תגית: טיפים

המבקר בקמבודיה אינו יכול להישאר אדיש מול השואה שהתחוללה לא מזמן במדינה המקסימה הזו.

הסרט של אנג'לינה ג'ולי "First They Killed my Father" לקח אותי בחזרה לטיול הראשון שלנו בקמבודיה. שנת 2006.
אחרי כמה שנים בהן רצינו לבקר בקמבודיה אבל חששנו. עזרנו אומץ ויצאנו למסע קצר ומרתק עם שני בנים צעירים.
דלגנו לחלוטין על העיר פנום-פן. כל מה ששמענו עליה היו דברים רעים. ונסענו לטייל באזורי המקדשים שבג'ונגלים.
הזמן היה בתולי לחלוטין ולא רבים היו התיירים אשר הרחיקו מסיאם-ריפ. אנחנו וכוחות הסיוע של האו"ם. לנו בעיירות נכשלות ואכלנו באגט וגבינת "לווש קירי" שקנינו מראש, לשיטוט בדרכים הארוכות והמוזנחות.

אי אפשר היה שלא להרגיש במלחמה שזה לא מכבר הסתיימה. אשר ניכרה היטב בשטח. דלות האוכלוסייה. שדות המוקשים לנצח ולצידם שלטי אזהרה, שאנחנו מכירים היטב מסיטואציות מקבילות. בורות העם ששרד ללא מנהיגיו, ללא שכבת ההשכלה. שלטי חוצות מצוירים שאינם כתובים, כי אין מי שידע קרוא וכתוב. והעם העדין, המתוק והיפה, שעבר טירוף והתעללות לא אנושית. 
ראיתי את הסרט ובכיתי תוך כדי ואחרי.
לפני שלוש שנים, שוב בקרנו בקמבודיה. הפעם רק בסיאם ריפ וסביבתה. זה הספיק להבנה כי אויב העם הקמבודי עדין מגיע מתוך העם בלבוש של כבש – הממשל הכושל, המשחית והמושחת, המאפשר לויטנאמים, למאפיה הרוסית ולכל גורם מושחת להשתלט על נכסי העם ולהשאירם להתבוסס בבוץ האדום של אדמתם.

טיול בהודו מביא אותנו למקומות מופלאים. אנחנו עומדים נפעמים מול מקדשי דילווארה במאונט אבו.
ממש לא מובן איך בנו את הפלא הזה.

בביקור במקדשי דילווארה במאונט אבו,  לא הצלחנו לעמוד מרוב תדהמה. אז התיישבנו והסתכלנו.
קבוצת הדת המסתורית – ג'ינאזים, היא זו שבדרך כלל אחראית למופלאים שבמקדשי הודו. מוכשרים החבר'ה הללו.
מאונט אבו, עיירת היל סטיישן הודית, כלומר, מובטח לך אוויר פסגות קריר בחום הקיץ הכבד של הודו. הכל יחסית…
הסיבה העיקרית  אשר גרמה לנו להגיע לשם הם מקדשי  דילאוורה. (Dilwara Temples) – כאמור, אין דברים כאלה.
המקדשים פעילים, כלומר עבודת הפולחן מתבצעת בהם כל ימות השנה ולנו כתיירים, יש כניסה מוגבלת בזמנים.
בזמן בו היינו הוגבלה כניסת מטיילים לשעות שבין 12:30-18:00 –  וכן, שווה לבדוק מראש שלא תתבאסו.
נעמדנו בתור ארוך, נפרד לנשים ולגברים. הוזהרנו מראש, שאין להכניס חפצי עור, מצלמות, ארנקים וכדומה. (אפשר להפקיד במקום בלוקרים הודיים ואולי מוטב להשאירם במלון מראש).  וכמובן יחפים. אחרי המתנה לא קצרה נכנסנו ונדהמנו.
למרות שהיינו כבר כמה פעמים במקדשים מדהימים ברג'סטאן- כמו מקדשי רנטקפור היפיפיים, חשבנו שכבר ראינו הכל. אז זהו שלא. מקדשי  דילווארה במאונט אבו, עוד יותר מדהימים ממדהימים.
הזמן לסיור במקדשים מוקצב, שהרי התור בחוץ ארוך וכולם רוצים לההיכנס. המדריך, האחראי על הסיור, מזרז אותנו לקום ולהמשיך להתפעל בהליכה.

