קטגוריה: יומן מסע

כך מכינים מלימון אחד, לימונדה לשניים. ולמרות שהיה חם ומאוד רצינו לשתות כוס לימונדה הודית, לא שתינו. חששנו לבאות.

ובתמונה : אני ושומר הסף, במלון בפושקאר 2010

תאילנד ידועה באומנויות מסאג'. ואנחנו, המגיעים מארץ יקרה, הפכנו לצרכני מסאג'ים בלתי נלאים.

ניתן לבחור בין סוגי מסאג' שונים: מסאג' רגליים. מסאג' שמנים. מסאג' פנים וסוגי מסאג' מסורתיים יותר, כמו מסאג' תאילנדי.
אני מכורה למסאג' התאילנדי, המסורתי, המתבצע בבגדים נוחים שמקבלים במקום. מעט מכאיב אבל בו זמנית גם משחרר. אולי זה הדבר הקרוב ביותר לאימון גופני, כשבעצם אינך עושה דבר אלא נמצא בידי המסאגיסט/ת, כחומר ביד היוצר. 
ככל שנמצאים באזורים תירותיים יותר, המחיר עולה ובדרך כלל טיב המסאג' יורד, בצורה מקבילה. בעיני, הגרוע מכל, הוא המסאג' בבנגקוק.

אם בוחרים בספא יוקרתי. בבית מלון יוקרתי,אפשר להיות בטוחים, כי הסצנה שמסביב תהיה נעימה עד מאוד אבל זה לא אומר כלום על טיב המוטיבצייה של המסג'יסטים.

אני מעדיפה מסאג' במקומות קטנים ובלתי תיירותים. בדרך כלל, זה עובד לטובתי. הן במחיר והן בביצוע.  נסו מסאג' בהו-הין, לדוגמא: המחירים מגוחכים והמסאג' מפרק ומרפא.  Thanakhom Thai Mssage –  מסאג' מקצועי במרכז הו-הין. (רמז למציאת המקום – נסו למצוא באפליקציית Haapy Cow – מסעדה צמחונית בודהיסטית במרכז הו-הין. המקום ממש ליד. )

בתאילנד, כמעט בכל עיר, יש מסאג' עוורים. זהו פרוייקט מרגש של הכשרת עוורים למקצוע, בו העדר ראייתם, מעצים את עבודתם.
בצ'אנג מאי, נתקלנו בפרוייקט יפה של שיקום אסירות. שעברו הכשרה ומשקיעות את עצמן ברכישת המקצוע כתנאי ליציאה מחיי הפשע. http://www.dignitynetwork.org/womens-massage-center/
חשוב! לתת טיפ למעסה, בסיום הטיפול. כמובן, במידה ונהנתם. גם כך, הרווח של המעסה הוא זעום.
לאורך החופים, נודדים מסאגיסטים/יות עם מחצלות הנפרשות מתחת לעצים. וכך לצלילי הגלים ורוח הים, מקבלים עיסוי מפנק.
לפעמים, גם במקומות בלתי צפויים. אולי בעצם כן צפויים, כי מסאג' טבוע בתרבותם הבודהיסטית של התאילנדים: אי של שלווה ושקט במקדש Wat Phakha  בצאנג-מאי. בחצר המקדש בחזית. שורה של כיסאות נוח. באחד מהם, הייתי אני. נתונה לחסדיה של מס'גיסטית, אשר הגיעה רכובה על וספה. עצמתי עיניים והתמכרתי.
על גדת הנהר, באיזו עיר עלומה. נהנת ממסאג' על כיסא נוח ושוב אני מרגישה מליון דולר. אין על תאילנד !

התמכרות חדשה: כורסאות מסאג'

בכלום כסף, תנו לעצמכם לשקוע בכורסת מסאג'… איך לא השתמשתי בזה קודם!

בשנתיים האחרונות התמסרתי למסע גניאולוגי בעבר המשפחתי. במסגרת זו,נחתנו בורשה.

הפתעה… הפולנים התגלו כנחמדים. כך לפחות התרשמתי, כאשר בחורה צעירה, התנדבה להדריך וללכת איתנו, ברגל, על פני מחצית מהעיר. ולמה? … נחתנו ביום מבולבל לתחבורה הציבורית בורשה. עלינו על קו אוטובוס 175, אשר תמורת 2.5 ש"ח בערך, היה אמור להביא אותנו לפתח המלון. אבל לא הבאנו בחשבון את הבלגן, שנוצר עקב טרמאפ,  נשיא ארצות הברית אשר החליט לנחות ולהגיע איתנו לורשה באותו הזמן בערך. נהג האוטובוס פשוט נכנע לבלגן. עצר את האוטובוס והורה לכולם לרדת.

