשר להפסיק להתפעל ולצלם. רק המבול שהגיע, הצליח לנתק אותנו מהשבילים.
אחד מאיתנו הצורף לנגינה מסורתית מול הירוק העצום…
מדושני עונג מכל הירוק המדהים הזה, המשכנו בדרך חזרה לדנפאסר. משם תמריא הטיסה שלנו למחרת לבנגקוק.
באלי היתה מדהימה אלינו! נהננו מכל רגע. הכל באי הזה, מתוק וחמדמד. קצת תיירותי, מעבר למה שאנו רגילים, אבל נסבל. נשאר לנו להגיע שוב ולתור לאט לאט באי המקסים הזה.
פוסט באדיבות דרכון זר, אשר איפשר לי להגיע לאי היפה באלי. שם התאהבתי בשדות אורז זרחניים. ספרתי מקדשים כהים בכל פינה. התאהבתי בטחב ירוק המצוי על כל עמוד ופסל. ירדתי למטה על מנת לטפס חזרה. לבשתי סארונגים בשלל צבעים ועברתי בשערי שמים. וגם למדתי לחבב גדו גדו…
מומלץ לקרוא תחילה את פוסט ההקדמה שלי לבאלי: את הטיול ערכנו בעזרת נהג עם רכב צמוד. ומכיוון שהיינו מוגבלים בזמן, כמעט כל יום החלפנו מלון. ניסינו להספיק כמה שיותר וכמובן שלא הצלחנו לראות את כל מה שיש לאי הזה להציע או מה שתכננו מראש. נשאר לנו טעם של עוד.
Denpasar
הגענו לבאלי, אחרי שנים של כמיהה. טיסה של כחמש שעות מבנגקוק והגענו למדינה אסיתית שונה ממה שהכרנו עד כה התחלנו את המסלול בעיר בה נחתנו: Denpasar. שם חיכה לנו נהג עם רכב, אשר הזמנו מראש.
מלון: Ulu Segara Luxury Suites & Villas
מלון Ulu Segara Luxury Suites & Villas התגלה כמלון נטוע על נוף יפיפה של ים. החדר היה מטורף. גדול, נוח מאוד. עיצוב מעט שמרני. מרפסת ענקית צופה לים. שרות נפלא ביותר. לו היה לנו יותר זמן, היינו מתמהמהים במלון הזה בשמחה ובנוחות.
Uluwatu Temple – על קופים וקצף גלים
אחרי התארגנות קצרה במלון, החלטנו לנצל את המשך היום ויצאנו לטייל: Uluwatu Temple שהוא מקדש על מצוק תלול ממנו נשקפים מראות מהממים של גלים אכזריים מתנפצים. מרבד קצף לבן מסעיר. אין ספק כי באלי היא גן עדן לגולשים.
כרטיס כניסה למקדש Uluwatu Temple עלה 50 אלף רופיות לאדם + תשלום לחנייה. כאן התוודענו בפעם הראשונה לצורך לעטות סארונג מעל הבגדים. בדי סארונג צבעוניים, מחולקים ללא עלות בכניסה לכל מקדש בבאלי. דווקא נחמד לראות את כל המבקרים לבושים בדים צבעוניים… בהחלט מוסיף לאווירה. ומוסיף גם לחום שסביב. ההליכה במקום מלווה בקופים טרחניים, מטרידים. המנסים ובהצלחה מרובה, לחטוף טלפונים, כובעים וכל מה שתחזיקו בידכם. השמרו נא.
משם נסענו ל-Garuda Wisnu Kencana (GWK) Cultural Park: איזה מקום מטורף ולא מהעולם הזה!
Garuda Wisnu Kencana (GWK) Cultural Park
הכניסה ל-Garuda Wisnu Kencana (GWK) Cultural Park עולה 150 אלף רופי לאדם. על סכום זה רצוי להוסיף גם כרטיס הסעה / הקפצה בעלות של 40 אלף לאדם, שמאוד כדאי לקחת, בתנאי החום השוררים במקום. בנוסף יש לשלם על החנייה.
כניסה מאוד מרשימה, היות וכל האתר בנוי בתוך מחצבה ישנה. קירות אנכיים המשווים נופך בדיוני למקום.
הפארק היה עמוס מבקרים. בעיקר הרבה תלמידים ומוריהם. המקום כולו היה מלא באנרגיות נהדרות ושמחת חיים.
ואז מגיעים לפסל הגארודה עצמו: Wow!
הגארודה – הציפור המיתולוגית המשמשת " כלי רכב" לאל המיתולוגי וישנו. קנה המידה של הפסל מטורף! כאילו הפסל באמת בשמיים. בגובה של 121 מטרים! מי יצר את הפסל הזה ואיך? אני תוהה. כמה משאבים הושקעו ביצירתו. (הסתבר לי, כי 28 שנים…)
אחרי מליון צילומי הפסל, מכל זווית אפשרית (חסכתי לכם :), ירדנו לטייל בפארק עצמו. שהוא כאמור נמצא בין קירות זקופים של מחצבה ישנה. הנוף הסוריאליסטי והפסל הענק מלווים אותנו לכל מקום.
יום גדוש ומרשים. יום ראשון שלנו בבאלי, הסתיים במס'ג מדהים של אבנים חמות ב-The Calma ומשם נשאר לנו רק לחזור לחדר הענק והמפנק ואולי גם ארוחת ערב קלילה במלון. (גדו גדו).
ביום השני התחלנו להפנים, כי באלי תהייה מאוד כואבת אלינו ומיד התחלנו לנחם את שרירי הרגליים שלנו. כל מקדשדורש הליכה מרובה שרובה אינה מישורית. יורדים ומטפסים את כל הדרך חזרה. שני מקדשים כאלו ביום, והשרירים צועקים. תוסיפו לזה גם את החום והלחות והסארונג שעוטף את הגוף…חגיגה.