לנו באכסניה צנועה אך מיוחדת. שריד מהתקופה הקולוניאלית הבריטית: Connaught House .
נהנתי עד מאוד, להיות מוקפת בציורים ישנים, רהיטי עץ אשר תפארתם עוד נגלת לעין ושקט ודממה סביב.
חבל שלא תיכננו שהות ארוכה יותר במאונט אבו. בפעם הבאה, נשאר יותר. אני בטוחה.

הודו 2011

את א'הר גילנו במקרה וטוב שכך.

להיות באודיפור תמיד כיף ולא משנה כמה פעמים היינו קודם. עיר הודית מתוקה.אז כמו תמיד אצלנו, חיפשנו מקומות שטרם היינו בהם וכך מצאנו את א'הר אוסף נטוש של מצבות המושלים של אודיפור. האתר, קרוב מאוד לאודיפור.
לאתר הסגור בשרשרת מחלידה ובריח, יש שומר, שמאוד שמח לפתוח לנו ולהרשות לנו להעיר את המתים בא'הר. כמובן תמורת תשר, אשר סידר לו את המשכורת החודשית…
הסתובבנו בין המצבות המרהיבות הפזורות בשטח. אנחנו ואולי רוחות המתים. תאכלס, גופות אין שם, שהרי ההינדים שורפים את מתיהם. המצבות התחרו בדממה, אחת עם רעותה, למי יש יותר גדול…
בשלב מסוים, ראינו בשמחה שנחל מפכפך בין המצבות. מרחוק נחל, מקרוב – ביוב. כיאות להודו.
אחרי כשעה, כאשר הספיקה לנו השוטטות בין המצבות וחזרנו לבית המלון המדהים שלנו באודיפור : אודיפור טרידנט – מלון יפיפיה. רק לטייל בגני המלון לוקח כשעתיים. מלון מבהיק מנקיון והשירות – חבל על הזמן…

רג'סטאן 2011

אליהו הנביא דאג להוריד עבורנו שלג,  בפסח 2015 באתר הסקי קפאוניק בסרביה.

חיפשנו, כמו יותר ממליון ישראלים, יעד בחו"ל לחופשת הפסח המשפחתית שלנו. הגענו להחלטה קצת משוגעת: חופשת סקי בפסח.
משוגעת משום שאנחנו משפחה די משוגעת (כך אומרים) ומשום שסמכנו על כוח עליון שיוריד עבורנו שלג בסוף מרץ…
אחרי טיסה מאוד קצרה (כשעתיים וחצי, כמו נסיעה מהערבה עד לתל-אביב)  וגם לא יקרה במיוחד. (כעת, אמורה הטיסה להיות זולה יותר, כי כבר אין לאיר סרביה מונופול בלעדי על היעד) וגם סנדביץ' אחד, די עלוב של חברת התעופה והגענו לבלגראד.
משם, יש צורך בנהיגה של 4-5 שעות עד למלון. עצירה קצרה לשם הצטיידות בבורקסים חמים ושתייה. (כיאות למדינה עם עבר טורקי), נופים הרריים מושלגים וכפרים מנומנמים והגענו למלון באתר הסקי קפאוניק ( Kopaonik ).
המלון  Grand Hotel & Spa  אמנם בדרגת תיירות ארבעה כוכבים. אך מעוצב בסיגנון סובייטי, מעט שמרני ולא  ממש מדליק.
מה שכן שמייחד את המלון ועיקר קיסמו: לא תצטרכו לבזבז זמן: היישר מארוחת הבקר למסלול הסקי ובחזרה.
חוץ מזה, המלון מתפקד כמו עיר קטנה, שיש בה הכל. מבריכות, סאונות, חמאם טורקי, מסאג'ים זולים, מסעדות, מועדני כושר, מגרש כדור סל, מערת מלח קפואה (שלא העזנו להיכנס אליה)  ואפילו באולינג. הכל בתוך שטח המלון המחומם.
שבוע, הם עשו סקי ואני וספר טוב, התחרדנו בעצלנות סמוך לאח העצים  הבוער שבלובי, עם כוס תה חם בלימון. לא היה לי צורך בבגדים חמים כלל, למרות שהבאתי עימי אספקה גדולה, כי סובלים במלון מעודף חום ולא מקור. ובלילה,במינוס 5 מעלות, פותחים חלון כדי לחמם את החוץ ולהתאורר. ובשעה חמש אחר הצהרים, לקראת חשיכה, כשהגולשים שלי חזרו מהסקי היישר למלון, שיכשכנו בבריכת המים החמים החיצונית, המעלה אדים ומניסה את המינוסים אשר נמצאים בשלג שבחוץ, עד שקפא לנו האף.
אז הנה, הסגרתי סוד כמוס, ששמרתי שלוש שנים: הייתי בחופשת סקי.
נ.ב מהצצה כעת באתר הסקי הנ"ל, מסתבר שאליהו הנביא פועל גם השנה.
חג פסח שמח !

