הנה הוא – האחראי לאותיות הקטנות, שמעולם לא קראנו, אשר רשומות בגב מוצרים רבים בתחום המזון והקוסמטיקה והביו-דיזל: דקל השמן– בכבודו ובעצמו. .
מטעים עצומים של דקלים יפיפיים שתפרחתם מגדלת פירות אדומים, מהם מופק שמן עץ הדקל, עליו ניתשת מערכה שלמה.
האם הוא יותר בריא ממזיק או להיפך?
והאם הוא פוגע אקולוגית בצמחים ילידים?
על כל פנים, המטעים משתלבים נהדר בג'ונגלים של תאילנד ונראה כי מספקים עבודה להרבה ידים עובדות בתאילנד.
נובמבר 2017
אוהב לדגום את מיטב המאכלים, שונא את הקילומטרים הארוכים ברגל. אוהב את האווירה. שונא את הקניות. אוהב את השווקים הרבים, שונא חיפוש אחר מתנות. בקיצור, אם לצטט : "בנגקוק זה כבר לא חופשה. זו עבודה .."
נובמבר 2017
מכיוון, שהו-הין, היא בראש ובראשונה יעד חביב ומאוד פופולארי לתאילנדים עצמם, יש בעיר ובסביבתה מגוון יפה של שווקי לילה, כי זה מה שהמקומיים אוהבים: לצאת לבלות בלילה, לאכול ולשתות.
תחילה גילנו את שוק הלילה הישן של הון-הין. שוק חביב ממוקם במרכז העיר. בעיית חניית הרכב נפתרה, כאשר גילנו כי המקומיים, חונים, ברחבת המקדש הסמוכה לשוק וכך תמורת 20 באט (ועוד 20 באט לשומר, שלא יקטר כי המקומות שמורים למתפללים) – חנינו ממש בסמוך לשוק.
האמת, בדרך כלל אנחנו מעדיפים מונית מאשר להתניע את הרכב השכור ולנהוג למרכז העיר, אבל כשבררנו את מחיר המונית מהמלון, הסכום היה אמור להיות כ500 באט- עד לשוק לכיוון וזה יקר מאוד , גם במושגים ישראלים.
כאמור שוק לילה נחמד ובו דוכני אוכל ושמונצ'ס, כצפוי. וגם מגוון מסעדות: מיקרות ועמוסות בסועדים ועד זולות ועמוסות בסועדים.
הפתעה נעימה ביותר, ציפתה לנו כשהחלטנו להמשיך עוד כמה קילומטרים עד לשוק "הציקדה". שם מצאנו הכוונה מסודרת למקום חניה ! שוב במחיר שפוי לחלוטין. ובמקום שוק אחד – מצאנו שלושה שווקים הצמודים זה לזה.
האחד, שוק לילה רגיל, של דוכני אוכל ודוכני בגדים, כדוגמת השווקים התאים הטיפוסיים.
לידו שוק "תמרינד" – שוק אוכל מקסים: את האוכל קונים בקופונים, כמקובל במרכזי האוכל ולאורך השוק פרוסים דוכני אוכל רבים ומדליקים. האוכל טעים וזול וניתן בכלים חד פעמיים.
ואז הגענו לשוק ה"ציקדה" והוקסמנו – שוק אוכל, אבל יוקרתי ביותר. הגשת המטעמים נעשת בכלי אוכל לכל דבר. הקנייה בקופונים והאוכל – גורמה. לצד השוק מופעי מוסיקה חיה ותאטרון וגם שוק אומנים, אשר מוכרים מיצירותיהם המקוריות. פשוט מקום מגניב.
כל השווקים, למרות כמויות האנשים, מתנהלים בשלווה ובשקט, ללא צעקות וללא זבל על הרצפה. יש לנו, בהחלט, מה ללמוד מהתאילנדים, לגבי ניהול שווקים.
