רציתי לגלות לכם, שטופו אני מכינה לבד. לא קונה. כי אחרי שמתרגלים לטעם הטבעי של טופו שמכינים לבד, אי אפשר לחזור לטופו תעשייתי.
כל מה שצריך הם פולי סויה. בלנדר חזק. מים וחומץ תפוחים. וצריך גם בעל, שהכין לי תבנית לסויה, מעץ. ואם אין לכם איש כזה, כמו שלי, שאוהב להכין הפתעות מעשה ידיו, יש לטרוח ולמצוא תבנית לטופו ב-ebay, לא שזה קשה. לבנה אחת כמשקולת. סיר גדול. כף גדולה לעירבוב, חיתול ישן ושעה קלה.
את הטופו, הכרתי לראשונה בשנות ה-80 ביפן. שם הטופו מפורסם בטריותו (מכינים אותו כמוצר טרי יום יום) ובפשטות הגשתו. (טופו טרי עם מעט רוטב סויה ושבבי עירית.., כך שרק העדינות מדברת.) כשחזרנו לארץ, לאחר הטיול הגדול. לאחר כשנתיים טיול. בין שאר הדברים שהופתענו לא לגלות בארץ, היה טופו. וכמה שאני, כצמחונית, התגעגעתי אליו. עידן טרום האינטרנט ומתכוניו. בסוף שנות ה-90, כשישראל, גילתה את הטופו. את הערבה, בו אני חיה, עדין לא גילה הטופו, או יצרניו ומשווקיו.
רק בשנים האחרונות. גיליתי כי בעצם, הכנתו אינה כה מסובכת, אך דורשת השקעת זמן.
בקמבודיה, בסיאם-ריפ, הלכנו לראות כיצד מכינים טופו מקומי.בתקווה לגלות, טכניקות שאינני מכירה. מסתבר, שאין זה מאכל מקומי כלל. כלומר הקמרים העתיקים, לא הכירו טופו. אבל הסינים והטבעונים החדשים, הם קלינטורהכה טובה ועל כן, יש איש, הגר בסיאם ריפ ומכין כל יום טופו טרי למסעדות.. תנאי הסנטיציה לא משהו. אז אולי עדיף היה שלא לראות…
בכל מקרה, כך אני מכינה טופו: משרים את פולי הטופו לילה.שוטפים. מבלנדרים בתוספת מים. סוחטים לסיר גדול. חוזרים על הפעולה כשלוש פעמים, עד שרואים, כי סחטנו לפולים את כל המיץ. מרתיחים תוך כדי ערבוב. מסירים את הקצף שנוצר (שכבת ליכלוך).
אחרי רתיחה של כ5 דקות, ניתן להוסיף את החומר המגבן, שהוא בד"כ חומץ תפוחים אורגני או מיץ לימון. משהים קצת, עד שהתערובת נפרדת למים וגבן. מסננים את הגבן מהמים. מעבירים לתבנית מרופדת בחיתול. מניחים משקולת ומחכים מעט. את הטופו המוכן, יש לשמור בקופסא אטומה בתוך מים זכים. כל התהליך עורך כשעה.
נהנים מטופו טעים וטרי. ללא חומרים משמרים. איזה כיף לנו.
בדרך מג'יפור לדלהי, בעצירה קצרה לשם תשלום אגרת מיסים, הקיפו אותנו ילדים – רוכלים. מאוד חשקתי בחתיכות הקוקוס שמכרו, בדוסות הענקיות המטוגנות וכמובן שלא העזתי, אבל כשהגיע ילד עם המחבת… נשברתי וקניתי.