סרביה 2015

שייט  כורסא בכומרכום (מים סכורים) התאים לו כמו כפפה

כי אם יש משהו שהוא אוהב במיוחד זה שלא צריך לטרוח בטיול: מישהו כבר טורח עבורו ומה שנותר לו, זה לשבת בנוחות על הכורסא. לתת לבריזה הקלה לצנן אותו. לבהות בנופים  היפים, המתחלפים בשלווה. לפצח לובסטרים שבושלו במיוחד עבורו. להתענג על הרגע. על המקום.  התאים לו כמו כפפה.

נעזוב את זה, שהיינו צריכים לדלג מסירה לסירה על מנת להגיע לבית הסירה הפרטי שלנו כי בסוף הגענו בשלום.
התמקמנו על הכורסאות. הצצנו בפנים הסירה ושמחנו על ששמענו בקולו של סוכן הנסיעות ההודי / ישראלי שלנו מקוצ'ין, אניל, אשר יעץ לנו שלא לישון בבית הסירה בלילה, אלא ליהנות מההפלגה ולחזור לישון בביטחת חדרנו הנחמד במלון שעל שפת הים בכומרכום (Kumarakom).
לא להתקע בסירה, בלילה ללא מזגן בגלל הפסקות חשמל או גנרטור כושל. צדק. אנחנו מפונקים. בעיקר שזה נוגע לאיכות המזרון, הכרית והמזגן.
לסיכום – ארבע שעות הפלגה בבית סירה, עשו לנו את זה. מעבר לזה, מתאים לחובבי שייט.
יום קודם: בטווח קרוב למלון הנחמד שלנו, שמורת ציפורים. אותן שמענו מפזזות על ענפי העצים הגבוהים. רק התחלנו לצעוד ומיד צץ זקן בעל סירת משוטים קטנה. מובן כי שיתפנו פעולה עם הזקן ולא השארנו אותו לשוטט לבדו בשמורה. הצטרפנו אליו לסיור שייט במי הנהר, קרוב לשמורת הציפורים. ודווקא שם, היות ושטנו ביובלים הקטנים, בסירת משוטים קטנה של זקן אחד נחמד. דווקא שם, נהנו ביותר מהצצה לחיי המקומיים הגרים על יובלי הנהר: רחצה וכביסה. בישולים ושלווה ביתית.  וגם עופות מים בודדים, שהצלחנו לראות פה ושם כיאות לשמורת ציפורים.

קרלה פברואר 2010

מדינת קרלה –  סוג של הודו רכה יותר. זהובה יותר. פחות קשוחה. קלה יותר לעיכול.