עוד דבר ש"גילינו": כל נסיעה אורכת זמן רב בגלל הפקקים התמידיים ולא בגלל המרחק. כל האי הוא פקק תנועה אחד גדול. האי מיושב בצפיפות. הכבישים עוברים דרך הערים הקטנות. הרחובות צרים והתחבורה מרובה. אין חנייה כמעט בתוך הערים עצמן וטוב שיש נהג עם אורך רוח וחזון.
Goa Gajah Temple
מקדש גואה גאג'ה (Goa Gajah Temple), הידוע גם בשם מערת הפיל. ומדוע פיל? יתכן משום הנהר הסמוך "לְוָוה גאג'ה" (Lwa Gajah – נהר הפיל) המוזכר בכתבים עתיקים. או אולי משום ראש האל ההינדי גאנשה, אשר פסלו נמצא בתוך המערה.
רעננים בתחילת היום, לא הסתפקנו בלראות את המקדש מלמעלה ירדנו בהתלהבות יתרה למטה.
העץ:
העץ הענק הוא מסוג קאפוק (Kapok Tree / Ceiba pentandra והוא בהחלט מרשים. עתיק בן 326 שנים. עטוי בד משבצות שחור לבן- המסמל את קדושתו.
קצת מידע מידידי ג'ימיני:
העץ, כמו גם המערה ובכלל כל הפריטים הקדושים בבאלי, עטופים בבד משבצות שחור לבן. בד המשבצות בשחור ולבן, המכונה בבאלי (Saput Poleng), הוא סמל מרכזי ובעל משמעות עמוקה בדת ההינדו-באלינזית. הבד מסמל: איזון ודואליות (Rwa Bhineda): העיקרון הפילוסופי הבסיסי ביותר של הבד הוא ייצוג של שני כוחות מנוגדים אך משלימים ביקום. השחור מסמל רוע, חושך או הרס, בעוד הלבן מסמל טוב, אור או יצירה. הארה: הבאלינזים מאמינים שהחיים הם איזון עדין בין כוחות אלה, ורק מי שמצליח לחיות בהרמוניה בין שני הקטבים הללו יכול להגיע להארה רוחנית. כוחות הטבע והיקום: הבד מייצג את היין-יאנג של התרבות המזרחית, את הצורך בקיום שני הכוחות כדי לשמור על סדר עולמי. כבוד והגנה: עטיפת עצים עתיקים (כמו עץ הקאפוק בגואה גאג'ה), פסלים, מקדשים ואפילו אבנים בבד זה, מסמלת שהמקום או האובייקט נחשב לקדוש, מבורך, ושוכנות בו רוחות או אלים. הבד משמש כמעין "מדים" לכוחות השומרים על המקום. אזהרה קדושה: לעיתים, ראיית בד ה"סאפוט פולנג" משמשת כתזכורת למקומיים ולמבקרים כאחד, להתנהג בכבוד, להיזהר, ולזכור את קדושת המקום עליו הם דורכים. הבד אינו רק קישוט, אלא תזכורת יומיומית לתפיסת העולם הבאלינזית לפיה יש לקבל את שני צידי החיים, הטוב והרע כאחד, ולמצוא ביניהם איזון..
המערה:
המאפיין הבולט ביותר של האתר כולו הוא הכניסה למערה, המגולפת באבן ומעוצבת כפנים ענקיות ומאיימות. מאמינים שפנים אלו נועדו להרחיק רוחות רעות. יש הטוענים שהדמות המגולפת היא האל ההינדי בהומה (Bhoma), אל האדמה.
הבריכה:
מחוץ למערה, בחצר המקדש, נמצאת בריכת רחצה מלבנית עתיקה שהתגלתה חלקית ב-1954. משפת הבריכה יוצאות שש (במקור שבע, אחת נהרסה ברעידת אדמה) דמויות נשיות מגולפות המחזיקות כלי מים, המסמלות את שבעת הנהרות הקדושים של הודו. (כאן לא טבלנו במים).
יורדים עוד קצת, לא התעייפנו מספיק.
הכניסה לאתר בתשלום 50 אלף רופי לאדם. יש לעטות סארונג. חנייה בתשלום נפרד.
כל היופי הזה כהקדמה לאחד המקדשים העתיקים ביותר באזור באלי. אגדה מקומית מספרת כי האדונים המיתולוגיים Kebo Iwa גילפו את כל המקדשים הללו בלילה אחד בעזרת ציפורניהם הענקיות.
הדרך בחזרה למעלה היתה מפרכת… החום, הלחות והסארונג שהכביד. כמעט ונשארנו למטה עד היום…
מחיר הכניסה לאדם: 75 אלף רופי לאדם. יש לשלם על החנייה. בתחילת הירידה תמצאו חנויות ומקומות לשבת ולהתרענן בשתייה. למטה, אין. הסארונג ניתן בהשאלה בכניסה למקדש.
"המקדש הבא, מוכרח להיות במפלס אחד שלא מחייב ירידה וטיפוס", לחשנו באפיסת כוחות לנהג הנחמד שלנו. שהבטיח שיהיה בסדר.
Pura Tirta Empul
הבטיח וקיים. מקדש Pura Tirta Empul היה סוף סוף מקום שעשה חסד לשרירי הרגליים הכואבים שלנו. כרטיס כניסה עלה 75 אלף בתוספת לחנייה. המקום היה עמוס. כנראה להרבה תיירים היום, נמאס לטפס.
הפסלים, האבנים, העצים, היו עטורים בבד קדוש שהוסיף עניין וכתמי צבע.
אפשר לטבול ולהתרענן בבריכה. מרשים.
