קטגוריה: תאילנד

 

על פסטיבל הפילים בסורין: 

הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים.
אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע  ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט מבינה את מקומם של הפילים במורשת המלחמה והקרבות של פעם.

יום לפני הפסטיבל הסתובבנו ברחובות העיר סורין וצפינו בבני הנוער המכינים את תהלוכת הענק. אהבתי, שכמו אצלנו במושב, הנוער לוקח חלק נכבד בהכנת אירועי תרבות. 

בלילה, במרכז העיר, הוצבו כל העגלות, עמוסות המזון לפילים והיה שמח בכיכר.
למחרת, הוצבו העגלות בצורת מזנון עצום להאכלת הפילים.

יש להערך מראש לפסטיבל: להזמין מקומות במלונות, כמה שיותר מוקדם. אנחנו בחרנו במלון מרטינה. מלון בסיגנון מוטל (חניית הרכב בקדמת החדר). אמנם עיצוב החדר היה בסגנון תאילנד מיושן ולא מדליק, אבל הכל מרווח, נקי ומטופח. היתרון הגדול ביותר היה, שבעלי המלון  המקסימים ארגנו עבור אורחיהם, את כל הכרטיסים הרצויים, כולל הסעה הלוך וחזור. והכל התבצע בצורה מעוררת התפעלות.

בנוסף לפסטיבל הפילים, מתקיים גם מופע בעתיקות Prasat Sikhoraphum

מופע מקסים של רקדנים ורקדניות על רקע העתיקות. מלווה בהפקת ענק מרובת אפקטים. אורחי הפסטיבל מתכבדים בארוחה מפוארת הכלולה במחיר כ-800 באט למשתתף. (לא ידענו שתהיה ארוחה ועל כן, לא הוזמנה עבורי מנה צמחונית. בטח ניתן  היה לבקש מראש).
האורחים, מסבים לשולחנות ערוכים ומעדני הגורמה התאי מוגשים לשולחנות. אף אחד לא נשאר רעב, פרט לי… 

בקיצור : סורין, לפחות שלושה ימים, על מנת לצפות בכל הפסטיבלים. העיר עצמה אינה מעניינת במיוחד.
לצמחונים: ישנה מסעדה צמחונית בודהיסטית טעימה וזולה כדוגמת מהמסעדות הפתוחות מצאת החמה ועד סוף התבשילים. ניתן לאתר אותה באמצעות אפליקציית Happy Cow.

תאכלס, רגשות מעורבים בקשר לפסטיבל אבל אין ספק שהוא מביא פרנסה נכבדה לתושבי העיר וגם זה מאוד חשוב.

קישור למלון מרטינה –

קישור לפסטיבל הפילים בוויקיפדיה

קישור לפסטיבל בעתיקות סיקורפום –

קישור לאתר, להורדת אפליקציית הצמחונים – הפרה השמחה –

אחרי שמיצינו את קנצ'נבורי, החלטנו להמשיך לכיוון בורמה. להגיע עד למקום נידח בשם  סקנגלבורי -Sangkhlaburi (בתאית -สังขละบุรี) . לשם לא הרבה טורחים להגיע.

הדרך הינה יפיפייה. כשלוש שעות נהיגה מקנצ'נבורי. אין שום סיבה לעשות אותה ברצף, אלא רצוי מאוד לעצור באטרקציות ופנינות החן הנמצאות לאורך הדרך.

תחילה, תגיעו לאטרקציות תיירותיות ידועות, בדרך כלל מגיעים אליהן בטיולי יום מבנגקוק, או קנצ'נבורי:
מקדש הטיגריסים. מפלי ארואן, דרך "בורמה" – Hell-Pass.  

כדאי ללון באחד מהמלונות הרבים על גדת נהר הקוואי  (River Kwai) ולבחור בחדר צף – חוויה אמיתית !