המלון: "Radisson Blu Sobieski" התגלה כמלון מקסים. שרות אדיב. פקידות קבלה נחמדות מאוד וארוחת בקר נהדרת מוגשת בטוב טעם.

תאכלס, נתקלנו ביומיים וחצי הללו, רק בנחמדים מבני העם הפולני. כמו גם, אלמונית נוספת באוטובוס, קנתה עבורנו בכספה, כרטיסי אוטובוס, כאשר התגלה, שלא ניתן לפרוט כסף או לשלם בכרטי אשראי.

סיור בדרך הגבורה עד למוזיאון היהודי, הביא אותי בעיניים דומעות עד לתערוכה המרגשת של תמונות ממסעות לפולין, התלויות מחוץ למוזיאון. המוזיאון עצמו, מהמם. ממחיש את התרבות היהודית בפולין ואין בו רגע דל. 
בקומת הכניסה, בספריית המוזיאון ניתן להיכנס ולערוך מחקר גניאולוגי. מצוידים שם בספרים עבי כרס ובהם עדויות מהתרבות היהודית המפוארת של טרום השואה בפולין. 

העיר העתיקה יפה ומלאה מסעדות ובתי קפה בכל כיכרות העיר.
התחבורה הציבורית מאוד נוחה ומגוונת ומזג האוויר הקייצי שלהם, אביבי, לנו. היה שינוי מרענן.

ואז, לאחר תיאום מראש, הגענו לביקור במרכז ההיסטורי היהודי בפולין- מכון עמנואל רינגבלום לחקר הגנאולוגיה היהודית. שהיה בעצם מטרת הביקור בורשה, לצערינו, ולמרות שניסו לעזור לנו שם, המחקר לא הניב כלל תוצאות בתחום ההיסטוריה המשפחתית שלנו.
אבל נתן לי תחושה, שלפחות ניסינו הכל.
(צריך לקבוע איתם במייל, פגישה מראש… הם מוצפים מבקרים).

ובכדי לא להשתעמם הלכנו לצפות במופע המזרקות המפורסם, אשר גורם לאלפי אנשים להגיע לגדות נהר הויסלה בשעה מאוחרת.
היה מוזר עד כדי טימטום. הפקה ענקית על קונספט לא מובן ולא מעניין בעליל.
חוץ מזה, אכלנו הרבה קרפלך. פרות יער וכרוב כבוש. תאכלס, יומיים בוורשה ואין צורך בעוד.

נפרדתי מורשה ברגשות מעורבים. אולי בכל זאת נכון, מה שאמר אביו של איתן שלי, על פולין : שהבעיה לא היתה בפולניה, אלא באויב הפולש הנאצי שקילקל הכל. פולין,נשארה בשבילו, ארץ ילדותו היפה, אם כי מעולם לא חזר אליה לאחר המלחמה.  יולי 2017

טראט- לחזור לתאילנד של פעם

אנחנו מחפשים משהו חדש, בכל פעם שאנו מגיעים לתאילנד. במסגרת שכזו, הגענו למחוז הנידח טראט.

איך מגיעים לטראט?

הדרך הנוחה  ביותר להגיע לטראט היא בטיסה מבנגקוק. ל- bangkokairways , בלעדיות על קו זה. על כן הטיסה אינה מהזולות יחסית.
תאכלס, ניתן להגיע גם יבשתית. ניסנו את זה פעם בעבר.
כ5-6 שעות בדרכים.

מה בסביבה?

מטראט, ניתן להפליג לאיים, כשהגדול והידוע מכולם הוא קו-צ'אנג.  ונא לא להתבלבל עם אי בשם דומה: קו-צ'אנג הקטן, שנמצא בכלל במקום אחר בתאילנד.

העיר טראט, עיר שאינה תירותית כלל ועל כן קיסמה – בפשטותה. הרבה אין מה לעשות בה, פרט לטייל בשוק המקומי, ליהנות ממסג' עוורים ולבקר במסעדה, שהיא אחד הסודות השמורים של טראט – 

מסעדה שהיא חוויה שתעיף אתכם!

 Khon Phlad Thin Trat’s Eagle Restaurant – מסעדה על גדת אגם. עד כה, נשמע מקומי וחביב. אבל החלק המסעיר בארוחה היא הצפייה במאות עיטי דגים, אשר פוקדים את האגם, בשעות האכלה מתוזמנות. התוצאה: אוכל טעים לסועדים בני האדם והעופות. מומלץ כחוויה מיוחדת.

היכן ישנים בעיר טראט?