Sacred Monkey Forest Sanctuary
Sacred Monkey Forest Sanctuary אתר ירוק ויפה ובו הקופים הם עיקר האטרקצייה. הפעם, אינם קופים מהסוג התוקפני. יש פינות האכלה רבות ואפשר להצטלם עם הקופים. כניסה תעלה 100 אלף רופי לאדם + תשלום בנפרד לחניה.
מי יתנני טחב…
אהבה ממבט ראשון: אני והטחב הירוק הצומח על הפסלים. ואני יכולה רק לחלום: כי מה לטחב ולאקלים המדבר בערבה שלי.
והקופים:
נפרדתי בצער מהטחב הירוק לטובת הגעה לבית המלון. הלינה הלילה תהיה באזור העיר Ubud
מלון מקסים Arya Akanata בכפר פסטורלי:
מלון באווירה הוא מלון Arya Akanata. המלון היפה נמצא בתוך כפר ציורי שנראה שהוסב למטרות תיירות. זה לא פוגע ביופי ובאותנטיות של המקום. נקודת איסוף לכפר בכביש משובש. מנגד שדות מוצפים ולהקות ברווזים. פסטורלי משהו. אני מניחה שאחרית הברווזים לא תהיה פסטרולית. אבל לעת עתה, זה מצטלם מצויין ובהחלט מכניס לאווירה אחרת. רגועה.
המלון במרחק מהעיר אובוד. יש להביא זאת בחשבון. הגישה למלון אינה פשוטה ונגזר מזה, שבלילה, נשארים במלון וגם אוכלים במסעדת המלון. (הנהג שוחרר לביתו ויחזור בבוקר).
יפה כאן!
הכניסה למלון דרך "שער שמיים" צנוע. מיד חמדתי ויעצתי בעדינות לזה שאיתי, להתחיל לתכנן את "שער השמיים" הפרטי שלנו במושב.
וכך נראת המרפסת בחדר שלנו: ציורי קיר מרשימים.
כל בית צריך מקדש
מסתבר כי בבאלי, כל בית צריך מקדש… כל משפחה מקימה בחצר ביתה מקדש קטן. כל זוג שנישא, נהוג שיוסיף מקדש קטן לחצר המשפחה. וכך עם השנים, החצר המשפחתית הולכת ונעשת עמוסה בחינניות במקדשים. מראה מופלא למדי.
Tri Hita Karana
עוד למדנו כי גובה הבתים בבאלי, נשמר עד גובה 15 מטרים. גובה עץ הקוקוס: כלל זה נשמר בקפדנות והוא מסמל את הכבוד לאלים, שהשמיים הם מרחבם. ואין להפריעם. וכך יוצאים נשכרים, האלים והנוף היפה של באלי נשמר ללא הפרעה.
וכדי לראות כפר המשמר את כל הנאמר למעלה, יצאנו לכפר התיירותי המהמם: Penglipuran Village: טיול בו חזרנו בסופו לאותו המלון הנחמד בכפר האורז.
Penglipuran Village
כפר Penglipuran Village הבנוי כמובן בשיפוע, כל בתיו עמוסים במקדשים משפחתיים וחזיתות יפיפיות. תענוג. הכניסה בתשלום: 50 אלף רופיות לאדם. אין צורך לעטות סארונג הפעם.
המקום הומה מבקרים. וכולם נהנים מיופי הכפר. אפשר להיכנס לחצרות הבתים. שם מחכות חנויות מזכרות.
מבט מלמעלה אל מורד הכפר:
אחרי המקדש הזה, אפשר להוסיף ולעלות ליער במבוקים מרהיב. לבית קפה החבוי בפינה אפלה ביער.
תוך כדי הליכה ביער הבמבוקים, אני נזכרת כיצד סבלנו מעודף תיירים ביער הבמבוק המפורסם של קיוטו יפן. כאן, לשמחתי, היער נטוש ואפל.
ושם בקרירות היער, בעיצוב מהמם של בית קפה עשוי במבוקים, הוגש קפה באלינזי שחור גרגרי קר. לא משהו, לדברי מי שהזמין ושתה, שנשאר נאמן לקפה הקר של נספרסו. אני דווקא נהנתי מתה חזק וצונן.
ואז יורדים בחזרה במורד הכפר היפה הזה עד למגרש החניה. איזה יופי של טיול!
Proyek pak Kadek מסעדה מגניבה מול נוף משובח
לאכול צהרים צריך? אם כבר, אז מול נוף של הר געש: Mt Batur
מסעדה חדשה יפיפיה ומעוצבת. תפריט טעים במיוחד. יש אופציות צמחונית… והנוף.
בדרך חזרה לעיר אובוד, אנחנו עוברים אזור סופר תיירותי של טרסות אורז. מציצים ובורחים. עמוס מדי. לעוס מדי. אם כי יפה. אבל הפעם רק מרחוק. הנהג שלנו קצת מתפלא.
Ubud
העיר Ubud עצמה מאוד מרשימה. לכל בית מקדש… וזה פשוט יפה! מרכז ובו שווקים לכל השטויות שתיירים אוהבים לקנות, מסעדות ובתי קפה מגניבים. אני מדמיינת כי יהיה ממש נחמד לשכור איזה בית קטן עם מקדש בעיר או בקרבתה ולתור לאט לאט את כל מקדשי העיר.
טיול קצר באי היפה באלי, אשר השאיר לנו טעם של עוד: מה צריך לדעת לפני:
נכון למועד כתיבת פוסט זה, ניתן להיכנס לבאלי רק אם אתם בעלי דרכון זר, שאינו ישראלי.
איך מגיעים?
מגיעים לאי בטיסה: מיעד קרוב כמו בנגקוק תאילנד, או אולי יעד רחוק כמו אבו-דאבי, דובאי ואז זו היא טיסת קונקשן מישראל. טיסה מבנגקוק אורכת כארבע וחצי שעות והמחיר משתנה בהתאם לחברת הטיסה ולמועד. וכמו תמיד, ככל שמזמינים מוקדם יותר, כך מחיר הטיסה זול יותר. אנחנו הגענו בטיסת Air Asia.