הנהג החמוד שלנו והמשתף בסיפורי חייו, שיבח את המחבת ואמר כי צ'אפטי שאשתו מכינה על מחבת חרס, שווה בהרבה מצ'אפטי המוכן במחבת רגילה. וכך, קניתי מהילדון הרוכל- מחבת קרמיקה מחוזקת בידית ב50 רופי, שזה בערך שלושה שקלים.. (בטח שילמתי פי שלושה מהמחיר המומלץ). המחבת המשיכה בנסיעה עימנו. הגיעה למלון הסנובי מאוד בדלהי, עברה בידוק ביטחוני בשדה התעופה (מעניין מה חשבו עלי אז) ובטיסת אלעל ישירה, עטופה בשמיכה ומתחת לכיסא), הצליחה להגיע לארץ בחתיכה אחת. (איזה מזל, שלא ארזתי אותה במזוודה שאחרה להגיע בשבוע). והנה אני, במטבחי, בערבה הרחוקה, מכינה צ'אפטי במחבת הקרמיקה. למען האמת, הכנתי נאן ויצא אחלה. אין ספק, הקנייה הטובה והמשתלמת ביותר שלי בהודו. אוגוסט 2017
כשאי אפשר לצאת סתם כך, לשוק ולקנות – כדאי לתכנן מראש ולזכור ולהשרות את פולי הסויה, לילה לפני…
ספל חלב סויה חם, תוצרת עצמית בעזרת מכשיר "תרמוס סיני". יש לשרות את פולי הסויה לילה קודם. לשטוף. להוסיף מים ולהכניס למכשיר הסויה. והנה אני, כמו מליוני אסייתים, ממוצא סיני, המתחילים את הבקר שלהם, בדוכן קטן ברחוב או בשוק, בלגימת ספל חלב סויה טרי וחם בלויווי סופגניה סינית מטוגנת. “you tiao”
כוס חלב סויה חם (מתכון להכנה בנוסח תאי ) นำ้เต้าหู้ ואני כמעט שם. כמעט…
אפשר כמובן לבחור להכין לבד את חלב הסויה. התהליך, כמו הכנת טופו, עד שלב הגיבון. והנה קישור לפוסט על הטופו.
סום טאם ג'ה טוב (סלט פפאיה ירוקה צמחוני) מתחיל בדרך כלל, בטיסה לתאילנד
אבל אם זה ממש דחוף לכם בזה הרגע…מאוד עוזר אם יש פפאיות ירוקות על עץ הפפאיה בגן הירק שבחצר.כזה ששרד קיץ שלם מבלי להתעלף.
עוזר גם שיש קולפן פפאיה, אשר נקנה ב"שניקל" בשוק יום ראשון בבנגקוק.
מאוד נחוץ איש עם מוטיבציה, שלא יהסס לחרוץ את הפרי לג'ואליינים דקיקים כנדרש.
נחוץ לגמרי כלי לכתישת הסלט, ועל כן, מזל שיש תאילנדים בערבה ובצרכניה המושבית, וניתן להשיג את מכתש העץ המאוד כבד, שלא ניתן לדחוס אותו לשום מזוודה באלעל.
ואז, כל מה שצריך, יהיה לכתוש ולעלף את ג'וליאני הפפאיה במכתש להוסיף פלחי עגבניה ולמעוך גם אותה במכתש. סוכר דקלים, הרבה צ'ילי, מיץ ליים ורוטב סויה תאילנדי. (אני מוותרת על נאם פלא – רוטב הדגים התאי המותסס, לטובת היותי צמחונית וגם על נתחי סרטן ושרימפסים מיובשים – גם דגים הם חיות ). וכן, מצאתי לי איש יקר משתף פעולה והנה הכל נכתש ומתערבב במהירות,אולי בפחות רעש ומקצועיות, כפי שנהוג בתאילנד.
אבל זהו סלט, המעיף אותנו מידית ודחוף לתאילנד. ואם אין לכם עץ פפאיה בחצר, לכו על גזר..
לאורך החופים נראים דייגים, הולכים הלוך וחזור בתוך המים הרדודים ו"מסיעים" רשתות כחולות. כאילו גורפים ומעלים משהו מתחתית הים. כשפתחנו חלונות, היכתה צחנה עזה.
מליוני שרימפסים מתייבשים בשמש
סירחונם של אלפי שרימפסים קטנטנים – כאלה, שלא יזכו להגיע לבגרות וכעת לאחר שנשלו מהים, נשארו להתייבש לאורכי החופים וסיימו חייהם בתוך צנצנות קטנות, כממרח שרימפס עז ריח וטעם. ממרח שרק תאילנדים מסוגלים לחבב..כיאות לכפר, אשר מתפרנס משליית שרימפס – שלטי הרחובות מעוטרים בהתאם.
מכיוון, שהו-הין, היא בראש ובראשונה יעד חביב ומאוד פופולארי לתאילנדים עצמם, יש בעיר ובסביבתה מגוון יפה של שווקי לילה, כי זה מה שהמקומיים אוהבים: לצאת לבלות בלילה, לאכול ולשתות.
תחילה גילנו את שוק הלילה הישן של הון-הין. שוק חביב ממוקם במרכז העיר. בעיית חניית הרכב נפתרה, כאשר גילנו כי המקומיים, חונים, ברחבת המקדש הסמוכה לשוק וכך תמורת 20 באט (ועוד 20 באט לשומר, שלא יקטר כי המקומות שמורים למתפללים) – חנינו ממש בסמוך לשוק.