אנחנו לנו במלון בשם Nakariki Resort –  לא סתם בחרנו במלון במיקום זה: המלון במרחק נסיעה קצרצר מאתר מעינות חמים Hin Dad Hot Spring.  נהנינו לטבול בשלוש ברכות מים חמים בטמפרטורות משתנות. לטבול בנחל הקטן שליד, על מנת להתקרר ולחזור שנית. לקחת חלק בסוג של הפנינג מקומי. טבילה בצוותא, מחממת לבבות ולקינוח מסג' תאילנדי מסורתי ומפרק בכלום כסף, בביתן שמעל הברכות. מה עוד צריך?

וקצת על החדר הצף: החדר בנוי מכלונסאות עץ וצף על המים. ברווחים שבין הקורות, אפשר לראות את הנהר. החדר היה יחסית  פשוט ואלמנטרי, לעומת המחיר אשר שילמנו, שהיה זהה למחיר חדר מפואר במלון. כל החדרים הצפים היו ריקים מאורחים, חוץ מהחדר שלנו ודממה שררה במקום. היה אפילו קצת מבהיל לשהות שם בכזאת בדידות ולבד. רק אנחנו בכל מאת החדרים…

בבקר, הוא יצא למרפסת הצפה, של החדר הצף, לעשן כהרגלו ולא שב. יצאתי אחריו ומצאתי אותו מעורפל ובוהה בערפילים המכסים את הנהר. מראה מהמם ומאלחש של נהר מתעורר לאור יום. ציוצי ציפורים ואדוות גלים קלה במים. 

יומיים אחרי והמשכנו לכיוון הגבול לכיוון Sangkhlaburi. כבר מהדרך הבנו שזה הולך להיות מקום מאוד יפיפה.

בסנגקלבורי חיים אנשי שבט המון. מיעוט נרדף, לדבריהם, על ידי הממשלה התאית, ומופלה לרעה.   לא אמליץ על המלון בו לנו, לפי עצת לונלי פלנט. כי לא אהבנו.

המראות בסביבה היו אכן משובחים: אגם מדהים ומסתורי, מוכה ערפל המרחף נוגע לא נוגע במים.
שיט ארוך על האגם השקט לקח אותנו למקדש השקוע בתוך האגם Wat Saam Prasob. הרגשנו כמו להיות בתוך גלויה מצוירת.

בבקר, ירדנו לגדת הנהר לשוק הבוקר המאוד מקומי. השוק למרגלות גשר עץ הטיק הארוך ביותר בתאילנד : Saphan Mon.
ומשם המשכנו למקדש הזהב של שבט המון, Wat Wang Wiwekaram הנמצא צופה על הגבעה שליד.

משם, החלטנו לנסוע למעבר הגבול עם בורמה. שמענו על שלוש פגדות מסתוריות בגבול. אם היה אז חיפוש מפותח יותר בגוגל, אולי היינו מוותרים. כי בפועל, באמת שהן סתם… הצטלמנו  ליד הגבול. טעמנו איזה דאמפלינג בסגנון בורמזי והתחלנו להתגלגל בחזרה לקנצ'נבורי. כי הדרך נגמרה לנו…

תאילנד 2014

 

המלצת קריאה בנושא – בפוסט הבא

ברכבת לקנצ'נבורי

מחוז קנצ'בורי (Kanchanaburi) למתקדמים

 

הלונלי פלנט המליץ לנו מאוד להגיע להר פו-צ'י-פה. אז סמכנו עליו ונסענו לשם.