קניקומה. פרח העץ הלאומי של מדינת קרלה

העץ הלאומי של  מדינת קרלה נקרא : קניקומה או אמלטס (Amaltas or Kanikonna)

העץ פורח לקראת ראש השנה ההודי בקרלה, הנחגג ב14/4 בשונה משאר מדינות הודו. על פי המסורת, האמא, מכינה את הבית לחג: מנקה ומטהרת (מזכיר לי את נקיונות פסח) ומכינה את הבית לפוג'ה חגיגית. עיקר הפוג'ה יהיה מגש גדול עליו עורכים פירות, מטבעות כסף, ממתקים , פרחים ובעיקר פרחי הקניקומה, שאי אפשר בלעדיהם. הילדים נלקחים לפוג'ה, בעינים עצומות. כאשר הם פוקחים את עיניהם, הדבר הראשון שיראו יהיו המגשים החגיגיים. היום נמשך, כאשר הילדים מתרוצצים בין הבתים ומקבלים מטבעות למזל וברכה.(הסבר מפי הנהג שלנו בקרלה: סנדוש בעל השפם)

במדינת קרלה, הכל רגוע יותר. שלו יותר. פחות מלחיץ.
אסור לקבצנים לקבץ נדבות ברחובות וזה עוזר לנו כתיירים. (להם כנראה פחות).

בקרלה נקי יותר ממדינות שכנות. (בעיקר אם מגיעים ממדינת טאמיל-נאדו, המאוד לא נקייה, בלשון המעטה).

אחוז המשכילים במדינה, הוא הגבוה ביותר במדינות הודו. הנופים מדהימים, המסאג' משובח והאוכל מצוין.

ואם בחרתם לנסוע בפעם הראשונה להודו, נראה שזה יעד מצוין אך ורק בעונה המומלצת. מעבר לזה, חם ולח בצורה מוטרפת.

מסלול טוב בקרלה, יכלול כמה מקומות שאין להחמיץ: מונאר, שיט בנתיבי המים באזור כומרכום-אלפי, וורקלה וקוצ'ין עצמה.

הכל תלוי בזמן אשר הקצבתם לעצמכם לטיול ובדרך בה אתם מטיילים. את הטיול שלנו, ערכנו בעזרת נהג ורכב וזה איפשר לנו להגיע ליותר מקומות בפחות זמן.

"בואו, תטעמו משהו" – הזמינו אותנו עינהם של בני המשפחה בדוכן המשפחתי שלהם בחצר המקדש במדינת קרלה

למקדשי קרלה, אסורה הכניסה למי שאינו מאמין בודהיסטי. אבל הסיפור האמיתי שלהם, מתרחש בחצר המקדש, שהיא בדרך כלל שוק גדול, עליז וסגנוני.
ואם להיכנס לקודש קודשי המקדשים חפצתם, כדאי שתשנו יעד, למדינת טאמיל נאדו השכנה. היא מדינת המקדשים האולטימטיבית ואין לה מתחרים בנושא.

לפעמים, מה שנחוץ הוא רק אהבה וחיבוק.  באשראם האם המחבקת מחלקים אהבה ללא תנאי.  רצוי לבדוק מראש באתר כי אמה, האם המחבקת, נמצאת באשראם ולא במסע מחוץ לו.
לא יצאנו מגידרנו, אבל אני מכירה חברות אשר נוסעות כל שנה לאשראם הזה במיוחד.

השפה המדוברת בקרלה נקראת מלאילאם, נשמעת עגולה ומצחיקה. אנשי קרלה בעלי עור שחום יחסית. כיאות למדינה טרופית חמה ולחה. אנשים חביבים וצנועים שאינם מציקים יחסית לשאר ההודים.

ארץ טרופית שגדלים בה סוגי תבלינים אקזוטים רבים כמו פלפל ירוק או שחור, הל (קרדמון), מוסקט, קינמון וכדומה.