ซิเคด้า มาร์เก็ต เปิด วันศุกร์ เสาร์ และ อาทิตย์ เวลา 16.00 น. – 23.00 น. M:099-669-7161 Cicada Market opens every Friday, Saturday, Sunday from 04:00 p.m. to 11:00 p.m. וד"ש חמה לסאמס וחסידה מהרצליה , הישראלים היחידים אשר פגשנו בשוק הלילה…
לקחנו רכב מבנגקוק ונסענו דרומה לאורך מפרץ בנגקוק.
עד הואה-הין, החופים מעט שוממים (צ'אם וכדומה) כך שהעדפנו להתמקם בהואה-הין.
בעיר, בנוסף למלונות המדהימים הנמצאים ממש על חופי הוא-הין , העיר גם מספקת מסעדות, מסא'גים, שווקים וחיי לילה.
משם, דילגנו משם לחופי סאם רוי-יוט – מבודד ומקסים ביותר. מפרצונים קטנים ונוף משובח. החוף נמצא מעבר לכביש, אבל גם זה לא מקלקל את ההנאה.
משם המשכנו לאזור צ'ומפון. שם השתכנו במלון – או אולי בית מרגוע נחמד ביותר, שאינו נמצא ממש על החוף. החופים שם אינם אטרקטיבים לרחצה , אבל האווירה במלון היתה שווה מליון דולר.
כאן, הגיעה הטעות – רצינו לערוך לעצמנו תיקון לגבי חופי נקון סי- טאמראט.
בפעם הקודמת שהיינו לא אהבנו במיוחד. ועל-כן, נסענו הרחק שוב, עד לשם. מצטערים לגלות, כי אמנם החופים שם נחמדים, אבל הרבה פחות ולמלונות שם, ממש לא התחברנו. כלומר, תיקון לא נעשה.
בסוראטני, לקחנו טיסה וחזרנו לבנגקוק.
כיאות לאנשי הערבה, המרחקים לא מזיזים לנו. נופי הים והירוק שסביב קוסמים לנו. השקט והשלווה והעדר תיירים, עושה לנו את זה. מאכלי הים היו היישר מהים וזולים – לאחד משנינו, שאינו צמחוני.
תאכלס, היינו לבד בחוף. התיירים המקומים- כלומר התאילנדים, רק מצטלמים לעת שקיעה בחופים וכלל לא נכנסים למים ובטח שאינם משתזפים. פגשנו בהם מתרחצים, אך ורק בחוף אחד, שהיה חוף ציבורי פופלארי מאוד וגם אז, אהבנו מאוד את האווירה והאנרגיות.
מפרץ בנגקוק נובמבר 2017
הטרנד הטבעוני העולמי- עושה את שלו. וכבר אין צורך לחפש מסעדות צמחוניות או טבעוניות, אלא ניתן להתפשר על מסעדה רגילה ובה תפריט מוגדר וברור לצמחונים / טבעונים. וככה, כולנו יוצאים נשכרים… הוא יאכל את מנת הקניבורים האהובה עליו ולא יסבול חלילה ממנה צמחונית / טבעונית.
לידנו זוג סינים המתקתקים את האוכל במקלות, בזריזות מגניבה להתקנא ואילו אנחנו , אימצנו את השיטה התאית .
בעזרת המזלג מעמיסים על הכף ואז אוכלים, כמו גדולים. בלי לההשקיע מאמץ בלכידת האוכל. ותאמינו לי, זה לא שלא ניסיתי לאכול במקלות. האוכל מקפצצץ לי לכל הכיוונים פרט לכיוון הרצוי. נכנעתי.
רשימה מתעדכנת של מסעדות צמחוניות וטבעוניות בבנגקוק, בפוסט נפרד.
נובמבר 2017
והנה, עלינו 820 מדרגות על מנת להגיע למקדש השלווה הנמצא בראש הר הגעש פופה:
820 מדרגות, אם ספרנו נכון. ויחפים… כי ההר קדוש.