לינה במלון Rimklong, מלון צנוע, אך איכותי.

בכפר דייגים כבר ישנתם פעם?

אם מדרימים מעט מטארט: (כשעתיים ברכב) מגיעים לכפר דייגים מקומי . למלון מדליק בשם :Mairoodresort  הנטוע בתוך כפר הדייגים ממש. 
החדרים מקסימים בעצוב וינטג' מתוק, אבל לי היה ריב לילי קשה עם המזרון, שלא היה לי נוח כלל ואני כולי מקווה שהוחלפו המזרונים מאז ותמצא לי הסיבה לחזור לשם. כי המקום הוא אמיתי! הליכה על כלונסאות מזחי בתי הדייגים מביאה אתכם למלון החבוי בתוך צמחייה, לארוחות טעימות מאין כמותן ולהכנסת אורחים מחממת לב. 
עוד נחזור. 
ניתן לקרוא פוסט 2024 על טראט: הזמן עובר לאט כשנמצאים בטראט

"חשבתי שאת אחותו הגדולה"… מחמאה אדירה, שקבלתי מצעירות ישראליות, בעת המתנה לטיסה מומבאי – דלהי…כנראה שהיו קצת עייפות ובכל זאת, לקחתי.

טיול עם הילד, כשהתפקידים מתהפכים, והוא הופך למבוגר האחראי ואני סתם אמא, אשר מנסה לצבור כמה שיותר שעות עם הילד, לפני שארד לאחור בסולם העדיפויות הפרטי שלו.
וכך, מוצאת עצמי בטיול מפנק וגם קצת קשוח, קצרצר אבל באווירה. מצליחה להזיע נואשות בשיעורי יוגה ברישיקש. לאכול אוכל איכשהו הודי של תיירים בזולות לצד הגנגס. למעוד אלף פעמים על "עוגות קקי" לצד מליוני הודים, פרות, קופים, טוסטוסים וטוקטוקים. לבהות בגנגס השוצף שעות ללא תזוזה. לשמוע בשעות הנסיעה הארוכות, קורות חייו של הנהג, המכין את הרקע למועד התשר שיגיע. לחלק טיפים לכל עובד שירות, על מנת להרגיש מעט נוח יותר עם עצמי, כשמישהו טורח עבורי. לא להתבייש ולהזמין בבית המלון ערמת כריות נוספת, שאולי יאפשרו לי לישון טוב יותר ולהיות עייפה פחות. לעצום עיניים בנואשות, כשילדות יפות, מוכות כינים ומלוכלכות מקבצות באלימות נדבות ואני יודעת, שאין ביכלתי לתקן את העולם עבורן.
להנות מהאוכל עד השילשול, שבפדיחה תפש אותי לא מוכנה. דווקא בג'ייפור, שהתגלתה לנו כמענינת ונוחה ביותר, אחרי שישה ימים ארוכים בלחות המטורפת של רישיקש.
לתצפת נשרים בדלהי, מקומה 17 של מלון יוקרה בו הסתגרנו ביאוש מטרדני הכביש, שלעולם לא מפסיקים להציק בחביבות.
להרגיש בבית ב"אלעל" עם הדיילת המתוקה הדר, אשר לא הפסיקה לפנק. ובסוף לחזור ללא המזוודה, אשר נשארה אי שם במומבאי. ולקבל תודה גדולה מהבן, שלמרות היותי אמא טיפולית, "פורשת כנפיים" ומועדת לפורענות, בכל זאת, רקמנו חוויות משותפות לכל החיים.
שמחתי לחזור הביתה, לשקט ולשלווה, עד שיתקוף אותי שוב רצון נואש לטיול חדש.  אוגוסט 2017

השכמנו עם ציפורי דלהי. הנהג ניווט אותנו במהירות רצחנית, בין המוני הודים ומליוני פסי רכבת, ממש עד לפתח הקרון הנכון. נפרדנו ממנו בחיוכים ובתשר קטן, שיהיה מרוצה. די עייפים ולא ממש יודעים למה לצפות, התיישבנו במקומות השמורים לנו, לצד משפחה סיקית רעשנית.