יש כמה דרכים להגיע מצ'אנג ראי לצ'אנג מאי . הלונלי פלנט, בחר עבורנו את הדרך הארוכה יותר. נסענו קודם, כאמור, לתצפית בהר פו-צ'י-פה ומשם  המשכנו בדרך הארוכה לצאנג מאי. כמה שעות יותר לא ממש מזיזות לנו. שהרי אנחנו אנשי הערבה המתורגלים למרחקים ארוכים. בקיצור, הגענו.
למרגלות ההר,  מבחר מכובד של דוכני ממכר למזון וגם חולצות יפות רקומות עם שם המקום באנגלית ותאית, המתכווצות בכביסה. (אזהרה מנסיון . חחחח) באמצע שום מקום. שום תייר נוסף לא נראה באופק ולא יכלתי שלא לתהות האם הם בכלל מצליחים להתפרנס כך, או שפשוט הגענו ביום חלש, או מעונן לתצפית. בכל אופן, תרמנו חלקנו וקנינו שתייה וחולצה רקומה מתכווצת.
התחלנו לעלות בהר. באיזה שלב בדיוק, הוא פרש והחליט לחכות לנו (לי ולצעירים) שנחזור… אני לא ממש יכולה לזכור. אבל אנחנו (אני והצעירים) המשכנו לעלות בהר. היה שלב, שגם לי היו מחשבות פרישה, אבל התביישתי בהן והמשכתי. הגענו למעלה. תצפית יפה מאוד על תאילנד ולאוס. האם זה באמת היה שווה את כל הטירטור? אני לא ממש סגורה על כך. אצטרך לשאול את הצעירים.
אחר-כך ירדנו את כל העלייה והמשכנו בנסיעה דרך פאיו לצ'אנג-מאי.
Phu-Chi-Fa 2013

אם יש משהו שהוא אוהב, זה לנהוג ולא לטרוח ללכת ברגל. לפעמים זה גם מצליח לו בגדול. כמו שקרה לנו בדרייב-אין בסוקותאי :

לסוקותאי, הגענו כאמור מפיצ'נלוק, בדרך 12 המהממת. במזל גדול מאוד, גילנו, כי ניתן לשלם כרטיס כניסה יומי לרכב ! (בנוסף כמובן למחיר הרגיל של הכניסה) . היה חם מאוד ולח, כצפוי בתאילנד והנה אנחנו נוסעים מאתר עתיקות אחד לשני. יוצאים קרירים מצינת המזגן , משוטטים קמעא. חוזרים לרכב וממשיכים. פשוט אושר גדול ! והבונוס- מספיקים לראות הרבה יותר בהרבה פחות זמן.
שלא כהרגלנו, לנו שם בגסט האוס  תאי תאי סוקותאי ( THAI THAI SUKHOTAI)  שהיה מומלץ מאוד בזמנו. ואכן הוא הוכיח את עצמו. מעוצב מקסים ואווירה נחמדה.  תבדקו ביקורות על המקום, כי היינו שם ב2013 וזה היה מזמן.
מכיוון שסוקותאי לא קרובה במיוחד לשום מקום. לא רבים הטורחים להגיע לאתר עתיקות זה ועל כן ההנאה מרובה יותר.
אתרי העתיקות המרשימים, מפוזרים בכמה מתחמים נפרדים.  לכמה מהמתחמים הרחוקים יותר מהמרכז, הכניסה ללא תשלום.

 

 

 

 סעו בדרך Route-12 

בחרנו לנסוע בדרך נוף יפיפייה, דרך מס' 12, ממש באקראי. והצליח לנו בגדול.
(הסבר: כשטילנו ב2013, רב היה הנסתר על הגלוי. טרם אפליקציות דרכים שעוזרות בניווט).
ואכן, הדרך מפיצ'אנלוק לסוקותאי עוברת בנוף יפיפייה. רצוף מפלים, בתי קפה נחמדים, תחנות עצירה לצפייה בנוף.
בבתי הקפה אווירה צעירה מיוחדת וקפה מצוין. ואם אני לא טועה, גם שידורי תחנת רדיו "Route 12".
בקיצור, הדרך היפייפה הזו, בעצמה סיבה מוצדקת לנסיעה מפיצ'אנלוק לסוקותאי.

בתמונה : על רקע הנוף המהמם ב2013

 

מסלול אהוב עלינו במיוחד: נסיעה לאורך המקונג. מנונג קאי לכיון צפון מערב.

נונג קאי, עיירה מנומנמת על שפת המקונג, שעיקרה הוא טיילת ארוכה לאורך גדת המקונג ומסעדות בה הרבה.
בצידו השני של הנהר משתרעת לאוס. גשר הידידות המחבר בין שתי הארצות, נמצא קרוב ממש.