פרט לטיולים מהנים מאוד בגנים איורוודים בוטניים ומטעי תבלינים, התבשילים מצוינים ואין כדוגמתם בהודו כולה.

אפילו אורז מיוחד יש בקרלה. גרגיריו שמנמנים וגדולים מאוד. שונים בצורתם ובטעמם מהאורז הבאסמטי, השולט במאכלי האורז של הודו כולה.

הבננות של קרלה – גאווה לאומית

לפחות כך סיפר לנו הנהג החביב שלנו סנדוש.

הידעתם שלעלי הבננה עצמם סגולות רפואיות? לא סתם, מגישים בהודו את הטאלי המסורתי, על עלי בננות. בדרך זו, גם נחסוך בכלי הגשה וגם נרוויח סגולות בריאות  טובות מעלי הבננה המשמשים כצלחת חד-פעמית.

מכל סוגי הבננות שדגמנו, אהבנו ביותר את הקטנטנות, אשר גודלן כאצבע.

מטעי הקוקוסים הרבים, של קרלה, מספקים גם הם תוספת עשירה למזון, ההמתבשל ברובו בחלב קוקוס. מקסים לעצור בבתי מלאכה הקטנים הנמצאים לצד מטעי הקוקוס ולצפות כיצד מנוצלים האגוזים לתעשייה: יצירת חבלים, אריגים, כלים, שטיחים, חמרי בערה ואפילו דשנים. ואולי תמצאו גם מקומות בהם מפיקים סוכר קוקוס, שמן קוקוס וקמח קוקוס, הנחשבים כמאכלים בריאותיים בטרנד העולמי העכשווי.

לעיר קוצ'ין הגענו בערב פורים וכך הצלחנו להתרגש בתפילת פורים בבית הכנסת העתיק של קהילת היהודים הלבנים מגירוש ספרד. וגם התארחנו למשתה פורים בקהילת היהודים המקוריים של קוצי'ן המקסימים ביותר.

אם תסתובבו ברחבי העיר קוצ'ין, תוכלו למצוא מגני דוד רבים, בחצרות ובבתים, שריד לקהילת יהודי קוצ'ין המקורית. קהילה שרובה כבר עלתה ארצה. בלחש, סיפר לנו מוכר בחנות, כי הם מאוד מתגעגעים ליהודים שלהם, שעזבו את קרלה ועלו ארצה. במקומם, הוסיף ולחש, הגיעו תושבים אחרים, פחות אהובים.

ולסיכום: מדינת קרלה היא מדינה טרופית, המשלבת נופים משובחים, מאכלים טעימים ביותר, תרבות עשירה ואפילו חוף ים, הכל במידה שלא תוקפת אתכם, כמו שהודו יודעת לעשות.

נ.ב הדבר היחיד, שהיה חסר לנו בביקור במדינת קרלה, הייתה האומנות על כל סוגיה. בשבילה צריך כנראה להגיע לרג'סטאן הצבעונית. זה כבר סיפור אחר.

קרלה פברואר 2010

סיאם-ריפ על כל פלאיה, נמצאת מרחק של כשעת טיסה בלבד מבנגקוק. יעד נהדר לשילוב עם טיול בתאילנד.

ניתן לבחור בין כמה חברות תעופה, במחירים כ-200 דולר הלוך ושוב. פרט לשיקול הכספי, שימו לב, מהיכן ממריאה הטיסה: מהשדה הבינלאומי או המקומי. Thai Air Asia, Thai Airways, Thai Smile Bangkok Airways .:
לפחות שלושה ימים נחוצים לטיול באנקור ואט וסביבות סיאם ריפ. תעשו לעצמכם טובה ותתכננו על עוד כמה ימים.
סיאם ריפ התפתחה מהר מאוד בשנים האחרונות והפכה מאוד ידידותית למשתמש. מבחר עצום של מלונות בכל הדרגות ומרכז עיר מגניב. השיקול לבחירת המלון, עבורינו בדרך כלל, מרחק הליכה רגלית למרכז העיר. שלא נצטרך טוקטוק על מנת להגיע בערב למסעדות. וכך יצא, שמכל המבחר העצום, בפעם האחרונה, בחרנו דווקא במלון צנוע. חדר פשוט, מעוצב בטעם מקומי, אבל מרווח. מה שעשה את המלון לאהוב היו אנשי הצוות אשר עשו כל מאמץ להבטיח לנו שהות נעימה במלון ובעיר.
מסעדות רבות וטובות ממלאות את מרכז סיאם ריפ. מכוני מסג', חנויות בגדים ומזכרות ומרכזים לעתיקות, אמנויות מקומיות ומלאכות ייצור, סבונים, אריגים, קטורות ועוד.