משום מקום, הוצנחו אלינו בקבוקי מים, מיץ ליים. תרמוס של תה הודי מהביל לצד עוגייה ובהמשך גם ארוחה ארוזה, שלא טעמנו, כי טרם ידענו להבדיל מה יגרום לנו לשילשול ומה לא… (לא, שהחכמנו בהמשך). שרות שלוקח בקלות, חברת תעופה לאומית אחת, שלא אנקוב בשמה. וכך, צופים בנופים המתחלפים, בבטן חמה מהתה שתמיד טעים בהודו נרדמנו. כשהתעוררנו, מצאנו עצמנו בתחנה. מכאן, באופן תמוה החלה הנסיעה בניגוד לכיוון הנסיעה בה נרדמנו. מוזר. כאילו אלוהי הרכבות ההודי, (שאינני יודעת שמו, אבל בוודאות יש אחד כזה) דואג, שנשלים את שהחסרנו בשינה… בשלב מסוים ראינו כי המקומיים מצטופפים ליד דלתות הרכבת. במין מעבר צר, שהדיף ניחוחות בית השימוש אשר לידו. (הצלחנו להתאפק לחמש שעות ). בהודו כמו בהודו, גם אנחנו נדחפים בחדווה במעבר הצר מלהכיל. שתי דקות בלבד, עוצרת הרכבת בהרדייואר ועל כולנו להתעופף בזמן החוצה, שלא נמשיך חלילה, עוד כמה מאות ק"מ לתחנה הבאה. (ותודה לעודד שלי, על התמונה המדהימה) . Shatabi Express Train
אוגוסט 2017

מבעד לחלוני, הלילה עוטף ברכות את רישיקש.
והעננים, לרגע נדמו לי, כמליוני תפילות המפלסות דרכן לאלוהים המקומי.

אוגוסט 2017

פוג'ה עם אווירה ברישיקש הודו

אחרי שהצלחנו לרדת את כל המדרגות (ויש הרבה) מהכביש הראשי לגשר ראם ג'ולה. למצוא עצמנו במקום הלא נכון. לעלות בחזרה את כל המדרגות ולקחת שוב טוקטוק והפעם למקום הנכון, ליד השוק…

הפקדתי כפכפי בכניסה והצטופפתי יחד עם כל ההמונים אשר באו לצפות בטקס הפוג'ה הקדוש, של גדת הגנגס, בעת השקיעה.
בדיוק אז, נפתחו ארובות השמים וגשם עז החל לרדת. תחילה הרטיב בעדינות והיה לתועלת בחום ובלחות. בהמשך, החל לפעפע לכל שכבות הלבוש, מסארי ועד מכנסיים, מצעיפים צבעוניים ועד לגלימות לבנות.
עיני המקומיים צחקו אלי בטוב ליבם ומתוך רטיבותם, שיחות נאמרו אלי בהינדית שוטפת: אולי רצו להסביר לי, לזרה שאינה בקיאה בהלכות המקום : כי אל לי לדאוג. האלוהים שלהם שומע את כל התפילות, גם של אנשים רטובים…
לאט לאט, נכנע הקהל לגשם הסוחף והתחיל להיות קשה להבדיל בין מים משמים למים הזורמים בנהר ההגועש. אנרגיות טובות התאדו מבגדי האנשים ונשמתם והפוג'ה הרטובה הזו, תשאר עימי לעד.

לעוד פוסט על רישיקש תוכלו ללחוץ כאן  וגם כאן 

אוגוסט 2017

הגענו למלון בעיר הורודה ג'איפור. אואזיס בלב מדבר. מבעד לחלון, נשקף אגם ובו ארמון מלכות, לא יכולנו לבקש נוף יפה יותר.

נקישה קלה בדלת ובחור הודי שחור עיניים, שחום ויפה, מציג עצמו כחדרן שלנו ושואל האם לפרוק עבורי את המזוודה. עודי מתפלאת ובליבי חשבתי, שדווקא יהיה אחלה, אם בשובי הביתה, יצוץ צעיר כזה, זהה, ויבקש לעזור לי לפרוק מזוודתי, לכבס את בגדי המלוכלכים שהשבתי מהטיול. אני מגרשת הזיה זו מליבי ומשיבה בסירוב כמובן. ובכל זאת, מתעקש הבחור, עוד משהו, שאפשר להביא?..

בבריכה פורשים עבורנו מגבות חוף על כורסאות שיזוף ומפנקים בבקבוקי מים צוננים.
בארוחת הבקר, אני נשאלת האם ברצוני לקבל קופסת מגדנות לדרך…
התרגלנו לפינוקים די מהר. הנחמדות הזו, פינקה אותנו מכל עבר ונעמה לנו עד מאוד.
ערב עזיבתנו את המלון, נכנס ה"חדרן" שלנו נושא מתנה ומכתב אישי…
אז הנה, קבלתי מתנה ממלון.

נ.ב וכמובן שהשארנו 100 רופי ומכתב תודה בחדר, לחדרן הנחמד האריש, במלון הכי מפנק בעולם… 

למלון המפנק שלנו בג'איפור – לחצו כאן

ג'ייפור הודו אוגוסט 2017