טיול ובו ניסינו להקיף את כל האי בנהיגה ברכב שכור, גמענו נופים משכרים. התעטפנו בעננים ובאדים העולים מהרי הגעש, טבלנו במים לוהטים ואפילו נקברנו חיים לרגע, מתחת לחול חם.

אנסה לתאר לכם כמה נקודות יפות על המסלול:

הפחדנית

זה שאיתי עמל קשות לשכנע אותי לטוס לאי קיושו ביפן. "טיסה קצרה", אמר. "רק חמש וחצי שעות מבנגקוק". אפילו זולה, כי בחרנו לטוס באיר-אסיה. חברת לאו קוסט. למזלנו הטיסה לא היתה מלאה וכל אחד התרווח על שלישית כיסאות. עמל לשכנע, כי הייתי מלאה פחדים מהאי הגעשי הזה. שמא נאלץ לחוות התפרצות וולקנית, שתווסף לרשימת הפגעים המתרחשים עלינו לאחרונה. או חלילה, טפו, טפו, טפו צונאמי, כפי שחזתה איזו באבא זקנה לפני מאה שנים. בסוף הצליח לו ונסענו ואף חשש לא התממש. היו משך שהותו אזהרות על שיטפונות ומפולות בוץ והיתה אפילו רעידת אדמה קלה, אבל לא במחוזותינו ממש. רק קרוב.

הדרכים היו מלאות בירוק של הרים וכחול של ים. פשוט נוף קסום. הצליח לו.

Hita

תמיד לאחר נחיתה מטיסת לילה, אנחנו הולכים על בטוח ומחפשים יעד קרוב ממש. שלא עולה על שעה וחצי נהיגה. וכך בחרנו להגיע לעיר Hita. מצחיק היה להבין כי פקידי הקבלה במלון בו בחרנו, השתוממו שהגענו לישון אצלם במלון. כי המקום לא על מפת התיירות כפי הנראה.

Kizantei Onsen Hotel

Kizantei Hotel הוא מלון 3 כוכבים על גדת נהר בעיר קטנה. החדר היה קטן אבל נוח. והיה אונסן פתוח לנוף הנהר. בעיר יש מרכז עתיק ויפה.
רק לקראת ערב התמלא המקום באורחים. ואז התגלה לנו הקטע של המלון: האורחים הזמינו ארוחת דגים על מסעדה צפה. והודגם להם ציד דגים מסורת שהוא דיג באמצעות עופות קורמורנים.
הצמחונית שביננו, ביטלה את הרעיון לשבת בסירה עפופת ריחות דגים מתים ולצפות בעופות המנסים לבלוע דג אך לשווא… נשאר לנו רק לצפות מרחוק. בזמן שכולם אכלו במסעדה הצפה, ניצלנו את הזמן כדי לטבול באונסן ללא שותפים.

אז מי שאוהב דגים, שווה להגיע למקום הזה, עבור החוויה המיוחדת הזו.

מרכז העיר מאוד יפה ומסורתי:

בוטיק שיר הלל למיסו:

עוד בעיר חנות Muji ענקית…

Beppu ושבעת מדורי הגיהנום

את העיר Beppu רואים כבר מרחוק, כאשר תמרות אדים עולות ממקומות רבים בעיר.

העיר Beppo ידועה בשל המים הוולקנים שלה. יש בעיר שבעה אתרים די סמוכים בהם ניתן לחזות בתמרות אדים, מעינות בוץ רותחים ועוד. אנחנו בחרנו להיכנס רק לאחד מהנ"ל.

Umi Jigku

כניסה לאתר אחד עולה 500 ין לאדם. אפשר לקנות ב2400 ין לאדם, כרטיס לכל שבעת האתרים.

האתר יפיפיה ומטופח. מלא במבקרים. (ככה זה ביפן).

עוד במקום :אפשר לקנות ביצים, מאפים וירקות ולבשל אותם על אדי המים הרותחים.

Hot Sand Beach Spa – מומלץ בחום!

זה שאיתי סיכם את החוויה כאשר אמר כי הרגיש כמו עוף צלוי על אש קטנה…

וזה מה שהיה: תמורת 2500 ין לאדם, מקבלים חלוק יוקטה מסיבי. נפטרים מכל הבגדים, כולל התחתונים ויוצאים ביוקטה להיקבר בחול וולקני חם לרבע שעה.

ה"קברנים" מכסים אותנו בזהירות בחול החם ואפילו מצלמים עבורנו תמונות. רבע השעה, לכאורה זמן קצרצר, אבל במקרה הנוכחי, נדמה שהיתה זו רבע שעה ארוכה מהרגיל. לאט לאט, החול, שתחילה היה נעים למגע, התחיל להיות ממש חם.
בסוף הזמן הקצוב, עוברים למקלחת. מסירים שם את עודפי החול שהצטברו על גופינו, מסתבנים היטב ועוברים לבית מרחץ. בעירום כמובן. בנפרד, נשים וגברים. להרגיע ולהחליף חום אחד בחום אחר…

הר געש Aso

למרגלות הר הגעש Aso הנוף עוצר נשימה. יצא לנו פעמיים להגיע לאזור. בפעם הראשונה מזג האוויר הסוער לא איפשר ביקור קרוב, אבל הניב תמונות דרמטיות ומשחקי עננים. בפעם השנייה מזג האוויר היה נוח ואיפשר הגעה לאזור הלוע עד ש…

הנסיעה בתוך מישורי עשב מדהימים:

ואז מגיעים קרוב יותר להר. מרכז מבקרים, מסעדות ומוזיאון. והנוף סוריאליסטי:

החניה בתשלום – 500 ין לרכב. הכניסה למוזיאון הר הגעש בתשלום. הטיול בסביבת ההר, בחינם. צפו לתורים ארוכים בכניסה לחניון. (יש באתר מסעדה הודית ובה גם מנות צמחוניות).

פשוט מהמם!

על מנת להגיע קרוב ביותר ללוע המעשן, יש להמשיך לנסוע כ- 10 דקות מעבר למרכז המבקרים הראשון. עד למרכז הצפייה השני. שם תפרדו מ-1000 ין, תמורת החניה.

המשכנו ללוע. דקה אחרי שהגענו הופעלה מערכת ההתראה והתבקשנו לפנות במהירות את האזור, בשל ענן גזים שהרוח אשר שינתה כיוון, החל לנוע לכיוון מרכז המבקרים. משתעלים מהאוויר הצורב, רצנו לכיוון תצפית הלוע. צילמנו תמונה וברחנו בחזרה. (אחת מאיתנו הרי פחדנית…)

נ.ב המלונות באזור הר הגעש Aso היו מאוד יקרים. ירדנו משם ל-Kumamoto שם היצע המלונות נוח וזול יותר.

הירוק הזוהר של טרסות האורז בכביש 325

הדרך מקאמומוטו ל- Takachiho פשוט מדהימה!

Amanoiwato Shrine

Amanoiwato Shrine מקדש שינטו שיש לו חלק נוסף, מעניין מאוד: מערת ובה מקדש Amano Yasugawara לצד הנהר והרבה רוג'ומים מדליקים.
_{הגעה למערה כרוכה בהליכה לצד הנהר כוללת עליות וירידות.}

ואז בקרנו את ג'ורג': Takachiho Gorge

Takachiho Gorge הוא קניון עמוק שבו זורם נהר שוצף. מטיילים לאורך הגדה ומשקיפים על הנהר שלמטה. מראה מהמם ממש! אפשר לשכור סירות ולהפליג בנהר. אנחנו לא עשינו זאת.
הכניסה לג'ורג' חופשית. חנייה חופשית.
_{המסלול מחיב הליכה מאומצת למדי. עליות וירידות.}

נשארנו ללון בגלל פנצ'ר בגלגל בעיר הקרובה. מלון Solest Takachino ארח אותנו בחום. כולל ארוחת ערב יפנית מסורתית שעשתה הסבה חיננית לצמחונית עבורי.

ובערב זכינו להופעת טקסית מקומית במקדש הסמוך. (1000 ין לאדם).
אחת מאיתנו התענתה לשבת על המחצלת ללא משענת לגב הרצוץ מהג'ורג'. אחד מאיתנו, אחרי חמש דקות כמעט ונרדם…

בבוקר הגלגל תוקן – נס אמיתי. כי בלתי אפשרי היה להמשיך בטיול ללא רכב צמוד. והמשכנו בדרכנו.

ניסינו להשתלב באטרקציה חביבה של נסיעה ברכבת ילדים פתוחה בנופים היפים: Amaterasu Railway, ללא הצלחה. היה זה יום חג כלשהו והתורים לרכבת היו מלאים. ויתרנו. נפנפנו לשלום והמשכנו הלאה.

Skeluccha Viewing Deck

במפה שהכנו לטיול בקיושו, נעוצות נקודות עניין רבות? אחת מהן מרהיבה במיוחד: Skeluccha Viewing Deck
חניה וכניסה ללא עלות. הליכה של כחצי שעה, בדרגת כושר קלה.

תחילה בין העצים ואז מתגלה הנוף המדהים:

אוהבים הידרגניות? Cape Togenko

אני אוהבת הידרגניות. מנועה מלגדל אותם אצלי במושב, כי יבש וחם מדי עבורם. משום כך, קפצנו לפארק הידרגניות. אך בחום יולי-אוגוסט, מסתבר שהן כבר סיימו פריחה. ממליצה לכם לנסות להגיע לאתר, אם אתם בזמן הנכון. (כניסה בתשלום. הדרך לאתר די גרועה).

Takanabedaishi

עצרנו בעוד נקודת עניין מוזרה ונטושה מאדם: Takanabedaishi

את הלילה העברנו במלון של רשת Dormy inn בעיר Miyazaki.

לפוסטים נוספים:
פוסט הקדמה לטיול באי קיושו:
פוסט שני על האי קיושו:

יפן אוגוסט 2025

לואנג פראבנג – עיר בה ניתן להוריד הילוך וליהנות באיטיות מהשקט הירוק.

טיסה קצרה מבנגקוק ואנחנו בעולם מקביל הנקרא לואנג פראבנג. הזמן בלואנג פרבנג כמו קפא מלכת. הבתים בסיגנון קולוניאלי מזמן הכיבוש הצרפתי. הכל מאוד חמוד כזה: באזורי התיירותי, מסעדות רבות ובתי קפה בבתים יפים בעלי תריסי עץ ישנים. נהר המקונג כמו מחכה לכם שתבואו ליהנות מהפלגה לעת שקיעה. בתי מלון מסוגננים. שווקים מענינים, שוק לילה ומצעדי נזירים. הכל מאוד ציורי. ומחוץ לעיר, האטרקצייה הגדולה היא הטבע.