מסמכים נדרשים וביקורת דרכונים
רק בעלי אזרחות זרה, שאינה ישראלית, יכולים להיכנס לבאלי.
יש צורך למלא טפסי ויזה ולשלם עבורם. לצורך מילוי הטפסים יש להכין תמונת פספורט (של הדרכון הזר) ברורה לפי התנאים המפורטים באתר הויזה וגם תצלום באיכות גבוהה של הדף הראשי בדרכון של הנוסע. תשלום הויזה היה 35 דולר לאדם. המנעו מליפול בפח של חברות שונות. יש למלא את הטופס רק באתר הרשמי של אינדונזיה. בנוסף, שלושה ימים לפני הטיסה, יש למלא כרטיס הגעה. תתבקשו למלא בטופס שם של מלון בו תתארחו בבאלי.
תהליך הכניסה לבאלי זריז. אם מלאתם את הדרישות והנפקתם ויזה מראש. בידוק ומעבר הגבול דרך מכונות בהן תציגו את הברקודים שקבלתם.
כסף:
אנחנו הגענו עם דולרים. יש חלפני כסף בכל מקום בערים. וגם ניתן להחליף לעיתים בבית המלון. השער משתנה ממקום למקום. אפשר לשלם באשראי וגם באפל-פאי בהרבה מקומות. המחירים הם ברופי אינדונזי ביחידות של מליוני ואלפי רופי… מעט מגושם ומבלבל.
מלונות
מחירי המלונות מעט יקרים הבשוואה לתאילנד. תאכלס, זה אי מאוד מאוד תיירותי בכל עונות השנה. כדאי להשוות מחירים באתרים השונים. מצאתי כי לעיתים, המחיר באתר המלון טוב יותר מהמחיר באתרים כמו Agoda ודומיו. יש גם מלונות מאוד מבוקשים, שצריך להזמין הרבה זמן מראש. המלונות שהזמנו היו טובים ומפנקים. נתקלנו בבעיה רק במלון אחד, היקר והיוקרתי מכל המלונות שהזמנו… וכמובן שלא אמליץ עליו.
מסעדות ואוכל צמחוני
מחיר ארוחה במסעדות רגילות, אינו יקר במיוחד. במסעדות מיוחדות ובבתי מלון יוקרתיים, המחיר כמובן יקר יותר. ניתן למצוא אוכל צמחוני – טבעוני כמו סלטים, פסטות ופיצות. וגם מנת הדגל המקומית העשויה טמפה ונקראת בד"כ "גאדו גאדו". מומלץ ליידע את הקבלה במלון, בעת הצ'ק אין, על ארוחת בוקר טבעונית, צמחונית. שלא יופתעו בבוקר. בגדול, האוכל טעים ויש היצע גדול, בכל מקום של אוכל מערבי.
התניידות
הזמנו מראש נהג ורכב שיסיע אותנו בכל ימי הטיול בבאלי. החלטה נבונה, בשל הפקקים המרובים באי. פקקים שהיו מוציאים לנהג שביננו, את המיץ והחשק. הבחירה בנהג, היתה מהמלצות שמצאנו באתרים השונים.
מסלול
באלי הוא אי קטן יחסית. אפשר להגיע ממקום למקום די בקלות. נוח לתכנן מסלול מעגלי, שיתחיל בדנפסאר (שדה התעופה) וייסתיים בו. קחו בחשבון, כי למרות שהמרחק הגיאוגרפי אינו ארוך, הנסיעות מתארכות מאוד בשל הפקקים האדירים, שאי אפשר להמלט מהם. למעשה, כל האי מיושב ופקוק. אלא אם כן, אתם שוכרים אופנוע ונוסעים בדרכים צדדיות. אבל אז, כדאי שתהיו מיומנים ברכיבה על אופנוע. כי הרבה פעמים, הדרכים אינן קלות לנסיעה.
ניסנו להגיע לכמה שיותר מקומות בפרק הזמן הקצר שעמד לרשותנו. הטיול ארך רק ששה ימים. ברור שיש מקום לחזור לבאלי לטיול רגוע יותר, למשך זמן ארוך יותר.
קניות
יש הרבה מזכרות מעץ ומתכות. בדים יפים בצביעה ידנית. כלי במבוק מסורתיים. מסכות פולחניות מפחידות, אריגים בטוויה מקומית. תבלינים טריים כמו מוסקט, מקלות וניל, קליפות קינמון. תערובת תבלינים לבישול. סוגי תה טעימים וגם קפה מקומי משובח. הכל יחסית במחירים ממש נוחים.
סיכום
באלי אי תיירותי מאוד לאורך שנים רבות. מרבית התיירים מגיעים מאוסטרליה השכנה. אל תצפו להיות באיזה מקום לבד… זה לא יקרה. בנוסף לתיירות המערבית, יש הרבה מאוד תיירות פנים משאר איי אינדונזיה. זרמנו עם כל הקטע התיירותי, פרט למקום אחד, בו הרגשנו כבר שזה מוגזם.
הכל מתומחר. אין שום מקום בו הכניסה היא חופשית ללא עלות. מחירי הכניסה לאתרים השונים יכולים לנוע מ-80 אלף לאדם ועד 250 אלף לאדם.
אנשי באלי הם הינדים ומאוד נחמדים וגם אוהבי ישראל. למרות שבינתיים אין הכרזה רשמית באינדונזיה, על יחסים עם ישראל. לא היינו צריכים להסתיר את זהותנו הישראלית, אבל גם לא נפנפנו בה.
המלונות טובים ונוחים בד"כ. התרשמנו מאוד מרמת האנגלית של נותני השירותים וממקצועיותם.