האמת, בדרך כלל אנחנו מעדיפים מונית מאשר להתניע את הרכב השכור ולנהוג למרכז העיר, אבל כשבררנו את מחיר המונית מהמלון, הסכום היה אמור להיות כ500 באט- עד לשוק לכיוון וזה יקר מאוד , גם במושגים ישראלים.
כאמור שוק לילה נחמד ובו דוכני אוכל ושמונצ'ס, כצפוי. וגם מגוון מסעדות: מיקרות ועמוסות בסועדים ועד זולות ועמוסות בסועדים.
הפתעה נעימה ביותר, ציפתה לנו כשהחלטנו להמשיך עוד כמה קילומטרים עד לשוק "הציקדה". שם מצאנו הכוונה מסודרת למקום חניה ! שוב במחיר שפוי לחלוטין. ובמקום שוק אחד – מצאנו שלושה שווקים הצמודים זה לזה.
האחד, שוק לילה רגיל, של דוכני אוכל ודוכני בגדים, כדוגמת השווקים התאים הטיפוסיים.
לידו שוק "תמרינד" – שוק אוכל מקסים: את האוכל קונים בקופונים, כמקובל במרכזי האוכל ולאורך השוק פרוסים דוכני אוכל רבים ומדליקים. האוכל טעים וזול וניתן בכלים חד פעמיים.
ואז הגענו לשוק ה"ציקדה" והוקסמנו – שוק אוכל, אבל יוקרתי ביותר. הגשת המטעמים נעשת בכלי אוכל לכל דבר. הקנייה בקופונים והאוכל – גורמה. לצד השוק מופעי מוסיקה חיה ותאטרון וגם שוק אומנים, אשר מוכרים מיצירותיהם המקוריות. פשוט מקום מגניב.
כל השווקים, למרות כמויות האנשים, מתנהלים בשלווה ובשקט, ללא צעקות וללא זבל על הרצפה. יש לנו, בהחלט, מה ללמוד מהתאילנדים, לגבי ניהול שווקים.
ซิเคด้า มาร์เก็ต เปิด วันศุกร์ เสาร์ และ อาทิตย์ เวลา 16.00 น. – 23.00 น. M:099-669-7161 Cicada Market opens every Friday, Saturday, Sunday from 04:00 p.m. to 11:00 p.m. וד"ש חמה לסאמס וחסידה מהרצליה , הישראלים היחידים אשר פגשנו בשוק הלילה…
יושבים ביפנית קטנה במרכז MBK בבנגקוק. מסתבר שרבות ממסעדות בנגקוק, אימצו תפריט טבעוני, לשמחתי.
הטרנד הטבעוני העולמי- עושה את שלו. וכבר אין צורך לחפש מסעדות צמחוניות או טבעוניות, אלא ניתן להתפשר על מסעדה רגילה ובה תפריט מוגדר וברור לצמחונים / טבעונים. וככה, כולנו יוצאים נשכרים… הוא יאכל את מנת הקניבורים האהובה עליו ולא יסבול חלילה ממנה צמחונית / טבעונית.
לידנו זוג סינים המתקתקים את האוכל במקלות, בזריזות מגניבה להתקנא ואילו אנחנו , אימצנו את השיטה התאית .
בעזרת המזלג מעמיסים על הכף ואז אוכלים, כמו גדולים. בלי לההשקיע מאמץ בלכידת האוכל. ותאמינו לי, זה לא שלא ניסיתי לאכול במקלות. האוכל מקפצצץ לי לכל הכיוונים פרט לכיוון הרצוי. נכנעתי.
רשימה מתעדכנת של מסעדות צמחוניות וטבעוניות בבנגקוק, בפוסט נפרד. נובמבר 2017
קודם כל, אתם בתאילנד ולא בהודו. אפשר לנשום לרווחה ולאכול כמעט הכל ללא חשש.
כאשר הקהל במסעדה גדול, כלומר המסעדה פופולרית בקרב האוכלוסיה המקומית ותחלופת האוכל אם כך, גדולה. סביר להניח שהיא אכן מסעדה טובה.
ואם בכל זאת לא השתכנעתם, חפשו מדבקה כזו: היא מראה את התאריך האחרון בו נבדקה המסעדה ונמצאה ראויה.