הירהורים שחשוב להרהר בהם לפני טיול בלאוס – חומר למחשבה:

1. האמת, לא היינו מוכנים לכזו נחשלות. לא בגלל העם אלא בגלל הממשלה שאינה עושה כלל עבור האוכלוסייה. הזמן כאן קפא מלכת גם במובן הלא טוב. אין כבישים ראויים מחוץ לערים הגדולות כך שההתנידות קשה. אין כמעט בתי חולים וטיפול רפואי נאות. נאמר לנו, שבמקרים מסובכים, יש להתפנות לתאילנד. הבנתי, כי אם יקרה לנו חס וחלילה משהו, כאשר נהיה רחוקים בתוך המדינה. באזור שבו הדרכים אינם עבירות ממש, כמו במרבית המקומות בלאוס, התקף לב, עשוי להיות קטלני. תאונת דרכים… בקיצור, פעם ראשונה שנבהלתי מטיול באזור כזה והבטחתי לעצמי, שלא עוד. בגיל הזהב. יתכן וביטוח אקסטרים וחילוץ, יכולים להבטיח מעט שקט נפשי, אבל עם זאת, קשה לי לדמיין שיש מסוק חילוץ בארץ זו.
2. אנחנו הגענו ללאוס ביוני, בעונת הגשמים. תקופה הנחשבת לחלשה ביותר מבחינת עומס תיירותי. יש יתרון בעונה זו. מחירי המלונות נמוכים. אין כמעט תיירים. נחמד יותר לטייל כך. מצד שני, חם מאוד ולח עם אפשרות לגשמים עזים ושיטפונות. למזלנו, לא קרה לנו. כי לחשב מסלול נסיעה בדרכים הלא עבירות של לאוס, בעת גשם, נשמע דמיוני מדי…

טיסה וכניסה ללאוס

הגענו בטיסה של חברת איר אסיה מבנגקוק. הטיסה עלתה כ-150 דולר. יתכן ולו היינו מזמינים זמן רב לפני מועד הטיסה, היינו מוצאים תעריפים זולים יותר. אבל כאלה אנחנו. מחליטים מהיום למחר.
שדה התעופה קטנטן. מהמטוס יורדים והולכים ברגל ל"טרמינל".
אהבתי, שליד המטוס, הם מציעים לקחת מטריה – שימשייה לשימוש עד הטרמינל.

ויזה והחלפת כספים

בכניסה ללאוס מקבלים ויזה של 30 ימים. עבור הויזה אתם נדרשים לשלם 40 דולר לאדם. (נכון ליוני 25) ולהוסיף דולר אחד דמי טיפול. יש להגיע עם תמונת פספורט או להוסיף עוד דולר עבור סריקה והדפסה. ויש למלא טפסי הגירה. (שני טפסים: אחד מקבלים כבר במטוס והשני מתייחס רק לויזה). בין יתר הפרטים שהם מבקשים כי תמלאו, יש לציין טיסה יוצאת ומקום לינה בלאוס.
אפשר לשלם בדולרים, אירו, באט תאילנדי או כסף מקומי. (קיפ לאוסי). בגדול, בלאוס ניתן לשלם בכל סוגי המטבעות הנ"ל.
יש אפשרות להחליף כסף בשדה התעופה ויש גם חלפנים במרכז העיר.

נסיעה משדה התעופה לעיר:

למלון נסענו במיניואן עם נוסעים נוספים בעלות נמוכה. אין צורך במונית אישית.

מלון Maison Dalabua

בחרנו לישון במלון Maison Dalabua שהומלץ מאוד באתרים השונים וזכינו בגדול. מחיר צנוע יחסית למלון בעל שלושה כוכבים בלבד אבל בדירוג האישי שלי, היה מגיע לו לפחות ארבעה כוכבים! המלון קרוב למרכז העיר (הליכה קצרה ברגל). טובל בגנים מקסימים, צמחייה טרופית עשירה ובריכות נופרי מים מדהימות. החדר עצמו נוח בעיצוב מודרני וינטג' והמיטות נוחות והמקלחת בעלת זרם מטורף… וצוות המלון, אחד המקסימים ביותר, בהם נתקלנו. דוברי אנגלית טובה, נותנים שירות מעולה ומתוקים כולם. ארוחת בקר טובה. טבעונים – יש מנת פטריות בהזמנה מיוחדת עבורכם.

_{ד"ש חם מאיתנו לעובדת הקבלה המקסימה – Vamh}

תהלוכות נזירים עם בוא השחר

נראה כי האטרציה המרכזית של העיר, פרט למסעדות ובתי הקפה היפים, היא תהלוכת הנזירים השכם בבוקר.

לצורך כך, צריך להתעורר מוקדם. כי בערך בשעה חמש וחצי בבקר, עם זריחה. יוצאים הנזירים לאסוף אוכל מידי המאמינים. הנ"ל התפתח לממד תיירותי: לאורך הכביש הראשי, מוצבים כיסאות קטנים על המדרכות. נשים עומדות לידם בדוכנים קטנים, עליהם מונחות מנחות לנזירים. אורז דביק וחטיפים שונים המוצעים למכירה.

אותנו תפסה אישה נמרצת ופשוט הושיבה אותנו על הכיסאות ופקדה עלי לחלק מזון לנזירים.

קצת התביישתי לחלק להם אורז דביק בידיי החשופות. הנזירים עברו בזריזות ואספו במהירות את המנחות.
לאן כבר הם ממהרים? חשבתי בליבי. הרי הם נזירים…
הרחוב התמלא בגווני הכתום: נזירים זקנים ועד נזירים ילדים ממש, מלאו את הרחובות.

_{מדוע בגדי הנזירים בגווני כתום? תהיתי כהרגלי. דוקטור גוגל סיפק את התשובה: הצבע הכתום מסמל צניעות וטוהר (טוהר האש הכתומה). מסווה כתמים ישנים, לוכד פחות חום. בדי הכותנה הצנועים, נצבעים בצבעים טבעיים של כורכום. והם גם כדוגמת לבוש הבודהה. ובכללי, הם יוצרים אחידות וזיהוי של הנזירים.}

הייתי קצת נבוכה מהמעמד. הנזירים שהפכו לאטרקצייה. נראה לי קצת לא מכבד. אבל הלו… גם נזירים צריכים לאכול.

שוק בוקר בלואנג פרבנג

הנזירים עברו בזריזות. היו כלא היו. כנראה מיהרו לעבודת הקודש. הרגליים הובילו אותנו לשוק סמוך. על האדמה, נפרסו דוכנים. רוכלים מכרו ירקות, מגוונים מיני מזונות ושתייה. סגנוני.

מה אפשר לקנות בשוק הבוקר? מאכלים שונים, ירקות ומצרכים שונים. מיץ טרי סחוט במקום. ממתקים מקומיים. דבש ופטריות מרפא… סלי אידוי מסורתיים לאורז.

מסעדות ואוכל טעים בעיר לואנג פרבנג

מרכז העיר מלא במסעדות מסוגים שונים. מסעדות המגישות אוכל מקומי, הודי, סרילנקי ומסעדות צרפתיות מפונפנות, כיאה לעבר הקולינרי- צרפתי של לאוס. בתי קפה ובהם עוגות מפתות. דגמנו אחדות מהמסעדות:

Tamarind

מסעדה מדוגמת לאוכל מקומי סטייל גורמה, המגיע בצלחת מדוגמת עם הסברים. לא זול אבל טעים ומעניין. יש להזמין מראש מקומות. יש בתפריט מנות טבעוניות.

Gaspard

Gaspard מסעדה צרפתית בתוך בית מקסים. מחירים יקרים. אוכל צרפתי טעים. יש מענה לצמחונים.

Fathima Indian

Fathima Indian מסעדה הודית על גדת המקונג. אמנם צריך להמתין זמן מה עד הגעת המנות, אך האוכל ממש טעים והמחיר מצחיק. מומלץ בחום ויש כמובן אוכל טבעוני וצמחוני.

איך מתניידים בעיר ומחוץ לעיר?

בתוך העיר ניתן להעזר בשרותי "טוקטוק". מחיר נסיעה, אם משווים לבנגקוק, גבוה יותר. כ-60 קיפ לנסיעה קצרה במרכז העיר. ניתן גם לשכור רכב קטן להתניידות בתוך העיר. לא ניסינו.

לנסיעה לאטרקציות מחוץ לעיר, נעזרנו בשירותי נהג עם רכב. תחילה סברנו שנשכור רכב, וניסע עצמאית. זה לא קרה ומזל שכך. כי הדרכים מחוץ לעיר, משובשות וגרועות מאוד וככל שמתרחקים מהעיר, הדרכים הופכות בלתי סבירות בעליל. למעשה הדרכים ברובם הם כבישים הרוסים, מלאי בורות. קשים למעבר ועמוסים בצורה מטורפת במשאיות המעבירות סחורות מלאוס לסין. כלומר דרך של פחות ממאה ק"מ לקחה לנו כארבע וחצי שעות…

המלצה על נהג חמוד שבנוסף לנהיגה גם ידע לספר (באנגלית טובה) ולהדריך .הסיע אותנו בטיולים מחוץ לעיר וצ'יפר אחד מאיתנו בדייג בנהר הסמוך. Anousack Chanthavong +8562056699644 [email protected]

Kuang Si Waterfall

יעד פופולרי עמוס ביותר, שנמצא בקרבת לואנג פרבנג ומהווה אחת האטרקציות המרכזיות באזור: Kuang Si Waterfall. כניסה בתשלום. מקום מסודר ענק. יש שאטל מהחנייה לאזור המפלים. השבילים והברכות עמוסים במבקרים. עדיף להגיע מוקדם בבוקר או מאוחר אחר הצהרים על מנת להמנע מהעומס. ועדין, גם אז, השבילים יהיו די עמוסים מטיילים. המים קפואים! ויש דגים המתנפלים בהתהלבות יתרה על כל חלקת עור חשופה… אבל המקום יפיפה. הברכות בצבע טורקיז. והטבילה מרעננת. בנוסף יש במקום שמורת דובים.

Pak Ou Caves

כדי להגיע למערות Pak Ou Caves, תחילה יש לחצות את נהר ה"או" בסירה קטנה. (תשלום של 15 אלף קיפ לאדם). _{כדאי לדעת לשחות, כי אין חגורות הצלה בסירה.}

עד כאן סבבה לגמרי. ואז מתחיל הטיפוס למערות:

למערה הראשונה יש לעלות בגרם מדרגות מהזן המעייף. מדרגות מאוד לא תיקניות ויש צורך לפסוע פסיעות ענק.