למרות שזה אי, בטיול הנוכחי, כלל לא הגענו לרחוץ בים…
לא נאלצתי להיות צמחונית רעבה בבאלי… תמיד נמצא לי אוכל.
יש דאגה לשמירת הסביבה וזה הרבה פעמים בא לידי ביטוי במלונות, שמנסים להיות מתחשבים בסביבה וגם דואגים להעסקת המקומיים שבקרבת המלון. אהבנו.
קחו בחשבון הליכה מרובה והרבה מדרגות לרדת ולעלות. לא נוח למי שמתקשה בהליכה. כמעט כל אתר נחשב, נמצא בפסגת הר, או למטה, מתחת להר… בכניסה לאתרים שהם מקדשים, תתבקשו לעטות אריג סארונג. לא לזלזל! אין צורך לקנות מראש, בדוכנים המובילים למקדש, כי תקבלו אחד בחינם בכניסה. כדאי להביא עמכם, מאורר נייד ומגבת, על מנת להתמודד עם הלחות הגבוהה.
בחודש ינואר פורחים עצי הדובדבן היפני (סאקורה) בתאילנד
הרבה טיילנו באזור צפון תאילנד, אך עד כה, לא שמנו לב כי בחודש ינואר שהוא החודש הקר ביותר בתאילנד, פורחים בצפון עצי דובדבן. ממש כמו ביפן. אז הנה, הצטרפנו גם אנחנו לחגיגה ורודה ומרהיבה באזור צ'אנג מאי. איזה כיף היה לנו.
איך מגיעים ולאן?
לצ'אנג מאי ניתן להגיע בטיסת פנים באחת מחברות התעופה הרבות הטסות לשם. שימו לב שטיסות זולות יותר, תצאנה מנמל התעופה דון מואנג. הטיסות היקרות יותר, תצאנה משדה התעופה הבינלאומי – סוברנבהומי.
יש אפשרות להגיע באוטובוס. ברכבת. במיני-ואן. יש לבדוק באתרים הרלבנטים. הנסיעה ארוכה. אפשר גם לשכור רכב ולנהוג עצמאית, עם עצירות בדרך, עד צ'אנג מאי.
בכל מקרה, לאזור הפריחה, צריך לשכור רכב ולנהוג עצמאית, או לחפש באזור צ'אנג מאי חברת טיולים שתיקח אתכם ליעד או מונית.
עקבתי אחרי פרסומים ברשתות לגבי מיקום העצים ופריחתם. יש כמה אתרים מובילים. בחרתי מתוכם להגיע לתחנת מחקר חקלאית Chiang Mai Royal Agricultural Research Center.
הנסיעה מאזור העיר צ'אנג מאי היא כשעתיים יפות ביותר. דרכים הרריות. נוף משגע. טרסות פרחים ותותים…
הנהיגה בדרך הררית ומצריכה תשומת לב. נהגו בזהירות.
הכניסה לתחנת המחקר – שזה בעצם פארק ענק, היא חופשית ללא עלות. יש לשלם רק בעבור חניית הרכב. (30 באט. במגרש חניה מסודר עם סדרנים). ליד בכניסה היה שוק מקסים של תוצרת חקלאית של שבטי ההרים. אפשר להצטייד שם באוכל ושתייה ולצאת לטייל.
הפארק פתוח כל יום עד השעה חמש אחר-הצהרים. אבל תמיד מומלץ לבדוק לפני בגוגל.
שימו לב: התחנה בנויה על מורדות ההר וההליכה כרוכה במאמץ פיזי לרדת ולעלות במורדות!
{שמנו לב בעת הנסיעה חזרה, כי באזור הזה, נמצאות נקודות רבות ובהן מקבצי עצי דובדבן. אמנם מקבצים לא בסדר גודל של פארק ענק, אבל מאוד מרשימים ואינם מחייבים הליכה מאומצת. אז אולי כדאי בעצם להגיע אליהם במקום לפארק עצמו).
מתי להגיע?
אנחנו הגענו ממש בסוף ינואר לקראת סיום הפריחה. מאמינה שתחילת אמצע ינואר – הפריחה אפילו יותר מרשימה. כדאי לעקוב אחרי דיווחי פריחה ברשתות החברתיות.
הגענו לצ'אנג ראי בטיסה קצרה מבנגקוק, בחודש ספטמבר, בשיא עונת המונסונים שאיננה העונה המומלצת. צ'אנג ראי היתה ריקה מתיירים. אתרי התיירות, המלונות והמסעדות נטושים. מזג האוויר היה מעולה. עניין של מזל. טיול קצר עם חברה טובה, שלושה ימים נחמדים ביותר בהם ניסינו להיות בכמה שיותר אתרים. התניידנו בעזרת רכב שכור, ששכרנו מראש ואספנו בשדה התעופה של צ'אנג ראי, התחברנו עם מקומיים ונהנו עד מאוד.
Riva Vista מלון תענוג
במחיר ממש מצוין, קבלנו מלון מעולה! חדרים גדולים בעיצוב מודרני מדליק. אמבטיה שקועה מול נוף הנהר. שקט ושלווה. שירות מעולה. ארוחת בוקר טובה. תענוג.
המקדש הלבן מרשים ביותר, אפילו אחרי כמה פעמים בהם בקרנו בו.
הכניסה בתשלום: 100 באט לאדם + 50 באט למערה המקדש נסגר בשעות אחר-הצהרים. כדאי לבדוק מראש… יש חניה באזור שמול המקדש.
אחרי המקדש הלבן המפורסם ביותר, הגענו למקדש הכחול היפיפה:
Wat Rong Seur Ten
הכניסה חופשית. המקדש פתוח כל הזמן.