מבריחים קופים מתוסכלים כי הם רעבים ומציקים, בעזרת מקל מענף עץ, כי זה מקובל ואף נדרש.
כשהגענו למעלה, היה נחמד וזהו.
לא נפלנו מתדהמה.
ואז ירדנו חזרה 820 מדרגות. יחפים ועם קופים מציקים.
אחר-כך, לקח אותנו מדריכנו למסעדה, ממש מול הההר שעליו המקדש עם 820 מדרגות, קופים יחפים, הלוך וחזור.
וזאת משום האוכל הידוע כטעים להפליא וכךבאמת היה.
והנוף, הנשקף משם היה מדהים. במיוחד כי לא היה צריך לעלות עבורו 820 מדרגות ועם קופים מציקים…
הר פופה מינאמר 2012
טרם היות אינטרנט ושאר פלאי הטכנולוגיה, השתמשנו במחברת. המחברת היתה כל עולמנו בטיול. רשמנו בה יומן מסע.
חוויות. קשיים. טיפים מחברים, למקומות בהם טרם ביקרנו.
טיפים לחברים, מהמקומות בהם אנחנו טיילנו, שלא נשכח לספר.
רשמנו בקפידה כל פדיון טרוול צ'ק (יודעים מה זה בכלל?)…
כתובות של חברים איתם נפגשנו בטיול. בקיצור הכל.
מחברת אחת לא הספיקה. נוספה לה עוד מחברת ועוד מחברת.
שמרנו עליהן בקפידה ועד היום, הן מונחות בארון למשמרת.
טיפ שלא אשכח לעולם ותיכף אמצא אותו בטח במחברת, כתוב שחור על גבי לבן. היה לגבי התנהלות בפגאן בורמה :
"כשמגיעים לפגאן יש לחפש אך ורק את ליפא העגלון שהיה עגלון מספר 7. העגלון של הישראלים והוא שיקח אתכם לטיול. וכדי שידע שאנחנו ישראלים ויתן לנו מחיר של ישראלים, הוא למד לשיר את שיר "ליפא העגלון"
אחר כך, הרבה שנים אחרי, כשחזרנו לפגאן. והפעם במיניאמר, היו עדין עגלונים. אבל את ליפא העגלון כבר לא מצאנו.
בתמונה מחייך ליפא העגלון, עם כנפי צנחן ישראלי וחבר מהטיול, ששמו נשכח עם השנים.
לפעמים, דברים מוזרים צצים כשאתה נוסע בכבישי תאילנד . למעט העובדה כי הכבישים הבינעירוניים בדרך כלל ריקים ממכוניות ואתה נוהג בעצמך ומציל את הכביש משיממונו הרגיל. במיוחד כשמדובר בנסיעה מצפון איסאן מערבה.
פתאום, צצו להם פסלי שיחים ביזאריים לארך הכביש. הכביש העובר לצד גדת נהר המקונג – די פסיכי…
אבל אחרי, גן הפסלים ההזוי בנונג קאי, הכל אפשרי…
אפשר להמשיך לכיוון פיצ'נלוק ומשם לסוקותאי. הנופים מדהימים. הכל ירוק, מפלים בכל פינה. תענוג צרוף.
וגם פוסט נפרד על כביש 12 – לא להחמיץ דרך נוף יפיפייה!
רוצים לדעת יותר על נהיגה עצמאית בתאילנד? – לפוסט נפרד לחצו כאן.
Wat Tha Ka Rong – המקדש הפעיל, הפופולארי ביותר באיוטאיה וסביבתה. המקדש לגמרי הזוי. אז אחת כמה וכמה, השירותים הציבוריים שבמתחם המקדש. רק עבורם שווה לטרוח ולהגיע.
לפוסט בנושא שירותים לחצו כאן: אהבתם את השירותים?