מגיעים. הזקנות היושבות בכניסה למערה, מאלצות אותנו במבט מצמית לקנות זר פרחים כמנחה לאלים. קטע די מביך, כי אינך יודע כמה כסף יש לשלשל לתרומה. הכסף המקומי מגיע בשטרות ענק של אלפי, מאות אלפי ומליוני קיפ. אבל לפי הפרצוף הלא מרוצה של הזקנות, הבנו שיש לשלשל עוד כמה אלפי קיפ. הכל על מנת לפייס את האלים ואותן.

במערה הראשונה: Tham Ting יש אוסף פסלי בודהה קטנים וגדולים. חביב. לא נפלנו… אפשר להבחין גם בראש בודהה שוכב וישן באפלולית המערה.

אחד מאיתנו ביקש להסתפק במערה הזו. וטען כי לפי מה שראינו, מה כבר יכול לחכות לנו במערה השנייה, אליה נצטרך לטרוח ולטפס. להזיע בלחות הנוראית של לאוס ואז להתאכזב?

אחת מאיתנו פחדה להחמיץ ושיכנעה את עצמה ואת זה שאיתה, להתעלם מתחושת הבטן ולטפס…

אחרי גלוני זיעה, הצלחנו להגיע למערה השנייה: Tham Theung

איך סבא שלי האהוב היה אומר, "נו מילא"…

הנזירים שרו תפילות והיו מעט רגעי חסד, כך שהצטרפתי בליבי בתפילת-תחינה לאל הכל יכול של כולנו, שייסים את המלחמה הנוראה ושיחזיר את כל החטופים.

נותרה הירידה: יורדים בזהירות. נהנים ממראות הנהר הבוצי, בו מתערבבים צבעי המים. שום בריזה משום ים, לא הגיעה לצנן ולייבש את נהרות הזיעה הרבים שזרמו במורדות גופינו.

טיפ: _{אם אתם רוצים ממש להתפעל ממערה ובה אלפי בודהות מוזהבות אולי שווה להגיע לבורמה (מינאמר) כאשר ישובו לשם ימים שקטים ולטייל במערת פינדאיה.}

Green Jungle Park

אין הרבה אטרציות בסביבת לואנג פרבנג. אזי Green Jungle Park היא אטרקציה די בינונית ולמרות זאת הגענו לשם. על מנת לגלות את הבינוניות. כניסה עולה 50 אלף קיפ לאדם.
למען האמת, אם אתם מטיילים עם ילדים, הרי המקום עשוי להיות מאוד אטרקטיבי, כי יש שם פעילות אקסטרים של אומגות בצמרות העצים שנראתה מבטיחה.

בעצם מה שכן היה אטרקטיבי ביותר היה השיט במעבורת שחצה את הנהר.

ומה היה לנו ב- Green Jungle Park?

יש מתקני אומגות בצמרות העצים. נראה מאתגר למדי. ויש מפל מאוד גבוה שיורד מההר.

יש גם גינת פרחים עונתית גדולה ובה הופעות פולקלור של שבטים מקומיים. מאמינה שבעונת הפריחה זה מאוד מרשים.

המסע ל- Nong Khiaw

לכאורה Nong Khiaw מרוחקת מלואנג פרבנג כ- 140 ק"מ. כמעט כמו המרחק בין הערבה לאילת, שאנחנו גומעים בשעה וחצי… רק שללאוס יש קצב משלה. לפני ההגעה ללאוס, בשלב התיכנון, היו לנו תחילה מחשבות על שכירת רכב ונהיגה עצמאית. איזה מזל היה שזה לא קרה. הבנו זאת מיד כאשר התחלנו בנסיעה והכביש למעשה כמו נעלם בהרבה מאוד מקומות. מצאנו עצמנו נוסעים, בנסיעה איטית בדרכים חרושות עמוק. מתמודדים עם תנועת משאיות כבדות… כיף.

אז אחרי שהבנו מהם כבישים בינעירוניים בלאוס, המשכנו בדרך. הנופים לא אחרו להגיע:

עצרנו בשוק מקומי עד מאוד וקנינו מעט פרי לדרך הארוכה.

והופ הגענו… (אחרי כארבע שעות נסיעה מטלטלות מלואנג פרבנג).

שני צבעים בנהר נראים בבירור. מפגש בין מי המקונג הבוצי למים הירוקים של נהר Nam Ou.

Maison De Nong Khiaw Resort

מכיוון שהיינו מחוץ לעונת התיירות, לא טרחנו להזמין מלון מראש. אלא פשוט הגענו למלון.
הדרך למלון Maison De Nong Khiaw Resort היא כצפוי, דרך עפר שלא נראה סופה. ופתאום נראה המלון שהיה
נטוע במדרון מול הנהר. ירדנו במדרגות הרבות, כדי לגלות כי הקבלה נמצאת למטה… הנוף היה מהמם. החדר הצבעוני היה חביב. לו היו משקיעים בחדר הרחצה קצת יותר, היה מלון זה הופך לפנינה. אבל גם כמות שהוא הוא מדהים בשל המיקום והאווירה וגם בשל צוות העובדים המקסים.

אחד מאיתנו גם היה שמח למעלית… השנייה מאיתנו, לקחה את זה כאילו תרגול כושר, שכבר אינה מבצעת קרוב לשנה.

המרפסת מול הנוף המהמם. דממה… פרפרים בגודל של ציפורים מרפרפים מעל הפרחים הכתומים. בריכת שחייה פסטורלית. מדרגות אל הנהר, שיהיו שימושיות ביום שלמחרת. פשוט Wow!

היה מדהים להשכים קום ולצאת למרפסת. פסגות ההר מעוטרות בכתרי עננים.

הפלגה לכפר Muang Ngoy

קמנו לבוקר יפה זה. צופים בעננים הגולשים מההרים. ואז, גלישה מסוג אחר, גלישה בטלפון הנייד, הנחיתה אותנו למציאות קשה. מלחמה עם איראן. הדמעות עלו. המחשבות קשות. הנוף הפסיק להיות מנחם.

הנשימה נעתקה אבל הזמן לא עצר מלכת. הטיול המשיך כמתוכנן. נפגשנו בירכתי המלון, במזח והחלנו להפליג לכפר הנידח Muang Ngoy.

אמנם חיכינו להפלגה זו, שאמורה להיות פנינת הטיול. אולם מצב הרוח היה קשה. הדמעות איימו לפרוץ מעיני וגם פרצו. המחשבות על מה שיקרה, קילקלו את ההנאה מהמראות היפים. המקומיים בודאי שמעולם לא נתקלו בתופעה מטרידה כמו שהייתי אני. יושבת בסירה, עגומה. לא מתמסרת למראות.
ובכל זאת, משתפת אתכם במעט התמונות שכן צולמו.

מרחוק הבחנו באנשים מחפשים זהב בנהר.

הכפר Muang Ngoy מנותק מסביבתו הגישה אליו בעיקר בהפלגה. מאוד ציורי. הרחוב הראשי גדוש בבתים שווים הצצה. גדושים במסעדות ובתי קפה. סדנאות מלאכת יד. מזכיר את דרמסלה? מכאן גם ניתן לצאת לטרקים בסביבה הציורית. אנחנו הסתפקנו בהצצה קצרה בכפר וחזרה למלון ב-Nong Khiaw. מה שהתאים למצב הרוח הלאומי. לצערנו.

כבר בהתחלה היתה תזכורת עצובה ל"מלחמה שלא היתה" בלאוס. הפצצות האמריקאיות שהחטיאו את המטרות בויטנאם והגיעו אפילו לכפר נידח, הררי זה.

הפלגנו בחזרה למלון ב- Nong Khiaw. המראות היו יפים גם בדרך חזרה.

Ban Pha Toke Community Museum

מרחוק זה נראה כמו מבנה פסטורלי של מוזיאון כפרי על רקע ההרים. אבל מבפנים התכולה זעקה. כמה אירוני להיות במוזיאון על מלחמה עלומה כביכול, במקום נידח, כאשר מלחמה מתרגשת עכשיו בארצי.

מכתש הפצצה

ולמחרת חזרנו לעיר לואנג פרבנג. ימים עצובים של מלחמה באיראן, מתובלים בנוף לאוסי מהמם. אנשים חמודים ועננים גולשים לנהר.

khop chai לך לואנג פרבנג. היית נעימה לנו. נגיע שוב בימים שקטים מאלה.

_{לואנג פרבנג לאוס יוני 2025 – זמן מלחמה באיראן: העם כלביא}

טיול סובב תאילנד והפעם הצד המזרחי המסעיר של טאיוואן

טיול סובב טאיוואן – פוסט 3 מתוך 3.
מניחה שקראתם כבר את הפוסט הראשון: סובב טאיוואן – הקדמה (חלק 1) וגם את הפוסט: טיאוואן הצד המערבי. ואולי גם קראתם פוסטים קודמים שלי על טאיוואן: טאיפיי על קצה הצ’ופסטיק וגם משוטטים ב-Hualien וגם הפארק הגיאולוגי yehliu ביום סגריר ואולי גם לאכול צמחוני בטאיפיי וסביבתה.
כעת הגיע הזמן לטייל בצד המזרחי של האי הנחמד. שהוא הצד בו הנוף לא נגמר.

רצוי לפתוח מפת גוגל ופשוט לבחון לאורך הציר את האטרקציות. מרביתן נקודות עצירה מסודרות להתבוננות בנוף המשובח: מרביתן פתוחות 24 שעות וללא עלות. אולי פרט לחנייה. הרבה מהאטרקציות הן פסלים יפיפיים על רקע הנוף הדרמטי. הכינו את המצלמה…

_{(פוסט זה עומד להיות ארוך ועמוס תמונות. כי אי אפשר אחרת).}

לינה בעיר Taitung

את הצד המערבי סיימנו בנקודה הדרומית ביותר של טאיוואן. משם התחלנו לעלות צפונה. לרשותינו היו כששה ימים, עד מועד החזרת הרכב והטיסה חזרה לבנגקוק.
העיר Taitung שמשה כבסיס נחמד ללינה במלון The Suites – היה זה מלון רק בן 3 כוכבים שהיה מעולה וזול. מיטה וחדר נוח ביותר, בעיצוב מודרני ומבריק. לא היה צורך הפעם לבזבז יותר כסף על מלון…

בקרבת המלון, מסעדת ראמן צמחונית מעולה! Vegine. ואם אתם כמוני, צמחונים, אל תחמיצו!