Baan Dam Museum – הבית השחור
Baan Dam Museum הוא לא בית אחד, אלא מתחם די גדול ובו מבנים רבים. הבתים מאוכלסים ביצירות של האומן Thawan Duchanee. מרבית היצירות מבוססות על שרידי בעלי חיים, כמו תנינים… מה שקצת היה לי, כצמחונית, קשה לעיכול. הכניסה בתשלום: 80 באט לאדם. חנייה במקום.
Long Neck Karen Village
התלבטתי האם ללכת לבקר במתחם שבטי ההרים: Long Neck Karen Village. קצת מביך כי הרי זה בעצם כמו סוג של גן חיות אנושי. אבל בסוף הכריעה המחשבה, כי נוכל לעזור לבני השבטים, בעזרת תשלום דמי הכניסה: 300 באט לאדם וגם נרכוש מהם חפצים. בעונה בה טיילנו, העדר התיירים בולט לעין. היינו היחידים בכל המתחם הענק. נדרשת הליכה בחום היום, כולל מעט עליות וירידות. ארוכות הצוואר היו נחמדות ויפות ואפילו תקשרו באנגלית טובה.
יש בצ'אנג ראי מסעדות רבות. אולם אחת מהן, מרוחקת מעט מהמרכז, מה שמחייב רכב צמוד. מסעדה אחת שבתה את ליבנו:
Green Farm House Restaurant
Green Farm House Restaurant התגלתה כמסעדה חמודה בהחלט. תפריט עשיר שיכול להיות מותאם לכל סוג של דיאטה וגם לצמחונים וטבעונים. האוכל היה טעים ביותר ולווה בהסברים מפי בחורה מקסימה מבעלי המקום ששמה: Gan. גן תקשרה איתנו בשמחה באנגלית מעולה וערכה לנו סיור קצר בערוגות החווה. נהננו עד מאוד לפטפט עימה. עוד נחזור.
את הרכב שכרנו בשדה התעופה דון מואנג ומשם יצאנו לדרך. כארבע וחצי שעות נהיגה. (קטן עלינו, כאנשי הערבה).
בדרך עוצרים ב- Wat Tham Khao Prang
פסל מרשים מאוד של בודהה לבן נמצא במקדש Wat Tham Khao Prang. ההר עליו הוקם המקדש, שנקרא בעבר "קאו לום פאנג" (Khao Lom Fang), שימש בעבר כנקודת ציון לנוסעים בין ערי הממלכה העתיקות סי ת'פ (Si Thep) ולופּבּוּרִי. אנחנו נכנסנו לבקר את הפסל הענק ,אשר כמו קרץ לנו מרחוק.
מלון Blossom Phetchabun
Blossom Hotel מלון בן שלושה כוכבים אמנם, אבל חמוד. מיקום מעולה. ממש במרכז אירועי הפסטיבל. הכל במרחק הליכה קצר מהמלון. חדרים נוחים. (אחלה מיטה, מצעים, כריות ומזגן). שירות מעולה! (תודות למיס פראוד המקסימה, שנתנה לנו שירות אישי מדהים).
הפסטיבל: תהלוכה בערב בראשון: Budhha image Procession
תחילה הלכנו לשבת בבמות הישיבה שהוקמו לצורך הפסטיבל, לצד הרחובות הראשיים. ואחר כך, חזרנו לאזור המלון ומשם המשכנו לראות את הצועדים. היה מהמם. נמשך יותר משלוש שעות, לתוך הלילה. התהלוכה ייצגה מחוזות, בתי ספר, אתרים היסטורים וארכיאולוגים ופולקלור מקומי. היה מרשים ביותר!
היו אנרגיות מחשמלות באוויר. אהבתי שנתנו ביטוי גם לדור הצעיר וגחמותיו.
הפסטיבל: היום השני: לרחוץ את פסל הבודהה – "diving while holding the Buddha’s image"
הבוקר מתחיל ליד הנהר. לצד מקדש Wat Bot Chanaman. הבמות עמוסות בקהל, כבר שעה קודם לפחות. כולם אוחזים בחוטים לבנים שנשזרו לרשת, לצד הנהר. כולנו עוצרים נשימה לקראת הגעת הסירות טקסיות. (אחזור לחוטים הלבנים בסוף…)
הפסטיבל מתבסס על אגדה מקומית עתיקה: לפני שנים רבות, פסל בודהה יקר ערך, המכונה פְּרָה פּוּטְתַא מַהַא תַ'אמַאראצַ'ה (Phra Phuttha Maha Thammaracha), נעלם מבית המקדש שלו. לאחר חיפושים ממושכים, הוא נמצא כשהוא צף במורד נהר פָּאסַאק (Pasak River). לאחר שהמקומיים החזירו את הפסל למקומו, הוא נעלם שוב ושוב, ונמצא שוב ושוב צף במורד הנהר. בסופו של דבר, מלך האזור החליט להטביל את הפסל בנהר במהלך טקס מיוחד. מאז, הפסל הפסיק להיעלם. מאז אותו אירוע, נהוג לקיים טקס שנתי שבו מושל המחוז מטביל את פסל הבודהה בנהר, מתוך אמונה שהטקס מביא שגשוג, גשם בזמנו, שפע ביבולים ושלום לאזור כולו.
פשוטו כמשמעותו: סירות מגיעות לנהר. נזירים ומכובדים, נכנסים למי הנהר עם פסל הבודהה המוזהב בידם. טובלים ורוחצים בנהר את הפסל.
והנה ה"משט" מתקרב ומגיע: תחילה מכובדים בסירות ואחריהן, הסירה הטקסית ובה פסל הבודהה המוזהב.
התזמורת מנגנת. יש קריין ברקע המסביר לקהל המשולהב את פרטי הטקס. פרחי טגטס כתומים, אהובים בשל צבעם הקדוש, נזרקים למי הנהר החומים מסחף. הכל כל כך צבעוני ואותנטי.