כאשר נוחתים בסיאם ריפ, בדרך כלל, נהג הטוקטוק הראשון שלוקח אתכם משדה התעופה למלון , יהפוך לנהגכם למשך כל השהות. הם אלופים בלטעת בכם רגש אחריות כלפיהם. על הטוב ועל הרע.

והנה סיפור: אחרי טיול בן חודשיים ברחבי תאילנד, בו לא פגשנו כלל בישראלים אחרים, הגענו לסיאם ריפ, לטייל ולפגוש בחברים אהובים. ישבנו להנאתנו במסעדה המעולה מאוד Chamkar Vegetarian Restaurant ופתאום שמענו מאחורינו את המשפט הבא: "אוי… הנה ההורים של עודד"… שתי בנות, ששרתו עם עודד שלנו בצבא, זיהו אותנו מתמונות משפחתיות שראו אצל עודד. כמובן, שמנקודה זו, הן אומצו על ידנו…

מלבד עתיקות אנקור אוט הנפלאה בעולם. אפשר לעשות טיולי יום מסיאם ריפ לקצוות. לסכם מראש על היעד עם נהג הטוקטוק ולצאת להרפתקאה.
משיחות עם נהגנו, הצטיירה לנו תמונת מצב של ארץ חלשה. שלטון מקומי מושחת והשתלטות מאפיות רוסיות, סיניות ויטנאמיות על כל נכסי הארץ. וכך, לדבריו, הוא ניסה להביא אותנו למקומות בהם תשלום הכניסה יגיע לקמבודים ולא לאחרים. לכן בחרנו הפעם, לנסוע לכפר הצף הקמבודי Kompong Phluk Floating Village ולא לכפר הצף הויטנאמי. סתם נקודה למחשבה.

הדרך לכפר די ארוכה ומרובה הרפתקאות. השיט בכפר הצף, הזכיר לי את הסרט "עולם המים"…
שיט נוסף בסירה קטנה עוד יותר, בין עצי המנגרובים בביצה.

השקענו ונסענו גם למקדשי אנקור המרוחקים יותר והרווחנו דרכי עפר יפיפיות, מראות כפר ושלווה והעדר תיירים במקדשים.
הנסיעה בטוקטוק הפתוח לניחוחות, לאבק, לטלטלות הדרך, מעצימה בהחלט את החוויה. אין כמו לחזור מאובק מטיול מעניין…

בקשו את נהגכם הנאמן לקחת אתכם לטיול בשוק המקומי של סיאם ריפ, המלא צבעים וניחוחות. קנו שם לוטוס ורוד והגישו אותו מנחה לאלים במקדש הרחוב המקומי, הנמצא בקרבת שדרת עצים מוכי עטלפים ולשלשת, ממש במרכז העיר.
Siem Reap 2014

מצטרפים לטקס השכבת האלה מינקשי במקדש העצום של העיר מדוראי.