Sanxiantai

יעד מהמם vhv: היה האי הקטן: Sanxiantai. אי קטן המחובר בגשר בנוי משמונה קשתות. הנוף מדהים. הכנה מעולה לנוף שנגמע בהמשך. הכניסה ללא עלות. חניה מסודרת בתשלום.
שמונה הקשתות הן פולקלור מעניין ומדובר במחווה לשמונה אלים.

כבר מהתחלה הנוף נראה מבטיח ביותר. חוף החלוקים, הקשתות המענינות, הצמחייה המיוחדת, מי הים המסתערים על נוף ההרים הקודר…

במרכז מבקרים יש גלידת בוטנים מעולה!

Amis Folk center

לא הרחק משם: Amis Folk center. שזה למעשה מרכז מבקרים של בני השבט הילידיים של האזור. אוסף אומנות. חלקו במבנה ומרביתו מפוזר בשטח עם רקע הנוף המושלם.

להתלהב מהראש היצירתי ולחמוד רעיונות אלינו הביתה למושב, מארץ רחוקה.

נוף שלא נגמר!

לאורך החוף, נקודות עצירה רבות ויפיפיות. חלקן איתרנו על פי מפת גוגל וחלקן ממש בזמן אמיתי.
היות והתנועה על הכביש איננה כבדה, התאפשר לנו לעצור ולהתבונן בנוף.בדרך כלל יש אפשרות לחניה מסודרת.
לפניכם מיטב:

Old Donghe Bridge

Kenting national park

כרי עשב מתנועעים ברוח, גולשים במדרונות התלולים עד הים. מרהיב.

Jialulan

Stone Umbrella Observation

Nanrenshi – מקדש למבוגרים בלבד 🙂

מקדש Nanrenshi הסוגד לאבר המין הגברי. מניחה שקשור לפריון, כפי שנהוג במקדשים מסוג זה. מיטב הפינים בכל הצבעים והגדלים…
פתוח לקהל ללא עלות. יש חנייה במקום.

Zhangyuan Bridge

Shitipini Scenic recreation

Yuedong Receration Center

מאוד רצינו להגיע לאטרקצייה זו. שיט למערת עטלפים… מצחק: היתה זו מערה – נקבה ממש קטנה. השייט ארך כחמש דקות כיוון. רכוסים היטב בחגורות הצלה לפי הפרוטקול המחמיר. השייטת – המדריכה, מכוונת פנס אל תקרת המערה ומעירה שכונות עטלפים. ואני נזכרת שקראתי פעם, כי עטלף הוא בעל החיים שישן הכי הרבה שעות מכל בעלי החיים, אולי פרט לזה שאיתי. היה מצחיק ועם זאת, מעולם מקודם, לא הפלגנו והפרענו שנת עטלפים…

סירות דייג עם פטנט

סירות הדייג שראינו בכפרי הדייגים היו שונות מאלה שהורגלנו אליהן. הסירות צפות על "שרוולי" פלסטיק מלאים באוויר. מלאכת כיפוף הצינור בעזרת חום. מעניין.

לחצות את הטארוקו:

שמורת הטארוקו המפורסמת נפגעה קשות ברעידת האדמה של 2024. מאז רק משקמים את השמורה. למעשה, השמורה (נכון למועד כתיבת פוסט זה), סגורה לטיולים רגליים וטרקים. אבל ניתן לחצות את השמורה בשעות מוגבלות. וזה מה שעשינו.

לקראת המעבר, נסענו לעיר הקרובה לשמורה: Hualien:

Flower Space

ארוחת צהרים טבעונית, באחת המסעדות המיוחדות ביותר, שיצא לנו לדגום: Flower Space !!
מכיוון שכבר סעדנו בה בעבר, שמחנו להגיע שוב. מסעדה עמוסה בפריטי מינאטורות, מעשה בעל הבית המוכשר מאוד. פסיפסים וצמחייה מקסימה. המנות היו יצירת אומנות בפני עצמן.

וזו הכניסה לממלכת הקסם: חבוייה בתוך צמחייה עבותה.

חלום: להשאר וללמוד מבעל המסעדה המופלאה הזאת, אמנות יצירת המיניאטורות והתבשילים שהוא יוצר במקום הקסום הזה.

Hualien Cultural and Creative park

בקרבת המסעדה יש אתר – Hualien Cultural and Creative park ובו בתים יפניים עתיקים, משומרים בסיגנון "שרונה" שלנו.

בעיקר נהנו מהגברת הנחמדה שטיילה עם אווז -חית המחמד שלה וגם הציגה אותו בגאווה למצלמה.

Lakeshore hotel Hualien

מלון Lakeshore hotel Hualien היה מלון מקסים ביותר. מאלה שקשה לעזוב. חדר גדול יפה ונוח מאוד. אמבטיה ענקית אל הנוף. על גג המלון, בריכות מים חמים וג'קוזי ממש על הנוף ההרי. סאונות שהיו מטיבות, כי היה שם קררר… ואפור. ארוחת בוקר, הכי הזויה שיצא לנו לדגום. אין משהו שלא היה בארוחה. מגוון משובח ומופרע.

בבוקר, נאלצנו לעזוב את המלון המפנק. בבטן מלאה מארוחת הבוקר המדהימה ולנסוע לעבר שמורת הטארוקו. בגלל מגבלות השיקום אחרי רעידת האדמה, הכביש פתוח רק בשעות מוגבלות ויש לבדוק תחילה את השעות. הדרך מדהימה ומתפתלת. הנהיגה מאתגרת. הנוף משגע. עננים היסטרים רובצים על ההרים. ירוק. גבוה. מים זורמים בכל פינה. מנהרות חצובות בסלע. גשרים אדומים. ערפילים המשווים נופך חלומי לטבע. וזה הכל, רק "קצה הקרחון". כלומר, רק מה שניתן לראות מהכביש.

אפשר לראות מהכביש את נזקי רעידת האדמה ואת עבודות השיקום של הכביש. עבודות למאה שנים הבאות.

לא אכביד בתמונות… הנוף עטף אותנו ביופיו. משך הנסיעה כשלוש שעות איטיות ומשגעות. עד שיצאנו מהשמורה, רק על מנת להיכנס לשמורה הבאה:

Wuling

לשמורת Wuling צריך לשלם על מנת להיכנס. באדיבות ובזהירות, שאל אותנו שומר הסף לגילנו. הגיל המופלג שלנו, זיכה אותנו בכרטיסי כניסה מוזלים, לזקנים. רק 105 דולר לאיש. נחמד מצידו, חשבתי לעצמי ונעלבתי… מה אני נראת כזו זקנה?…

כך או כך, עברנו לשמורה כדי למצוא מקום לינה. ואכן מצאנו מלון ספא מפנק.

Hoya resort Wuling

Hoya resort Wuling התגלה כמלון ענק! חדר נוח, אם כי בסיגנון מיושן. ארוחת ערב כלולה במחיר וטוב שכך. כי אין באזור מסעדות. המון אורחים וספא מפנק. שהיה מדהים, כי הטמפרטורות צללו למטה והיה לנו קררר. הצליח לנו להגיע לספא ולגלות שהוא ריק מאורחים. רק לרשותנו. איזה כיף היה לנו. (הרחצה משתופת, נשים וגברים, בבגדי-ים ולא בעירום).

Wuling Farm Campground

טיול בוקר באזור המלון ולשמחת החקלאים, שאלו אנחנו (הי, אנחנו מושבניקים מהערבה, אם שכחתם) גילה לנו מטעים יפיפים ונוף חקלאי משגע, על רקע ההרים סביב:

Shei Pa National park

והמשכנו הלאה בדרכי כפרים: ותחילה מטעי תה גזומים בטארסות: Abba's mountains

"שדות כרוב לנצח".

_{ואני כחקלאית תוהה, איך מצליחה להם חקלאות מונוקולטורית (גידול אחד) על פני כל כך הרבה שטחים. מה קורה אם מגיע לכפר מזיק ייחודי לכרוב?..}

הדרך הפתלתלה בהרים מתארכת. אי אפשר להגיע ישירות לטאייפי. צריך לישון בדרך. אז עצרנו באיזו עיר שבדרך ורק למחרת בבוקר, הגענו לטאייפי והחזרנו את הרכב לחברת ההשכרה. טיסה לבנגקוק וטאיוואן תשאר בזיכרון, עד לפעם הבאה, כאי שקט ורגוע. מלא הוד ההרים וקסם הים.

_{טאיוואן אפריל 2025}

הם ממשיכים לטייל בבאלי הנפלאה, רכובים על אופנועים ואני בארץ הקודש, כותבת ונאנחת…

לילה אחרון ישנו השניים שלי במלון הנחמד: Puri Bagus Candidasa משם המשיכו לנסוע  כשעה וחצי עד היעד הבא. 
עד כה, הטיול היה באזורים הפחות מתויירים של באלי. כעת הם מתחילים להיכנס לאתרי תיירות קצת יותר פופולארים. 

תחילה עצרו  לארוחת צהרים מפנקת במסעדת דרכים מצוינת:Warung Kuliner OMG 
ואז המשיכו לכיוון הר הגעש הפעיל  והמקדש המרשים למרגלותיו. 

לוגמים קפה ונוף

בית קפה עם נוף משגע – La Montagne Coffee  – שדות אורז והר געש – שילוב אינדונזי מהפנט!

למרגלות הר הגעש הפעיל Agung הגבוה ביותר בהרי באלי

מקדש Besakih Great Temple

דמי כניסה למקדש  Besakih Great Temple, הנמצא ממש על מורדות הר הגעש, כוללים סארונג – 60 אלף רופי.
(אפשר להמנע מלקנות סתם סארנוג, כפי שינסו למכור לכם לפני הכניסה למקדש).
ואם אינכם רוצים להסתפק רק בהסברים מתוך הויקיפדייה תוכלו לשכור מדריך שבעזרת הסבריו המפורטים תוכלו להבין ולהינות יותר מהמקדש הגדול והמרשים הזה. 
חנייה כרגיל בעלות של  2000 רופי. 

מחלון חדרם הנאה במלון Villa Kubu Sakian בכפר Sidmen. ניתן לראות את הר הגעש! החדר החביב שבו כמובן מקלחת ושירותים פתוחים לרקיע. הנאה נוספת כאשר מגלים כי יש בחדר טלווזיה חכמה וסוף סוף ניתן לראות קצת נטפליקס. להרגיש בית. 
הכפר עצמו, שוכן בעמק פסטורלי. שדות אורז מאופק לאופק. קצת שכוח ומאוד חביב. מומלץ בעיקר למתרחקים מהמולת התיירים. יש לקחת בחשבון כי חובה שיהיה טוסטוס צמוד להתניידות נוחה באזור. 