אטרקציות נוספות בעיר : שוק העיר וגן פסלים בודיהסטי הזוי:  Sala Kaew Ku –  בכניסה לגן הפסלים, שוק קטן ומיוחד. תוכלו למצוא בו, דוכנים המוכרים צמחי מרפא, שמנים וקמעות.
הגן מספר את סיפור גילגול החיים הבודיהסטי: מלידה ועד מוות וחוזר חלילה. הפסלים עצומים בגודלם ודי מפחידים. ליד כל פסל, שלט המספר את משמעות הפסל.
בהמשך, קנו בבקשה כיכרות לחם, שנאפו במיוחד עבור הדגים שבאגם. השלכת הלחם תעניק לכם קארמה טובה וגם הדגים יהנו. 
הגן עמוס במבקרים מקומיים והשמחה רבה.

מנונג קאי, המשיכו לכיון צפון מערב. הכבישים עוברים בסמוך לנהר המקונג.
תוכלו לעצור לאכול משהו טעים באחת מהמסעדות הצמודות לנהר. ללון במלון צמוד לנהר בצי'אנג קונג היפה. (בChiang Khong)רצוי באיזה בית עץ נושן. להנות מהאווירה המיוחדת ולטעום מעדנירחוב מדליקים.

לגן הפסלים המשוגע

פיסול אמנותי בשיחים  לצידי המקונג – כביש 211

לינה  בנונג קאי -בגסטהאוס מיוחד – Mut Mee Garden Guest House ממש על גדת הנהר.
השקיעו במיוחד והזמינו את ה"רויאל סוויט"  – חדר מסוגנן שהמרפסת צמודה לנהר.
גם המסעדה במקום היתה משובחת ואם יוצאים מהגסט האוס, ממש לכיון מערב, די צמודה לגסט האוס מסעדה צמחונית עממית.

        שמח בטיילת של נונג קאי לקראת שקיעה…

העיר מוקדהן היא בעצם שוק אחד גדול: שוק הודו-סין על גדת נהר המקונג.

מאחורי השם האקזוטי : שוק הודו-סין, נמצאות הרבה מאוד סחורות, העוברות מיד ליד ומארץ לארץ.
העיר מוקהדן קרובה מאוד לויטנאם וגם ללאוס, הנמצאת בגדה שמנגד.  גשר הידידות השני נמצא בשולי העיר. (הגשר מחבר בין לאוס ותאילנד).

המוני אדם הבאים לקנות את הסחורות שבשוק. (כנראה הם יודעים כי הסחורות ראויות. זולות…)

העיר עצמה לא כל כך מענינת. סתם עיר. אולם כאשר ממשיכים בנסיעה צפונה,  הנופים מקסימים ביותר – נופי כפרים שלוים: שדות אורז ירוקים, מקדשים, חוות דגים על הנהר ובעיקר שקט.

אולי אין סיבה מוצדקת לעצור בעיר ללינת לילה. אולי שווה לעצור, לדגום את העיר ולהמשיך ליעד הבא – נאקום פאנום.
עיר הנמצאת גם היא על גדת המקונג.

ובתמונה, דרך מקורית להעלות את שלל הדגה, ללא מאמץ. בעזרת סיבובי מנוע האופנוע.

Mukdahan 2014

האווירה ה"קופית" של מקדשי לופבורי

מגיעים לעיר המקדשים העתיקים לופבורי. כשעה נסיעה מאיוטיה. קופים מקפצים בין העתיקות ובאמת אפשר לחשוב לרגע כי הגענו להודו.  המקדשים המטופחים, מקודשים בעיקר לאל שיווה ולאל בראהמה. (מהמיתולגיה ההינדית, שורשי הבודיהיזם).
קופים מקיר לקיר וכמו בהודו, צריך להשמר מפניהם. ברחוב שמול ארמון המלך נמצאות מספר מסעדות מקומיות, כי אי אפשר שלא להיות רעבים, בתאילנד. לישון – חזרנו למלון הנהדר שלנו באיוטיה.
ובתמונה – מקדש שלושת הצ'די  בן כ-800 שנים, מתקופת ממלכת קמר העתיקה והמפורסם במקדשי לופבורי.

רוצים לדעת  גם קצת יותר על איוטיה ?  הנה פוסט 
Lop Buri 2014