והנה מתקרבת גם סירת הטקס. ונזירים יורדים ממנה אל המים. המים בנקודה זו, מספיק רדודים והם עומדים בבטחה. מתפללים לכיוון ארבע רוחות השמים. כולם סביבנו נראים מרוצים. ברכות…
מזג האוויר חמים ובטח נעים במים. אבל אחרי דקות ארוכות ורטובות חוזרים הפסל, המכובדים והנזירים לסירה ומפליגים הלאה. אבל הטקס עדין לא הסתיים. המכובדים בסירות הצמודות לגדת הנהר, מתחיל "מטווח מנחות" אל עבר הקהל. וזה הופך את השימשיות ומנסה לתפוס בהן את המתנות המושלכות אליו. תמים, מצחיק וחמוד.
"נוחתות" עלינו, בננות קטנטנות, ממתקים. קינוחי אורז בעלי בננה… כולם חולקים עם כולם ויוצאים בשלל גדול. ואז מתחילים לפרק את רשת החוטים וכל אחד מתכבד בפיסה מהחוטים הנקראים: Sai Jin.
חזרנו עיפים, מזיעים ועם "פיסת מזל" משלנו לשנ"צ במלון. על מנת לנוח לקראת המשך אירועי הפסטיבל בערב.
בכל ימי הפסטיבל, מתקיים שוק לילה מפואר. שוק הומה מדוכני אוכל, בגדים ושטויות.
באותו השוק, מתקיימת ההופעה המדהימה: The Legend of Um PHRA Dam Nam. מופע ארוך, מופלא. מלא אפקטים מגניבים ובסיומו סערת זיקוקים.
תחילה, מה שנדמה היה לנו, הופעות בתי ספר מקומיים. תזמורות של נגנים מתוקים ונערות יפות מחוללות.
הוידאו ארט של המופע משגע…
ואז הופתענו מהאקטואליה, כפי הנראה, העימות עם קמבודיה: עצב. המלחמה רודפת אותנו.
ועברנו לסיפור עצמו: The Legend of Um PHRA Dam Nam
"היו היה":
גם בימי קדם, הכל התנהל סביב מלחמות ופוליטיקה.
אפילו סוסי מלחמה:
והסוף השמח בסוף ושיחזור רחצת הפסל בנהר:
מטיילים בסביבה הקרובה:
Amazing Dinosaur
במחיר של 120 באט לאדם, נכנסנו לפארק משוגע המכיל מוטיבים מדליקים שכל ילד אוהב וגם אני… מצרים העתיקה, דינוזאורים, כרישים מפחידים, מקדשים יפנים… שודדי הקאריביים והכל מגניב ומושקע!
מסתובבים בפארק. משתאים. סביבנו שואגים וזזים דינוזאורים מפחידים בואריציות שונות.
מערה חשוכה ובה הכל זוהר בצבעים פסיכודולים:
Phetchabun Buddhist Park
פסל בודהה ענק ולא שיגרתי, הצופה אל אגם ופארק יפה. כניסה חופשית.
Wat Lam Samang
עצירה בצד הדרך לראות פסל בודהה ענק ומרשים ב- Wat Lam Samang והנוף סביב:
Hydragena Cafe Khao Kho
Hydragena Cafe Khao Kho – בית קפה על רקע נוף מהמם מכל הכיוונים. הידריגניות לא היו בעונה בה היינו. אלא פרחי בשמת, שהבהירו לי כי מזג האוויר השורר באזור, נוח וקריר יחסית לתאילנד. כניסה בתשלום: 60 באט לאדם. (20 באט יקוזזו ממחיר הקפה). יש במקום מגלשת ענק לצעירים, בתשלום נוסף. הקפה היה טעים. תה הורדים היה מהמם וגם העוגה היתה טעימה.
Phukaew Peak Cafe
כניסה בתשלום 40 באט לאדם (קיזוז 20 באט בבית הקפה למעלה). העליה לנקודת התצפית בטנדר פיקאפ. הנוף משובח. משובץ בנקודות לאינסטוש, בלתי בטיחויות בעליל. אווירה יפנית בתאילנד.
והנה אני אמיצה דיי כדי להצטלם על רקע הנוף היפה:
ו"שולחן ענקים" שאני חומדת לגינתי. יחד עם הנוף כמובן.
אטרקציה נוספת בפסטיבל היתה מרוצי סירות ארוכות, רבות משתתפים. אבל לא נשארנו לצפות, אלא התחלנו להתגלגל בחזרה, בדרך הארוכה לבנגקוק.
טיול בחזרה לבנגקוק:
תחילה עצרנו לקפה קצר, בנקודה יפה:
Zsip Cafe
נוף יפה של שדות אורז נשקף מחלונות בית הקפה הקטנטן. קפה משובח ואפילו קרואסון טרי וטעים באמת. שם גם פגשנו לראשונה בתיירים מערביים. מסתבר שיש שם איזה מחנה לימוד תאי בוקסינג בסביבה. (ד"ש לכפר סבאית היפה שפגשנו שם).
המשכנו עד ליעד הבא: Si Thep Historical Park. בדרך עברנו תופעת טבע משגעת: מושבת חסידות. אפשר לנסות למצוא את המושבה כאשר חוצים את הגשר על נהר Pa Sak לכיוון מקדש Wat Mae Nam Kwae Pasak.