טיולים באזור Ubud 

נסיעה קצרה מהמלון Villa Kubu Sakian לUbud. שם יעשו צ'ק אין במלון Sabana Ubud ויצאו לטייל באזור. 
אזור אובוד הוא אזור מעולה להיות בו תייר. ריכוז של אטרקציות נהדרות. בסיס מעולה לטיולי כוכב. היצע מלונות מכל הדרגות. מסעדות רבות. חוגים וסדנאות לתיירים. רצוי להמנע מלינה באזור המרכזי, מחשש לרעש והמולה בשעות המנוחה. 

מלון Sabana Ubud

על המלון המפנק הזה הם ממליצים בחום. שירות אישי מכל הלב. חדר מפנק. מיטות נוחות. חדר שירותים, מקלחת ואמבטיה בגודל של הרמון מהרג'ה. ארוחת בקר חביבה. שתייה וכיבוד משך כל היום. טלויזיה חכמה שניתן להתחבר אליה. מה עוד צריך? 

 Mount Batur

על מנת להספיק לראות את הזריחה מעל הר הגעש המפורסם שם – Mount Batur ולמרות המיטה המאוד מפנקת והחלומות הנעימים שחלמו שם, השכימו קום עוד לפני הציפורים וזכו לראות את ים העננים מפנה מקום לשמש הזורחת. 
לראות ולהשתאות על פלא הבריאה. 

ואם אתם בעניין, זיכרו ללבוש בגדים חמים ממש. כי קרררר בשעות בהן השחר טרם עלה. 

מרבית התיירים עורכים טרק ללוע ההר. אבל בהחלט ניתן להסתפק רק במראות הזריחה המשגעת באזור הכפר  kalimatan: תצפית ליד המוזיאון הגיאוגרפי במתחם.

אפשר גם, למצוא מקום לינה צמוד יותר ללוע הר הגעש, ולהמנע מהשכמה אכזרית. 

תמיד כיף סתם להסתובב בשוק. (נמצא ממש סמוך לתצפית)

הר הגעש נמצא כשעה נסיעה באופנוע מהמלון המאוד נחמד. 

גשם

גשם שלא בעונתו, אומרים המקומיים. ומה לעשות… מתרטבים מעט ומחכים להפוגה. וגם מהרהרים בגשמי הברכה שבמדבר ערבה.
וכאשר סוף סוף פוסק הגשם, מגיעים למקומות נהדרים:

שלוש שעות ירד הגשם. מבול היה. "נתקעו" במסעדה צופה לשדה אורז רענן. שתו קפה מעולה. טעמו ממנות הבית שהיו על טהרת חזירים והצליחו להשיג גם מנת ירקות טבעונית, למתנזר מחזירים. מסעדת Warung Babi Guling Pande Egi

ביקור בשוק אומנויות Sukawati Art Market: על מנת לרצות את זו שנשארה בארץ, מניב שלל בדים לכיסוי העצים בגינה. שנרגיש עם, למרות שנהיה בלי…

עץ ומקדש סביב

וכמובן שאין כמו ביקור יומי במקדש: Goa Gajah או בשמו השני "מקדש הפילים":
מקדש הינדי מרתק זה היה מכוסה בעפר ולמעשה התגלה בחפירות.
העץ הענק בן 500 שנים והוא מכונה "עץ הכותנה". Giant Kapok tree על שום תרמיליו בהם הלקטים דמויי כותנה צחורה. 

על מנת להיכנס למקדש יש לשלם 50 אלף רופי דמי כניסה לאדם. 2000 רופיות עבור חניה לאופנוע. וכמובן לעטות סארונג. (מקבלים במקום).

המקדש נמצא במרחק 30 דקות רכיבה על אופנוע מהמלון.

בחפירות, התגלו הבריכות והמערה וגם הריסות מקדש בודיהסטי שהיה במקום והתמוטט במהלך רעידת אדמה. 

שרידי המקדש הבודהיסטי עטופים בבדים מקודשים. 

הגשם שוב החל לרדת. מזל שהצליחו לחזור למלון. שם מחכה להם הנטפליקס…

חוזרים להתחלה: Denpasar

נפרדים מהמלון המקסים שלהם ב-Ubud וממשיכים לעיר ממנה התחיל המסע. שעה וחצי נסיעה והם במלון: Sini Vie Villa – Romantic Honeymoon Villa in Seminyak Bali

מחזירים את האופנועים לסוכנות ומבלים יום אחרון בבאלי. מחר יטוסו לבנגקוק. 

והמלצה אחרונה בהחלט: ארוחת צהרים מעולה, שמאוד אהבו.  במסעדת המבורגרים WACKO Burger Cafe

ועד הטיול הבא בבאלי הם יאזינו בגעגועים למוזיקה הנהדרת משם: מוזיקה שתזכיר להם את הנופים היפים, האוכל הטעים והאנשים החביבים של באלי: Gus Teja  – Rhythm Of Paradise

אפשר גם ללחוץ כאן – על מנת לקרוא את הפוסט הראשון : טיול אופנועים באלי – חלק א'

באלי אינדונזיה אוקטובר 2022

רוכבים על אופנועים קרוב קרוב לירוק המהמם של באלי

טיול אופנועים בבאלי. זה לא קרה לי. זה קרה לו.אבל כמה שזה בא-לי…

טיסה ומלון בלילה שלפני באזור שדה התעופה דון-מואנג

לבאלי  אינדונזיה, הם הגיעו מבנגקוק תאילנד. הטיסה מהארץ לא הסתכרנה עם טיסת ההמשך לבאלי ולכן "נאלצו" לבלות לילה בבנגקוק. 
הבחירה הייתה ללון בקרבת שדה התעופה השני בבנגקוק הנקרא דון מואנג: {לחצו לקישור לפוסט על שדה התעופה דון מואנג) ממנו תמריא טיסת Air Asia  מוקדם בבקר ל- Denpasar בירת האי הקסום באלי. 
וכך, הרוויחו לפחות שעת שינה אחת.
 מלון Amari Don Muang Airport Bangkok – הוא המלון הנבחר לליל המעבר:  מהלובי של המלון יש גשר עילי לשדה התעופה, מהלך דקות בודדות.
אוטובוס שאטל חינמי משדה התעופה סוברנהומי לשדה התעופה דון-מואנג הביא אותם עד לפתח המלון. את האוטובוס הזה ניתן למצוא בקומת המסד בצד ימין. {לחצו לקישור לאתר על האוטובוס הנוסע בין שני שדות התעופה} חייבים להציג את כרטיס הטיסה העתידית, לשם שימוש באוטובוס. 

מסעדה ושוק לילה 

בסביבה אין הרבה מה לראות, או לאכול, פרט לכמה מסעדות פועלים באזור מסילת הברזל ופרט לחנות הנוחות 7-11 שאי אפשר בלעדיה.
אפשר למעשה, ללכת דרך הגשר העילי לטרמינל של דון מואנג, שם בקומה השנייה, אחרי המקדונלנדס נמצא מרכז אוכל טוב ומסעדות אחדות. {לחצו לקישור פוסט על שדה התעופה דון מואנג}

ואפשר גם להזמין מונית באמצעות אפליקציית Grab ולהגיע למתחם נחמד  O zone 1.
שם נמצא מרכז חיי הלילה באזור: שוק לילה, בארים ומסעדות שרבות מהן קוריאניות וגם קפה אמזון הנהדר, שהם כל כך אוהבים. 
{לחצו לקישור לפוסט על קפה אמזון).

DD buffet (Songprapa)
(הם בחרו לאכול בבופה שהרעיון בו הוא בישול עצמי בציר מרק חם הנמצא במרכז השולחן. בציר הזה מבשלים דגים, בשרים או ירק. כל השפע הזה, עם מליון תוספות, שתייה חמה, קרה ומתוקים: אכול עד שתתפקע!. 54 ש"ח לזוג).

נוחתים בעיר Denpasar

לילה ראשון בבאלי  Karma Sajtra Hotel

הם בחרו ברגוע – ועל כן המלון הראשון Bali Karma Sajtra Hotel שהוזמן מראש, היה באזור Seminyak בעיר הבירה דנפאסר. שלמרות היותו בקרבת האזור המרכזי, הוא עדין נחשב כאזור רגוע ושקט. 
( אם אתם אוהבים חיי לילה סואנים, בחרו אולי לישון באזור Canggu]

מחר בבקר יתחילו מסלול מעגלי באי היפה באלי.

תחילה אספו את הטוסטוסים והקסדות, אותם הזמינו מראש, באתר: Motor Advanture Bali 

לאחד מהם, זו רכיבה שלישית בבאלי ולשני, רכיבה ראשונה. השאלה במבחן, ילדים,  עשויה להיות: למי יכאב הטוסיק קודם? 🙂

התנידות על גבי אופונועים מומלצת ביותר. משום הכבישים הצרים, אשר מקשים על הנהיגה ברכב, מפאת גודלו. אפשרות אחרת, לשכור רכב עם נהג מקומי המתמצא ורגיל לנהוג בתנאים אלה. 

השכרת אופנועים – מדריך מזורז למתחיל:

ביקורת כללית על הסוכנות הנ"ל: Motor Advanture Bali  – הסוכנות בבעלות גרמנית. הציוד חדש באחזקה מעולה. שירות אישי שמוסיף לחוויה. הסוכנות נמצאת בקצה Seminyak ליד תחנת דלק. הדרך הרגלית לשם בחלקה היא לצד הכביש הראשי ללא מדרכה. (קשה להליכה) לכן ניתן לתאם מראש שילוח של האופנועים למלונכם  (בתוספת תשלום).
ניתן לשכור אופנועים גם על בסיס יומי או לטווח ארוך יותר. 
במקרה הפרטי שלהם: האופנועים עליהם רכבו היו למעשה טוסטוסים 125 סמ"ק של חברת הונדה. 

ואי אפשר ללא טיפים אחדים:
+יש להגיע עם רשיון נהיגה בינלאומי בנוסף לרשיון הנהיגה הישראלי.
+בעת ההשכרה יש להפקיד ערבון במזומן. הפיקדון משתנה על פי ערך הרכב ששכרתם. במקרה של שני הטוסטוסים זה הסתכם בסכום של 6 מיליון רופי. אשר הוחזרו בסיום ההשכרה. 