נכנסים למקדש מאחד השערים הרבים (רצוי לבדוק מראש, עד איזו שעה פתוח השער)  וזה די מאתגר לזכור מהיכן נכנסים, על מנת לזכור מהיכן לצאת ולו רק בלבד לאסוף את נעליכם, אשר הפקדתם בכניסה למקדש…
הטקס עליז ומרובה רעש, קטורת ומשתתפים. תבדקו מראש את שעת תחילת הטקס ואת מיקומו במקדש הענק הזה, שלא תפספסו.
העיר מדוראי, עיר הודית עממית ומדליקה. התיירות ברובה צליינים הודים והעיר מלוכלכת בהתאם.  בחרנו ללון במרכז העיר, בניגוד לעצתו של סוכן הנסיעות. היה חשוב לנו, שהכל יהיה במרחק הליכה רגלית, שלא נזדקק לשירותי הנהג וכך נקבל ממנו קצת פטור…
(למחשבות  ותובנות על נהג הודי – לחצו כאן )
היו למלון עוד שני יתרונות, בנוסף למיקום: החלון הגדול בחדר הצנוע שלנו, פנה לכיוון המקדש. וגם המסעדה שעל הגג, צפתה לכיוון המקדש. פרט לכך, הסוכן לגמרי צדק. אז אם תרצו להסתכן עבור יתרונות אלו, בדקו את המלון :   Park Plaza Hotel

 

 

 

מדוראי אוקטובר 2010

בנסיעה לאורך החוף, מפוקט צפונה,  מגלים חופים יפיפיים והמוני רזורטים מקסימים באזור קאו לאק

אם ינחיתו אתכם שם. על חוף הים באמצע הלילה. לא תדעו, (באחריות) שאינכם באיזה אי שומם, אלא בחוף על היבשת.
והבונוס, פחות צפוף עד נטוש (תלוי בעונה ובמיקום). מחירים שפויים יותר. שקט ושלווה.

שמורת הטבע Laem Som  (הכניסה בתשלום) התגלתה לנו כיער קזוארינות על חוף מהמם. כל החוף היה מלא במשפחות בורמזיות אשר הגיעו בסירות מבורמה וערכו פיקינקים על החוף ויצאו בשמחה לצייד חיפושיות מאכל (תלוי בהשקפת העולם (: המקננות על עצי קזוארינות שבשמורה.
יער מנגרובים ושפך נהר לים, ביצות וסירות דייגים. הטבע מתפרץ בצבעי ירוק וכחול עזים. חגיגה.

בדרך, באמצע הירוק המסנוור הזה, עצרנו במסעדה, בתוך מלון הנטוע בג'ונגל : Kuraburi Greenview Resort –  האוכל היה מעולה והופתעתי לגלות מנות צמחוניות, משובחות, בתפריט המסעדה.

מלונות  שאהבנו  לאורך החופים של קאו לאק, צפונה מפוקט :
Apsara Beachfront Resort & Villa – למלון הזה נכנסנו היישר מהדרך, מבלי לבדוק מראש. נכנסנו. התלהבנו. נשארנו. חוף מעולה. חדרים יפים. חלקם בעלי גישה פרטית לבריכה. אחלה מלון.
Kantary Beach Villas & Suite – Khao Lak –  מלון ענק, כמו עיר קטנה. חדרים מסוגים שונים ועד וילות על החוף. ועם כל זאת, שקט מאוד. את הסיבה גילנו בהמשך, מלון למבוגרים בלבד. חוף נהדר ובריכות מפתיעות, מבחר של ערוצי סרטים באנגלית בטלווזיה וגם ארוחת בקר נהדרת.
Manathai Khao Lak agoda –  עוד מלון ענק ומעולה. חדרים ענקיים ומשובחים. חוף מעולה. ואם אתם שם בלילה, האזינו נא לקולות המטורפים, הנשמעים כמו עדר דינוזאורים, המגיעים מהג'ונגל בצידו הדרומי של המלון. הדינוזאורים המפחידים התגלו כצפרדעים המגיעות "כפטריות לאחר הגשם"…

לקאו לאק, מרכז תיירותי- שוק לילה קטן. וסביבו מסעדות תיירים רבות.

עדכון שנת 2023: שוק הלילה נהרס, במקומו רחוב חנויות מסודר ומסעדות רבות. 

תאילנד 2016