Si Thep Historical Park
Si Thep Historical Park כניסה בתשלום: 120 באט לאדם ו-60 באט לרכב. הפתעה נעימה ציפתה לנו כאן: הטיול מתבצע בסיגנון אהוב: "דרייב-אין" ב"טיולית" פתוחה. מיד צורפנו לקבוצת נזירים וגברות מחייכות. ואפילו זכינו לתצלום קבוצתי של הטיול השנתי שלנו:
אתר ארכאולוגי הכולל שרידים של עיר עתיקה שהיוותה מרכז תרבותי חשוב מתקופות הפרהיסטוריה דרך תרבות הדוואראוואטי ועד לתקופת הזהב של האימפריה הקמרית. האתר זכה להיות אתר מורשת עולמית: כ"העיירה העתיקה של סי טהפ ומונומנטים קשורים מתקופת דוואראוואטי".
הדמויות המפורסמות שבאתר:
שזכו להנצחה בארטיק ייחודי בטעמים שונים.
גם העצים מיוחדים:
המשכנו בדרך ועצרנו במקדש נחמד ומשונה:
Wat Pho Thong
Wat Pho Thong – הלואי והייתי מבינה את הראש של מי שיצר את המקדש המשעשע? הזה.
משם,המשכנו לבנגקוק. תמו ימי פסטיבל מוצלח ביותר בעיר הנידחת Phetchabun. מי ידע?…
פסטיבל Um Phra Dam Nam Festival נערך כל שנה בתחילת חודש ספטמבר. מומלץ לבדוק מראש את התאריך המדויק. כדאי מאוד לבחור במלון בו ישנו. מיקום עילאי לפסטיבל. אוכל צמחוני די קשה למצוא, אבל לא להתייאש. יש איזו שתי מסעדות טבעוניות, שצריך לבדוק את שעות הפתיחה שלהן, בזמן הפסטיבל. הודית אחת – שלא הצלחנו לאכול בה ודוכני תירס וערמונים קלויים בשוק הלילה.
שעה וקצת מבנגקוק ואתם בעולם אחר: הבירה העתיקה של תאילנד – איוטהאיה
איך מגיעים?
בשנה האחרונה אחנו גרים בבנגקוק. חווים חיים בעיר הגדולה. לפעמים צריכים הפוגה ומחפשים יעד לא רחוק, שניתן לקפוץ אליו. איוטהאיה נמצאת במרחק של כ72 ק"מ ממרכז בנגקוק.
מונית
מאוד פשוט להזמין מונית בבנגקקוק וגם ברכבת לאיוטהאיה, באחת מהאפליקציות המקומיות. מחיר כיוון אחד יהיה כ800-1000 באט.
רכבת
אפשר לנסוע ברכבת לאיוטהאיה: משך הנסיעה יהיה כשעה, ברכבת האקספרס וכשעה וחצי ברכבת המאספת. בדקו מראש באתר הרכבות וכדאי להזמין מראש כרטיסים, אם אתם רוצים מושבים ברכבת האקספרס. שימו לב כי תחנת העלייה לרכבת בבנגקוק תהיה שונה מאקספרס למקומית. אם כי הכל נמצא בקרבת מקום. יש לבדוק זאת מראש.
אפשרות נוספת תהיה לנסוע מתחנת מוצ'יט במיניואן (כ-160 באט לאדם לכיוון). אפשר גם לשכור רכב ולהגיע עצמאית.
איך מתניידים בין המקדשים באיוטהאיה?
מאוד פשוט: באזור תחנת הרכבת, חונים טוקטוקים חמודים. בעלי הטוקטוקים ישמחו לקחת אתכם לסיור בין המקדשים, תמורת 600-900 באט למשך 3-4 שעות. כולל הפסקת צהרים. לרבים מהטוקטוקים, מערכת הגברה חדישה וכך ניתן להכניס מוזיקת רקע עליזה לסיור היומי.
מקדשים
כללי נימוס:
יש ללבוש בגדים נאותים: אין להיכנס לטח המקדש במכנסים קצרים (מעל הברך) או בגופיה חושפנית. תתבקשו לכסות אזורים אלה. תתבקשו לחלוץ נעלים בחלק מהמקומות. ב-Wat Mahatat בבואכם להצטלם עם הראש שבעץ, תתבקשו להקפיד לשבת בקרבת הפסל.
רחמו על הפילים ואל תקחו סיור על פיל… למרות שזה מצטלם מצויין על רקע החורבות.
באזור איוטהאיה שרידי מקדשים עתיקים רבים. לנהג הטוקטוק יש מפת המקדשים וניתן ליצור עימו תוכנית. הכניסה למקדשים כרוכה בתשלום. לכל מקדש רגיל, פעיל, שאינו עתיק כ-20 באט ולשרידי המקדשים העתיקים, מחיר כניסה יהיה 80 באט למקדש. יש כרטיס משולב לכמה מקדשים בעלות נמוכה יותר. בדקו זאת באתר הראשון אליו תגיעו. זה בהחלט משתלם לקנות כרטיס משולב.
אהבתי כי בכניסה ל- Wat Mahathat ניתן לקחת בהשאלה מטריה או שימשייה, לעת הצורך.
מקבצי פסלי בודהות ערופי ראש. שרידים לכיבוש הבורמזי.
Wat Phra Si Sanphet
Wat Chaiwatthanaram
חביב לראות מטיילים לבושים בבגדים מסורתיים ליד המקדשים. יש חנויות רבות ליד המקדשים, להשכרת בגדים מסורתיים. נראה קצת מעיק וחם בטמפרטורות של תאילנד, אבל מצטלם מצויין.
The Reclining Buddha at Wat Lokayasutharam
Wat Phanan Choeng Worawihan
מקדש פעיל, מרשים בזכות הבודהה המוזהב הענק שבו.
אחרי כך וכך מקדשים… ולא הזכרתי את כולם. תתעייפו. זמן טוב לארוחת צהרים באחת ממסעדות התיירים, אליהן יקח אותכם בעל הטוקטוק. אוכל ומחיר סביר. או שתכוונו אותו מראש למסעדה מועדפת. ובהצלחה לכם, לטייל אחר-כך בחום היום:)