+בעונה הגשומה, שווה לקנות ברדס – שכמייה עמידה לגשם העולה כ100 אלף רופי. ניתן לרכוש בסוכנות עצמה. 
+שווה לבקש במעמד הזמנת האופנוע ארגז אחורי עם נעילה לשמירת חפצים. 
+האופנועים מצוידים במתקן לטלפון נייד עם יציאת USB לטעינה. שזה נחמד ועוזר. 
+לא לשכוח לחבוש קסדות תקינות.

מקדש ראשון בבאלי Tanah lot

היעד הראשון בקרבת מקום היה: Tanah lot זהו מקדש הינדי פופולארי אשר התגלה כמקסים ביותר בשעת השקיעה.
כאשר המקדש שקוע חלקית במים בשעת הגיאות. 
למקדש נהרו אנשים רבים. אבל זה לא הפריע לקסם. 

זה גם השלב בו אני, זו שנשארה מאחור בארץ הקודש, מתחילה להיות ירוקה מקנאה, מהמראות: "הלו. מקדשים זה התחביב שלי!" וחושבת ללא הפוגה, איך גם אני אצליח להגיע לאי הנהדר הזה. כלומר, איזה דרכון זר אני צריכה להמציא…

מלון Umma Bali Menjangan Retreat

מלון Umma Bali Menjangan Retreat נמצא באזור Menjangan ו Pemuteran- שהם אזורים מצוינים  לצלילות וסתם בטן-גב… ונמצאים מחוץ לטווח התיירותי הרגיל והידוע.

כדי להגיע למלון הנחמד הזה:Umma Bali Menjangan Retreat   מהמלון של הלילה הראשון, השכימו קום עד מאוד. ועם שחר יצאו לדרך, על מנת להימנע מפקקי תנועה. 
כאשר כ-130ק"מ יפים עד מאוד, מפרידים ביניהם ובין היעד.
כשלוש וקצת שעות רכיבה על גבי הטוסטוסים החביבים. 

ובדרכים: כביש צר מאוד. מתפתל. עם מעט נקודות עצירה לשם התרעננות. והתפעלות מהג'ונגל הטרופי שסביבם. מצמחי בית, אשר אצלנו, בקושי שורדים בגינה ובבית, ואילו בג'ונגל הבאלינזי הם מרגישים בבית: צומחים לגובה, רעננים וירוקים ומכסים כל פינה, להקות קופים וגם פה ושם מקדשים קטנים מאבן שחורה מקומית המתמזגים בטבעיות ברקע. מושלם.

המלון התגלה כמלון בוטיק קטן. ארבע בקתות עץ מגניבות, אשר  חדרי השירותים שבהן מקסימים ופתוחים לרקיע. ממש כמו שאני חומדת לביתי במושב.

שדות אורז סביב מוסיפים לאווירה ובעלת הבית מכינה ארוחת ערב טעימה שלא תרצו בשום אופן לפספס!

גשם יורד בזמן המנוחה. מחר יום חדש ורענן. 

מסעדה  שדגמו בדרך למלון:
Dapoer Chandra
ומכיוון, שאולי בעתיד…
אם ירצה "אלוהי הדרקונים הזרים" 🙂 גם אני אגיע לשם.
מעודד לדעת כי די בקלות מצאו מסעדה ראשונה. בדרך. ובה תפריט גם לטבעונים/צמחונים רעבים תמידית. כמוני.

ובבקר, לאחר טבילה קצרה בים. בחוף סמוך למלון, המשיכו ליעד הבא, הנמצא בהרים: Munduk

טיולים באזור ההרים של Munduk:

האזור הררי ביותר עם שיפועים תלולים שעשויים להיות קשים עבור מי שאינו מנוסה ברכיבה על אופנועים! ניתן להוסיף ולציין כי הכבישים הם ברמה גבוהה, למרות האזור הנידח. 

אזור זה מהווה בסיס מצוין לטיולי מפלים ויש הרבה כאלה כאן! כאשר המומלץ ביניהם הוא  Banyumala Waterfall

מומלץ לבנות על שהייה של שני לילות לפחות באזור זה. 

מסעדה מומלצת לארוחת צהרים תהיה: Terrasse du Lac Tamblingan. בה ניתן לאכול מול הנוף היפה מרק קניידלך מקומי הנקרא Bakso

Banjar Hot Spring

 ובתיאום מוזר. לי כאן בארץ נתפס הגב (הגזמתי בעבודות הגינון) והוא טובל במעין חם ב-Banjar Hot Spring
  אתר מהמם של מעינות חמים, לא רחוק מהמלון. 

מחיר כניסה לאתר למעיין 20000 רופי לאדם. בנוסף- חניה לאופנוע במחיר תרומה של 2000 רופי. שכירת לוקר לבגדים 5000 רופי.

לשמחתם ירד גשם והחוויה לטבול במים החמים בשעת מונסון היתה מגניבה ביותר. 

מקדש Brahmavihara Arama

חמים מהמים, רחוצים ומפוייסים המשיכו לטייל. במרחק קצרצר נמצא מקדש בודיהסטי פעיל
(בין היחידים ששרדו את השתלטות ההינדונזם) Brahmavihara Arama
יש לשלם כניסה 20000 רופי לכניסה ולעטות סארונג. (כרטיס הכניסה כולל סארונג). כרגיל, מחיר החנייה 2000 רופי לרכב.

לעלות במדרגות ולהתעלות בעזרת הסוטרות הרשומות.

ובלילה, לינה ב- Nadya Homestay

חדר די בסיסי בנוף משגע! 

מגיעים לאזור Tejakula

אזור זה נמצא למעשה מחוץ למסלול התיירותי הרגיל שבאי באלי. בצד החוף המזרחי. יש לקחת בחשבון כי רוב העסקים במקום נסגרים מוקדם, המרחקים גדולים וישנם רחובות ללא תאורת רחוב כלל.  (במקרה שלנו חלק נכבד מהכניסה היה בדרך כורכר ללא תאורה).
יש מקבץ מסעדות אבל לכל אחת נדרשת נסיעה קצרה, כמו כן רובן נסגרות מוקדם.
מומלץ להזמין מראש ארוחת ערב במלון ולנסוע למינימרקט הקרוב להצטייד בשתייה ונשנושים וליהנות מהשקיעה היפה. 
לילה אחד יספיק בד"כ להתרשמות מהאזור. אלא  אם רוצים להסתלבט יותר מול העננים.

ובינתיים, הגשם "המבורך" מאתמול במעינות החמים, מוסיף ללוות אותם גם היום והופך להיות סוג של גשם מטרד.
רטובים עד לסוללת הטלפון, הם עוצרים בכמה מקומות יפים בדרך לשם, לקפה, ארוחה קלה, מקדש או סתם כי כבר אי אפשר לראות כלום מעבר לחומת גשם המונסון הכבד.

אין יום בלי מקדש

Ulun Danu Temple בגשם שוטף

אוהבים צפרדעים שם? או שזה סתם נדמה לי? 

ואם הבינו נכון, אז התהלוכה הצבעונית, העליזה לכאורה, היא תהלוכת אבל לזיכרון קרוב אהוב שנפטר. 

לתבל את הנשמה והאוכל – סיור בחוות קפה משפחתית

ביקור במטע קפה ותבלינים:
Bali Beans 
התבלינים בגודל ומחיר דמיוני.
ואני מקווה שהם קונים אותם
עבורי.
כעת.

 

לינה ב- The Amrita Salt Farm Villas  (חדר נחמד, נוף יפה, אך מזגן חלש יחסית) שבנוסף היא גם חוות מלח.
יבקרו בה מחר בבקר.
לילה טוב להם וחלומות מלוחים…

ובבקר, השכמה למפעל יצור המלח הביתי שעל החוף הסמוך: קורות עץ חלולות אותם ממלאים במי הים ומניחים למים להתאדות ולמלח להשאר על הקורות. 
"ומה טעם המלח?" שאלתי אותו. "מלוח"… השיב וחייך. "מלוח כמו הים".

בזמן שישנתי כאן בארץ, הם התקדמו ברכיבה של שעתיים עד המלון הבא Aquaterrace 

כפר הדייגים החביב  Amed

אזור Amed נמצא גם הוא לא בלב מפת התיירות הבינלאומית. ובזה גם קסמו. חופיו היפים מאוד,  געשיים וסלעיים ומתאימים יותר לצלילה מאשר לשחייה ובטן-גב. 

בקר היום השישי התחיל גשום ושינה תוכניות. ועל כן, לא יצאו לטיול זריחה על הר הגעש כמתוכנן (בדיעבד התגלה כ"מלכודת תיירים) אלא זרמו עם הנסיעה ליעד הבא. כאשר בדרך, הנופים לא פחות ממופלאים. והים הרגוע מתמזג עם השמים לשקט אינסוף.    

כאשר הירוק כמו "מכאיב" בעינהם למודות המדבר. 

אתר מים כמו מארץ הפלאות – Tirta Gangga

מחיר הכניסה לאתר המקסים הזה: 50 אלף רופי לאדם. חנייה 2000 רופי  

והוא. ספק חולם, ספק מהורהר במקום היפה הזה.
(ואני מדמיינת שהוא חושב, איך לעזאזל יבנה אצלנו בחצר,מזרקות יפות כאלה). 

ארוחה במסעדת Bali Asli Restauran מגבירה את עוצמת החוויה. הנוף סביב. ההגשה. הטעמים…

מלון Aquaterrace ב- Amed

המלון- שהוא בעצם וילה בת כמה חדרים הצופים לים וכך גם הבריכה. החדרים קטנים, ומדליקים בעיצובם. 

הערה חשובה! שימו לב כי רבים ממסלולי הנסיעה באזור זה עוברים בכבישים שמצבם רעוע. והרבה תאונות דרכים מתרחשות שם. על כן, הקפידו בבקשה לנסוע בזהירות ומתינות. 

אחרי שני לילות
במלון הנחמד Aquaterrace
הגיע הזמן לצאת לדרכים:

מזג האוויר ממשיך להפתיע: גשם יורד שלא כרגיל בעונה זו. הטמפרטורות צונחות מעט ויש הקלה בחום ועננות. 

מסלול חביב לאורך החוף, הביא אותם ליעד הבא ולמלון המקסים
Puri Bagus Candidasa

המלון- שהוא בעצם וילה בת כמה חדרים הצופים לים וכך גם הבריכה. החדרים קטנים, ומדליקים בעיצובם. 

בדרך למלון הבא, הם עוצרים בכפר היסטורי משוחזר: Tenganan Pegeringsingan  בו הזמן כאילו עצר מלכת. ותושביו עוסקים במלאכות עתיקות. יפה להתבונן בהם. מוכשרים כאלה. 
כניסה חופשית. תרומה מתקבלת בברכה. חניה בעלות של 2000 רופי. 

לינה בלילה השביעי במלון Puri Bagus Candidasa

המסלול עוד לא תם: המשך המסלול בפוסט נפרד – לחצו כאן כדי להגיע לפוסט:  טיול אופנועים בבאלי – חלק שני. 

 5/5

טיפים תמיד רצוי:

נכון לזמן כתיבת הפוסט: על מנת להיכנס לבאלי חייבים בדרכון שאינו ישראלי. בזמן הנחיתה בבאלי מקבלים ויזה אוטומטית לחודש בעלות 35 דולר.
בד"כ, הכי פשוט להגיע לאי באלי בטיסת המשך מבנגקוק. 

לגבי הקורונה – אין צורך בבדיקות מקדימות או בבדיקות בנחיתה. 
יש צורך בתעודות התחסנות. 

קצת על אוכל ועלויות : דולר אמריקאי שווה כ15 אלף רופיות אינדונזיות.
עלות מנת אוכל עממית: שהיא נאסי גורנג, נאסי – אורז, גורנג- מוקפץ.
וזו המנה הלאומית שלהם, שבכל מקום תהיה טיפה שונה כי המתכון הוא אישי לכל משפחה: מנה זולה זו של נאסי גורנג Nasi Goreng תעלה 15/20 אלף בדוכנים ו WARUNG של מקומיים. 
מחיר מנה נורמלית נע בין 35-60 אלף  רופיות . מנה זו  ניתן למצוא ב WARUNG המשרתים יותר תיירים ולכן גם יש בהם תפריט באנגלית.
מנה יקרה יכולה להגיע ל 80 אלף ולרוב זה יהיה גרסאת הספיישל שמכילה תוספת חלבון נוספת (לרוב 2 שיפודי סאטה).

מנה נוספת עממית וזולה תהייה גאדו גאדו Gado Gado -"מיקס מיקס" הכוונה למיקס ירקות הגינה הזמינים מבושלים וטריים מוגשים עם ביצה, טמפה וטופו, והמון רוטב חמאת בוטנים בתוספת קרקרים. פתרון נוח לצמחונים.

Nasi Champur – מנה של הר אורז ומיקס ממטעמי המסעדה + שיפודים. 

שוק מקומי באזורים התיירותיים של באלי  מכונה במפות Pepito Market ו Popular Market – תמיד כדאי לקפוץ לשם ולגלות את פלאי האזור, מבחינה גסטרונומית, חקלאית ואמנותית. 

חנויות נוחות בבאלי יהיו מרשתות Indomaret וגם Alfamart. שלא כמו ה7-11 המפורסם של מזרח אסיה. 

מלונות – הם בחרו במקומות לינה באזורים שקטים ולא במרכז הענינים, שבד"כ רועש, היות והיו עם טוסטוסים צמודים. אם אתם מטיילים ללא רכב צמוד, אולי עדיף להיצמד למרכז בכל זאת, לשם הנוחיות במציאת מסעדות ומקומות בילוי.  מלונות רבים הם בעצם סוג של לינה בוילות פרטיות. בד"כ זה מאוד נחמד והאירוח הרבה יותר אישי. כל הוילות היו מפנקות ומצוידות במגזן ואינטרנט אלחוטי חינם. 

באלי אינדונזיה אוקטובר 2022

מסלול טיול ובו טועמים מהסירים המתבשלים במסעדות הרחוב לאורך קו החוף של תאילנד

אוהבים דגים? אני אוהבת אותם שוחים באקווריום. הוא אוהב אותם בעיקר בצלחת. בעיקר בתיבול תאי חריף.

יש שלב בחיים בו חשוב גם לדעת לשחרר. אני מתאמנת בלשחרר. לא פשוט כלל. 
והנה, יצא, זה שאיתי, (איתן)  לטיול בתאילנד ולא איתי (עם השף אריק). טיול אשר איפשר להם, לשחר לטרף, ללא צמחונית שכמותי.

ואם  טיול כזה גורם לו אושר, לאכול דגים ושאר חיות מסכנות, אני מאפשרת… לעיתים. שלא יתרגל חלילה. שיחזור בשמחה לכרוב ולחסה אשר בגינתי. 

וכיצד ואיך, מהיכן ולאן?

הטיול שלהם החל עם הנחיתה בבנגקוק ואיסוף רכב שכור בשדה התעופה. נהיגה עצמאית בתאילנד מומלצת ומאפשרת להגיע לכל פינה. 

ציטוט ותיק ומשופשף: "יצאנו משדה התעופה ובתחנת הPTT הראשונה, עצרנו לאכול משהו. להרגיע את הרעב"…

הסבר קצר על ה-PTT: תחנות תידלוק וריענון לצידי הדרכים ברחבי תאילנד. לא אכנס למהות הפוליטית או הכלכלית, רק אציין שאנו חובבי PTT:  כי ניתן למצוא בתחנה שירותים מצוחצחים.   את ה"אלונית" המקומית – הלוא היא חנות 7-11 הנהדרת. מסעדות מקומיות. בית הקפה המובחר "אמזון".  דוכני אוכל. חנויות המוכרות תוצרת מקומית מענינת וגם חנות עודפי הבגדים  Export 71 בה ניתן למצוא מציאות בכלום כסף. 

Hong nam yu  ti nai –  ห้องน้ำ อยู่ ที่ ไหน – בית הכבוד, היכן הוא? 

ציידתי אותם במשפט מפתח לקירוב לבבות: "היכן השרותים"? בתאית 

משפט הנאמר, קרוב לודאי, במבטא מזעזע המצחיק את המקומיים. כך גם היה.

בתחנות ה- PTT הביאו את שירותי הגברים לסוג של קיצון מאוורר ומשוחרר.  

לפוסט מצחיק על סוגי בתי השימוש במזרח אסיה וגם ספר חשוב על יציאות  – לחצו כאן 

נסיעה בת כשעה וחצי משדה התעופה הבינלאומי הביאה אותם אל היעד הראשון – אמפוואה. 
שם החליטו לישון במלון קטן, אלמנטרי, אך נקי ונעים, הנטוע על אחד ממזחי השוק הצף. מלון Thanicha Resort. 

ומה יש לראות בסביבת אמפוואה?

השוק הצף של אמפוואה אינו פעיל שלא ממש בסופי השבוע. כדי לא להיות מחוסרי שוק צף, הוחלט על נסיעה בת רבע שעה מהמלון לשוק צף סמוך. שוק  Damnoen Saduak Floating Market, שהיה פעיל, סגנוני ועמוס תיירים. אבל נתן את התמורה במראות, בריחות ובמאכלים. 

חשוב לדעת: מגרשי חנייה נוחים, צמודים לשוק, בעלות 20 באט. 

שוק הרכבת Maeklong Railway

גם שוק הרכבת המפורסם, היה צפוף ביותר. אבל עדין מגניב לראות את הסחורות המונחות על פסי הרכבת העוברים ברחוב הצר. את הדוכנים והשימשיות הנסוגים לקראת הרכבת ואולי גם את צבא התיירים, החמוש במצלמות ומתעד את האירוע השיגרתי אשר הפך לאטרקצייה.  בכל אופן, כדאי שתצטיידו במעט חוצפה על מנת להידחף בין ההמונים. 

 טיפ חניה חשוב: ניתן לחנות מול מקדש  Wat Phettamut ותמורת 20 באט, תוכלו להשאיר את רכבכם ולצאת השוקה בניחותא. . 

אגוזי קוקוס אתם אוהבים?

אריק השף, שלו זו הפעם הראשונה בתאילנד ובעזרת קיסמו האישי וללא חת, הצליח להתחבב על פועלי חוות  עיבוד מוצרי קוקוס. היה מעניין לראות כיצד מפיקים מאגוז הקוקוס מוצרים הנחשבים בימינו לטרנד בריאותי וטעים.

אני, כמעריצה קבועה של אגוזי קוקוס, מקווה בתוך ליבי, כחקלאית מהערבה, כי המגדלים המקומיים מרוויחים את התמורה ולא רק הקמעונאיים. 

את החווה ניתן למצוא על הכביש הראשי לשוק  הצף הנ"ל. כביש 325.

לקרוא עוד חוויות מאמפוואה – לחצו נא על הקישור. 

השכם השכם בבקר… 

ארבע בבקר הכבישים די נטושים. במקום מכוניות, ממלאים את הדרכים דוכני אוכל. ארוחות בקר למשכימים ולחרוצים.
השחר טרם החל, אבל שוק מכירת הדגים Mae Klong Fish Market בשיא פעילותו. לשוק מסוג זה, חייבים חייבים להגיע בזמן. כי הפעילות בו מסתיימת בסביבות השעה חמש בבקר. כמויות הדגים ומגוונם, היו בהחלט שווים את השכמתם. סעודה ראשונה, אכלו עם שחר, יחד עם אנשי פריקת הדגים. על שרפרפים כמובן ובצמוד לשוק.
ארוחה טעימה, כך סופר לי , כארוחת מלכים. התחלה מעולה שפתחה להם את התאבון. 

המנעו נא מדרכי האקספרס ובחרו בכבישים הצדדיים. 

מאמפוואה בחרו בכביש מס' 35. משם כביש 2021. עוברים דרך בריכות המלח המצויות לאורך הכביש.
משם כביש 4012. כביש זה יקח אתכם לאורך החוף, דרך נחלים ופירי דייגים. מסעדות מקומיות לאורך כל הדרך.  הדגים ומאכלי הים טריים, טעימים בטירוף וזולים בצורה מהממת.  המשיכו, על בטן מלאה, בכביש 4028 המתחבר בסופו לכביש 4 היישר בואכה להואה-הין. 

זכרו כי רצוי "לטעות" מעט מהדרך המוצעת לדרכים צדדיות המובילות לחופים, אשר בסופם ימצאו החופים נטושים ומסעדות מקומיות, נהדרות, בפירי דייגים. 

ומה היה להם בהואה-הין?

למסתפקים במועט (כפי שמתאפשר בלעדי…)  לינה ב-Daddy's Home Guesthouse
חדר צנוע, נקי. בעל בית נחמד. חניה בתוך המתחם ובצמוד לשוק ציקדה ותמרינד. שהם בעצם הסיבה ללינה במקום זה.

לקרוא עוד על שווקי הלילה של הואה-הין – לחצו כאן. 

לקרוא על מלון נהדר שאני אהבתי  בהואה-הין  – לחצו כאן. 

ממשיכים דרומה לאורך החופים עד לפרצ'ופ קירי קאן

נוסעים בכביש 4  ואז יש לעבור לכביש 1020 הלוקח אתכם לכיוון החוף. משם להמשיך בכבישים הצמודים ביותר לקו החוף, ככל הניתן. עד לפרצו'פ קירי -קאן. 

בדרך נמצאים פירי דייגים קטנים ומגניבים. קל לזהותם במפות גוגל  – אם תפעילו מצב לווין.
תמיד ניתן לחזור לכביש 4 ולהמשיך בדרך המהירה ליעד.

קחו בחשבון: עצירות מרובות לצורך טעימות דגי ופירות ים שזה עתה קיפחו חייהם. מומלץ ביותר אומלט עם שרימפסים.

והנה לפניכם מפרץ פרצ'ופ קירי קאן במיטבו:
נסיעה ל- Monkey Monument Prachuap Khiri Khan. כפי שמצוין במפת גוגל, תיקח אתכם לתוך בסיס חיל האוויר התאי Wing 5 – הכניסה בהצגת דרכון, תוך חציית מסלולי הטיסה. קופים מקסימים ונופים משובחים. שילוב מהמם בתוספת מסלולי מטוסים.  

נוף מדהים של חצי אי. נוף שרואים רק משם… אפשר לישון במפרץ פרצ'ופ או להמשיך הלאה אם אתם ממהרים.

לקרוא עוד על האזור ועל מלון שאנו אוהבים במיוחד – לחצו כאן.

ארוחת ביניים שאינה שיגרתית – בעל שם מוזר: Steamed Egg pimp  curry in a banaana leaf cup.
(במחיר המצחיק של 15 באט. בערך שני ש"ח).
המעדן המקומי עשוי מבצי סרטן הנקרא Horseshoe. הביצים עטופות באורז שעטוף בעלי בננה על הגריל. בשר הסרטן עצמו עשוי להיות רעיל. טעים? – ככה ככה.  חוויתי? – כפי הנראה.  הרבה פחות לדור הצעיר של הסרטנים. 

מלאים בבשר סרטנים, דגים וכל השאר, כוחם במותנם והיום עוד רחוק מלהסתיים. וכך,הוחלט להמשיך באותו היום ולהגיע עד לצ'ומפון לעת ערב.

מלון Junjira Resort  בצ'ומפון נבחר בקפידה בשל מיקומו האסטרטגי. חולש על הכניסה למזח הדייגים וצמוד שוק לילה מקומי, אשר סיפק מאכלי ים טעימים וקשרים חברתיים.
הליכת בקר בכביש הראשי המוביל למלון הניבה חווית שווקים וסימטאות המובילות למספר מזחים מקומיים. ואם יש מזל, אפשר להיתקל בפריקת יבול הדגה, מספינות החוזרות מדיייג ליילי. 

על רזורט מפנק בצ'ומפון – אפשר לקרוא בקישור הבא. 

לקריאת פוסט המשך: מסעדות שרפרפים ומזחי דייגים – פרק שני – ים אנדמן  – לחצו כאן

*כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י שף אריק ברגר השותף האידיאלי למסע. 

 

תאילנד נובמבר 2019

שיט באגם אינלה הוא בהחלט חוויה תיירותית

שהייה של כשלושה ימים באזור, בהפלגות באגם. הביא אותנו לפינות נחמדות אך גם תיירותיות.
עגבניות הגדלות על איים צפים, קסמו לנו במיוחד, כיאות למורשתינו החקלאית.
פחות אהבנו את "תצוגת הילידים" בחנויות ובאתרים. אם כי החיוך הרחב שלהם, פיצה על הכל.

את השווקים הצבעוניות שעל גדות האגם חיבבנו יותר וגם את אתרי העתיקות, אשר הזכירו במעט את מקדשי קמבודיה.
בסך הכל, טיול חביב והפלגות נעימות בסירה קטנה בין הכפרים הצפים, חלקות גן הבית והמקדשים.
והטיפ החשוב ביותר ממני אליכם: (בסיגנון של מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה 🙂 ) –  החשוב ביותר הוא לקחת עימכם שפתון לחות…!
ללא שפתון, השפתיים חרבות מהרוח המהלכת על פני המים ואפילו שתייה מרובה, לא הצליחה להחזיר לשפתיי את הלחות שניטלה מהן.
אולי בגלל שפתי היבשות, אולי בגלל התיירים הרבים שבאזור, אולי כי בעבר, כבר טיילנו באגם ה"טיטיקקה" שבפרו על אייו הצפים. באגם הגדול בקשמיר, בכפרים הצפים בקמבודיה…ואולי כי אנחנו מחפשים בטיולים שלנו מקומות נסתרים יותר, תיירותים פחות…
לא יצאנו מגדרנו באגם אינלה. חווינו חוויה נחמדה מאוד. נינוחה. מחויכת ותיירותית.
לנו במלון הטוב הזה : Inle Lake View -( ארוחות הערב במלון היו מעט יקרות ופלצניות מדי לטעמנו. למחרת בערב, גילנו כי ניתן לצאת משער המלון בדרך עפר למסעדות מקומיות, עממיות יותר וזולות.)
בורמה 2012

תמיד כיף להגיע לחוף ים. אבל במקרה של וורקלה, אהבנו הכל פרט לחוף הים.

אולי כי אנחנו, האוהבים את תאילנד וחופיה, קשה לנו ההשוואה. אולי כי הגענו לחוף היותר מקומי, הפחות מטיב עם תיירים.
מחלון חדרינו במלון, המשכשך ממש במי הים. צפינו בהתרגשות בתהלוכות הרבות של הינדים השוטפים מעליהם את אפר מתיהם בממי חוף הים. החשק להיכנס למים ובטעות לבלוע מי ים מעורבים באפר מתים, אזל לנו.
יצאנו לשוטט בסביבה. הררי זבל במורדות החוף, חיזקו את החלטתנו בקשר לאי-רחצה בחוף וורקלה. מקסימום, בבריכת המלון. גם אז, לא ממש בחשק.

ומה עושים אם כן בוורקלה? ציפו מאיתנו לשוטט בטיילת הגבוהה שמעל החוף. מסעדות ובתי קפה. חנויות ושאר מיני סחורות תיירים. אז שוטטנו. אכלנו, קנינו פה ושם. הצלחנו לשבור / לקלקל את סטריוטיפ הישראלי העומד על המקח. כאשר רכשנו חולצה רקומה, הצענו למוכר לשלם יותר ממה שביקש. המוכר ההודי נכנס להלם: "אתם בטוחים כי אתם ישראלים"? שאל והסכים להצטלם עם החולצה…

שוטטנו במקדש הצמוד לחוף ובשוק הקטן ואז גילנו בפתק זעיר אשר הוצמד לאחת המסעדות אודות פסטיבל פילים למחרת בקולום. מה שהוביל לאחד מהחווית הנהדרות להן זכינו בטיול.

לקולום הגענו מעט מוקדם מדי. הפסטיבל רק החל להיווצר: פילים גדולים החלו להופיע מכל קצוות העיר. מקושטים עדיים מוזהבים, מובלים בידי בעליהם הגאים. חבורות נרגשות של מקומיים החלו לגדוש את הרחובות שבן רגע התמלאו בפילים הענקיים ולא השאירו מקום.

דוכני אוכל  צצו בכל פינה. אומני קתאקלי החלו באיפורם המסורתי הארוך והמסובך והסכימו בחפץ לב, כי נציץ בהם. מעגלי מתופפים החלו להיווצר והפילים הוסיפו להגיע.

החום והלחות, שיקולי בטיחות נסיעה בדרכים החשוכות של הודו והשעה המאוחרת הכריעו את הכף והתחלנו לחזור למלון המרוחק כשעה מהכפר קולום. בדרך, ראינו פילים מקושטים בדרכם לחגיגה. תהלוכות פסלי אלים ואלות ביזארים, כמו שיש רק בהודו.

 

וורקלה וקולום הסמוכה אליה נשארו כזיכרון יקר, אך לא בגלל הים. וכשנרצה חוף וים, ניסע למקום אחר.

עוד על מדינת קרלה בפוסט הבא: הזהב הצהוב של מדינת קרלה

וורקלה 2010

שייט  כורסא בכומרכום (מים סכורים) התאים לו כמו כפפה

כי אם יש משהו שהוא אוהב במיוחד זה שלא צריך לטרוח בטיול: מישהו כבר טורח עבורו ומה שנותר לו, זה לשבת בנוחות על הכורסא. לתת לבריזה הקלה לצנן אותו. לבהות בנופים  היפים, המתחלפים בשלווה. לפצח לובסטרים שבושלו במיוחד עבורו. להתענג על הרגע. על המקום.  התאים לו כמו כפפה.

נעזוב את זה, שהיינו צריכים לדלג מסירה לסירה על מנת להגיע לבית הסירה הפרטי שלנו כי בסוף הגענו בשלום.
התמקמנו על הכורסאות. הצצנו בפנים הסירה ושמחנו על ששמענו בקולו של סוכן הנסיעות ההודי / ישראלי שלנו מקוצ'ין, אניל, אשר יעץ לנו שלא לישון בבית הסירה בלילה, אלא ליהנות מההפלגה ולחזור לישון בביטחת חדרנו הנחמד במלון שעל שפת הים בכומרכום (Kumarakom).
לא להתקע בסירה, בלילה ללא מזגן בגלל הפסקות חשמל או גנרטור כושל. צדק. אנחנו מפונקים. בעיקר שזה נוגע לאיכות המזרון, הכרית והמזגן.
לסיכום – ארבע שעות הפלגה בבית סירה, עשו לנו את זה. מעבר לזה, מתאים לחובבי שייט.
יום קודם: בטווח קרוב למלון הנחמד שלנו, שמורת ציפורים. אותן שמענו מפזזות על ענפי העצים הגבוהים. רק התחלנו לצעוד ומיד צץ זקן בעל סירת משוטים קטנה. מובן כי שיתפנו פעולה עם הזקן ולא השארנו אותו לשוטט לבדו בשמורה. הצטרפנו אליו לסיור שייט במי הנהר, קרוב לשמורת הציפורים. ודווקא שם, היות ושטנו ביובלים הקטנים, בסירת משוטים קטנה של זקן אחד נחמד. דווקא שם, נהנו ביותר מהצצה לחיי המקומיים הגרים על יובלי הנהר: רחצה וכביסה. בישולים ושלווה ביתית.  וגם עופות מים בודדים, שהצלחנו לראות פה ושם כיאות לשמורת ציפורים.

קרלה פברואר 2010